11 יְהֹוָה דִּבֵּר אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים,‏+ כְּפִי שֶׁמְּדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ.‏ וּבְשׁוּבוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה,‏ לֹא עָזַב יְהוֹשֻׁעַ+ בֶּן נוּן,‏ מְשָׁרְתוֹ וְעוֹזְרוֹ,‏+ אֶת הָאֹהֶל.‏

28 הֵגִיב יְהוֹשֻׁעַ+ בֶּן נוּן,‏ מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִנְּעוּרָיו,‏ וְאָמַר:‏ ”‏אֲדוֹנִי מֹשֶׁה,‏ עֲצֹר אוֹתָם!‏”‏+

11 ‏’‏הָאֲנָשִׁים שֶׁעָלוּ מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לֹא יִרְאוּ אֶת הָאֲדָמָה+ אֲשֶׁר עָלֶיהָ נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם,‏ לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב,‏+ כִּי לֹא הָלְכוּ אַחֲרַי בְּלֵב שָׁלֵם — 12 מִלְּבַד כָּלֵב+ בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ+ בֶּן נוּן,‏ כִּי הָלְכוּ אַחֲרֵי יְהֹוָה בְּלֵב שָׁלֵם’‏.‏+

9 וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן הָיָה מָלֵא רוּחַ חָכְמָה,‏ כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו;‏+ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵחֵלּוּ לְהִשָּׁמַע לוֹ,‏ וְהֵם עָשׂוּ כְּפִי שֶׁצִּוָּה יְהֹוָה עַל מֹשֶׁה.‏+

א אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה,‏ אָמַר יְהֹוָה לִיהוֹשֻׁעַ*‏+ בֶּן נוּן,‏ מְשָׁרֵת+ מֹשֶׁה:‏