יוחנן

ט כַּאֲשֶׁר עָבַר בַּדֶּרֶךְ רָאָה אִישׁ עִוֵּר מִלֵּדָה.‏ 2 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו:‏ ”‏רַבִּי,‏+ מִי חָטָא שֶׁהוּא נוֹלַד עִוֵּר?‏ הוּא אוֹ הוֹרָיו?‏”‏ 3 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ:‏ ”‏לֹא הוּא חָטָא וְלֹא הוֹרָיו;‏ אֵין זֶה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ בּוֹ מַעֲשֵׂי אֱלֹהִים.‏+ 4 עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂי שׁוֹלְחִי כָּל עוֹד יוֹם;‏+ הַלַּיְלָה מִתְקָרֵב וְאָז אִישׁ לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה.‏ 5 כָּל עוֹד אֲנִי בָּעוֹלָם,‏ אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם”‏.‏+ 6 לְאַחַר שֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,‏ יָרַק עַל הָאֲדָמָה וְהֵכִין טִיט בְּעֶזְרַת הָרֹק;‏ מָרַח אֶת הַטִּיט עַל עֵינֵי הָאִישׁ+ 7 וְאָמַר לוֹ:‏ ”‏לֵךְ וּרְחַץ בִּבְרֵכַת הַשִּׁלּוֹחַ”‏ (‏שֶׁפֵּרוּשׁוֹ ”‏שָׁלוּחַ”‏)‏.‏ הוּא הָלַךְ וְרָחַץ,‏ וְחָזַר כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה.‏+

8 אָמְרוּ הַשְּׁכֵנִים וְאֵלֶּה שֶׁקֹּדֶם לָכֵן רָאוּ אוֹתוֹ מְקַבֵּץ נְדָבוֹת:‏ ”‏הַאֵין זֶה הָאִישׁ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמְקַבֵּץ נְדָבוֹת?‏”‏ 9 הָיוּ שֶׁאָמְרוּ:‏ ”‏זֶה הוּא”‏.‏ אֲחֵרִים אָמְרוּ:‏ ”‏לֹא,‏ הוּא רַק דּוֹמֶה לוֹ”‏.‏ אַךְ הָאִישׁ עַצְמוֹ אָמַר:‏ ”‏זֶה אֲנִי”‏.‏ 10 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ:‏ ”‏כֵּיצַד נִפְקְחוּ עֵינֶיךָ?‏”‏ 11 הֵשִׁיב לָהֶם:‏ ”‏אִישׁ שֶׁשְּׁמוֹ יֵשׁוּעַ הֵכִין טִיט,‏ מָרַח אוֹתוֹ עַל עֵינַי וְאָמַר לִי,‏ ’‏לֵךְ אֶל בְּרֵכַת הַשִּׁלּוֹחַ וּרְחַץ’‏.‏+ לָכֵן הָלַכְתִּי וְרָחַצְתִּי וּמֵאָז אֲנִי רוֹאֶה”‏.‏ 12 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ:‏ ”‏הֵיכָן הָאִישׁ הַזֶּה?‏”‏ הֵשִׁיב:‏ ”‏אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ”‏.‏

13 הֵם הֵבִיאוּ אֶת הָעִוֵּר לְשֶׁעָבַר אֶל הַפְּרוּשִׁים.‏ 14 ‏(‏הַיּוֹם שֶׁבּוֹ עָשָׂה יֵשׁוּעַ אֶת הַטִּיט וּפָקַח אֶת עֵינָיו+ הָיָה שַׁבָּת.‏)‏+ 15 גַּם הַפְּרוּשִׁים שָׁאֲלוּ אֶת הָאִישׁ כֵּיצַד נִפְקְחוּ עֵינָיו.‏ הֵשִׁיב לָהֶם:‏ ”‏הוּא מָרַח טִיט עַל עֵינַי וְרָחַצְתִּי וּמֵאָז אֲנִי רוֹאֶה”‏.‏ 16 אָמְרוּ כַּמָּה מִן הַפְּרוּשִׁים:‏ ”‏הָאִישׁ הַזֶּה אֵינוֹ מֵאֵת אֱלֹהִים,‏ כִּי אֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת”‏.‏+ אֲחֵרִים אָמְרוּ:‏ ”‏כֵּיצַד אִישׁ חוֹטֵא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת כָּאֵלֶּה?‏”‏+ לְפִיכָךְ נוֹצְרָה בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת.‏+ 17 אָז הוֹסִיפוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הָעִוֵּר:‏ ”‏מָה דַּעְתְּךָ עַל הָאִישׁ,‏ שֶׁהֲרֵי אֶת עֵינֶיךָ פָּקַח?‏”‏ הֵשִׁיב לָהֶם:‏ ”‏נָבִיא הוּא”‏.‏

18 אוּלָם הַיְּהוּדִים לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁהוּא הָיָה עִוֵּר וְשֶׁנִּפְקְחוּ עֵינָיו.‏ עַל כֵּן קָרְאוּ לְהוֹרָיו 19 וְשָׁאֲלוּ אוֹתָם:‏ ”‏הַאִם זֶה בִּנְכֶם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהוּא נוֹלַד עִוֵּר?‏ אִם כֵּן,‏ אֵיךְ זֶה שֶׁהוּא רוֹאֶה כָּעֵת?‏”‏ 20 הֵשִׁיבוּ הוֹרָיו וְאָמְרוּ:‏ ”‏אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁזֶּהוּ בְּנֵנוּ וְשֶׁהוּא נוֹלַד עִוֵּר.‏ 21 אֲבָל אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אֵיךְ זֶה שֶׁהוּא רוֹאֶה כָּעֵת;‏ וְאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מִי פָּקַח אֶת עֵינָיו.‏ שַׁאֲלוּ אוֹתוֹ.‏ הוּא אָדָם מְבֻגָּר וְעָלָיו לְדַבֵּר בְּעַד עַצְמוֹ”‏.‏ 22 הוֹרָיו אָמְרוּ זֹאת כִּי פָּחֲדוּ מֵהַיְּהוּדִים,‏+ שֶׁכֵּן הַלָּלוּ פָּסְקוּ שֶׁכָּל הַמַּצְהִיר שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ יְגֹרַשׁ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת.‏+ 23 מִשּׁוּם כָּךְ אָמְרוּ הוֹרָיו:‏ ”‏הוּא אָדָם מְבֻגָּר.‏ שַׁאֲלוּ אוֹתוֹ”‏.‏

24 לָכֵן קָרְאוּ אֲלֵיהֶם שֵׁנִית אֶת הָעִוֵּר לְשֶׁעָבַר וְאָמְרוּ לוֹ:‏ ”‏תֵּן כָּבוֹד לֶאֱלֹהִים;‏ אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה הוּא אִישׁ חוֹטֵא”‏.‏ 25 הֵשִׁיב לָהֶם:‏ ”‏אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם אִישׁ חוֹטֵא הוּא.‏ דָּבָר אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ:‏ הָיִיתִי עִוֵּר וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה”‏.‏ 26 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ:‏ ”‏מָה עָשָׂה לְךָ?‏ כֵּיצַד פָּקַח אֶת עֵינֶיךָ?‏”‏ 27 הֵשִׁיב לָהֶם:‏ ”‏כְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם וְלֹא הִקְשַׁבְתֶּם.‏ לָמָּה אַתֶּם רוֹצִים לִשְׁמֹעַ זֹאת שׁוּב?‏ הַאִם גַּם אַתֶּם רוֹצִים לִהְיוֹת תַּלְמִידָיו?‏”‏ 28 אָמְרוּ לוֹ בְּלַעַג:‏ ”‏אַתָּה תַּלְמִידוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה;‏ אֲנַחְנוּ תַּלְמִידָיו שֶׁל מֹשֶׁה.‏ 29 אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱלֹהִים דִּבֵּר אֶל מֹשֶׁה,‏ אֲבָל הָאִישׁ הַזֶּה,‏ אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מִנַּיִן הוּא”‏.‏ 30 הֵשִׁיב לָהֶם הָאִישׁ:‏ ”‏בֶּאֱמֶת מַפְלִיא שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים מִנַּיִן הוּא,‏ וַהֲרֵי הוּא פָּקַח אֶת עֵינַי.‏ 31 אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱלֹהִים אֵינוֹ מַקְשִׁיב לְחוֹטְאִים,‏+ אַךְ לְמִי שֶׁיָּרֵא אוֹתוֹ וְעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹנוֹ הוּא מַקְשִׁיב.‏+ 32 מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁמַע שֶׁמִּישֶׁהוּ פָּקַח עֵינֵי עִוֵּר מִלֵּדָה.‏ 33 אִם הָאִישׁ הַזֶּה לֹא הָיָה מֵאֵת אֱלֹהִים,‏ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר”‏.‏+ 34 הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ לוֹ:‏ ”‏אַתָּה חוֹטֵא מִבֶּטֶן וּמִלֵּדָה וְאַתָּה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ?‏”‏ וְאָז גֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ הַחוּצָה.‏+

35 יֵשׁוּעַ שָׁמַע שֶׁגֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ,‏ וּכְשֶׁמָּצָא אוֹתוֹ שָׁאַל:‏ ”‏הַאִם אַתָּה מַאֲמִין בְּבֶן הָאָדָם?‏”‏ 36 הֵשִׁיב הָאִישׁ:‏ ”‏וּמִיהוּ,‏ אֲדוֹנִי?‏ אֱמֹר לִי כְּדֵי שֶׁאַאֲמִין בּוֹ”‏.‏ 37 אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ:‏ ”‏כְּבָר רָאִיתָ אוֹתוֹ,‏ וּלְמַעֲשֶׂה הוּא זֶה שֶׁמְּדַבֵּר אִתְּךָ”‏.‏ 38 אָמַר הָאִישׁ:‏ ”‏אֲנִי מַאֲמִין בּוֹ,‏ אֲדוֹנִי”‏,‏ וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ.‏ 39 אָמַר יֵשׁוּעַ:‏ ”‏לְמִשְׁפָּט זֶה בָּאתִי אֶל הָעוֹלָם הַזֶּה,‏ כְּדֵי שֶׁהַלֹּא־רוֹאִים יִרְאוּ,‏+ וְהָרוֹאִים יִהְיוּ לְעִוְּרִים”‏.‏+ 40 הַפְּרוּשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם וְשָׁמְעוּ זֹאת אָמְרוּ לוֹ:‏ ”‏הַאִם גַּם אֲנַחְנוּ עִוְּרִים?‏”‏ 41 הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ:‏ ”‏אִלּוּ הֲיִיתֶם עִוְּרִים לֹא הָיָה בָּכֶם חֵטְא.‏ אוּלָם כָּעֵת בְּאָמְרְכֶם,‏ ’‏אֲנַחְנוּ רוֹאִים’‏,‏ חֶטְאֲכֶם נוֹתָר בָּכֶם”‏.‏+