לאן פנינו מועדות?
תאר לעצמך שאתה נוסע באיזור שמעולם לא ראית. כעת, כבר היית אמור להגיע ליעדך, אולם שמות הרחובות, שמות העיירות וציוני־הדרך אינם כפי שציפית שיהיו. ’היכן אני?’ אתה תוהה. ’האם אני בכיוון הנכון?’
כיום, העולם שרוי במצב ביש דומה. האדם נמצא בשטח לא מוכר, בעודו צופה בחברה האנושית מתדרדרת בקנה־מידה חסר תקדים. עם כל הקדמה המדעית והטכנולוגית, דומה שכעת היינו אמורים כבר להיות בעולם טוב יותר. בספר התקופות הגדולות בהיסטוריה של תרבויות העולם, מציין העורך ראסל בורן, כי רק במאה ה־20 ”האידיאל הנושן של אחווה גלובאלית נהפך לאפשרות מעשית”.
אולם היעד, ”אחווה גלובאלית”, הוחמץ. ציוני־הדרך המובטחים של ביטחון כלכלי, מזון במידה מספקת, בריאות טובה יותר וחיי משפחה מאושרים אינם בנמצא. ”בדרכים רבות”, מציין הספר Milestones of History (ציוני־דרך בהיסטוריה), ”הקדמה הטכנולוגית נרתמה ישירות להרס ואכזריות”.
אכן, האנושות כיום איבדה את דרכה בשטח לא מוכר, הרחק מהכיוון הנכון, הרחק מהשלום והביטחון שנחזו בתחילת המאה הנוכחית. לכן, רבים כיום מבקשים הכוונה: ”כיצד הגענו למצב זה? לאן פני העולם מועדות? האם אנו חיים באחרית הימים?”
כדי לגלות היכן אנו, עלינו להגדיר תחילה את מקום הימצאנו. יש אומרים, שאנו על סף סדר עולמי חדש; אחרים טוענים, כי אנו על סף הכחדה. המקרא, כמפת־דרכים, מסייע לנו לדעת בדיוק היכן אנו נמצאים ולאן פנינו מועדות.
כאשר אתה נוסע בדרכים, חשוב שתחפש סימנים שיורו על מיקומך. בדומה לכך, המקרא מתאר מאפיינים שונים — גישות ומצבים של העולם — שיאפיינו תקופה המכונה ”אחרית הימים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5). ביטוי זה, ”אחרית הימים”, אינו מתייחס לקצם של השמים והארץ הממשיים. לאמיתו של דבר, הוא מצביע על ”סיום סדר־הדברים”, או כפי שאחד מתרגומי המקרא מנסח זאת ”סוף העידן” (מתי כ״ד:3; נוסח האנגלית של ימינו).
”באחרית הימים”, כתב השליח המשיחי פאולוס, ”יבואו זמנים קשים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1). אומנם, נכון שנראה כי ניתן לייחס זאת לתקופות אחרות בהיסטוריה. למעשה, כל עידן טעם סבל במידה זו או אחרת.
מדוע אפוא ניתן להאמין שמילים אלו מצביעות על ימינו?
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]
Tom Haley/Sipa Press