הימנע מרוח גאה!
משל מקראי חכם אומר: ”מגביה פִּתְחוֹ מבקש שָׁבֶר [מזמין אסון]”. (משלי י״ז:19) מה הפסול בפתח גבוה? ומהו הרעיון המרכזי שבמשל זה?
בימי־קדם יחידים וכנופיות שודדים רכובים על סוסים היו מראה שכיח למדי. בתים לא מוגנים בחבלי־ארץ מפורזים היוו מטרות להתקפת גנבים. על־מנת למנוע את גניבת רכושם, בנו מספר בעלי־בתים חומה בעלת שער מיוחד. החומה היתה גבוהה, אולם השער היה נמוך. למעשה, גובהם של חלק מהשערים לא עלה על מטר אחד — נמוך מכדי שסוס ורוכבו יוכלו לחדור דרכו. אלה שלא בנו בחצרותיהם שער נמוך, הסתכנו בפלישת רוכבי סוסים ובשדידת נכסיהם.
בערים, בדרך־כלל, הכניסות לחצר היו נמוכות ולא מצודדות, ולפיכך לא סיפקו כל רמז למידת העושר האמיתי שבתוך החומות. עם זאת, בפרס שער גבוה היה אחד מסימני־ההיכר של המלוכה, שאותו ניסו אנשים מסוימים לחקות תוך סיכון רב. כל מי שבנה שער גבוה לביתו, הזמין לעצמו שוד עקב הפגנת עושרו.
משלי י״ז:19 מראה, איפוא, כי אלה המקימים שערים גבוהים מזמינים אסון בהבליטם את עושרם מעבר לערכו האמיתי. ניתן ליחס את כוונתו של משל זה גם אל הפה, כשער או כפתח המתנשא לגובה בדברי גאווה וביהירות. אופן דיבור מעין זה מלבה מריבות ועלול, בסופו־של־דבר, להוביל את האדם הגאה לאסון. עד כמה נבון, איפוא, להימנע מרוח גאה.
(מקור המאמר: 1993/5/15)
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 30]
Picturesque Palestine, Sinai and Egypt (נופי ארץ ישראל, סיני ומצרים), כרך 1, מאת קולונל ווילסון (1881)