דיווחים ממבשרי המלכות
צעירים מהללים את אלוהים ברפובליקה הדמוקרטית קונגו
לפני אלפי שנים, הזמין מחבר התהלים בלבביות את הצעירים להצטרף לנשיאת ההלל למלך העולמים: ”בחורים וגם בתולות, זקנים עם נערים. יהללו את שם יהוה, כי נשגב שמו לבדו” (תהלים קמ״ח:12, 13). החוויות שלפנינו, מהרפובליקה הדמוקרטית קונגו, מעלות על נס זכות זו שאין דומה לה.a
• בעליו של הבית שבו התגורר חלוץ מיוחד התרשם לטובה מהתנהגותם של עדי־יהוה. לכן הרשה לעדים לערוך שיעור־מקרא עם בתו בת החמש, פיפי. אביה הבחין בהתקדמותה של פיפי בלימוד הספר סיפורי המקרא שלי,b והסכים שתנכח באסיפות באולם־המלכות. שם למדה פיפי הקטנה שירי מלכות משירון העדים. היא אהבה במיוחד את שיר מספר 4, הנקרא ”גן־עדן שהבטיח אלהים”.
יום אחד, החליט אביה של פיפי לקחת אותה לכנסייה. להפתעת הכל, סירבה פיפי לשיר את שירי הכנסייה. מדוע? כיוון שסברה כי שירי הכנסייה של אביה אינם עולים בקנה אחד עם מה שלמדה בשיעור־המקרא. במקום לשיר את שירי הכנסייה, שרה באומץ את שיר המלכות האהוב עליה.
לאחר כמה ניסיונות לא מוצלחים לגרום לה לשנות את דעתה, החליטו ראשי הכנסייה לנדות את פיפי בת החמש! למרות יחס גס זה, שמר אביה על קור רוח. הוא היה גאה בפיפי על שצידדה בעוז באמונתה. אביה ואמה של פיפי רוצים שתמשיך להתרועע עם עדי־יהוה.
• כאשר החליט לוּקוֹדי, נער בגיל העשרֵה, ללמוד את המקרא עם עדי־יהוה, נתקל בהתנגדות עזה מאביו. פעם אחת, כשהתכונן ללכת לאסיפה באולם־המלכות, איים עליו אביו בסכין. במקרה אחר, היכה אותו אביו במקל, והותיר פצע עמוק בגבו. חרף ההתנגדות העזה, נשאר לוקודי נחוש בדעתו להצטרף לעדי־יהוה. הוא המשיך להתקדם ונטבל. כיום הוא משרת כחלוץ רגיל.
סוֹנָה, אחותו הצעירה של לוקודי, התרשמה מעמדת אחיה והחלה גם היא ללמוד את המקרא עם עדי־יהוה. אולם, כדי לעצור בעדה, שלח אותה אביה ללמוד בבית־ספר בכפר אחר, שבו לא היו עדים. למרות זאת, נהגה סונה לשוחח על הדברים שלמדה. עקב כך, גם דודניתה התעניינה בבשורה.
כששמעו עדים מהכפר השכן על פעילות ההטפה של סונה, ביקרו אצלה וארגנו לה שיעור־מקרא ביתי קבוע. היא המשיכה להתקדם וכעבור זמן קצר הצטרפה לאחיה כעדת־יהוה מוקדשת וטבולה. בנוסף, דודניתה היא כעת מבשרת לא־טבולה, ובכפר נערך שיעור־ספר.
מה טוב ומה נעים לראות שגם צעירים מהללים את שם יהוה!
[הערות שוליים]
a בארצות מסוימות אין זה חוקי לנסות להמיר דתם של קטינים.
b יצא לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים.