שאלות של קוראים

באיזו מידה חלות על המשיחיים בימינו ההגבלות שבתורת משה בעניין נישואין בין קרובי משפחה?‏

התורה שמסר יהוה לעם ישראל אינה מספקת פרטים רבים על טקסים ומנהגים הקשורים לנישואין.‏ עם זאת,‏ היא אכן אוסרת נישואין מסוימים.‏ לדוגמה,‏ בויקרא י״ח:‏​6–20 מופיעה רשימה של יחסים אסורים בין ’‏שארי בשר’‏.‏ הכתוב מפורט למדי ומונה את שארי הבשר שאסורים במגע מיני זה עם זה.‏ כמובן,‏ המשיחיים אינם כפופים לתורת משה או חייבים בקיום חוקיה (‏אפסים ב׳:‏15;‏ קולוסים ב׳:‏14‏)‏.‏ אף על פי כן,‏ אין בזאת לומר שהם יכולים פשוט להתעלם מהנושא בבחירת בן זוג לנישואין,‏ וזאת מכמה סיבות.‏

קודם כול,‏ יש חוקי מדינה המסדירים את עניין הנישואין בין קרובי משפחה,‏ והמשיחיים חייבים ביסודו של דבר לציית לחוקי המדינה (‏מתי כ״ב:‏21;‏ רומים י״ג:‏1‏)‏.‏ מובן שחוקים אלה משתנים ממקום למקום.‏ רוב החוקים בנושא זה כיום נשענים בעיקר על גורמים גנטיים.‏ ידוע שבנישואין בין שארי בשר קרובים גדלים הסיכויים להוליד צאצאים חולים ובעלי מומים גנטיים.‏ מסיבה זו,‏ ומתוקף ’‏כניעתם לרשויות השלטון’‏,‏ משיחיים המחליטים להינשא מצייתים לחוקי המקום בנוגע לנישואין.‏

בנוסף לכך,‏ יש להביא בחשבון מה מקובל ומה לא מקובל בקרב הציבור.‏ כמעט לכל תרבות יש כללים ומנהגים המוקיעים נישואין בין אנשים שיש ביניהם קרבת דם,‏ ופעמים רבות רואים בנישואין אלה גילוי עריות והם אסורים בתכלית האיסור.‏ אף שהגדרת היחסים האסורים שונה מאוד בתרבויות שונות,‏ ”‏באופן כללי,‏ ככל שהזיקה הגנטית בין שני אנשים קרובה יותר,‏ כך מתחזק והולך הטאבו האוסר או המגנה את יחסי המין ביניהם”‏,‏ מציינת האנציקלופדיה בריטניקה.‏ לכן,‏ גם כאשר לא מדובר במקרה של גילוי עריות,‏ משיחיים אינם רוצים להתעלם לחלוטין מן המנהגים המקומיים או מן הרגשות הלגיטימיים של הציבור,‏ וזאת כדי לא להמיט חרפה על הקהילה המשיחית או על שם אלוהים (‏קורינתים ב׳.‏ ו׳:‏3‏)‏.‏

כמו כן,‏ אין להתייחס בביטול למצפון שנטע בנו אלוהים.‏ כל בני האדם ניחנו בחוש מוּלד לגבי טוב ורע (‏רומים ב׳:‏15‏)‏.‏ מצפונם אומר להם מה תקין וראוי ומה נוגד את הטבע ומביש,‏ אלא אם כן הוא הסתלף או קהה כתוצאה ממעשים בזויים.‏ יהוה רמז על עובדה זו כאשר מסר לבני ישראל את החוק בעניין יחסי אישות בין שארי בשר.‏ נאמר:‏ ”‏כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו.‏ וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו,‏ ובחוקותיהם לא תלכו”‏ (‏ויקרא י״ח:‏3‏)‏.‏ המשיחיים מוקירים את מצפונם המודרך על־פי המקרא ואינם מרשים להשקפתם המסולפת של העמים בנוגע לטוב ולרע להשחית את מצפונם (‏אפסים ד׳:‏​17–19‏)‏.‏

אם כן,‏ מה נוכל להסיק?‏ המשיחיים אומנם אינם כפופים לתורת משה,‏ אך מצפונם מורה להם בבירור שנישואין בין שארי בשר קרובים — כגון אב ובת,‏ אם ובן,‏ אח ואחות — מקומם אינו בקהילה המשיחית.‏a ואם קשרי המשפחה אינם כה קרובים,‏ המשיחיים מכירים בכך שקיימים חוקים המסדירים את הנישואין וכן גם אמות מידה מקובלות מבחינה חברתית ותרבותית.‏ עלינו לשקול גורמים אלה בכובד ראש כדי שנוכל לקיים את הצו המקראי:‏ ”‏חיי אישות יכובדו אצל הכול”‏ (‏עברים י״ג:‏4‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏