האם יהודה נותרה שוממה?
במקרא נובא שממלכת יהודה תיחרב על־ידי הבבלים ואדמתה תישאר שוממה עד שיחזרו היהודים מהגלות (ירמיהו כ״ה:8–11). ההוכחה העיקרית לכך שהנבואה התגשמה היא התיאור ההיסטורי שנכתב בהשראת אלוהים 75 שנה אחרי שקבוצת הגולים הראשונה שבה למולדתה. על אודות מלך בבל נאמר: ”ויגל השארית מן החרב אל בבל, ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס”. ובאשר לאדמה נכתב: ”כל ימי השמה [שיממונה] שבתה” (דברי הימים ב׳ ל״ו:20, 21). היש לכך ראיות ארכיאולוגיות?
בכתב העת ביבליקל ארכיאולוג׳י רוויו, אפרים שטרן, פרופסור לארכיאולוגיה של ארץ ישראל באוניברסיטה העברית, מציין: ”האשורים והבבלים החריבו חלקים גדולים מארץ ישראל הקדומה, אך הראיות הארכיאולוגיות מן התקופה שלאחר כיבושיהם מספרות שני סיפורים שונים לגמרי”. הוא מסביר: ”בעוד שנוכחות האשורים בארץ ישראל הותירה חותם ברור, קיים חלל ריק בלתי מובן לאחר החורבן הבבלי. ... אין שום הוכחה להיאחזות בקרקע עד לתקופה הפרסית... יש פער מוחלט בראיות המצביעות על היאחזות בקרקע. במשך כל הזמן הזה, לא יושבה מחדש שום עיר שנחרבה על־ידי הבבלים”.
פרופסור לורנס אי. סטג׳ר מאוניברסיטת הרוורד אומר בנימה דומה: ”בכל רחבי פלשת ואחרי כן בכל רחבי יהודה, יצרה מדיניות האדמה החרוכה של מלך בבל שיממון מוחלט בגדה המערבית של הירדן”. סטג׳ר מוסיף: ”רק מימי כורש הגדול, היורש הפרסי של הבבלים, מתחדשות העדויות הארכיאולוגיות... בירושלים וביהודה, עם שובם של גולים יהודים רבים אל מולדתם”.
דבר יהוה באשר לשיממונה של יהודה אכן התגשם! מה שיהוה אלוהים מנבא תמיד מתקיים (ישעיהו נ״ה:10, 11). אנו יכולים לשים את מלוא מבטחנו ביהוה ובהבטחותיו המוזכרות בדברו, המקרא (טימותיאוס ב׳ ג׳:16).