שאלות הדורשות תשובה

ברגע מסוים בחייך,‏ אפשר ששאלת:‏ ’‏אם אלהים קיים,‏ מדוע הירשה שיתקיים סבל כה רב?‏ ומדוע הירשה זאת משך זמן כה רב,‏ לאורך כל ההיסטוריה האנושית?‏ האם יגיע אי־פעם הסבל לקיצו?‏’‏

אנשים רבים חשים מרירות,‏ כיון שלא קיבלו תשובות מניחות־את־הדעת.‏ יש שאפילו מבטלים את האמונה באלהים,‏ או מאשימים אותו על מר־גורלם.‏

למשל,‏ ניצוֹל השואה,‏ בה נרצחו מיליונים בידי הנאצים במלחמת־העולם השנייה,‏ אמר במרירות רבה:‏ ”‏אילו יכולת ללוֹק את לבי,‏ הוא היה מרעיל אותך.‏”‏ אדם אחר שסבל מרדיפות על רקע גזעי,‏ שכתוצאה מהן איבד בני־משפחה וידידים במלחמת־העולם הראשונה,‏ שאל בזעם:‏ ”‏היכן היה אלהים כשהיינו זקוקים לו?‏”‏

הדבר גורם לאנשים רבים לתהות.‏ מנקודת ראותם,‏ זה נראה כסתירה שאֵל רחום וחנון ירשה לתופעות מעין אלה לקרות משך תקופה כה ארוכה.‏

מה עשו בני־האדם

בלי ספק,‏ אנשים ביצעו פשעים נוראים נגד זולתם משך אלפי שנים,‏ במהלך כל הדורות.‏ אֵימתם והֵיקפם עולים על כל דמיון.‏

בה בשעה שהציביליזציה התקדמה לכאורה,‏ בני־האדם המציאו כלי־משחית מחרידים עוד יותר:‏ תותחים,‏ מקלעים,‏ מטוסי־קרב,‏ טנקים,‏ טילים,‏ להביורים,‏ נשק כימי,‏ ביולוגי וגרעיני.‏ כתוצאה מכך,‏ קטלו המלחמות במאה הנוכחית בלבד כמאה מיליון בני־אדם!‏ עוד מאות מיליונים נפצעו,‏ או סבלו בדרכים אחרות.‏ וגודל הרכוש שהושמד,‏ כגון בתים וקניינים אישיים,‏ אינו ניתן למדידה.‏

שווה בנפשך את הצער,‏ הייסורים והדמעות שגרמו המלחמות!‏ על־פי־רוב,‏ היכה הסבל באנשים חפים־מפשע:‏ קשישים,‏ ילדים,‏ תינוקות.‏ מה גם שרבים מגורמי הרעות האלה,‏ לא נתנו על כך את הדין.‏

ברחבי העולם,‏ נמשך הסבל עד לרגע זה ממש.‏ מדי יום ביומו,‏ אנשים נרצחים או נופלים קרבן לפשע.‏ הם נפצעים או ניספים בתאונות ובאסונות־טבע כגון סופות,‏ שטפונות ורעידות־אדמה.‏ אנשים סובלים ממעשי־עוול,‏ מדֵעות קדומות,‏ מעוני,‏ מחרפת־רעב,‏ ממחלות ומתופעות רבות אחרות.‏

כיצד יכול היה אל טוב ומיטיב לברוא את בני־האדם,‏ כך שמנת־חלקם תהיה סבל נורא,‏ לעתים כה קרובות,‏ דור אחרי דור?‏

סתירה כביכול בגוף האדם

סתירה כביכול זו משתקפת אפילו בגוף האדם.‏ מדענים ואחרים,‏ אשר חקרו את הגוף האנושי,‏ תמימי־דעים שהוא מהווה מלאכת מחשבת.‏

חשוֹב רק על כמה מאיבריו המופלאים:‏ עֵין האדם המדהימה,‏ שאין בעולם מצלמה אשר תישווה לה;‏ המוח המעורר יראת־כבוד,‏ שהמחשב המשוכלל ביותר מגושם לעומתו;‏ הדרך שבה משתפים פעולה ביניהם כמה מאיברי־הגוף המסובכים,‏ בלא מאמץ רצוֹני מצידנו;‏ הפלא שבלידה,‏ בה יוצא לאוויר העולם תינוק מלבב — המהווה העתק של הוריו — כעבור תשעה חודשים בלבד.‏ אנשים רבים הגיעו לכלל מסקנה,‏ שיצירת־מופת זו,‏ גוף האדם,‏ אינה אלא תוצר של מתכנן מיומן — הבורא הכל־יכול.‏

אך,‏ למרבה הצער,‏ אותו גוף מופלא הולך ומתנוון.‏ בבוא העת,‏ תוקפות אותו מחלות,‏ זיקנה ומוות.‏ לבסוף,‏ הוא מתפורר והופך לעפר.‏ מה חבל!‏ בדיוק כשהאדם אמוּר היה ליהנות מהניסיון שרכש במשך עשרות שנים,‏ ולהחכים,‏ גופו מתמוטט.‏ איזו סתירה מעציבה לַבריאות,‏ לחיוניות וליופי שהיו טמונים בגוף בראשיתו!‏

מדוע יברא בורא אוהב דבר מופלא כמו הגוף האנושי,‏ רק כדי שיירד לטמיון באורח כה אומלל?‏ מדוע ייצוֹר מנגנון המתפקד כה טוב בראשיתו,‏ אשר טמון בו פוטנציאל כה רב,‏ אך המסתיים באורח כה עלוב?‏

כיצד אחדים מסבירים זאת

יש שאמרו,‏ שהרשע והסבל משמשים בידי אלהים ככלי לשיפור אישיותנו באמצעות צרות ומצוקות.‏ איש־דת אחד טען:‏ ”‏העובדה שאנשים טובים משלמים בגלל הרעים,‏ מהווה חלק מתכנית הישועה של אלהים.‏”‏ הוא התכוון לומר,‏ שכדי לשפר את אישיותם ולהיוושע,‏ על הטובים לסבול את תוצאות מעשיהם של הרעים,‏ ושזה חלק מתכניתו של אלהים.‏

אך,‏ האם היה אב אנושי אוהב מנסה לשפר את אישיותם של ילדיו,‏ על־ידי שיתכנן שייפלו קרבן לפושע מרושע?‏ יתר על כן:‏ תן דעתך לכך שצעירים רבים נהרגים בתאונות־דרכים,‏ או נרצחים או מתים במלחמות.‏ לקרבנות צעירים אלה לא תהיה כל הזדמנות נוספת לשפר את אופיָים,‏ כיון שיהיו בין המתים.‏ לכן,‏ הרעיון שהרשע מוּרשה כדי לשפר את האישיות,‏ פשוט אינו מתקבל על הדעת.‏

אף אב אנושי שקוּל ואוהב לא ירצה שסֵבֶל או אסון יפקדו את יקיריו.‏ למען האמת,‏ אב שיתכנן להסב ליקיריו סבל כדי ’‏לבנות את אישיותם’‏,‏ ייחשב להורה בלתי־ראוי ואף לבלתי־שפוי.‏

אם כן,‏ האם ניתן לומר בהיגיון שאלהים,‏ האב האוהב העליון,‏ בורא היקום החכם־מכל,‏ תיכנן במפגיע את הסבל כחלק מ’‏תכנית הישועה שלו’‏?‏ אם נאמר כך,‏ נייחס לו אכזריות קיצונית,‏ נתעבת,‏ שכולנו מואסים בה אפילו אצל בני־אנוש נחותים.‏

מציאת התשובות

היכן נוכל למצוא את התשובות לשאלות הנוגעות להרשָאָת אלהים את הסבל והרשע?‏ מאחר שהשאלות מתייחסות לאלהים,‏ מן ההיגיון שנבחן את התשובות שהוא עצמו נותן לכך.‏

כיצד?‏ בכך שנפנה אל המקור שאלהים עצמו מעיד שנכתב בהשראתו כמדריך לאנושות — כתבי־הקודש.‏ לא משנה כיצד מתייחסים בני־אדם לאותו מקור,‏ מן הראוי שנעיין בו.‏ אחד מכותביו,‏ כרבים אחרים מעמיתיו,‏ העיד:‏ ”‏רוח יהוה דיבר בי,‏ ומִלתו על לשוני.‏”‏ (‏שמואל ב׳.‏ כ״ג:‏2‏)‏ כמו־כן,‏ נאמר כי ”‏כל הכתוב נכתב על־פי רוח אלהים,‏ ומועיל הוא להוראה,‏ .‏.‏.‏ לחינוך במעגלי צדק.‏”‏a — טימותיוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏.‏

מציאת התשובות לשאלות המתייחסות לסוגייה,‏ מדוע מרשה אלהים את הסבל,‏ היא יותר מאשר תרגיל שכלי.‏ התשובות חיוניות להבנת מה שמתרחש בזירה העולמית עתה,‏ מה שיתרחש בעתיד הקרוב,‏ וכיצד משפיע הדבר על כל אחד מאיתנו.‏

אנו חבים לעצמנו לאפשר לכתבי־הקודש,‏ המכילים את המֶסֶר של אלהים לאנושות,‏ לשאת את דברם.‏ אם כן,‏ מה נאמר בהם באשר לאופן בו החל הסבל,‏ ומדוע מרשה אותו אלהים?‏

המפתח להבנת התשובה קשור למיבנה השכלי והרגשי שלנו.‏ אנו למדים מכתבי־הקודש,‏ שהבורא נטע בנו,‏ בני־האדם,‏ תכונה חשובה זו:‏ התשוקה לחופש‏.‏ הבה נדון בקצרה במה שכרוך בבחירה החופשית של בני־האנוש,‏ וכיצד קשור הדבר להרשָאָת אלהים את הרשע.‏

‏[‏הערת שוליים]‏