”אני משמש כעיניו והוא כרגלי”
חוזֶה לואיס אסקובָּר ואַרטמיוֹ דוּראן משמשים כזקנים בקהילת עדי־יהוה במקסיקו. חוזֶה לואיס הוא עיוור, וארטמיוֹ אינו מסוגל להלך על רגליו.
כשהיה בגיל 16, אהב חוזה לואיס להתאגרף. יום אחד הוזמן להחליף מתאגרף מקצועי בקרב־איגרוף. בהגיעם לסיבוב הרביעי, היכו השניים איש את רעהו כה אנושות, עד כי הקרב הופסק. אף־על־פי שחוזה לואיס זכה בניצחון, המכות שספג גרמו לאובדן מאור־עיניו.
חוזה לואיס נועַץ ברופאים רבים ופנה גם לספיריטיסטים. אך, איש לא הצליח לרפאותו. ברוב דכאונו, ניסה מספר פעמים לשים קץ לחייו. מאוחר יותר יצרו עימו עדי־יהוה קשר, הוא למד את אמיתוֹת המקרא, ולבסוף הקדיש את חייו לאלהים באוגוסט 1974.
ארטמיו, לעומת זאת, עבר תאונת־דרכים קשה ב־1981. הדבר אירע כאשר חי ועבד באורח לא־חוקי בארצות־הברית. נציגים של כתות דתיות שונות ביקרו אותו בבית־החולים ואמרו לו כי נענש בידי אלהים על דרך־חייו הנלוזה. גם ארטמיו הכיר מאוחר יותר את עדי־יהוה. הוא למד את המקרא, חולל שינויים נחוצים בחייו, והקדיש עצמו לאלהים במאי 1984.
עתה שני גברים אלה חברים באותה קהילה. הם מתלווים דרך־קבע איש אל רעהו בפעילות מבית־לבית, עורכים יחדיו ביקורים־חוזרים אצל אנשים מעוניינים, ומבקרים יחד את חברי הקהילה כדי לחזקם מבחינה רוחנית. חוזה לואיס הודף את כסא־הגלגלים, שעה שארטמיו מנחה אותו. ארטמיו מתייחס לשניהם כיחידה אחת, באמרו: ”אני משמש כעיניו והוא כרגלי”.