מדענים מוליכים את הציבור שולל
מאת כתב עורו! בספרד
תומס סראנו, חקלאי ספרדי קשיש, שאיתני הטבע הטביעו בו את חותמם, האמין במשך שנים רבות, כי בחלקת אדמתו הקטנה שבאנדלוסיה חבוי משהו מיוחד במינו. מחרשתו חשפה תדירות עצמות ושיניים יוצאות־דופן, שללא ספק, לא השתייכו לעדרי הבקר המקומיים. אולם, כאשר סיפר בכפר על ממצאיו, איש לא שת לבו לכך — לפחות עד לשנת 1980.
בשנה ההיא, הגיע צוות פָּלֵיאונטולוגים (חוקרי מאובנים) כדי לחקור את האיזור. לא חלף זמן רב והם חשפו אוצר בלום של מאובנים: עצמות של דובים, פילים, סוסי־יאור וחיות אחרות — כולם מרוכזים באיזור מצומצם, שהיה ככל הנראה, ביצה שהתייבשה. אולם, רק בשנת 1983, האתר השופע בממצאים, עלה לפתע לכותרות הבינלאומיות.
לאחר מכן, נתגלה שריד קטן, אך יחיד במינו, של גולגולת. הכריזו עליו כעל ”השריד העתיק ביותר של האדם שנתגלה באירופה ובאסיה”. מספר מדענים, שחישבו וקבעו שגילו נע בין 000,900 ל־000,600,1 שנה, ציפו שיביא ל”מהפכה בחקר המין האנושי”.
המאובן, שעורר את כל ההתלהבות הזו, זכה לכינוי ”איש אורסה” –על שם הכפר במחוז גרנדה שבספרד, המקום שבו נתגלה.
”איש אורסה” עולה לכותרות
הצגת המאובן בפני הציבור הרחב נערכה בספרד ב־11 ביוני 1983. מדענים בעלי־שם מספרד, צרפת ובריטניה, היו ערבים לאמינותו, והתמיכה הפוליטית לא איחרה לבוא. ירחון ספרדי דיווח בהתלהבות: ”ספרד, ובעיקר חבל גרנדה, הם המובילים עתה בכל הקשור לעתיקות [אדם] ביבשת הגדולה אירו־אסיה”.
מי היה באמת ”איש אורסה”? המדענים תיארו אותו כמהגר חדש מאפריקה. נמסר, כי מאובן מיוחד זה היה של בחור צעיר כבן 17, שגובהו כמטר וחצי. סביר להניח, כי היה צייד ואספן, שייתכן שטרם למד להשתמש באש. קרוב לוודאי, שכבר פיתח לעצמו יסודות של שפה ודת. הוא ניזון מפירות, דגנים, תותי־בר וחרקים, ונוספו לתפריטו שאריות מזדמנות של בעלי־חיים שנטרפו על־ידי צַבועים.
ספקות בנוגע לזיהוי
ב־12 במאי 1984, שבועיים בלבד בטרם התקיים סמינר מדעי בינלאומי בנושא, התעוררו ספקות כבדים באשר למקורו של השריד. לאחר שהסירו בקפדנות את המשקעים הגיריים מחלקיה הפנימיים של הגולגולת, מצאו הפליאונטולוגים ”בליטה” שעוררה מבוכה. בליטות מעין אלה אינן מצויות בגולגלות אדם. הסמינר נדחה.
כותרתו של היומון של מדריד, אל פַּאיס, היתה ”ראיות כבדות־משקל לכך שגולגולת ’איש אורסה’ היתה שייכת לחמור”. לבסוף, בשנת 1987, כתב־עת מדעי מאת חורדי אגוסטי וסלבדור מויה, שניים מן הפליאונטולוגים שהיו מעורבים בתגלית המקורית, הצהיר, שניתוח קרני־הרנטגן אישר בבירור, שהמאובן השתייך לסוג מסוים של סוס.
מדוע מוליכים את הציבור שולל?
כישלון מביך זה נבע ממספר סיבות, שלאף אחת מהן אין כל קשר לשיטה המדעית. לעתים רחוקות בלבד, נותרת התגלית הדרמטית של אבותיו הקדומים של האדם בגדר נחלתם הבלעדית של המדענים. הפוליטיקאים הזדרזו ’לקפוץ על המציאה’, ולהט הלאומנות האפיל על הדקדקנות המדעית.
שר־התרבות האיזורי הצהיר כי היה זה רגע מזהיר עבור אנדלוסיה, ”להיות במרכזה של תגלית כה חשובה”. כאשר בחוגים מסוימים החלו להישמע ספקות בנוגע לממצא, הממשל המקומי של אנדלוסיה טען נמרצות, ”השרידים אמינים”.
החשיבות האדירה שיוחסה לממצא חסר־משמעות זה (בקוטר של כ־8 סנטימטרים) נובעת בחלקה מהיעדר ראיות התומכות בהתפתחות המשוערת של האדם. חרף ממדיו הצנועים של הממצא, הוכרז ”איש אורסה” כ”הממצא הפליאונטולוגי החשוב ביותר בשנים האחרונות, וכמו כן, החוליה החסרה בין האדם האפריקני הטיפוסי (הומו הביליס) והאדם מן היבשת אירו־אסיה (הומו ארקטוס)”. היה די בדמיון פורה ובניחושים לא בדיוק מדעיים, כדי להוסיף את הפרטים החסרים בנוגע להופעתו החיצונית ולאורח חייו של ”איש אורסה”.
כשנה לפני גילויו של ”איש אורסה”, ראש הצוות המדעי, ד״ר ג׳וזף ג׳יבר, העלה השערות בנוגע להפתעות, שללא ספק, האיזור טומן באמתחתו. ”זהו אחד המרבצים החשובים ביותר של התקופה הרביעונית התחתונה באירופה”, טען. ואף לאחר שנחשפה זהותו האמיתית של הממצא, ד״ר ג׳יבר עמד על דעתו: ”קהיליית המדענים הבינלאומית איתנה בדעתה, שבאיזור גוודיש־באזה [בו נמצא השריד], יתגלה במוקדם או במאוחר, שריד של אדם שגילו עולה על מיליון שנה, ואכן תהיה זו תגלית אדירה”. אין זו אלא משאת נפש!
”תפקיד המדע לחשוף את האמת”
שותף לתגלית ”איש אורסה”, ד״ר סלבדור מויה, הודה בכנות בפני כתב עורו!: ”ד”ר חורדי אגוסטי ואנוכי, התקשינו מאוד לקבל את העובדה שהמאובן לא היה בן לגזע האנושי. אולם, תפקיד המדע לחשוף את האמת, גם אם התוצאות אינן נושאות חן בעינינו”.
המחלוקת סביב ”איש אורסה” הוכיחה עד כמה קשה המלאכה המוטלת על מדע הפליאונטולוגיה לחשוף את האמת בנוגע להתפתחות לכאורה של האדם. למרות עשרות שנים של חפירות, לא נחשפו שרידים אמיתיים של אבות האדם הקדמוניים, דמויי־הקוף כביכול. אף־על־פי שהדבר עלול לא לשאת חן בעיני מספר מדענים, הייתכן שהיעדר ראיות חותכות מצביע על העובדה, שלמרות הכל, האדם אינו תוצר של אבולוציה?
משקיף מן הצד, שהינו חסר־פניות, מן הראוי שישאל את עצמו אם ממצאים מפורסמים אחרים של ”קופי־אדם” עובדתיים יותר מאשר ”איש אורסה”.a כשם שהוכיחה ההיסטוריה פעמים רבות, ביכולתו של המדע להוביל את האדם לאמת, אך המדענים אינם מחוסנים בפני טעויות כלל ועיקר. הדבר נכון במיוחד כאשר השפעות פוליטיות, פילוסופיות ונטיות אישיות מערפלות את הנושא — וכאשר נעשה שימוש בכה מעט כדי לנסות להסביר כה רבות.
[הערת שוליים]
a לשם ניתוח מפורט של ממצאים נוספים כביכול של ”קופי־אדם”, ראה פרק ז׳ בספר ?Life—How Did It Get Here? By Evolution or by Creation (החיים — כיצד נוצרו? על־ידי אבולוציה או על־ידי בריאה?) שיצא לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים.
[תמונות בעמודים 14, 15]
למעלה: העתק השריד שקוטרו כשמונה סנטימטרים ממה שכונה ”איש אורסה”
מימין: ציור של ”אדם קדמון” משוער, על־פי דמיון הדוגלים בתיאוריית האבולוציה