צעירים שואלים...
למה נותנים לאחי את כל תשומת־הלב?
”מה שמרגיז אותי זה, שאם אחיי ואחיותיי לא מתנהגים יפה מעניקים להם הרבה תשומת־לב — חיובית או שלילית. אבל אני בדרך־כלל ממושמעת, ולכן לוקחים אותי כמובן מאליו” (קאי בת ה־18).a
”לאחיי ולאחיותיי נותנים יותר תשומת־לב ומתייחסים אליהם יפה יותר. אם כבר נותנים לי תשומת־לב אז זה בעיקר תוכחה. אשמח אם אדע שגם להם נותנים תוכחה” (רות בת ה־15).
”נראה לי שאחיי ואחיותיי הגדולים מקבלים יותר זכויות ותשומת־לב” (ביל בן ה־13).
כולנו, מיום היוולדנו, זקוקים לתשומת־לב מצד הורינו. ואם יש לך תחושה שאינך מקבל די תשומת־לב, עלולים, מטבע הדברים, להציף את לבך רגשות פגיעה וכעס. במיוחד אם נראה לך שאחיך — הגדול, הקטן, הממושמע ביותר, או הבעייתי מאוד — נמצא תמיד באור הזרקורים. אתה עשוי אף לחוש כפי שחש דוד באומרו: ”נשכחתי כמת מלב, הייתי ככלי אובד” (תהלים ל״א:13).
זה אולי כואב לראות את אחיך מקבל תשומת־לב שרצית בה לעצמך. אך האם פירוש הדבר שלא אוהבים אותך? ודאי שלא. יש בני־נוער הזוכים לתשומת־לב יתרה כי ניחנו בכישרונות מיוחדים או אישיותם פתוחה יותר. קֶנֶת בן ה־11 אומר: ”אחי הקטן, ארתור, לומד בכיתה ג׳, אבל הוא כבר מנגן בתזמורת של כיתה ה׳. הוא טוב גם בספורט ובמתמטיקה. בעצם, יש לו מאה בכל המקצועות. לפעמים אני חושב שאוהבים אותו יותר ממני, אבל אני לא מקנא בו. נוּ טוב, אולי קצת”.
במקרים אחרים, נראה שנער מסוים נהנה ממירב זמנם של הוריו כי הוא הבכור — או הכי קטן. המקרא מספר על יוסף הצעיר: ”ישראל אהב את יוסף מכל בניו, כי בן זקונים הוא לו” (בראשית ל״ז:3, 4). טוד, בן 18, חש שאחיו זוכה ליחס מועדף משום שהוא הבכור. הוא נזכר: ”כשביקשו מאיתנו להביא לבית־הספר תמונת תינוק מוצלחת, מצאתי מעט מאוד תמונות שלי וראיתי שלאחי הגדול יש יותר. לא הבנתי למה”.
לעתים מוקדשת לאח תשומת־לב יתרה כי יש לו בעיות — בעיות שאולי אינן ידועות לך. ”כשהייתי בת 16 בערך, עברה על אחי תקופה קשה”, מספרת קסנדרה בת ה־22. ”הוא לא היה בטוח שהוא רוצה לשרת את יהוה, והוריי הקדישו לו כמעט את כל תשומת־לבם. אותה עת, לא הבנתי למה. חשבתי שלא איכפת להם ממני. הייתי עצובה והרגשתי זנוחה — וגם כעסתי”.
מדוע יש אפליות
עם זאת, קורה לא אחת שההורים אשמים באפליה ברורה. אֵם אחת הודתה: ”אני יודעת שבני, פול, שם לב עד כמה אנו גאים באחותו וזה כאב לו. הוא אמר לנו חד וחלק, ’את ואבא תמיד מסתכלים זה על זה כשליז אומרת משהו’. בתחילה לא הבנו על מה הוא מדבר. אחר כך תפסנו שאנחנו תמיד מחליפים מבטים בינינו, כאילו אומרים, ’איזה ילדה נהדרת’. מאז הסב את תשומת־לבנו לכך השתדלנו שלא לעשות זאת שוב”.
אבל מדוע נוהגים ההורים במשוא פנים? ייתכן שהתנהגותם קשורה בין היתר לילדותם הם. למשל, אם אמך היתה הקטנה במשפחה, עשויה לקנן בה הנטייה להזדהות יותר עם הקטן מבין ילדיה. היא אולי מרבה לצדד בו וזאת מבלי להיות מודעת לכך. במקרים אחרים, תיתכן קרבה מיוחדת בין ההורה לבין הילד בגלל תכונות דומות או תחומי התעניינות משותפים. שים לב לכתוב במקרא על יעקב ועשיו, ילדיהם התאומים של יצחק ורבקה: ”ויגדלו הנערים, ויהי עשיו איש יודע ציד, איש שדה, ויעקב איש תם, יושב אוהלים. ויאהב יצחק את עשיו, כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב” (בראשית כ״ה:27, 28).
מה כדאי לך לעשות אם נדמה שהוריך מפלים את אחד מאחיך לטובה? אפשר לדבר עם ההורים בקור רוח מבלי להטיח בהם האשמות (משלי ט״ו:22). אם תקשיב להם בכבוד, תוכל אולי לראות את הנושא מנקודת ראותם. כך ניתן יהיה להפיג את תחושת התסכול (משלי י״ט:11). נערה אחת מספרת: ”זה מאוד הציק לי שאמא היתה קרובה יותר לאחי מאשר אלי. כששאלתי למה, היא הסבירה שהוא מאוד דומה לאבא, ולכן הקשר בינה לבינו הדוק יותר. ומשום שאני מאוד דומה לה, הקשר ביני לבין אבא חזק יותר. מאותה סיבה, בגלל הדמיון הרב בינינו, אנחנו מעצבנות זו את זו. ובגלל שאבא ואחי דומים מאוד, הם משגעים זה את זה. ההסבר לא כל כך מצא חן בעיניי, אבל יכולתי להבין מן קורה”.
יחס שונה — אי־צדק?
מדוע ההורים אינם מסוגלים פשוט להתייחס לכולם בדיוק אותו דבר? בֶּת בת ה־18 מספרת: ”בגיל 13, חשבתי שלאחי ולי מגיע אותו יחס — בדיוק אותו דבר. אבל עלי תמיד צעקו, והוא תמיד היה יוצא נקי. הוא ואבא טיפלו יחד במכונית והזדמן לו לבלות עם אבא יותר ממני. באותם ימים זה נראה בכלל לא הוגן”.
אלא שיחס שונה אינו מעיד בהכרח על אי־צדק. תן דעתך ליחסו של ישוע אל שליחיו. אין ספק שאהב את כל ה־12, אך הוא הזמין רק 3 מהם להתלוות אליו לאירועים מיוחדים, כמו תחיית בתו של יאיר וחזון ההשתנות (מתי י״ז:1; מרקוס ה׳:37). מלבד זאת, בין ישוע לבין השליח יוחנן שררה ידידות אמיצה במיוחד (יוחנן י״ג:23; י״ט:26; כ׳:2; כ״א:7, 20). האם ישוע התייחס לכולם בדיוק אותו דבר? בהחלט לא. האם נהג בחוסר הגינות? ודאי שלא. גם אם נוצרה קרבה מיוחדת בין ישוע לבין אנשים מסוימים, הוא לא זנח את צורכיהם של שאר השליחים (מרקוס ו׳:31–34).
בדומה לכך, ייתכן שאחיך זוכה לתשומת־לב מיוחדת בגלל כישוריו, אישיותו או צרכיו. אולי קשה להשלים עם עובדה זו. אך השאלה היא, האם באמת מזניחים את הצרכים שלך? כשאתה זקוק לעצה מהוריך, לעזרתם או לתמיכתם, האם הם עומדים לרשותך? אם כן, התוכל לומר בצדק שנעשה לך עוול? כתבי־הקודש מעודדים אותנו לנהוג באחרים ”על־פי צורכיהם” (רומים י״ב:13, ע״ח). מאחר שכל אחד מהילדים במשפחה הוא אדם בפני עצמו ולכל אחד צרכים משלו, אין הוריך מסוגלים להתייחס לכולם תמיד אותו דבר.
בֶּת, שצוטטה קודם לכן, למדה עם הזמן שיחס שווה אינו תמיד יחס הוגן ויחס הוגן אינו תמיד יחס שווה. היא מציינת: ”התחלתי להבין שאחי ואני שונים זה מזה ואנחנו זקוקים ליחס שונה. במבט לאחור, קשה לי להאמין שלא הבנתי את זה כשהייתי ילדה. אולי זה קשור לנקודת המבט שיש לאדם בגיל כזה”.
רכוש כושר הבחנה
כן, לנקודת מבטך השפעה ניכרת על אופן התמודדותך עם נסיבותיך. כמי שמביט מבעד לעדשות בעלות גוון מסוים, עשויים הרגשות לגרום לך לראות את המציאות בצורה משוחדת. עז הצורך הרגשי בתשומת־לב מצד ההורים ובתמיכתם. החוקרים סטפן באנק ומייקל קאן אומרים: ”גם אם יוכלו ההורים לעשות את הבלתי אפשרי ולהעניק יחס שווה לגמרי לילדיהם השונים, עדיין יחשוב כל אחד מהילדים שאחד מאחיהם מופלה לטובה”.
כדי להמחיש את אמיתות הדבר, קרא שוב את מה שאמרו השלושה שצוטטו בפתיחת המאמר. מצבם נראה עגום, אך יש לציין עובדה אחת: שלושתם אחים! כל אחד בטוח שהאחרים מקבלים יותר תשומת־לב ושממנו מתעלמים! לא אחת קורה שנקודת מבטנו מעוּותת. ”יקר רוח איש תבונה”, אומר משלי י״ז:27, כלומר, אדם בעל כושר הבחנה שומר על קור רוח. אדם כזה אינו בוחן את המצב באופן רגשי, אלא באופן מציאותי ואובייקטיבי. בעזרת כושר הבחנה תוכל אולי להבין שגם אם הוריך אינם מתייחסים אליכם בדיוק אותו דבר, טובתכם המרבית עומדת לנגד עיניהם. הכרה בעובדה זו עשויה להקל את כעסך ואת תחושת המרירות.
[הערת שוליים]
a חלק מן השמות בדויים.
[תמונה בעמוד 13]
יחס שונה עלול להיראות לא הוגן