מתים או לא מתים?
”כלב חי הוא טוב מן האריה המת. כי החיים יודעים שימותו; והמתים אינם יודעים מאומה, ואין עוד להם שכר, כי נשכח זכרם” (קהלת ט׳:4, 5).
האמונה המעורפלת שהנפש ממשיכה להתקיים לאחר המוות או עוברת מחזורים של גלגול נשמות, רווחת בקרב רבים. יש שאף מאמינים כי האדם יכול לחזור לחיים לאחר שכמעט טעם מוות. תומס לינץ’, קבלן קבורה, נשאל לאחרונה לדעתו על סוגיית החיים לאחר המוות. ולהלן תשובתו: ”אנשים הטוענים שראו מנהרות של אור וכדומה לא שבו מן המוות — הם פשוט נחשבו מתים משום שמדידת סימני החיים שלהם היא מעבר ליכולתנו. אתה נחשב ’מת’ רק אם אתה לא שב לחיות” (ניו־יורק טיימס מגזין).
המקרא צודק זה אלפי שנים. ”כלב חי הוא טוב מן האריה המת. כי החיים יודעים שימותו; והמתים אינם יודעים מאומה, ואין עוד להם שכר, כי נשכח זכרם” (קהלת ט׳:4, 5). ביקור קצר בבית עלמין ישן כלשהו יאשש מייד אמת זו.
האם משמע הדבר שאין כל תקווה לגבי המתים? אין במקרא שום בסיס לאמונה בהישארות הנפש (בראשית ב׳:7; יחזקאל י״ח:4, 20). על כל פנים, ישוע המשיח בישר שתהיה תחיית מתים בגן־עדן עלי אדמות. מרתא, תלמידתו היהודייה ואחות אלעזר, האמינה בתחייה. זמן קצר לאחר מות אחיה, אמרה: ”אני יודעת שהוא יקום בתחייה ביום האחרון” (יוחנן י״א:24). ישוע השיב לה: ”אני התחייה והחיים. המאמין בי יחיה גם אם ימות. וכל מי שחי ומאמין בי לא ימות לעולם. האם מאמינה את בזה?” (יוחנן י״א:25, 26) קודם לכן אמר: ”אל תתמהו על זאת, כי תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו. ויֵצאו עושי הטוב לתקומה של חיים ועושי הרע לתקומה של משפט”. שים לב! ישוע לא הזכיר כלל נפש בת אלמוות (יוחנן ה׳:28, 29; לוקס כ״ג:43).
[קטע מוגדל בעמוד 19]
”אתה נחשב ’מת’ רק אם אתה לא שב לחיות” תומס לינץ’, קבלן קבורה