מנקודת המבט המקראית

הלוואת כספים בין ידידים

‏”‏לוֹוה רשע ולא ישלם,‏ וצדיק חונן ונותן”‏ (‏תהלים ל״ז:‏21‏)‏.‏

‏”‏אל נא תהא לוֹוה,‏ ואל תהא מלווה;‏ כי למלווה יאבדו גם כסף גם ידיד”‏.‏ מילים אלה,‏ פרי עטו של המחזאי האנגלי ויליאם שקספיר,‏ חוזרות על פניני חוכמה עתיקות יומין.‏ אמת,‏ מעט היבטים ביחסי אנוש הינם כה מועדים לפורענות כהלוואת כספים.‏ על אף התכנון הטוב ביותר והכוונות הטובות ביותר,‏ לפעמים אין העניינים מתגלגלים כמצופה (‏קהלת ט׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏

עלולות להיווצר נסיבות שבעטיין קשה ללוֹוה למלא את התחייבויותיו או אף נבצר ממנו לעשות כן.‏ קורה שהמלווה זקוק לפתע לכסף שהלווה.‏ במקרים אלה,‏ כפי שציין שקספיר,‏ הידידות ומערכת היחסים עלולות להיות בסכנה.‏

כמובן,‏ אדם לוֹוה לעתים כסף מסיבות טובות.‏ אפשר שהוא נתון בקשיים כלכליים כתוצאה מתאונה קשה או מאובדן מִשרתו,‏ והוא יראה בהלוואה המוצא היחיד.‏ המקרא מעודד את בעלי היכולת לעזור לנזקקים כאשר בידם לעשות כן (‏משלי ג׳:‏27‏)‏.‏ העזרה עשויה להתבטא גם בהלוואה.‏ כיצד,‏ אם כן,‏ על משיחיים שערכו הסדר כזה להתייחס למחויבויותיהם?‏

עקרונות שיש לתת עליהם את הדעת

המקרא אינו מדריך פיננסי.‏ אין הוא יורד לפרטי פרטים של כל הכרוך בהלוואות.‏ נושאים כגון האם יש לחייב בריבית או לא וגובה הריבית נתונים להחלטת הנוגעים בדבר.‏a עם זאת,‏ המקרא מספק עקרונות ברורים ואוהבים שצריכים לקבוע את הגישה וההתנהגות של הלווה והמלווה.‏

תן דעתך לעקרונות המתייחסים ללווה.‏ השליח פאולוס הפציר במשיחיים לא ’‏להיות חייבים דבר לאיש מלבד אהבת הזולת’‏ (‏רומים י״ג:‏8‏)‏.‏ אומנם פאולוס התווה כאן עיקרון כללי,‏ אך ניתן בהחלט לראות בעצתו אזהרה לא לשקוע בחובות.‏ לפעמים עדיף לסבול מחסור ולא להיות חייבים כספים לאיש.‏ מדוע?‏ במשלי כ״ב:‏7 נאמר ש”‏עבד לוֹוה לאיש מלווה”‏.‏ הלווה חייב להכיר בכך שעד פרעון החוב מחויבותו בעינה עומדת.‏ בעיקרון,‏ כספיו אינם לחלוטין בבעלותו.‏ פרעון חובו בהתאם לתנאים שעליהם הוסכם חייב להיות אצלו בעדיפות גבוהה,‏ אחרת סביר שיתעוררו בעיות.‏

לדוגמה,‏ כאשר המלווה רואה שהתשלום המגיע לו מתעכב,‏ הוא עלול לרגוז.‏ הוא עשוי להתייחס בחשדנות למעשים של הלווה כמו קניית בגדים,‏ אכילה במסעדות או יציאה לחופשה.‏ עלולה להתפתח בלבו תרעומת.‏ היחסים ביניהם ואף בין משפחותיהם עלולים להיות מתוחים או גרוע מזה.‏ אלה עלולות להיות ההשלכות המעציבות כאשר הלווה אינו עומד במילתו (‏מתי ה׳:‏37‏)‏.‏

אולם מה לעשות כאשר הלווה אינו מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו בגין נסיבות בלתי צפויות שאינן בשליטתו?‏ האם יבוטל חובו בשל כך?‏ לא בהכרח.‏ מחבר התהלים אומר שאדם ישר ”‏נשבע להרע [‏אף לעצמו]‏,‏ ולא ימיר”‏ (‏תהלים ט״ו:‏4‏)‏.‏ במקרה זה אם הלווה יסביר את המצב למלווה,‏ יעיד הדבר על אהבה ותבונה.‏ אזי יוכלו השניים להגיע להסכם אלטרנטיבי.‏ כתוצאה מכך ישרור השלום,‏ והדבר יִשא חן בעיני יהוה אלוהים (‏תהלים קל״ג:‏1;‏ קורינתים ב׳.‏ י״ג:‏11‏)‏.‏

למען האמת,‏ אדם מגלה הרבה על עצמו מהדרך שבה הוא מטפל בחובותיו.‏ גישה של שוויון נפש ואדישות בנוגע לפרעון החוב מעידה על חוסר התחשבות בזולת.‏ למעשה,‏ בעל גישה זו הוא אנוכיי — מאווייו ורצונותיו קודמים (‏פיליפים ב׳:‏4‏)‏.‏ משיחי אשר ביודעין ובכוונה תחילה מסרב לפרוע את חובותיו,‏ מסכן את מעמדו לפני אלוהים.‏ מעשיו אלה עשויים להעיד על לב חמדן ומרושע (‏תהלים ל״ז:‏21‏)‏.‏

המלווה

החובה העיקרית נחה על כתפי הלווה,‏ ועם זאת יש עקרונות שמתייחסים גם למלווה.‏ במקרא נאמר שאם באפשרותנו לעזור לנזקקים,‏ עלינו לעשות כן (‏יעקב ב׳:‏14–16‏)‏.‏ אולם אין משמע הדבר שהפרט מחויב להלוות כספים,‏ גם אם מי שמבקש ללוות ממנו הוא אחיו לאמונה.‏ ”‏ערום ראה רעה ונסתר”‏,‏ מציין המקרא (‏משלי כ״ב:‏3‏)‏.‏

אדם בעל כושר הבחנה,‏ אשר מודע לבעיות המציאותיות הקשורות בהלוואות ומבין אותן לאשורן,‏ ישקול בכובד ראש כל בקשה להלוואה.‏ האם הבקשה מוצדקת?‏ האם מי שפנה אליו שקל את העניין לעומקו?‏ האם מבקש ההלוואה הוא אדם מסודר ובעל שם טוב?‏ האם הוא מוכן לחתום על מסמך המכיל את תנאי ההסכם?‏ (‏השווה ירמיהו ל״ב:‏8–14‏.‏)‏ האם הוא באמת מתכוון לשלם?‏

אין בזאת לרמוז שעל המשיחי לסרב להלוות כסף לאדם השרוי בצורך,‏ רק בשל סיכון אפשרי שיתקשה לסלק את חובו.‏ מחויבותו האישית של המשיחי כלפי הזולת הינה הרבה מעבר להצלחה בעסקים.‏ ”‏מי שיש לו נכסי העולם והוא רואה את אחיו במחסור ומונע את רחמיו ממנו,‏ איך תעמוד בו אהבת אלוהים?‏”‏ שואל השליח יוחנן.‏ ללא ספק,‏ אל למשיחיים ’‏לאהוב במילים ובדיבור,‏ כי אם בפועל ובאמת’‏ (‏יוחנן א׳.‏ ג׳:‏17,‏ 18‏)‏.‏

במקרים מסוימים עשוי הפרט להחליט שלא להלוות כסף לאחיו שבמצוקה.‏ הוא יעדיף לתת לו מתנה או לעזור לו בדרך אחרת.‏ וברוח דומה,‏ כאשר מתעוררות בעיות בהחזר ההלוואה,‏ אפשר שהמלווה יעדיף לנהוג ברחמים.‏ ייתכן שיתחשב בהשתנות נסיבותיו של הלווה ויגמיש את מועדי התשלום לתקופות ארוכות יותר,‏ יפחית את גובה החוב או אף יוותר על החוב כולו.‏ זוהי החלטה אישית הנתונה לשיקולו של הפרט.‏

מוטב שכמשיחיים נזכור שאלוהים מבחין בכל המתרחש,‏ ושניתן לפניו דין וחשבון על התנהגותנו ועל האופן שבו אנו מנצלים את נכסינו (‏עברים ד׳:‏13‏)‏.‏ העצה המקראית ”‏את כל מעשיכם עשו באהבה”‏ מתייחסת בהחלט גם להלוואת כספים בין ידידים (‏קורינתים א׳.‏ ט״ז:‏14‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 22]‏

‏”‏הבנקאי ואשתו”‏ (‏1514)‏ מאת קווינטֶן מַסיס

‏[‏שלמי תודה]‏

Scala/Art Resource, NY