”לא כולם הוזמנו למסיבה”
הדו״ח השנתי של תוכנית האו״ם לפיתוח, דו״ח האומות המאוחדות להתפתחות האדם 1998, התמקד בעלייה חסרת תקדים בתצרוכת העולמית. נאמר בו שבקנה מידה עולמי, אנו מוציאים פי שישה על מוצרים לעומת 1950, ופי שניים ממה שהוצאנו ב־1975. על אף העלייה החדה בתצרוכת, המנהל הביצועי של תוכנית האו״ם לפיתוח ג׳יימס גוסטב ספת’ אומר: ”לא כולם הוזמנו למסיבה”.
לדוגמה: ה־20 אחוז העשירים ביותר בעולם אוכלים כמות דגים גדולה פי שבעה מה־20 אחוז העניים ביותר בעולם. ה־20 אחוז העשירים ביותר צורכים פי 11 בשר ופי 17 אנרגיה, יש להם פי 49 קווי טלפון, הם צורכים פי 77 נייר ובבעלותם פי 149 מכוניות יחסית ל־20 אחוז העניים ביותר.
רדיו האו״ם התייחס לממצאים אלה וציין, שכדי להאט את הירידה במשאבים הטבעיים של כדור הארץ, העולם המתועש חייב לשנות את דפוסי הצריכה שלו. במקביל, מדינות עשירות צריכות לחלוק יותר את עושרן עם המדינות העניות כדי שגם הן יפיקו תועלת ממשאבי כדור הארץ. על איזה סדר גודל של סיוע חומרי מדובר?
מר ספת’ חישב ומצא, שאם המדינות המתועשות היו מכפילות את רמת הסיוע שלהן למדינות המתפתחות — מ־50 ל־100 מיליארד דולר בשנה — היו לכל עניי העולם מזון, בריאות, חינוך ומגורים נאותים. תוספת של 50 מיליארד דולר נראית אולי כסכום עתק. אולם מר ספת’ מציין: ”זה הסכום השנתי שאירופה מוציאה על סיגריות, או מחצית הסכום שארה״ב מוציאה על משקאות אלכוהוליים”.
ברור אם כן, שהגברת המאמצים לחלוק את משאבי כדור הארץ באופן שוויוני יותר עשויה לתרום רבות למיגור העוני הקשה. מה דרוש כדי לבצע זאת? אחד מאנשי האו״ם ציין: ”מה שדרוש בסיכומו של דבר הוא שינוי הרגשות, הדעות והרצונות”. רוב האנשים יסכימו עם קביעה זו. אך הם גם מודעים לכך שאין ביכולתם של הארגונים מקבלי ההחלטות, יהיו כוונותיהם טובות ככל שיהיו, לחולל שינוי כזה, ולשרש תכונות כמו חמדנות — לא כל שכן.
למרות זאת, יש תקווה למי שמודאגים באשר לעתיד המשפחה האנושית וכדור הארץ. מעודד לדעת שבורא כדור הארץ הבטיח לפתור כראוי את בעיות האדם. מחבר התהלים חזה: ”ארץ נתנה יבולה; יברכנו אלוהים, אלוהינו. יהי פיסת בר בארץ, בראש הרים ירעש” (תהלים ס״ז:7; ע״ב:16). בעת ההיא כל יושבי כדור הארץ ’יוזמנו למסיבה’!