צעירים שואלים...
כיצד אתמודד עם אי־צדק?
”מכבדים רק את מי שיש להם כסף, אבל אלינו, שאין לנו אפילו מה לאכול או איפה לישון, מתייחסים כמו לחיות. אם יש משהו שאני מצפה לו בעתיד, זה למות מבלי שאיש ישים לב” (ארנוּלפוֹ, נער חסר בית בן 15).
העולם מלא אי־צדק. דו״ח מטעם קרן האו״ם למען הילד (יוניצ”ף) ציין: ”בעשור האחרון יותר מ־2 מיליון ילדים נהרגו במלחמות, ויותר מ־4 מיליון נעשו נכים. יותר ממיליון ילדים התייתמו או נקרעו ממשפחותיהם בעטיין של מלחמות”. רעב ועוני, הפוקדים חלק נכבד מאוכלוסיית העולם, לעתים קרובות דרים בכפיפה אחת עם העושר והשפע. במדינות מתפתחות נשללת מצעירים רבים כארנוּלפוֹ ההזדמנות לרכוש השכלה.
האי־צדק כואב במיוחד כאשר אנשים שאמורים לאהוב אותך ולהגן עליך הם שעושים לך עוול. תן דעתך לסוזנה, נערה בת 17. אמהּ נטשה אותה ואת שני אחיה הקטנים. ”חלפו שנים”, מספרת סוזנה במרירות, ”ואמא אף פעם לא הציעה לי לגור איתה, אפילו שאנחנו גרות באותה עיר. היא אף פעם לא טרחה להגיד לי ’אני אוהבת אותך’ וזה מכעיס אותי עד היום”. כשאתה קורבן של פגיעה כזו, ייתכן שקשה לך לשלוט בכעסך. אשה שהיתה קורבן להתעללות מינית בילדותה אומרת: ”זה אפילו גרם לי לרגשות שליליים כלפי אלוהים”.
אין זה אלא טבעי להיפגע ולכעוס כאשר מתעללים בך. במקרא נאמר: ”כי העושק יהולל [ישגע] חכם” (קהלת ז׳:7). לחיות כל יום בתחושה שאתה מקופח עלול לגרום לך דיכאון. (השווה תהלים מ״ג:2.) לכן אפשר שתשתוקק לראות סוף לאי־צדק. נערה מאמריקה המרכזית מספרת: ”בגיל 13 הצטרפתי לתנועת נוער. החלום שלי היה לשנות דברים, כדי שילדים לא יהיו רעבים... מאוחר יותר השתתפתי במאבק מזוין”. אך במקום למצוא צדק, היא סבלה מהתעללות בל תתואר מידי אחיה לנשק.
מקרים אלה הינם תזכורת לכך שרוב האנשים אינם מסוגלים לשפר את מצבם. כיצד, אם כן, יכולים קורבנות האי־צדק להתמודד עם המצב?a כיצד תוכל לעמוד ברגשות המרירות והזעם שאתה חש?
הסר מרירות וכעס
מדי פעם תצטרך להזכיר לעצמך שאנו חיים ב”אחרית הימים” של עולמנו. המקרא חזה שהאנשים בימינו יהיו ”מתעללים... חסרי אהבה, בלתי סלחנים, משמיצים, חסרי שליטה עצמית, אכזרים, שונאי טוב, בוגדים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–4, ניו אינטרנשיונל וורזֵ’ן). רבים ”התנוונו” מוסרית (אפסים ד׳:19). מסיבות אלה האי־צדק הוא עובדת חיים שאין מנוס ממנה. לכן, ”אם עושק רש וגֵזֶל משפט וצדק תִראה במדינה, אל תתמה על החפץ” (קהלת ה׳:7).
בצדק המקרא מזהירנו שלא להיות אכולי מרירות, ככתוב: ”הסירו מכם כל מרירות וחימה וכעס” (אפסים ד׳:31). מדוע? משום שבטווח הרחוק הכעס והמרירות מזיקים ומביאים להרס עצמי. (השווה משלי י״ד:30; אפסים ד׳:26, 27.) הדבר נכון במיוחד כש’על יהוה זועף לבך’ (משלי י״ט:3). כעס המופנה כלפי אלוהים פוגע ביחסיך עם האחד שבכוחו לעזור לך יותר מכל. במקרא נאמר ש”יהוה, עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו” (דברי הימים ב׳. ט״ז:9).
כמו כן, יהוה מתואר במקרא כמי ש”כל דרכיו משפט. אל אמונה ואין עוול; צדיק וישר הוא” (דברים ל״ב:4). האי־צדק החל עם המרד של אדם וחוה (קהלת ז׳:29). האדם — ולא אלוהים — הוא ש’שלט באדם לרע לו’ (קהלת ח׳:9). זכוֹר ש”העולם כולו נתון ביד הרָשָע” (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). השטן, ולא יהוה, הוא האשם באי־צדק בעולם.
הקץ לאי־צדק
לשמחתנו, האי־צדק לא יימשך לנצח. אם תזכור זאת ייקל לך להתמודד. תן דעתך למה שעבר אסף, שחי בתקופת המקרא. היה בזמנו אי־צדק משווע, אף שחי בקרב אנשים שהתיימרו לשרת את יהוה. במקום להיענש על שהתעללו באחרים, נראה היה שאנשים אכזרים אלה חיו חיים נטולי דאגות ושגשגו! אסף מודה: ”קינאתי... שלום רשעים אראה”. אסף איבד זמנית את האיזון משום שהרשה למצב להטרידו (תהלים ע״ג:1–12).
עם הזמן, הגיע אסף להכרה דרמתית. הוא אמר בנוגע לרשעים: ”אך בחלקות [אלוהים] תשית למו, הִפּלתם למשואות [חורבן]” (תהלים ע״ג:16–19). אסף הבין שבסופו של דבר אנשים לא יתחמקו מעונש על רשעתם. לעתים קרובות, חטאיהם ישיגו אותם והם ייענשו במאסר, פשיטת רגל, אובדן מקום העבודה או הדחה מעמדות כוח. לכל המאוחר, הרשעים ’יפלו למשואות’ כאשר אלוהים יבצע את גזר דינו על עולם הרשע (תהלים י׳:15, 17, 18; ל״ז:9–11).
עצם הידיעה שבעתיד הקרוב יתקן אלוהים את פני הדברים תעזור לך לשלוט בכעס ובתסכול. ”אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה”, מורה המקרא, ”בקשו את הטוב בעיני כל בני אדם. עד כמה שהדבר בידכם חיוּ בשלום עם כל אדם. יקיריי, אל תתנקמו אלא הניחו לזעם, כי כתוב ’לי נקם ושילם אמר יהוה’” (רומים י״ב:17–19; השווה פטרוס א׳. ב׳:23).
קבלת עזרה ותמיכה
אולי קרו דברים שהותירו בנפשך צלקות עמוקות, כמו למשל זיכרונות מרים. קרן יוניצ”ף מדווחת ש”אצל ילדים שנחשפו לאלימות שוב ושוב, כמעט תמיד חל שינוי משמעותי בדעות ובגישה, הכולל אובדן אמון מוחלט בזולת. הדבר נכון בעיקר כשמדובר בילדים שהותקפו או נוצלו על־ידי אנשים שראו בהם בעבר ידידים או חברים”.
לא ניתן לשלוף פתרון מן השרוול לבעיות אלה. אם רגשות שליליים או זיכרונות מרים שולטים במחשבותיך, קרוב לוודאי שאתה זקוק לעזרה. (השווה תהלים קי״ט:133.) ראשית, תוכל לקרוא חומר שעוסק בקשיים הספציפיים שבהם נתקלת. בכתב־העת עורו! לדוגמה נתפרסמו מאמרים המכילים עצות מעשיות לקורבנות אונס, שוד והתעללות בילדים. יעזור לך מאוד לשפוך את הלב לפני אדם בוגר ומבין ולספר לו על דאגותיך (משלי י״ב:25). כדאי שתספר להוריך מה מציק לך.
מה ניתן לעשות במקרה שחסרה לך תמיכת הורים? בקש את עזרתם של זקני־הקהילה. זקני־הקהילות של עדי־יהוה משמשים מפלט לסובלים (ישעיהו ל״ב:1, 2). הם לא רק יקשיבו לך אלא גם יתנו לך עצות מעשיות. כמו כן, אל תשכח שמשיחיים מבוגרים אחרים יכולים להיות לך ”אחים ואחיות ואימהות” (מרקוס י׳:29, 30). אתה זוכר את סוזנה, שננטשה על־ידי אמהּ? היא ואחיה קיבלו תמיכה מהקהילה המשיחית. אחד המשגיחים גילה עניין כה רב במשפחתה של סוזנה, שהיא קוראת לו אביה המאמץ. תמיכה כזו, אומרת סוזנה, ”עזרה לנו להתבגר ולעמוד איתנים באמת”.
לדברי מומחים, שגרה קבועה של פעילויות בעלות משמעות יכולה גם היא לעזור. לימודים בבית־הספר ועשיית עבודות הבית יכולים לתרום רבות להרחקת מחשבות שליליות. עם זאת, תפיק תועלת רבה משגרת פעילויות רוחניות — נוכחות באסיפות הקהילה והטפת הבשורה הטובה. (השווה פיליפים ג׳:16.)
האי־צדק לא יימחה מעל פני האדמה עד שתבוא מלכות אלוהים ותעשה את רצונו בעולם כולו (דניאל ב׳:44; מתי ו׳:9, 10). בינתיים, עשה כל שביכולתך להחזיק מעמד. התנחם בהבטחה שהמלך במלכות אלוהים, ישוע המשיח, ”יציל אביון משווע, ועני ואין עוזר לו. יחוס על דל ואביון, ונפשות אביונים יושיע” (תהלים ע״ב:12, 13).
[הערת שוליים]
a אף שמאמר זה מתמקד באי־צדק שקורבנותיו הם צעירים במדינות עניות, העקרונות הנידונים כאן מתייחסים לאי־צדק בכללותו.
[קטע מוגדל בעמוד 12]
”זה אפילו גרם לי לרגשות שליליים כלפי אלוהים”
[תמונה בעמוד 13]
תמיכתם של אחים לאמונה תעזור לך להתמודד עם אי־צדק