היש עתיד לפיקוח על הנשק?
בשנים האחרונות דנו ממשלות ברחבי העולם בדרכים להיאבק בסחר הבלתי חוקי בנשק אישי. נושא זה עלה לדיון גם בעצרת הכללית של האומות המאוחדות. הוכנו דוח”ות, הוגשו המלצות והתקבלו החלטות. עם זאת, יש מבקרים המדגישים שהתמקדות בסחר בשוק השחור משמעה שסוחרי הנשק הגדולים ביותר — הממשלות עצמן — אינם תחת פיקוח.
מכאן שהגבולות בין סחר חוקי בנשק לסחר בלתי חוקי די מטושטשים. נשק רב שהוא כיום לא חוקי נמכר בעבר באופן חוקי. לעתים קרובות, נשק שנמכר במקור לצבא או למשטרה נגנב ומגיע אל השוק השחור. כמו כן, אין זו תופעה יוצאת דופן שנשק נמכר לגורם שלישי שלא בידיעתו או בהסכמתו של המוכר המקורי. מאמר בכתב־העת פיקוח על הנשק בימינו (Arms Control Today) מדגיש: ”הממשלות במיוחד ייאלצו לחרוג מעבר לתמיכה גרידא בהפעלת יד קשה כנגד הסחר הבלתי חוקי בנשק קל, ולבחון את חלקן בסחר החוקי בנשק המתנהל כיום”. לנוכח תקוותם של רבים שבסופו של דבר יפעלו המדינות בתקיפות נגד הסחר בנשק אישי, כתב עיתונאי אחד: ”כאשר חמש החברות הקבועות במועצה [מועצת הביטחון של האו״ם] אחראיות לבדן ליותר מ־80 אחוז מהסחר העולמי בנשק, אולי לא כדאי שנעצור את נשימתנו”.
בעיה נוספת בעניין הפיקוח על הזרמת נשק אישי ונשק קל לשוק היא שקל יחסית לייצר אותם. בעוד שמספרן של יצרניות הנשק המתוחכם כגון טנקים, מטוסים ומשחתות מוגבל לכתריסר מדינות בלבד, יש יותר מ־300 יצרני נשק קל בכ־50 מדינות בעולם. לא זו בלבד שיצרני הנשק הקל, שמספרם הרב הולך וגדל, מרחיבים את מאגרי הנשק של המדינות אלא הם גם יוצרים הזדמנויות רבות לאספקת נשק למיליציות, לקבוצות מורדים ולארגוני פשע.
נושאים לוויכוחים לוהטים
עד כה התמקדה תשומת־לבנו בעיקר בשימוש בנשק אישי במדינות שסועות מלחמה. עם זאת, התנהלו ויכוחים לוהטים בקשר לפיקוח על רובים דווקא במדינות ששוררת בהן יציבות יחסית ושאינן נתונות במצב מלחמה. התומכים בחוקים קפדניים לפיקוח על הסחר ברובים טוענים, שיותר רובים מובילים ליותר הרוגים. לדבריהם, בארצות־הברית שבה החוקים אינם קפדניים וניתן למצוא רובים בשפע, שיעור מקרי הרצח גבוה. לעומת זאת באנגליה, שבה נאכף פיקוח קפדני על הסחר ברובים, שיעור מקרי הרצח נמוך. המתנגדים לתחיקה בנושא פיקוח על הרובים מזדרזים לסתור טענה זו באומרם, שבשווייץ יש לרוב האנשים גישה קלה לרובים ולאקדחים ולמרות זאת שיעור מקרי הרצח נמוך.
וכדי לסבך את העניינים עוד יותר, מחקרים מצביעים על כך ששיעור מקרי הרצח שבוצעו ללא רובים בארצות־הברית גבוה משיעור מקרי הרצח הכולל בהרבה מדינות אירופאיות. ברם במדינות אחרות שיעור מקרי הרצח ללא רובים גבוה משיעור מקרי הרצח הכולל בארצות־הברית.
זוהי תופעה שכיחה לנצל לטובה או לרעה את הסטטיסטיקות כדי לתמוך בהשקפה מסוימת. ובתחום הפיקוח על הרובים, נראה שלכל נימוק יש גם נימוק שכנגד שגם הוא מתקבל על הדעת. הנושאים הללו מורכבים. עם זאת המומחים בדרך כלל תמימי דעים שגורמים רבים, בנוסף לבעלות על רובים, קובעים את שיעורי הרצח והפשע.
ההתאחדות הלאומית האמריקנית לסחר ברובים, שהיא בעלת השפעה רבה, מצהירה מפעם לפעם: ”רובים אינם הורגים אנשים; אנשים הורגים אנשים”. דעה זו גורסת שאף שהרובה הוא כלי הרג, אין הוא הורג בעצמו. האדם הוא זה שלוחץ על ההדק, בכוונה תחילה או בטעות. אך יש טוענים שכאשר יש רובים, ברור שקל יותר לאנשים להרוג אנשים.
מכתתים חרבות לאִתים
על־פי הכתוב במקרא, הבעיה של אנשים שרוצחים את רעיהם בני האדם לא תיפתר אם יטלו את הרובים מידיהם של מי שמתכוונים להרוג. הפשע הוא בעיה חברתית, לא בעיה הנעוצה בכלי נשק. הפתרון האמיתי נעוץ בשינוי הגישה והתכונות של האנשים עצמם. ישעיהו הנביא כתב בהשראת אלוהים: ”ושפט [אלוהים] בין הגויים, והוכיח לעמים רבים, וכיתתו חרבותם לאִתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא יִלמדו עוד מלחמה” (ישעיהו ב׳:4).
אין זה מצב לא סביר, כפי שאנשים אולי חושבים. נבואת ישעיהו מתגשמת כבר עתה בין המשיחיים האמיתיים ברחבי העולם. הפיכתם הסמלית של כלי נשק לכלים של עתות שלום מצביעה על רצון עז להשביע את רצון אלוהים ולחיות בשלום עם הזולת. עם הזמן, כאשר תשלוט מלכות אלוהים על כדור הארץ, הכל יחיו בתנאי שלום וביטחון מוחלטים (מיכה ד׳:3, 4). רובים לא יהרגו אנשים. אנשים לא יהרגו אנשים. כלי משחית יֵצאו מכלל שימוש.
[תמונות בעמוד 10]
”וכיתתו חרבותם לאִתים”