סתיו — עונה מרהיבה
סתיו הוא עונה מיוחדת בשנה. במשך עונה זו בארצות בעלות אקלים ממוזג, שמים תכולים, ימים שטופי שמש ולילות צוננים צובעים אט־אט את הגבעות המיוערות בהמון גוונים של צהוב, כתום ואדום. זוהי עת שבה אורנים וארזים ירוקי־עד מהווים רקע בהיר לצבעי האדום והצהוב העזים של קרוביהם, העצים הנשירים.
עונת הסתיו זוכה להערכה במיוחד במדינות המזרח הרחוק, כמו יפן וקוריאה. ביפן אנשים הולכים לעתים ”לצוד את צבעי הסתיו” — ביטוי שהם משתמשים בו כדי לתאר את טיולי הסתיו, המאפשרים להם להתפעל מהאומנות שבטבע.
פארקים לאומיים רבים בקוריאה מגיעים לשיא יפעתם בתקופה זו של השנה. העיתונות מיידעת את הציבור בנוגע לזמן הטוב ביותר לצפות בצבעי הסתיו. סוראקסן, אחד הפארקים הלאומיים המפורסמים ביותר בקוריאה, הוא אתר פופולרי. נראה כי צוקי הגרניט והסלעים המיתמרים לגובה רב, והמקושטים בעצי אורן ששורשיהם נצמדים אליהם בחוזקה, הם מהותו של הנוף במזרח הרחוק. בעונת הסתיו מעטרת את המונוליתים מגרניט בסוראקסן מחרוזת אדומה כאש עצי אשור ואֶדֶר. וכאשר מבצבצות הפסגות הללו מבעד לערפילי הבוקר, נגלה לעיני המשכים קום מחזה בלתי נשכח.
”אני תמיד נהנה לטייל בהרים, אבל במיוחד בסתיו”, מספר פַּרק אי־קיוּן, קוריאני תוסס בשנות ה־70 לחייו. ”בסתיו נראה שאלוהים צבע את הגבעות בשלל צבעים, צבעים המשתנים מדי יום, צבעים המתעוררים לחיים תחת שמי הסתיו הבהירים שלנו”. אשתו קונג־יאנג נהנית לצפות בעלי השלכת המפרפרים כשהם נושרים מלמעלה כפרפרים זהובים.
מדוע משנים העלים את צבעם?
עבור הסקרנים, שינויי הצבעים הללו דורשים הסבר. מה קובע אם צבע העלה ישתנה לצהוב או לאדום?
צבעי הסתיו מהווים חלק מתהליך שבו העצים מתכוננים לקראת החורף. ימי הסתיו הקצרים יותר מורים לשעון הפנימי של העץ להתחיל לנתק את אספקת המים וחומרי המזון לעלים. כל עלה מגיב בבניית שכבה חוצצת בבסיס הגבעול. שכבה זו, העשויה חומר הדומה לשעם, חוסמת כל מעבר חומרים מהעלה לשאר חלקי העץ וגורמת בסופו של עניין לנשירת העלה מהעץ.
כאשר מתרחש תהליך זה, פיגמנטים של קָרוֹטֵנוֹאִיד מקנים לעלים את צבעם הצהוב או הכתום. פיגמנטים אלו קיימים בדרך כלל גם במשך הקיץ, אך קשה להבחין בהם בשל הצבע הירוק השולט של הכלורופיל. מאידך, הצבע האדום מתקבל בעיקר מהאַנתוֹציאָנין, פיגמנט שהעלים מתחילים לייצרו בסתיו. במשך הסתיו הכלורופיל מתפרק והפיגמנטים הצהובים והאדומים הופכים לצבעים השולטים. כאשר לא נותר בו עוד כלורופיל, עלה הצפצפה הופך לצהוב זוהר, אבל עלה האֶדֶר מקבל צבע אדום בוהק.
החיפוש אחר סתיו מרהיב
רוב אוהבי הטבע הבחינו שמראה הסתיו משתנה קמעה משנה לשנה וממקום למקום. הדבר תלוי בעיקר בסוג העצים הנשירים שבאיזור. בסוגים שונים של עצי אֶדֶר, למשל, ניתן לראות כמה מגווני האדום המהממים ביותר. מינים רבים של עצים אלו גדלים בטבע במזרח הרחוק, ותדירות שותלים אותם בפארקים ובגנים.
גורם נוסף הוא האקלים — כמות האַנתוֹציאָנין שמייצרים העלים תלויה מאוד במזג האוויר. ימים בהירים ושטופי שמש ולילות קרירים מאפשרים לעלים לייצר כמות מקסימלית של אַנתוֹציאָנין. עונות הסתיו במזרח הרחוק מספקות על פי רוב תנאים אלה. יפן וקוריאה הן ארצות הרריות. רבות מן הגבעות שם מיוערות, ומצוי בהן מגוון של עצים נשירים, מה שמעניק למטיילים סביבה אידיאלית לצפייה בצבעי הסתיו.
תהליך מִחזור אלגנטי
התהליך כולו, שבמהלכו העצים עומדים בשלכת, הוא מעשי ויפה כאחד. כשהעצים משירים את עליהם, הם אוגרים מים ואנרגיה במשך החורף. הם גם נפטרים מפסולת רעילה המצטברת בעלים במשך הקיץ.
מה קורה למיליארדי העלים שנושרים לקרקע? הודות לחרקים, פטריות, תולעים ובעלי חיים אחרים הנמצאים בקרקע, כל החומר האורגני הזה מוסב תוך זמן קצר לרקבובית, שהיא מרכיב חיוני של קרקע פוריה. לאחר מפגן מרהיב של העלים הנושרים, הם גם מספקים דשן לצמיחה המחודשת באביב! התוכל לתאר לעצמך תהליך מִחזור אטרקטיבי יותר? ובשעה שנעצור כדי להתפעל מן היצירה הזו, נרגיש אולי ש’עצי השדה מוחאים כף’ כשהם מהללים את בוראם בלי אומר ודברים (ישעיהו נ״ה:12; תהלים קמ״ח:7–9).