המסאי — עם ססגוני ומיוחד במינו
מאת כתב עורו! בקניה
שירתו של הצעיר המסאי הידהדה בעוצמה מעל העמק ונישאה באוויר הלח של עלות השחר. ככל שהשמש טיפסה מעלה, כן הגביר הנער את קול שירתו הקצבית, כציפור שיר המאמצת את קולה עם קרן בוקר ראשונה.
הקשבתי לשירה שבקעה מגרונו, והשמש חשפה אט אט לנגד עיניי את דמותו של הנער המסאי שרעה את עדר אביו. הוא שר לעדרו הנינוח בעודו עומד כמו חסידה על רגל אחת, שעוּן על חניתו ואריג אדום ארוך מכסה חלקית את גופו. הרשו לי לספר לכם על עם מיוחד זה.
ברוכים הבאים לארץ המסאים
בני המסאי, עם רועים ססגוני, חיים במרחבי הבקע הסורי־אפריקני במזרח אפריקה משני עברי הגבול קניה טנזניה. בני השבט הם שרידי תקופה אשר חלפה ואיננה, והם חיים כפי שחיו אבות אבותיהם לפני מאות שנים. מאחר שאין הם מייחסים חשיבות רבה לזמן החולף, אורח חייהם תלוי בזריחת החמה ושקיעתה ובחילופי העונות.
כישוריהם של המסאים באים לידי ביטוי ביכולת לשרוד באותו שטח קשה וסלעי של הבקע הסורי־אפריקני. בצעדים קלים וגדולים גומאים הם מרחקים גדולים במטרה למצוא אדמות מרעה ומקורות מים לעדריהם. הם משגיחים על הבקר וחולקים את ארצם עם עדרי גנוּ, זברות, ג׳ירפות ועוד בעלי חיים שהערבה היא ביתם.
עם המצטיין בגידול בקר
המסאים מאמינים שכל הבקר המצוי בעולם שייך להם. אמונה זו מקורה באגדה המספרת כי בראשית היו לאלוהים שלושה בנים, והוא העניק לכל אחד מהם מתנה אחת. הבכור קיבל חץ שישמש אותו לציד, השני מעדר כדי לעבד את האדמה והבן השלישי קיבל מקל כדי לרעות בקר. המסאים טוענים שהם צאצאיו של הבן השלישי. לפי אמונתם, כל עדרי הבקר המוחזקים בידי שבטים אחרים, שייכים להם.
מעמדו וחשיבותו של הפרט בשבט נקבעים על־פי גודל עדרו ומספר ילדיו. אם יש לו פחות מחמישים ראשי בקר הוא נחשב לעני. בעזרת ילדיו ונשותיו הרבים, מייחל המסאי שעדרו ימנה עד אלף ראשים.
המשפחה המסאית נקשרת רגשית לבקר שבבעלותה. לכל בהמה יש קול ומזג הייחודיים לה אשר מוכרים היטב לבני המשפחה. את הבקר צורבים בסימני בעלות ומקשטים בקווים עגולים ובצורות מסוגננות להגברת יופיו. הרועים שרים שירים כדרך להלל את יופיין של כמה מן הבהמות ולהביע חיבה כלפיהן. שוורים בעלי קרניים גדולות ומעוגלות זוכים במיוחד להוקרה רבה, ובעגלים הצעירים מטפלים ברכוּת ודואגים להם כאילו היו תינוקות שזה עתה נולדו.
הנשים הן שבדרך כלל בונות את הבתים. קירות הבתים עשויים מענפים שזורים אשר טויחו ונאטמו בגללי פרות. את הבתים העגולים או המלבניים בונים במעגל גדול מסביב לקראל, הרחבה הפנימית שבה ישנות הבהמות בלילה. המתחם כולו מגודר בענפים חדים קוצניים המגנים על המסאים ועל הבקר מפני צבועים, נמרים ואריות.
הישרדותם של המסאים תלויה בבריאותם ובחוסנם של עדריהם. החלב משמש לשתייה, וגללי הפרות משמשים כטיח וכחומר איטום לבתים. רק במקרים נדירים שוחטים המסאים את הבקר לצורכי מזון. הם שומרים לעצמם מספר כבשים ועזים לאכילה. ואולם, כשפרה או שור נהרגים, מוצאים שימוש לכל אחד מן האיברים. את הקרניים הופכים לכלי קיבול, מן הפרסות והעצמות יוצרים תכשיטים, ומן העור מייצרים נעליים, בגדים, מצעים וחבלים.
עם ססגוני ומיוחד במינו
המסאים גבוהי קומה, דקי גזרה ויפי תואר. לבושם ססגוני להפליא. את גופם החינני עוטפים בדים בגוונים עזים של אדום וכחול. הנשים בדרך כלל מתקשטות בענקים גדולים שזורי חרוזים ומעטרות את ראשן בסרטים בשלל צבעים. הן נוהגות ללפף את הזרועות ואת הקרסוליים ברצועות נחושת עבות. גברים ונשים רבים מקשטים את אוזניהם בעגילים כבדים ובתכשיטים שזורי חרוזים וכך מאריכים את תנוכי אוזניהם. בדרך כלל נהוג בקרב המסאים לערבב אוֹכְרָה — מינרל אדום הנטחן לאבקה דקה — עם שומן פרה, ובצבע שנוצר לקשט את הגוף בצורה אומנותית.
ערב אחד בעודי יושב לאורה של מדורה צפיתי בריקוד של קבוצת מסאים. הם נעו במעגל על־פי קצב מסוים. צעדי הריקוד גברו, והענקים הכבדים שזורי החרוזים קפצו מעלה ומטה והלמו בכתפיהן של הנערות. אחרי כן, צעדו לוחמי המסאי בזה אחר זה לתוך מרכז המעגל וכל אחד בתורו ביצע שורה של קפיצות גבוהות מרהיבות. הריקודים עשויים להימשך עד השעות הקטנות של הלילה עד כלות כוחם של הרוקדים.
חיי המשפחה של המסאים
במרוצת היום החם אני יושב עם קבוצת נשים מסאיות תחת צלו של עץ שיטה, ורואה כיצד הן תופרות חרוזים מסוגננים לעורות מעובדים. הן צוחקות ומשוחחות בינן לבין עצמן ומתעלמות מציפורי האורֵג שמעל ראשיהן הטוות להן קנים מעשבים יבשים. בשעות היום עסוקות הנשים בהבאת מים ועצי הסקה, בתיקון הבתים ובטיפול בילדים הקטנים.
החמה אוספת אליה את קרניה היוקדות, והרועים מתחילים לעשות את דרכם חזרה הביתה עם עדריהם. הבהמות מתהלכות בעצלתיים לכיוון הבית, ופרסותיהן מעלות ענן של אבק אדום הנשטף בצבעי הענבר של קרני השמש השוקעת. הנשים רואות את ענן האבק ממרחק ומייד עוזבות את עבודתן ונערכות לקראת בוא העדרים.
לאחר שהעדר מוכנס למכלאה המוגנת, צועדים הגברים בין הבקר, מלטפים את קרני השוורים ומעריצים את יופיים. ילד קטן מתיז לתוך פיו סילון דק של חלב חם מעטיניה של פרה, ואמו גוערת בו. ילדות קטנות, המסתובבות בין סבך הקרניים והפרסות, חולבות במיומנות את הפרות, וממלאות את מכלי הדלעת עד גדותיהם.
בערב אנו מצטופפים מסביב למדורה המגרשת את צינת הלילה. באפי עולה ריח של עשן ושל בשר צלוי מהול בריח העדר שבקרבת מקום. אחד מזקני השבט מתיישב ומספר סיפורים על עברם של המסאים ועל מעשי גבורה של לוחמי המסאי. הוא משתתק לשמע שאגת אריה ממרחקים, ואחר כך ממשיך לרקום את סיפורו המעובד לפרטיו להנאת הקהל. לבסוף, נעלמים כולם בזה אחר זה לתוך חשכת בתי החימר המעוגלים ונרדמים. מלבד קול נשימתו הקלה של הבקר הישן, הלילה שקט ונבלע במרחבי הערבה החשוכה.
ילדותו של המסאי
עם הנץ החמה הכפר שוקק חיים. ילדים קטנים, שלגופם אך ורק חגורות מותניים ורבידים שזורי חרוזים, משחקים באוויר הבוקר הקריר. צחוקם הוא קול משובב נפש עבור המסאים, אשר תקוותיהם והישרדותם תלויות בצאצאיהם האהובים.
גידול הילדים הוא עניין קהילתי — כל אדם מבוגר בקהילה רשאי לחנך או להעניש ילד לא־ממושמע. הילדים לומדים שיש לכבד את המבוגרים, ומסתגלים מהר מאוד לחיי המשפחה של המסאים. שנותיהם הראשונות נטולות דאגה, אך עם השנים, לומדות הנערות לדאוג לעבודות הבית והנערים לומדים לטפל בבקר ולהגן עליו. ההורים מעבירים לילדיהם מידע על תרופות מסורתיות ומלמדים אותם את הטקסים והמסורות המסאיים הנוגעים לכל היבט בחיי המסאי.
המעבר לבגרות
בגיל העשרֵה לומדים בני הנוער את המנהגים ואת הטקסים שיציינו את מעברם מילדות לבגרות. חלק מן הטקסים הנלמדים קשורים לנושאים כגון חולי, מזל רע, נישואין ומוות. המסאים מאמינים שאם לא יקיימו את הטקסים, תבוא עליהם קללה.
הורים מסאים עשויים לארגן את נישואי בתם עוד בעודה תינוקת. הילדה מובטחת לאדם שבבעלותו מספיק בקר לשלם את המוהר שדורש אביה. במקרים רבים מחתנים את הנערה עם אדם מבוגר ממנה בהרבה, והיא מצטרפת לנשותיו האחרות.
הנערים המתבגרים מתחברים עם בני גילם, והקשר המיוחד שנרקם ביניהם נמשך לעתים לכל החיים. הם יהפכו יחד מנערים חסרי ניסיון ללוחמים. על הלוחמים מוטלת האחריות להגן על המשק, לשמור על מקורות המים ולהגן על הבקר מחיות טרף ומגנבים. לוחמי המסאי ידועים בגבורתם ובאומץ לבם ולעולם לא תראה אותם ללא חניתותיהם החדות.
בגיל 30 בערך נכנסים הלוחמים לשלב האחרון בדרך אל הבגרות. ברוב התרגשות וטקס, עוברים הם לשלב הבגרות. כעת מותר להם לשאת אשה. במעמד מכובד זה יעשו הם מאמצים לקחת אשה ולהגדיל את עדרם. בהגיעם לשלב זה מצפים מהם לתת עצות ולפעול כמתווכחים בסכסוכים.
עתידם של בני המסאי
המנהגים והתרבות הייחודיים של המסאים הולכים ונעלמים במהירות. באזורים מסוימים לא יכולים עוד המסאים לנדוד בחופשיות עם עדרם בחיפוש אחר שטחי מרעה חדשים. מרחבים עצומים שנחשבו בעבר למולדתם המסורתית נהפכים לשמורות טבע או למקומות דיור וחקלאות עבור אוכלוסיות הולכות וגדלות. רבים נאלצים עקב בצורת וקשיים כלכליים למכור את עדריהם האהובים כדי לשרוד. המסאים עוברים לערים גדולות, ונתקלים באותן בעיות המכות את יתר העולם המודרני הסובב אותם.
עדי־יהוה מגיעים כיום לקבוצות של מסאים במזרח אפריקה במסגרת פעילות ההטפה. עד כה הודפסו יותר מ־000,6 עותקים של החוברת ליהנות מחיי־נצח עלי־אדמות! בשפת המסאים. בדרך זו, עוזרים עדי־יהוה למסאים לראות את ההבדל בין אמונות תפלות חסרות שחר לבין האמת המקראית. זה אכן מחמם את הלב לראות שבוראנו, יהוה אלוהים, מעניק לעם ססגוני ומיוחד במינו זה הזדמנות להיות בין ”האומות והשבטים והעמים והלשונות” שיינצלו מהשמדת הסדר העולמי הנוכחי (ההתגלות ז׳:9).
[תמונה בעמוד 25]
בית מסאי מסורתי
[תמונה בעמוד 26]
מסאים מתאספים כדי לרקוד
[תמונה בעמוד 26]
שתי עדות־יהוה מסאיות