השקפות מנוגדות על הפורנוגרפיה
”היא יוצרת תאווה שאין לה זכות קיום, מעוררת תשוקות שלעולם לא יבואו לידי סיפוק” (טוני פרסונס, בעל טור).
ג׳ון מעולם לא התכוון להתמכר ל’מין באינטרנט’.a יום אחד גלש באינטרנט, וכמו רבים אחרים הנחשפים באורח לא־צפוי לפורנוגרפיה וחדרי שיחה בענייני מין, הוא נתקל במקרה באתר כזה. עד מהרה מצא עצמו שקוע ראשו ורובו בסייבר־סקס (מין וירטואלי). ”הייתי מחכה עד שאשתי תצא לעבודה”, הוא נזכר, ”קופץ מהמיטה ומכלה שעות מול המחשב”. הוא אפילו לא היה עוצר לאכול או לשתות לכל אורך הזמן שהיה יושב מול המחשב. ”לא הייתי מודע לכך שאני רעב”, הוא אומר. הוא התחיל לשקר לאשתו בנוגע לפעילויותיו הסודיות. הדבר פגע ברמת הריכוז שלו בעבודה, והוא הפך להיות יותר ויותר פרנואיד. נישואיו החלו להידרדר, וכשלבסוף הצליח לקבוע פגישה אמיתית עם אחת משותפותיו לסייבר־סקס, אשתו גילתה זאת. כיום ג׳ון עובר טיפולים כדי להיגמל מההתמכרות שלו.
פעילים בארגונים אנטיפורנוגרפיים מצביעים על סיפורים הדומים לסיפור הנ”ל בתור הוכחה להשלכותיה המחפירות של הפורנוגרפיה. הם טוענים כי היא הורסת מערכות יחסים, משפילה נשים, מנצלת ילדים ומובילה להשקפה מעוותת ומזיקה על יחסי מין. מצידו השני של המתרס, חסידי הפורנוגרפיה מגינים עליה בתור סמל לחופש הביטוי ורואים במבקריה צדקנים. ”אנשים לא צריכים להתבייש בנטיותיהם או בתשוקותיהם המיניות”, כותב אחד מהם. ”הפורנוגרפיה היא כלי שיכול לפתח ולעורר דיונים פתוחים בנושאי מין”. יש שאף טוענים שתו האיכות של חברה בריאה ופתוחה נמדד בתפוצת הפורנוגרפיה שבקרבה. ”סביר להניח שחברה הבוגרת מספיק להתמודד עם תיאורים מפורשים של יחסי מין בהסכמה בין מבוגרים, היא גם חברה אשר פתוחה למגוון מיני ולשוויון בין נשים וגברים”, אומר המחבר בריאן מקנייר.
האם יחסה האמביוולנטי של החברה הופך את הפורנוגרפיה למקובלת? מדוע היא כה נפוצה? האם הפורנוגרפיה היא באמת עיסוק מסוכן? השאלות הללו יזכו למענה במאמרים הבאים.
[הערת שוליים]
a השמות בדויים.