לרקוד עם עגורים

מאת כתב עורו!‏ בספרד

אם תבקר בעיר פּוּסַן שבדרום קוריאה,‏ תוכל להיות עד לריקוד־עם יוצא דופן.‏ גברים בגלימות לבנות ובמגבעות שחורות,‏ מניעים את זרועותיהם בתנועות גליות,‏ מסתחררים ומתכופפים,‏ ואף נעמדים על רגל אחת.‏

ההסבר לתנועותיהם הייחודיות והמאולתרות הוא פשוט.‏ הגברים מחקים את העגורים היפניים אדומי הקודקוד שמזה מאות שנים חורפים בדרום קוריאה.‏ ריקודם המיוחד של עגורים אלה כה הרשים את תושבי המקום,‏ עד כי עיצבו מופע ריקוד משלהם המבוסס על תנועותיהם של העופות.‏

במרחק של 500,‏1 קילומטר משם,‏ בהוֹקַאִידוֹ שביפן,‏ נוהרים שוחרי טבע אל הפארק הלאומי קושירו שיצוגן כדי לחזות בדבר האמיתי.‏ תודות לתוכנית הזנה מלאכותית במהלך חודשי החורף הקפואים,‏ מונה כעת מושבת העגורים כמה מאות פרטים.‏ הריקוד המחשמל בכיכובם של עופות אלגנטיים אלו המעוטרים בצבעי שחור־לבן הוא מחזה מרהיב.‏ כתבת הנשיונל ג׳יאוגרפיק ג׳ניפר אקרמן משתמשת במילה היפנית אָווּארָה כדי לתאר עד כמה הוקסמה.‏ המילה מתארת את ”‏הרגשות שמתעוררים בעקבות התבוננות ביופיו של דבר בן חלוף”‏,‏ היא מסבירה.‏

העגורים,‏ אותם ניתן למצוא בכל היבשות להוציא את דרום אמריקה ואנטרקטיקה,‏ הילכו קסמם על אנשים עוד מימים ימימה.‏ ציורים של עופות אלה מופיעים במערות באוסטרליה,‏ באירופה ובאפריקה.‏ הם משמשים כאחד הנושאים האהודים על אומני המזרח הרחוק,‏ שם נתפסים העגורים כסמל לאריכות ימים ואושר.‏ העגורים נשארים נאמנים לבן זוגם לכל אורך חייהם,‏ וזו כנראה הסיבה שהם מסמלים גם אושר בחיי הנישואין ולא אחת מעטרים את הקימונו שלובשות הכלות.‏ הקוריאנים סיווגו את העגור היפני אדום הקודקוד בתור ”‏מונומנט טבעי”‏ בשל נדירותו ויופיו.‏ היפנים הדפיסו עגורים רוקדים על שטרות הכסף שלהם בשווי 000,‏1 ין.‏ ועוד לפני 500,‏2 שנה,‏ פיתחו הסינים את ”‏ריקוד העגורים הלבנים”‏.‏ ייתכן כי בשל חיבתם העזה של העגורים לריקודים אנשים שומרים להם פינה חמה בלב.‏

ריקוד העגורים

כל חמישה־עשר מיני העגורים רוקדים,‏ ואפילו גוזל בן יומו מנסה כוחו בריקוד.‏ ”‏ישנם עוד מינים של עופות רוקדים”‏,‏ מסביר המדריך לעופות העולם (‏Handbook of the Birds of the World)‏, ”‏אך אף לא אחד מהם רוקד באינטנסיביות כזו,‏ או.‏.‏.‏ יפה כל כך בעיני בני אדם”‏.‏ ריקוד העגורים די מגוון ומרהיב לכל אורכו — בהתחשב בממדי העופות,‏ ביציבתם האלגנטית ובזינוקיהם הדרמתיים לאוויר בכנפיים פרושות.‏ ריקוד טיפוסי כולל בדרך כלל ”‏רצפי פעולות ארוכים המורכבים מקידות,‏ ניתורים,‏ מאוצים ומעופים קלים מתואמים להפליא”‏,‏ מוסיף המדריך לעופות העולם.‏ ובדומה לבני אדם,‏ ברגע שמספר עגורים מתחילים לפזז,‏ על־פי־רוב כל הקבוצה מצטרפת.‏ היו שראו באפריקה 60 זוגות של עגור־הכתר לבן־הלחיים שרקדו כגוף אחד.‏

מדוע העגורים מחוללים?‏ האם זה לצורכי פעילות גופנית,‏ תקשורת,‏ חיזור,‏ אזהרה או פשוט דרך להביע מצב רוח מרומם?‏ נראה שהמניע מקיף כל אחת מהסיבות הללו או כולן גם יחד.‏ העגורים אוהבים לרקוד בזוגות,‏ והריקוד מהווה חלק מטקסי החיזור שלהם.‏ אולם גם עגורים לא־בוגרים רוקדים,‏ והם בדרך כלל נחשבים לרקדנים הנלהבים שבחבורה.‏ ”‏יהיה אשר יהיה המניע לריקודים,‏ זהו מראה מלבב”‏,‏ מסכם המדריך לעופות העולם.‏

מעופם של העגורים

בדרך כלל אתה שומע את העגורים הרבה לפני שאתה מבחין בהם.‏ קריאותיהם המהדהדות מכריזות על בואם,‏ גם אם הם נמצאים במרחק קילומטרים.‏ קריאות אלה ככל הנראה עוזרות ללהקת העגורים להישאר מאוחדת במהלך מסעות הנדידה הארוכים.‏ רוב מיני העגורים נודדים משטחי הרבייה הצפוניים שלהם.‏ בסתיו הם נודדים מרחק רב מקנדה,‏ סקנדינביה או סיביר לאקלים החם של סין,‏ הודו,‏ ארצות־הברית (‏טקסס)‏ או לאזור הים התיכון.‏ המסעות הללו מסוכנים ומתישים.‏ כמה עגורים אפורים אותרו בגובה של כמעט 000,‏10 מטר מעל לפני הים שעה שחצו את הרי ההימליה בדרכם להודו.‏ הם עפים בצורת V האופיינית ומנצלים את זרמי האוויר החמים כדי לדאות כמה שיותר רחוק.‏ אולם,‏ כשעליהם לחצות מאגר מים,‏ הם נשענים על כוח משק כנפיהם בלבד.‏a

חואן קרלוס אלונסו,‏ חוקר ציפורים ספרדי,‏ התחקה קרוב ל־20 שנה אחר דפוסי הנדידה של 000,‏70 העגורים האפורים שחורפים בספרד.‏ ”‏על מנת לעקוב אחר מסלול הנדידה שלהם,‏ הוצמדו לחלק מהעגורים טבעות ולאחרים משדרי רדיו זעירים”‏,‏ הוא מסביר.‏ ”‏מאוד מרגש אותי לגלות עגור,‏ שבעודו גוזל הצמדתי לו טבעת בצפון גרמניה,‏ וכעת הוא מבלה את החורף שלו בספרד.‏ מסלול הנדידה של העגורים לא השתנה מזה דורות רבים.‏ עגור שהוצמדה לו טבעת בפינלנד נתגלה חורף בצפון אתיופיה,‏ ואילו חלק מהעגורים מסיביר חרפו במקסיקו”‏.‏

זוכים לעזרת האדם במאבק ההישרדות

נכון להיום,‏ 9 מתוך 15 מיני העגורים נמצאים בסכנת הכחדה.‏ המין הנתון בסכנת ההכחדה הגדולה ביותר הוא עגור מסוג Grus americana הנפוץ בצפון אמריקה.‏ בשנת 1938 נמנו עם סוג זה רק 14 עופות.‏ אולם,‏ תודות לתוכנית רבייה בשבי והגנה על בתי גידול עיקריים,‏ מספרם עבר אט־אט את ה־300.‏ כעת מגדלים חוקרי טבע גוזלים בשבי ולאחר מכן משחררים אותם באזורי טבע מוגנים.‏ לאחרונה,‏ נעשה שימוש מוצלח במטוס קל במטרה ללמד מספר עגורים צווחנים צעירים כיצד לנדוד.‏ מדענים רוסים עושים מאמצים דומים כדי להגן על העגור הסיבירי,‏ שגם הוא נתון בסכנת הכחדה.‏

ביפן נרשם אחד מסיפורי ההצלחה הנוגעים ביותר ללב.‏ מושבה קטנה של עגורים יפנים בהוקאידו לא נדדה,‏ משום שהעופות הצליחו להשיג מזון בחודשי החורף על גדות נחלים שבקרבת מעיינות חמים.‏ אלא שבחורף הקשה של 1952,‏ אפילו נחלים אלה קפאו,‏ ודומה היה כי על הלהקה הקטנה שמנתה 30 עגורים נגזר להיכחד.‏ אך תלמידי בית־ספר מקומי פיזרו גרגירי תבואה על הנחלים הקפואים והעופות ניצלו.‏ מני אז,‏ מאכילים את העגורים בקביעות,‏ והלהקה הקטנה מונה כיום כמעט 900 עופות,‏ כשליש מהאוכלוסייה העולמית של מין זה.‏

ניצבים בפני עתיד לא בטוח

בדומה למינים אחרים,‏ סבלו העגורים מניקוז אדמות הביצות ומאובדן שטחי מרעה.‏ כדי לשרוד,‏ נאלצו העגורים ללמוד לחיות עם בני אדם.‏ באופן כללי הם מעדיפים לשמור על מרחק בטוח של מספר קילומטרים מבני אדם,‏ אך כל עוד לא מטרידים אותם,‏ הם יכולים להתרגל לנוכחות אנושית.‏ העגור־אדום־הראש,‏ שהוא גם הגבוה מבין העופות העפים,‏ הסתגל לתנאי הרבייה באגמים שבכפרי הודו.‏ מינים משגשגים אחרים של עגורים למדו ללקט מזון מאדמות חקלאיות במהלך הנדודים או במקומות בהם הם מבלים את החורף.‏

כעת מייחלים בארצות רבות שמאמציהם המשותפים של שוחרי איכות הסביבה יבטיחו את הישרדותם של יצורים חינניים אלה.‏ עד כמה עצוב יהא זה אם בעתיד לא יוכלו אנשים ליהנות עוד מריקודם המרשים של העגורים או מקריאותיהם הרמות במעופם דרומה בשמי הסתיו!‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

עגורים יפניים,‏ אסיה

‏[‏תמונה בעמוד 16]‏

חלק מחרסינה קוריאנית

‏[‏תמונה בעמוד 16]‏

עגורי חן בעלי ציצת שיער

‏[‏תמונה בעמודים 16,‏ 17]‏

מעופם של עגורים אפורים נפוצים

‏[‏תמונה בעמוד 17]‏

עגורי־הכתר אדומי־לחיים