צעירים שואלים...
למה אלוהים מרשה שנסבול?
”אלוהים נמצא בשמים, שם הכול טוב ויפה. אבל אנחנו שנמצאים פה למטה סובלים” (מרי).
הצעירים של ימינו נולדו לתוך עולם אכזר. רעידות אדמה ואסונות טבע טרגיים שמקפדים את חייהם של אלפי אנשים הפכו לדבר שבשגרה. בחדשות שומעים חדשות לבקרים על מלחמות והתקפות טרור. מחלות, מוות, פשע ותאונות קוטפים מאיתנו את יקירינו. מבחינתה של מרי, המצוטטת למעלה, הסבל ממש שוכן בביתה. את הדברים המרירים הללו היא אמרה לאחר מות אביה.
כשטרגדיה מכה בנו באופן אישי, אין זה אלא אנושי לחוש תסכול, אובדן ואפילו כעס. אולי אתה תוהה ’למה זה היה צריך לקרות? למה דווקא לי?’ או ’למה עכשיו?’ שאלות מעין אלה ראויות לתשובות המניחות את הדעת. אך על מנת למצוא את התשובות הנכונות, עלינו לפנות למקור הנכון. יש להודות, מציין נער בשם טוראל, אנשים לעתים ”כל כך כואבים עד שהם לא יכולים לראות את התמונה במלואה”. לכן, עליך למצוא דרך להשקיט מעט את רגשותיך כדי שתוכל לחשוב באופן הגיוני ומציאותי.
התמודד עם המציאות המרה
אומנם לא נעים לחשוב על זה, אך מוות וסבל הם חלק מעובדות החיים. איוב ביטא זאת היטב כשאמר: ”אדם ילוד אישה, קצר ימים ושבע רוגז” (איוב י״ד:1).
המקרא מבטיח עולם חדש אשר ’צדק ישכון בו’ (פטרוס ב׳. ג׳:13; ההתגלות כ״א:3, 4). אולם, לפני שתנאים אלה יתממשו על האנושות לעבור תקופה שבה הרֶשֶע יגיע לממדים חסרי תקדים. ”וזאת דע לך”, נאמר במקרא, ”באחרית הימים יבואו זמנים קשים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1).
כמה זמן ימשכו זמנים קשים אלו? תלמידיו של ישוע שאלו פחות או יותר את אותה שאלה. ואולם, ישוע לא נקב ביום או שעה ספציפיים לקיצו של עולמנו המוכה צער. תחת זאת, אמר להם: ”המחזיק מעמד עד קץ הוא ייוושע” (מתי כ״ד:3, 13). דבריו של ישוע מעודדים אותנו לאמץ ראייה ארוכת טווח. עלינו להיות מוכנים להחזיק מעמד לנוכח מצבים לא־נעימים רבים טרם יקיץ סוף סוף הקץ.
האם אלוהים אשם?
לכן, האם הגיוני לכעוס על אלוהים מפני שהוא מרשה את התרחשותם של אירועים מצערים? לא, אם לוקחים בחשבון את הבטחתו לשים קץ לכל הסבל. כמו כן, האמונה שאלוהים גורם להתרחשותם של דברים רעים אינה מתיישבת עם ההיגיון. רוב האירועים המצערים הם פשוט תולדה של יד המקרה. לדוגמה, תאר לעצמך שעץ שנפל בגלל רוחות חזקות פגע במישהו ופצע אותו. יש שיגידו שמקרה כזה הינו ’גזירה משמים’. אולם, אין זה אלוהים שגרם לעץ ליפול. המקרא עוזר לנו להבין שמקרים כאלה הם פשוט תוצאה עגומה של ”עת ופגע” (קהלת ט׳:11).
הסבל יכול לנבוע גם מכושר שיפוט הלוקה בחסר. תאר לעצמך קבוצת צעירים ששותה לשוכרה ולאחר מכן יוצאת לסיבוב במכונית. הדבר מסתיים בתאונה קטלנית. ומי אשם? אלוהים? ברור שלא, הם קוצרים את השלכות כושר שיפוטם המוטעה (גלטים ו׳:7).
אך אפשר שתשאל ’האם אין לאלוהים מספיק כוח לשים סוף לסבל כבר עכשיו?’ מספר גברים נאמנים מימי המקרא כבר דנו בסוגיה זו. הנביא חבקוק שאל את אלוהים: ”למה תביט בוגדים, תחריש בבַלַע רשע צדיק ממנו?” יחד עם זאת, חבקוק לא מיהר להסיק מסקנות פזיזות. הוא אמר: ”ואֲצַפֶה, לראות מה ידבר בי”. מאוחר יותר, חיזק אלוהים את ידיו באומרו כי ימגר את הסבל ’במועד’ שקבע (חבקוק א׳:13; ב׳:1–3). לכן, עלינו להתאזר בסבלנות ולהוחיל לאלוהים שישמיד את הרוע במועד שהוא קבע.
אל תמהר לקפוץ למסקנה שאלוהים מעוניין שנסבול איכשהו או שהוא באופן אישי מעמיד אותנו בניסיון. הסבל אכן יכול להוציא מאיתנו את מיטבנו, מה גם שהמקרא מלמדנו כי אלוהים מרשה שניבחן כדי לצרוף את אמונתנו (עברים ה׳:8; פטרוס א׳. א׳:7). למעשה, רבים העוברים ניסיונות או חוויות טראומתיות הופכים להיות סבלניים ורחמניים יותר. אך אל לנו להסיק שאלוהים גזר עליהם לסבול. צורת חשיבה שכזו מתעלמת מאהבתו ומחוכמתו של אלוהים. המקרא מבהיר חד וחלק: ”מי שמתנסה אל יאמר, ’אלוהים מנסה אותי’, שכן אלוהים לא ינוּסה ברע ואין הוא מנסה איש”. ההיפך הוא הנכון, מכיוון ש”כל מתנה טובה וכל מתנה שלמה” מקורה באלוהים (יעקב א׳:13, 17).
מדוע מרשה אלוהים את הרשע
אם כן, מהו מקור הרוע? זכור שלאלוהים יש מתנגדים — ובראשם זה ”הנקרא מלשין ושטן, המתעה את כל תבל” (ההתגלות י״ב:9). כשברא אלוהים את אדם וחוה, הוא שיכן אותם בעולם נטול בעיות. אולם, השטן שיכנע את חוה שייטב לה אם תתנתק משלטון אלוהים (בראשית ג׳:1–5). למרבה הצער, האמינה חוה לשקר של השטן והמרתה את פי אלוהים. למרד הצטרף גם אדם ולפי המקרא התוצאה היתה שכך ”עבר המוות לכל בני אדם” (רומים ה׳:12).
במקום להשמיד את השטן ותומכיו ולשים קץ בִּן רגע למרד, אלוהים מצא לנכון לתת לזמן לחלוף. לשם איזו מטרה? בראש ובראשונה, כדי לחשוף את השטן כשקרן! כך יצטברו ראיות ויוכח שאי־תלות באלוהים תביא רק הרס ואבדון. האם זה לא בדיוק מה שקרה? ”העולם כולו נתון ביד הרָשָע” (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). בנוסף על כך, ”שלט האדם באדם לרע לו” (קהלת ח׳:9). הדתות שיצר האדם הן מבוך של תורות מנוגדות. ערכי המוסר הגיעו לשפל המדרגה של כל הזמנים. ממשלות אנוש ניסו כל צורת שלטון שאפשר להעלות על הדעת. הן חתמו על אמנות והוציאו לפועל חוקים, אך צרכיהם של פשוטי העם עדיין לא סופקו. המלחמות רק מחמירות את המצב ומדרדרות אותו מדחי אל דחי.
ללא ספק, אנו זקוקים להתערבות אלוהים ולקץ הרוע! אבל זה יתרחש רק בזמן המיועד שקבע אלוהים. עד אז, זו זכות עבורנו לתמוך בריבונות אלוהים על־ידי ציות לחוקיו ולעקרונותיו המופיעים במקרא. כאשר קורים דברים רעים, אנו יכולים להתנחם בתקווה הוודאית לחיים בעולם נטול בעיות.
לא לבד
אף־על־פי־כן, כשהסבל מכה בנו אישית, אפשר שנמצא עצמנו שואלים ’למה זה קרה דווקא לי?’ אולם, השליח פאולוס מזכיר לנו שהסבל מהרוע אינו רק מנת חלקנו. פאולוס אומר ש”כל הבריאה נאנחת וסובלת כבצירי לידה עד היום הזה” (רומים ח׳:22). יש בעובדה זו כדי לעזור לך להתמודד עם סבל. ניקול, לדוגמה, חוותה זעזוע נפשי לאחר התקפות הטרור ב־11 בספטמבר בניו־יורק ובוושינגטון די. סי. ”הייתי מפוחדת ומבוהלת”, היא מודה. אבל לאחר שקראה כיצד עמיתיה המשיחיים התמודדו עם טרגדיה זו, היא שינתה את נקודת השקפתה.a ”הבנתי שאני בכלל לא לבד. התחלתי להשתחרר בהדרגה מהכאב והיגון שהרגשתי”.
במקרים מסוימים, יהיה זה מן התבונה לדבר עם מישהו — אולי הוריך, חבר בוגר או זקן־קהילה. אם תפתח את סגור לבך בפני מישהו שאתה בוטח בו, תוכל לזכות לשמוע ”דבר טוב” ומעודד (משלי י״ב:25). צעיר ברזילאי משיחי נזכר: ”אבי נפטר לפני תשע שנים, ואני יודע שיום אחד יהוה יקים אותו לתחייה. אבל אחד הדברים שעזרו לי מאוד היו כתיבת רגשותיי. בנוסף לכך, שוחחתי עם חבריי המשיחיים על איך שאני מרגיש”. האם יש לך ’רֵעים’ אמיתיים שאתה יכול לבטוח בהם? (משלי י״ז:17) אם כן, הפק את מלוא התועלת מעזרתם האוהבת! אל תחשוש לבכות או לבטא את רגשותיך. גם ישוע ”בכה” כאשר איבד חבר יקר! (יוחנן י״א:35).
המקרא מבטיחנו כי יום יבוא ו’נשוחרר משעבוד הכיליון אל החירות והכבוד של הבנים־לאלוהים’ (רומים ח׳:21). עד בוא יום זה, רבים וטובים עוד צפויים לסבול. התנחם בהבנת הסיבה להתרחשותם של דברים מצערים — ובידיעה שהם לא יימשכו לעד.
[הערות שוליים]
a חלק מהשמות בדויים.
ראה סדרת המאמרים ”אומץ לנוכח אסון” שיצאו לאור בעורו! ב־8 בינואר 2002.
[תמונה בעמוד 18]
אתה עשוי לחוש הקלה אם תביע את יגונך