איפה אפשר למצוא תקווה אמיתית?
שעון היד שלך עצר ונראה שהוא מקולקל. אתה רוצה לשלוח אותו לתיקון, אבל אתה נתקל במגוון הצעות. יש כל מיני פרסומות לתיקון שעונים, וכולן מפזרות הבטחות שונות. אבל מה אם אתה מגלה שהשכן שלך הוא המומחה שתכנן את השעון הספציפי הזה לפני הרבה שנים ושהוא גם מוכן לעזור לך בחינם? בטח עכשיו הרבה יותר ברור לך אצל מי תבחר לתקן את השעון.
הדוגמה הזאת ממחישה מה אתה יכול לעשות כדי למצוא תקווה. אם כמו הרבה אנשים בתקופה הקשה הזאת אתה מרגיש שאתה מאבד תקווה, לאן תוכל לפנות לעזרה? הרבה אנשים מציעים לך פתרונות לבעיה, אבל יש להם הצעות מבלבלות וסותרות. אז למה שלא תפנה למי שיצר את בני האדם ושטבע בנו מלכתחילה את התקווה? במקרא כתוב שהוא ”אינו רחוק מאף אחד מאיתנו”, ושהוא מאוד רוצה לעזור לנו (מעשי השליחים י״ז:27; פטרוס א׳. ה׳:7).
הגדרה טובה יותר לתקווה
לתקווה שמוזכרת במקרא יש הגדרה רחבה ועמוקה יותר מזו שמקובלת כיום בקרב רופאים, מדענים ופסיכולוגים. בשפות המקוריות שבהן נכתב המקרא, ”תקווה” משמעה לחכות בכיליון עיניים ולצפות למשהו טוב. ביסודו של דבר, התקווה מורכבת משני גורמים. היא כרוכה בשאיפה למשהו טוב, וטמון בה גם היסוד לאמונה שאותו משהו טוב אכן יבוא. התקווה שהמקרא מציע אינה רק משאלת לב; יש לה יסוד מוצק, והיא נשענת על עובדות והוכחות.
בהקשר הזה התקווה מאוד דומה לאמונה, שגם היא חייבת להישען על הוכחות, ולא להיות אמונה עיוורת (עברים י״א:1). ובכל זאת, המקרא עושה הבחנה בין אמונה לבין תקווה (קורינתים א׳. י״ג:13).
לדוגמה, נניח שאתה מבקש טובה מחבר קרוב ומקווה שהוא יעזור לך. לתקווה שלך יש יסוד מפני שאתה מאמין לחבר שלך, אתה מכיר אותו טוב וכבר ראית איך שהוא עזר לאחרים וגילה נדיבות בעבר. אמונתך ותקוותך קשורות קשר הדוק זו לזו, ואפילו תלויות זו בזו. אבל הן נבדלות אחת מהשנייה. איך תוכל לבנות תקווה כזאת בקשר לאלוהים?
היסוד לתקווה
אלוהים הוא המקור לתקווה האמיתית. בתקופת המקרא יהוה כונה ”תקוות ישראל” (ירמיהו י״ד:8). כל תקווה מהימנה שהייתה לעמו נבעה ממנו, ולכן הוא עצמו היה תקוותם. תקווה כזאת היא לא רק שאיפה למשהו. אלוהים נתן להם יסוד מוצק לתקווה. במשך מאות שנים הוא תמיד קיים את מה שהוא הבטיח להם. יהושע בן נון, שהנהיג את בני ישראל, אמר להם: ”אתם יודעים היטב... שלא הכזיבה מילה אחת מכל ההבטחות הטובות שהבטיח לכם יהוה אלוהיכם” (יהושע כ״ג:14).
כיום, אחרי אלפי שנים, יש לנו אותה הסיבה לסמוך על הבטחות אלוהים. המקרא מלא בהבטחותיו המרשימות של אלוהים, והוא מכיל תיאור היסטורי מדויק של התגשמותן. הבטחותיו הנבואיות כל כך מהימנות שלפעמים הן מנוסחות כאילו הן כבר התגשמו בזמן שנכתבו.
מסיבה זו אפשר לכנות את המקרא ספר התקווה. ככל שתלמד יותר על מה שעשה אלוהים למען בני האדם, תקוותך בו רק תלך ותתחזק. השליח פאולוס כתב: ”כל מה שנכתב מקדם נכתב להדרכתנו, כדי שבזכות עמידתנו האיתנה ותודות לנחמה שמתוך הכתובים תהיה לנו תקווה” (רומים ט״ו:4).
איזו תקווה נותן לנו אלוהים?
מתי אנחנו מרגישים הכי הרבה צורך בתקווה? האם לא אל מול המוות? אבל בדיוק ברגעים האלה, אולי כשמישהו במשפחה נפטר, הרבה אנשים מרגישים שאין שום תקווה. אחרי הכל, מה יותר מייאש מאשר המוות? הוא רודף אחרי כולנו ללא הרף. נוכל להימנע ממנו רק לזמן מה, ואנחנו לא מסוגלים להחזיר מישהו לחיים. לא לחינם מכונה המוות במקרא ”האויב האחרון” (קורינתים א׳. ט״ו:26).
אם כן, איך נוכל למצוא תקווה אל מול המוות? אותו פסוק שקורא למוות ”האויב האחרון” גם מציין שהאויב הזה ימוגר. יהוה אלוהים חזק יותר מהמוות. הוא הוכיח את זה יותר מפעם אחת כשהוא הקים מתים לתחייה. במקרא מתוארים תשעה מקרים שונים שבהם אלוהים השתמש בכוחו כדי להקים אנשים לתחייה.
במקרה מרשים אחד, יהוה נתן לבנו ישוע את הכוח להקים לתחייה את חברו היקר אלעזר, שהיה בקבר כבר ארבעה ימים. ישוע לא עשה את זה בסתר, אלא בפומבי, לעיני המוני אנשים (יוחנן י״א:38–48, 53; י״ב:9, 10).
אולי אתה שואל, ’למה היה צריך להקים אנשים לתחייה? הרי הם במילא הזדקנו ולבסוף מתו שוב’. נכון. אבל בזכות תיאורים מהימנים כאלה של ניסי תחייה יכולה להיות לנו לא רק השאיפה שיקירינו יחזרו לחיים, אלא גם יסוד להאמין שהם יקומו לתחייה. במילים אחרות, יש לנו תקווה אמיתית.
ישוע אמר ”אני התחייה והחיים” (יוחנן י״א:25). הוא זה שיהוה יסמיך להקים את המתים לתחייה בקנה מידה כלל־עולמי. ישוע אמר: ”קרבה השעה שכל שוכני הקברים ישמעו את קולו [של המשיח] ויצאו” (יוחנן ה׳:28, 29). כן, כל הישנים את שנת המוות יוכלו לקום לתחייה בכדור הארץ ולחיות בגן עדן חובק עולם.
ישעיהו הנביא תיאר בצורה מרגשת את תחיית המתים במילים הבאות: ”יחיו מתיך. גוויותיי יקומו. הקיצו והריעו בשמחה, שוכני עפר! כי טלך הוא כטל הבוקר, והארץ תלד את המתים חסרי האונים” (ישעיהו כ״ו:19, הערת שוליים).
איזו הבטחה מנחמת! המתים נמצאים במקום הכי בטוח שיש, כמו תינוק מוגן בתוך רחם אימו. כן, המתים נחים בקברם ושמורים היטב בזיכרונו הבלתי מוגבל של האל הכול יכול (לוקס כ׳:37, 38). ובקרוב הם יחזרו לחיים וייכנסו אל עולם מאושר ומזמין, ממש כמו שתינוק מתקבל בברכה על־ידי משפחה אוהבת שציפתה לו בשקיקה. לכן יש תקווה גם אל מול המוות.
איך התקווה יכולה לעזור לך?
פאולוס מלמד אותנו הרבה על חשיבות התקווה. הוא מזכיר את התקווה כאחד החלקים החיוניים של הנשק הרוחני שלנו — הקסדה (תסלוניקים א׳. ה׳:8). למה הוא התכוון? בתקופת המקרא החיילים חבשו לקרב קסדת מתכת, שמבפנים היתה מרופדת בלֶבֶד או בעור. תודות לקסדה, רוב המהלומות לראש לא גרמו נזק קטלני. איזה לקח רצה פאולוס ללמד? כשם שהקסדה מגינה על הראש, כך התקווה מגינה על השכל, על כושר החשיבה. כשיש לנו תקווה איתנה שמבוססת על מטרות אלוהים, אנחנו יכולים לשמור על שלוות נפש בזמן קשיים ולא להיתפס לבהלה או להתייאש. מי מאיתנו לא זקוק לקסדה כזאת?
פאולוס השתמש בעוד דוגמה מעניינת כדי להמחיש את חשיבות התקווה. הוא כתב: ”תקווה זו היא כעוגן בטוח ויציב לנפשנו” (עברים ו׳:19). פאולוס ניצל כמה וכמה פעמים מטביעת אונייה, ולכן הוא ידע עד כמה חשוב העוגן. בזמן סערה הימאים היו מורידים את עוגן האונייה. אם העוגן היה נאחז בחוזקה בקרקעית הים, לאונייה היה יותר סיכוי לשרוד את הסופה ולא להיסחף אל החוף ולהתנפץ אל הסלעים.
בדומה לכך, אם הבטחות אלוהים הן תקווה ’בטוחה ויציבה’ עבורנו, נוכל לשרוד את התקופה הסוערת הזאת. יהוה מבטיח שבקרוב האנושות לא תסבול עוד ממלחמות פשע, צער או אפילו מוות (ראה התיבה ”סיבות לתקווה”). אם נאחז בתקווה הזאת, לא נעלה כביכול על שרטון, וזה ייתן לנו את המניע הדרוש לחיות לפי הסטנדרטים של אלוהים במקום להיכנע לרוח המרדנית והלא־מוסרית שמנשבת היום בעולם.
התקווה שיהוה מציע גם נוגעת לך באופן אישי. הוא רוצה שתיהנה מהחיים שהוא הועיד לנו במקור. הוא ”חפץ שאנשים מכל הסוגים ייוושעו”. איך אפשר להיוושע? קודם כול צריך להגיע ”לידיעה מדויקת של האמת” (טימותיאוס א׳. ב׳:4). המוציאים לאור של כתב העת הזה מעודדים אותך לרכוש ידע מציל חיים לגבי האמת שבדבר־אלוהים. התקווה שאלוהים יעניק לך בעקבות זאת היא דבר יקר בהרבה מכל מה שתוכל למצוא בעולם הזה.
בזכות התקווה הזאת לא תרגיש חסר אונים, כי אלוהים יוכל לתת לך את הכוח הדרוש להגשים כל מטרה שתואמת את רצונו (קורינתים ב׳. ד׳:7; פיליפים ד׳:13). זו התקווה שכולנו ללא ספק צריכים. אז אם אתה זקוק לתקווה, אם חיפשת אותה — אל תתייאש. יש תקווה אמיתית, ואתה יכול למצוא אותה!
[תיבה\תמונה]
סיבות לתקווה
הפסוקים הבאים מתוך המקרא יכולים לחזק את תקוותך:
◼ אלוהים מבטיח לנו עתיד מאושר.
בדברו כתוב שכדור הארץ כולו יהפוך לגן עדן, ושתחיה בו משפחה אנושית מאושרת ומאוחדת (תהלים ל״ז:11, 29; ישעיהו כ״ה:8; ההתגלות כ״א:3, 4).
◼ אלוהים לא יכול לשקר.
הוא מתעב את כל סוגי השקרים. יהוה קדוש, או טהור, בצורה עילאית, ולכן הוא לא מסוגל לשקר (משלי ו׳:16–19; ישעיהו ו׳:2, 3; טיטוס א׳:2; עברים ו׳:18).
◼ לאלוהים יש כוח בלתי מוגבל.
יהוה לבדו הוא האל הכול יכול. אין שום כוח ביקום שמסוגל למנוע ממנו לקיים את הבטחותיו (שמות ט״ו:11; ישעיהו מ׳:25, 26).
◼ אלוהים רוצה שתחיה לנצח.
(יוחנן ג׳:16; טימותיאוס א׳. ב׳:3, 4).
◼ אלוהים מקווה שנציית לו.
הוא בוחר להתמקד, לא במגרעות ובחולשות שלנו, אלא בתכונות הטובות שלנו ובמאמצים שאנחנו עושים (תהלים ק״ג:12–14; ק״ל:3; עברים ו׳:10). הוא מקווה שנעשה את הדבר הנכון, והוא שמח כשאנחנו בוחרים לעשות את הטוב (משלי כ״ז:11).
◼ אלוהים מבטיח לעזור לך לעשות את רצונו.
עובדיו אף פעם לא צריכים להרגיש חסרי אונים. אלוהים נותן בנדיבות את רוח קודשו, הכוח החזק ביותר ביקום, כדי לעזור לנו (פיליפים ד׳:13).
◼ מי שתולים את תקוותם באלוהים אף פעם לא יתאכזבו.
אלוהים אמין ומהימן לחלוטין, ולכן הוא אף פעם לא יאכזב אותך (תהלים כ״ה:3).
[תמונה]
כשם שהקסדה מגינה על הראש, התקווה מגינה על המחשבות
[תמונה]
בדומה לעוגן, תקווה מבוססת יכולה להעניק לנו יציבות
[שלמי תודה]
Courtesy René Seindal/Su concessione del Museo Archeologico Regionale A. Salinas di Palermo