ריסון הסוס והלשון
שלמה, מלך ישראל החכם, אמר: ”סוס מוכן ליום מלחמה” (משלי כ״א:31). מימים ימימה מילאו חילות הפרשים תפקיד מרכזי בהכרעת קרבות. עוד מימי קדם השתמשו צבאות ברסן על מנת לשלוט במזגו ובכוחו של הסוס.
האנציקלופדיה בריטניקה מסבירה כי הרסן ”הינו רתמה של רצועות המהדקות היטב את המֶתֶג הנתון בתוך פי הבהמה וכך מבטיחות את שליטת האדם בבהמה באמצעות המושכות”. הרסנים העתיקים אינם שונים מהרסנים המודרניים באופן מהותי ויעילותם הרבה הוכחה ברכיבה על סוסים ובאילופם.
דוד המלך, אביו של שלמה, רמז על חשיבות הרסן באומרו: ”אל תהיו כסוס כפרד אין הָבין, בְּמֶתֶג ורסן עֶדְיוֹ [מרוצתו] לבלום” (תהלים ל״ב:9). סוס מאולף יכול להפוך לרֵע נאמן. אלכסנדר הגדול הוקיר את סוסו, בּוּקֶפַלוּס, עד כדי כך שקרא לעיר בהודו על שמו כדי להנציח את זכרו.
אף־על־פי שהאדם אילף סוסים בהצלחה במשך אלפי שנים, ריסון טבענו הלא־מושלם זה כבר עניין אחר. ”כולנו מרבים להיכשל”, ציין התלמיד המשיחי יעקב. ”מי שאינו נכשל בדיבור, איש מושלם הוא ויכול לשים רסן לכל גופו” (יעקב ג׳:2). אכן, מי מאיתנו יכול לטעון כי מעולם לא דיבר בחוסר התחשבות, או התבטא בעוקצנות או בכעס?
אם כן, מדוע להתאמץ לרסן את לשוננו חסרת המעצורים, ש”אין אדם יכול להשתלט עליה”? (יעקב ג׳:8) ובכן, יש המוכנים להשקיע זמן ומאמצים באילוף סוס משום שהם יודעים כי החיה המאולפת תשמש לתועלתם. באופן דומה, ככל שניטיב ’לאלף’ את לשוננו, או נשלוט בה, כך היא תועיל יותר.
מילים המביעות התחשבות יכולות להרגיע ולעודד את חברינו, את עמיתינו לעבודה ואת קרובינו (משלי י״ב:18). מילים מעין אלו עשויות להפוך את חיי הסובבים אותנו לנעימים יותר. מאידך, לשון משולחת רסן היא מרשם בדוק לצרות. המקרא מייעץ: ”שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו” (משלי כ״א:23). ככל שנצליח לרסן את לשוננו, כן נוכל לעזור הן לעצמנו והן למאזינינו.a
[הערת שוליים]
a מעניין לציין שהמקרא מזכיר למשיחיים שאופן דיבורם קשור קשר בל יינתק לעבודתם את אלוהים. הוא אומר: ”מי שסבור שהוא עובד אלוהים, ואיננו שם רסן ללשונו כי אם מתעה את לבו, עבודתו אינה אלא הבל” (יעקב א׳:26).
[תמונה בעמוד 29]
אלכסנדר הגדול
[שלמי תודה]
Alinari/Art Resource, NY