מרקו פולו ומסעו לסין בדרך המשי
מאת כתב עורו! באיטליה
ספינת סוחר עוגנת במזח בוונציה ושלושה גברים יורדים ממנה. אף אחד לא ממהר לקדם את פניהם. השיבה למכורתם לאחר ששהו 24 שנים מחוץ לגבולות ארצם, היתה עוברת כמעט בלי משים אלמלא הופעתם החיצונית המוזרה שמשכה את העין. גלימותיהם — שעוצבו בסגנון מונגולי — היו מרופטות אף שהיו עשויות משי איכותי, ועל־פי מקור אחד ”התנהגותם ומבטאם הדיפו ניחוח טטרי שקשה לתארו במילים, וכמעט נשכחה מהם לשון אימם, ונציאנית”. הנוסעים היו מרקו פולו, אביו ודודו. השנה היתה 1295.
עלילותיהם של בני פולו, במסעם לקַתַי הרחוקה, סין של ימינו, היו בגדר משהו שלא ייאמן לבני דורם. זכרונותיו של מרקו, שקובצו יחדיו לספר בשם תיאור העולם ומאוחר יותר נקראו מסעותיו של מרקו פולו (Travels of Marco Polo), מגוללים את סיפורן של ציוויליזציות לא־ידועות בעלות עושר עצום ושלל טובין שסוחרי המערב חיפשו בלהיטות. ספרו הסעיר את דמיון הקוראים. תוך 25 שנה מאז שובו, ניתן היה להשיג גרסאות שונות של כתבי יד בשפות צרפתית–איטלקית, צרפתית, לטינית, טוסקנית, ונציאנית וסביר להניח גם גרמנית — הצלחה שלא היתה שנייה לה בימי הביניים. במשך מאתיים שנה נעשתה מלאכת העתקת הספר ידנית ומשנת 1477 החלה הדפסה בלתי פוסקת של הספר בשפות רבות. קרוב לוודאי שמרקו פולו הוא המערבי המפורסם ביותר שאי פעם נסע לסין בדרך המשי. מדוע יצא למסע זה? והאם אכן ניתן להאמין לכל אשר טען שראה וחווה?
סוחרי ונציה
במאה ה־13 התיישבו סוחרים ונציאנים רבים בקוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל, הלוא היא איסטנבול של ימינו, והרוויחו שם הון תועפות. בין אותם סוחרים היו גם ניקוֹלוֹ פולו, אביו של מרקו, ודודו מַפֶאוֹ פולו. בערך ב־1260 מכרו את נכסיהם באזור, השקיעו באבנים טובות ושטו על נהר הווֹלְגָה בדרכם לסוּרַאי, בירת מחוזה המערבי של האימפריה המונגולית. השעה עמדה להם והם הכפילו את היקף נכסיהם. הואיל ופרצה מלחמה נבצר מהם לשוב לקונסטנטינופול. לכן שמו פעמיהם מזרחה, רכובים על סוסים ככל הנראה, לעבר עיר המסחר הגדולה בּוּכַרָה, הנמצאת כיום באוזבקיסטן.
עקב מהומות שפרצו באזור נדחה מועד עזיבתם במשך שלוש שנים עד אשר חלפה משלחת נציגים שפניה מועדות לקוּבְּלַי — החאן (השליט) הגדול של המונגולים, אשר גבולות ממלכתו השתרעו מקוריאה עד פולין — ועברה דרך בוכרה. הנציגים, סיפר מרקו, הזמינו את ניקולו ומפאו להתלוות אליהם כיוון שהשליט הגדול מעולם לא פגש ”לטינים” — כשכוונתו היא לתושבי אירופה הדרומיים כנראה — והוא ישמח לשוחח עימם. בתום מסע ארוך ומפרך שארך שנה הגיעו בני פולו לחצר המלוכה של קוּבְּלַי חאן, נכדו של ג׳נגיז חאן, מייסד האימפריה המונגולית.
החאן הגדול קידם בברכה את האחים פולו ושאל אותם רבות אודות המערב. הוא צייד אותם בלוחית זהב ששימשה עבורם כרשיון מעבר בדרך חזרה והפקיד בידם איגרת לאפיפיור ובה בקשה לשגר ”מאה אנשים חכמים, למודים בתורת המשיח ובקיאים בשבע החוכמות על מנת שילמדו את עמו [של קובלי]”.
בינתיים נולד מרקו. כשפגש לראשונה את אביו, ב־1269, היה כבר בן 15. עם שובם לתחומי השלטון ”הנוצרי”, התברר לניקולו ולמפאו כי האפיפיור קְלֶמֶנְס ה־IV נפטר. הם המתינו למינויו של יורש, שמונה רק בחלוף שלוש שנים — התקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה שבה לא עמד אפיפיור בראש הכנסייה. כעבור שנתיים, ב־1271, הם חזרו לשליט הגדול, והפעם צירפו עימם למסע את מרקו בן ה־17.
מסעו של מרקו
בעכו נפגשו בני פולו עם טֶבּאלְדוֹ ויסְקוֹנְטי, איש כמורה חשוב שנשא גם במשרה פוליטית, הוא הפקיד בידם מכתב המיועד לחאן הגדול ובו פירט מדוע נבצר מבני משפחת פולו למלא את בקשתו להגיע אליו עם 100 אנשים חכמים. עם הגיעם לאסיה הקטנה, נודע להם כי האפיפיור החדש שנתמנה היה ויסקונטי בכבודו ובעצמו, לכן שבו לעכו להיפגש עימו. האפיפיור החדש, ששמו שונה לגרגוריוס X, ניאות לשלוח רק 2 נזירים — במקום 100 המלומדים — אותם הסמיך למנות כמרים ובישופים וצייד אותם בכתבי האמנה המתאימים ובמתנות לחאן. החבורה הרימה מפרשיה פעם נוספת, אך המלחמות שהתחוללו באזורים אלו הפילו את חיתתם על שני הנזירים ועד מהרה הם סבו על עקבותיהם. בני משפחת פולו, עם זאת, המשיכו במסע.
השלושה עברו דרך האזורים הידועים כיום כטורקיה ואיראן ופנו לעבר המפרץ הפרסי, משום שתוכניתם היתה להמשיך דרך הים. אולם, להערכתם ספינותיהם לא היו כשירות להפלגה מאחר שהיו ”רעועות... ומחוזקות בחבל דק”, ובעקבות כך החליטו להתקדם ביבשה. הם המשיכו לכיוון צפון מזרח וטרם נכנסו לקשגאר, שכיום נמצאת בשטחה האוטונומי של סין במחוז שִינְגְ’ייַנְג אוּייְגוּר, חצו מדבריות רחבי ידיים, רכסי הרים רבי הוד, מישורים מוריקים ואדמות מרעה פוריות באפגניסטן ובפַּמִיר. לאחר שהמשיכו בנתיב שיירות קדום דרומית לשקע טַרִים ומדבר גוֹבִּי, הגיעו לקמבלוק, בֵּיגִ’ין של ימינו. כל המסע הזה, במהלכו התמודדו עם תנאי מזג אוויר קשים ומחלה עלומה של מרקו, ארך שלוש שנים וחצי.
מרקו העלה על הכתב את כל הפרטים המסקרנים שניתקל בהם בדרך — ההר שסברו שעליו נחה תיבת נוח בארמניה, אתר קבורתם המשוער של שלושת המגים בפרס, ארצות ששורר בהן קור עז וחשיכה מתמדת בצפון הרחוק. ספרו של מרקו היה לספר המערבי הראשון שהזכיר נפט. הוא מגלה ש”סלמנדרה”, אינו צמר חסין אש המופק מחיה, כפי שסברו בימים ההם, אלא מינרל — אזבסט — המצוי בחבל שִינְגְ’ייַנְג אוּייְגוּר. אבנים שחורות לבערה — פחם — כה נפוצות בסין עד כי ניתן היה לטבול באמבט חם מדי יום. הוא מזכיר תכשיטים, מזון ושתייה — ובמיוחד היה אהוב עליו חלב סוסה מותסס מעשי ידי המונגולים — טקסים דתיים, מעשי כשפים, מסחר וטובין למכירה בכל אשר פנה. חידוש נוסף עבורו היה השימוש בשטרות כסף עשויים נייר בכל רחבי ממלכתו של החאן הגדול.
מרקו מעולם לא נתן פומבי לתחושותיו האישיות, אלא תמיד תיאר בצורה אובייקטיבית את שנגלה לעיניו או נשמע באוזניו. נוכל רק לדמיין כיצד הרגיש כאשר הותקף בידי מספר שודדים ששבו ואף הרגו כמה מאנשיו.
בשירותו של קובלי חאן?
לטענת מרקו, בני פולו היו בשירות קובלי במשך 17 שנה, שבמהלכן השתתף במסעות מחקר בשטחיה המרוחקים של אימפריית החאן הגדול ואף נתמנה למושל העיר ינגצ׳וֹאוּ שבמחוז גַנְסוּ.
הדעות חלוקות בדבר אמינות סיפוריו של מרקו. המונגולים, שכבשו את סין, לא סמכו על הסינים ונתנו אמונם בזרים שהועסקו כמושלים ברחבי האימפריה שלהם. אך אין זה מתקבל על הדעת שאדם נבער מדעת כמרקו יהפוך למושל. אפשר כי מרקו הגזים בתיאור מעמדו. אולם, החוקרים נוטים לקבל את העובדה שאולי היה ”נציג ממשל בעל דרגה מסוימת שעשה עבודתו ביעילות”.
אף־על־פי־כן, הצליח מרקו לצייר תמונה מהממת של ערי בירה בעלות שפע עצום ומנהגים אליליים ומוזרים למדי, שהיוו חלק מעולם שהיה זר למערב או שהחיים בו היו ידועים רק מאגדות או משמועות. האומנם קיימות תרבויות שאוכלוסייתן ועושרן עולים על אלו של אירופה? בעיני רבים הדבר נתפס כבלתי אפשרי.
ארמונו של החאן הגדול היה ”הארמון הגדול ביותר שנבנה אי פעם”, אמר מרקו. ”המבנה בכללותו כה עצום, כה מהודר וכה יפהפה עד כי אין אדם עלי־אדמות שמסוגל לעצב משהו יפה יותר”. קירותיו מחופים בזהב וכסף, פסלי דרקונים מוזהבים, חיות וציפורים, אבירים ופסילים. הגג התמיר, בצבעי אדום עז, צהוב, ירוק וכחול, נצץ כבדולח. הגנים המרהיבים שקקו בעלי חיים מכל המינים.
להבדיל מסמטאותיה המפותלות של אירופה בימי הביניים, רחובותיה של קמבלוק היו כה ישרים ורחבים עד כי אדם היה יכול לראות את חומת העיר מקצה אחד למשנהו. לכאן ”הובאו חפצים יקרים ונדירים יותר, ובשפע רב יותר... מאשר לכל עיר אחרת בעולם”, מספר הוונציאני. ”לא חלף יום בשנה מבלי שיכנסו לעיר 000,1 כרכרות עמוסות במשי, וזו רק תחילת הרשימה”.
מספר הספינות ששטו בנהר יַנְגְצֶה, אחד הנהרות הגדולים בעולם, היה מדהים. בנמל סינג׳ו, לפי אומד הדעת של מרקו, עגנו לא פחות מ־000,15 ספינות.
מרקו מציין שאחד ממנהגי המונגולים היה לחתן ילדים מתים. אם משפחה אחת איבדה בן בגיל ארבע או יותר ומשפחה אחרת שכלה בת באותו גיל, האבות היו עשויים להחליט שהילדים המתים צריכים להתחתן, והיו עורכים חוזה נישואין ומארגנים חגיגה גדולה. באירוע מגישים ארוחה, ומעלים באש בובות נייר בדמות עבדים, כסף וחפצים ביתיים, וזאת מתוך אמונה ש”בני הזוג” יזדקקו לרכוש זה בעולם הבא.
מרקו התרשם עמוקות מכישוריהם הצבאיים של המונגולים, משיטות המשטר וסובלנותם הדתית, מהישגים חברתיים־כלכליים ובכלל זה סעד לעניים ולחולים, מסיורים של צוותי כיבוי אש ושמירה על הסדר, משימור אסמים להפחתת נזקי שטפונות וממערכת דיוור לשם תקשורת מהירה.
חרף העובדה שידע על נסיונותיהם של המונגולים לפלוש ליפן, מרקו אינו טוען שהיה שם. אך יחד עם זאת, הוא מציין שהזהב היה מאוד נפוץ ביפן וארמונו של הקיסר היה מקורה ומרוצף זהב. עד המאה ה־16, האזכור היחידי של יפן בדברי הדפוס המערביים הופיע בספרו של מרקו בלבד.
במשך מאות שנים זכה ספרו של מרקו לשבחים רבים אך בד בבד היה ללעג ולקלס בפי רבים. כיום, לאחר שחקרו את כל האי־דיוקים שבספר, מגדירים אותו החוקרים כ”תיאור שאין שני לו” המתעד את מלכותו של קובלי בשיאה.
השיבה לוונציה
בני משפחת פולו עזבו את סין ב־1292 בערך. לדברי מרקו הם עברו מסע שארך 21 חודשים, שהחל מצ׳וונז׳ו של ימינו וכלל הפסקות קצרות בווייטנאם, חצי האי מַלַיָה, סוּמַטְרָה וסרי לנקה ולאחר מכן שטו לאורך החוף ההודי לפרס. בקטע האחרון למסעם הם הגיעו לקונסטנטינופול ומשם, סוף כל סוף, לוונציה. הואיל ונעדרו מביתם 24 שנה, אין זה קשה להבין מדוע קרוביהם בקושי הצליחו לזהותם. כעת, מרקו היה כבר בן 41 או 42.
קשה להעריך את המרחק שגמא מרקו. עיתונאי אחד שניסה לאחרונה להתחקות אחר צעדיו של מרקו עבר מסלול של יותר מ־000,10 ק״מ רק בין איראן לסין. גם באמצעי תחבורה מודרניים, מדובר במבצע רציני הכרוך בלא מעט קשיים.
סבורים כי מרקו הכתיב את קורותיו לסופר בשם רוסטיקלו בכלא בגֶנוּאָה בשנת 1298. המסורת מספרת שבשעה שפיקד על ספינת מלחמה ונציאנית, הוא נפל בעת קרב ימי בשבי הגנואים, שהיו במלחמה עם ונציה. רוסטיקלו, עמיתו למאסר, היה סופר מנוסה שכתב פרוזה בצרפתית או בצרפתית–איטלקית, ואין ספק ששהותו במחיצת מרקו נתנה לו השראה.
מרקו שוחרר ככל הנראה ב־1299, כאשר ונציה וגנואה כרתו ביניהן ברית שלום. הוא שב לוונציה, התחתן ונולדו לו שלוש בנות. הוא מת בעיר הולדתו ב־1324 והוא בן 69.
יש שעדיין מקננות בלבם ספקות אם מרקו אכן חווה את כל מה שטען שעבר או שפשוט סיפר במילותיו כל מיני סיפורים ששמע מנוסעים אחרים. יהיו אשר יהיו המקורות עליהם התבסס בספרו תיאור העולם, הלמדנים מכירים בערכו. ”אף אדם”, אומר היסטוריון אחד, ”לפני מרקו או אחריו לא העשיר את מדינות המערב בכמות כה עצומה של ידע גיאוגרפי”. ספרו של מרקו פולו מעיד על משיכתו של האדם למסעות, מראות חדשים וארצות רחוקות.
[מפה בעמודים 22, 23]
(לתרשים המלא, ראה המהדורה המודפסת)
מסלולו של מרקו לסין
בעת שהותו בסין
המסע הביתה
איטליה
גֶ׳נוֹבָה
ונציה
טורקיה
איסטנבול (קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל)
טְרַבְּזוֹן
עכו
(סוּרַאי)
גרוזיה
הר אררט
איראן (פרס)
המפרץ הפרסי
אפגניסטן
אוזבקיסטן
בּוּכַרָה
פַּמִיר
קשגאר
טַרִים
מדבר גוֹבִּי
מונגוליה
(קוריאה)
סין (קַתַי)
בֵּיגִ’ין (קמבלוק)
ינגצ׳וֹאוּ
נהר יַנְגְצֶה
צ׳וונז׳ו
מְייַנְמַר
וייטנאם
חצי האי מַלַיָה
סוּמַטְרָה
סרי לנקה
הודו
[שלמי תודה]
מפה: .Mountain High Maps® Copyright © 1997 Digital Wisdom, Inc
[תמונה בעמוד 22]
חומת סין
[תמונה בעמוד 22]
בֵּיגִ’ין
[תמונה בעמוד 22]
וייטנאם
[תמונה בעמוד 22]
תבלינים הודיים
[תמונה בעמודים 22, 23]
ספן, מְייַנְמַר
[תמונה בעמוד 23]
ונציה
[תמונה בעמודים 22, 23]
הר אררט
[שלמי תודה]
PADIA/Saudi Aramco World/Robert Azzi
[תמונה בעמוד 23]
אישה מונגולית
[שלמי תודה]
C. Ursillo/Robertstock.com
[תמונה בעמוד 24]
פרשים סינים, קובלי חאן, נהר יַנְגְצֶה
[שלמי תודה]
פרשים: PADIA/Saudi Aramco World/Tor Eigeland; קובלי חאן: Collection of the National Palace Museum, Taiwan; נהר יַנְגְצֶה: Chris Stowers/Panos Pictures ©
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 21]
Michael S. Yamashita/CORBIS ©
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 25]
1996 Visual Language ©