הזנה והדרכה בעולם החי

מאת כתב עורו!‏ בספרד

בני אדם מקדישים בדרך כלל כשני עשורים לגידול ילדיהם.‏ לעומתם,‏ בעלי חיים רבים נאלצים להסתפק בחודשי קיץ ספורים כדי להעניק לצאצאיהם תוכנית שלמה של הזנה והכשרה.‏ להלן כמה דוגמאות שימחישו לנו את האחריות הכבדה המוטלת על ההורים בממלכת החי מדי שנה בשנה.‏

1.‏ חסידה לבנה לחסידה הנראית בתמונה אין זמן לצאת לחופשת קיץ.‏ בקן מחכות לה ציפורים צעירות ורעבות,‏ ועליה לעוף הלוך ושוב אל האגם הקרוב כדי לצוד צפרדעים,‏ דגים קטנים,‏ לטאות או חגבים.‏ ואם לא די בכך ועליה גם לדאוג לתחזוקת הקן בעת הצורך.‏ שני ההורים פוקדים תדיר את הקן במהלך היום.‏ הצאצאים צורכים כמויות עצומות של מזון — כמות המזון היומית שלהם במהלך השבועות הראשונים לחייהם יכולה להגיע למחצית ממשקל גופם!‏ וגם אחרי שלמדו לעוף,‏ הצאצאים תלויים בהורים למשך מספר שבועות נוספים.‏

2.‏ צ׳יטה משפחת הצ׳יטות היא כמעט תמיד משפחה חד־הורית,‏ והטיפול בגורים נופל על כתפי האֵם.‏ עליה לצוד כמעט כל יום על מנת לאכול מספיק בתקופה שהיא מיניקה את גוריה — המונים בדרך כלל שלושה עד חמישה.‏ משימה זו כשלעצמה אינה קלה בהתחשב בעובדה שרוב המרדפים אחר מזונה נוחלים כישלון.‏ יתר על כן,‏ מדי מספר ימים עליה להעביר את המשפחה למאורה אחרת מפחד האריות האורבים לגורים הפגיעים.‏ כאשר הגורים בני שבעה חודשים,‏ מתחילה האם ללמד אותם לצוד בעצמם — תהליך ארוך הנמשך כשנה נוספת.‏ החתלתולים נשארים בדרך כלל בקרבת אמם במשך שנה עד שנה וחצי.‏

3.‏ טבלן גמדי אצל הטבלנים כמעט ולא ניתן להפריד בין האפרוחים וההורים.‏ עם בקיעתם נוטשים האפרוחים את הקן הצף לטובת נוחות גבם של הוריהם.‏ הטבלנים הצעירים מטפסים על גב הוריהם ומתיישבים בכיס שבין הכנפיים ונוצות הגב.‏ שם הם מוצאים חום והגנה בשעה שאמא או אבא שטים במים.‏ כל הורה בתורו דואג למציאת מזון ונושא את הצאצאים על גבו.‏ אף־על־פי שהאפרוחים לומדים חיש מהר לצלול ולמצוא מזון בכוחות עצמם,‏ הקשר ההדוק בינם ובין ההורים נותר בעינו זמן ממושך.‏

4.‏ ג׳ירף לעתים נדירות ממליטות הג׳ירפות יותר מעופר אחד בכל היריון,‏ ולא קשה להבין מדוע.‏ הג׳ירף הצעיר,‏ כמו זה שבתמונה,‏ שוקל כ־60 קילוגרם ומתנשא לגובה של כשני מטרים!‏ בתוך שעה אחרי ההמלטה נעמד הג׳ירף הצעיר על רגליו ומתחיל לינוק.‏ הוא ניזון מחלב אמו במשך תשעה ירחים,‏ אף־על־פי שאחרי צאתו לאוויר העולם הוא כבר מלחך עשב ועלים.‏ כאשר נשקפת סכנה לחייו הוא מוצא מקלט בין רגלי אמו,‏ שבעיטותיה החזקות מספקות לו הגנה מעולה נגד רוב הטורפים.‏

5.‏ שלדג גמד השלדגים צריכים להיות הן יעילים והן בררניים כאשר הם שולים דגים עבור גוזליהם.‏ חוקרי עופות גילו כי שני ההורים מאכילים את הגוזלים הרכים בדגים קטנים באורך של סנטימטר או שניים.‏ ההורה נושא בזהירות במקורו את הדג כשראשו כלפי חוץ,‏ משום שלגוזלים הרעבים נוח יותר לבלוע את הדג מהראש.‏ כאשר הגוזלים גדלים,‏ ההורים מביאים להם בהדרגה דגים קצת יותר גדולים.‏ בנוסף לכך,‏ הארוחות הופכות תכופות יותר.‏ בהתחלה הם מאכילים את הגוזלים כל 45 דקות בערך.‏ אבל כאשר הם כבני 18 יום,‏ כבר יש להם תיאבון בריא והם נהנים מארוחת דגים מדי 15 דקות!‏ הציפור הצעירה הנראית בתמונה כבר עזבה את הקן ועד מהרה תדוג בכוחות עצמה.‏ אתה אולי מניח שההורים ינצלו כעת את ההזדמנות לנוח קצת מגידול ילדים.‏ אבל לא בבית ספרם של השלדגים!‏ במשך אותו קיץ הם מתחילים את כל התהליך מחדש עם קבוצת גוזלים חדשה.‏

כמובן,‏ עדיין לא ידועים לנו פרטים רבים על הדרך שבה בעלי חיים שונים מטפלים בצאצאיהם.‏ ולמרות זאת,‏ עם כל תגלית חדשה של חוקרי הטבע מתברר שאינסטינקט ההורות הוא כוח חזק מאין כמוהו בעולם החי.‏ לפיכך,‏ אם אלוהים חנן את בעלי החיים באינסטינקט זה,‏ קל וחומר שהוא חפץ שבני האדם יפרנסו את ילדיהם ויטפלו בהם כראוי.‏