הגשר שתמיד קם מן ההריסות

מאת כתב עורו!‏ בבולגריה

מעל נהר אוֹסַם שבצפון מרכז בולגריה נמתח גשר לובץ’‏ המקורה.‏ בדומה לתושבים שאותם הוא משרת,‏ מבנה מרשים זה הוא בעל היסטוריה עשירה.‏

אחד הראשונים שהפנו את תשומת הלב לגשר היה הגיאולוג האוסטרי אֶמִי בּוּאֶה שביקר בלובץ’‏ במחצית הראשונה של המאה ה־19.‏ הוא כתב על ”‏גשר אבן,‏ מקורה ומקושט בחנויות קטנות”‏.‏ גשר ייחודי זה חיבר בין שני חלקי לובץ’‏ כחלק ממערכת התחבורה של העיר ושימש גם כשוק.‏ בשל תפקידיו אלה הפך לאחד מסמלי המקום.‏

במקור נבנה הגשר מעץ ולא מאבן.‏ אולם במשך השנים ניזוק הגשר שוב ושוב ממי שטפונות והיה צורך לבנותו מחדש.‏ לבסוף,‏ ב־1872 נסחף הגשר כולו בשיטפון ובעקבות זאת איבדו אנשי העיר עורק תחבורה חשוב.‏

היה ברור כי מלאכת שיקום הגשר לא תהיה קלה,‏ ולכן נשכרו שירותיו של הבנאי הבולגרי המפורסם,‏ קוֹלְיוֹ פִיצֶ’‏טו,‏ כדי לתכנן ולבנות גשר חדש וחזק יותר.‏

תכנון חדשני

פיצ׳טו החליט להשתמש בתוכנית המקורית ולבנות גשר מקורה ועליו חנויות קטנות.‏ כדי לתמוך בגשר,‏ שאורכו 84 מטר ורוחבו 10 מטר,‏ הוסיף עמודים אליפטיים.‏ עמודים תומכים אלה,‏ שגובהם היה 5 מטרים ושקצותיהם הצרים פנו לכיוון מעלה הנהר,‏ היו בעלי מאפיין חדשני.‏ מנקודת האמצע ועד החלק העליון של העמודים היו פתחים שדרכם יכלו מי השטפונות לעבור.‏ מעל העמודים הניח פיצ׳טו קורות ולוחות חסונים עשויים עץ אלון.‏ שאר הגשר,‏ כולל 64 החנויות שהיו ממוקמות משני צידיו,‏ היה עשוי מעץ אשור.‏ גם הגג נבנה מעץ אשור,‏ ועליו נפרשו יריעות ברזל.‏

פרט מעניין נוסף הוא שפיצ׳טו העדיף לחבר את הקורות התומכות של הגשר בפקקי עץ ובמחברי עץ במקום בחיבורי ברזל ובמסמרים מחושלים.‏ רצפת העץ רוצפה באבנים שכוסו בחצץ.‏ חלונות צדדיים קטנים ופתחים בגג איפשרו לאור להסתנן פנימה בשעות היום.‏ בערב הודלקו פנסי גז.‏ תכנון הגשר החדש ובנייתו ארכו כשלוש שנים ‏[‏1]‏.‏

גשר שוקק חיים

איזו פעילות התנהלה על הגשר?‏ הנה תיאורו של עד ראייה:‏ ”‏קולותיהם של המוכרים,‏ עוברי האורח והעומדים מן הצד — שאך לעתים נדירות הופרעו על־ידי מכונית חולפת,‏ עגלת סוסים או חמור עמוס משא — התערבבו עם שאון הנפחים.‏.‏.‏ ועם קריאות הרוכלים שהציעו את מרכולתם בקולי קולות.‏ לגשר היו חיים משלו.‏ החנויות הקטנות והססגוניות הרבות,‏ שהיו גדושות באריגי צמר,‏ בחרוזים ובמגוון טובין,‏ ניחנו בקצב ובמסורות משלהן”‏.‏

התושבים התקבצו על הגשר המקורה לא רק לקניות,‏ אלא גם לשם בילוי,‏ שכן רבים מבעלי החנויות שימשו גם כמוזיקאים.‏ עד הראייה שצוטט קודם לכן הוסיף:‏ ”‏במספרה היו חמישה או שישה סַפָּרים שמלבד משלח ידם היו גם מוזיקאים מוכשרים,‏ שניגנו בעיקר בכלֵי מיתר.‏ לעתים קרובות התפנו לנגן,‏ והלקוחות שמחו להמתין עד שיסיימו את נגינתם”‏.‏ לאחר מלחמת העולם הראשונה הקימו חלקם את ”‏תזמורת הספרים”‏.‏

אסון פוקד את הגשר

במשך יובל שנים עמד הגשר המקורה של פיצ׳טו בשטפונות,‏ במלחמות ובאסונות נוספים.‏ אבל בלילה שבין ה־2 ל־3 באוגוסט 1925 האירו להבות אש עצומות את שמֵי לובץ’‏ כאשר התלקח הגשר הציורי של העיר ונשרף עד עפר.‏ כיצד זה קרה?‏ עד היום איש אינו יודע בוודאות אם הדליקה נגרמה כתוצאה מרשלנות או בשל הצתה בזדון.‏ בכל מקרה,‏ שוב נותרה לובץ’‏ ללא גשר שיחבר בין שתי גדותיה.‏

בשנת 1931 נשלמה בנייתו של גשר מקורה חדש,‏ ומשני צידיו נבנו חנויות קטנות ובתי מלאכה ‏[‏2]‏‏.‏ אבל במקום לבנות את הגשר מעץ ואבן,‏ השתמש הבנאי החדש בפלדה ובבטון.‏ התכנון הכולל היה שונה מאוד מזה של פיצ׳טו.‏ הגג היה מורכב מזכוכית ובחלק המרכזי של מִמתח הגשר לא היו קירות חיצוניים.‏ בשנים 2/‏1981 נבנה הגשר מחדש לפי התוכנית המקורית של קוליו פיצ׳טו ‏[‏3]‏.‏

הגשר המקורה של לובץ’‏ הוא אחד מסמלי העיר ונחשב ליצירת מופת.‏ כיום מוסיף הגשר להיות אבן שואבת לתושבים ולמבקרים הפוסעים עליו ופוקדים את החנויות הפרושות לאורכו.‏

‏[‏מפה בעמוד 18]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

בולגריה

סופיה

לובץ’‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 19]‏

תמונה 2:‏ From the book Lovech and the Area of Lovech