גורמי האלימות
נראה כי שורשי האלימות מורכבים, ופעמים רבות האלימות אינה נעוצה בגורם יחיד, כגון חברים, בידור או סביבה חברתית. יכולים להיות גורמים רבים לאלימות, לרבות הדברים הבאים.
ייאוש וחוסר תקווה. לפעמים אנשים פונים לאלימות כאשר הם נתונים תחת דיכוי, מופלים לרעה, מבודדים חברתית, מקופחים כלכלית או כאשר הם חשים כי אין להם כל שליטה על חייהם.
רוח האספסוף. כפי שניתן לראות פעמים רבות באירועי ספורט, לאנשים בקבוצות או לאספסוף יש פחות עכבות בכל הנוגע להתנהגות שלילית. מדוע? כיוון שהם ”פחות מודעים לנורמות המוסר שלהם ונוטים יותר להגיב לניצוצות של אלימות או אגרסיביות”, מציין הספר פסיכולוגיה חברתית (Social Psychology). אנשים כאלה, מציין מקור נוסף, עלולים להפוך לבובות חסרות בינה ולאבד ”כל רגש של אחריות חברתית”.
שנאה וקנאה. הרצח המתועד הראשון בהיסטוריה התבצע בידי קין (בראשית ד׳:1–8). הקנאה והשנאה שבערו בו גרמו לו לרצוח את אחיו, וזאת למרות שאלוהים הזהיר אותו ואמר לו לשלוט ברגשותיו והבטיח לברך אותו אם יעשה כן. עד כמה נכון הכתוב במקרא: ”היכן שיש קנאה ויריבות, שם יהיו גם מהומה וכל דבר נתעב” (יעקב ג׳:16).
צריכת סמים ואלכוהול. צריכת חומרים ממכרים אינה פוגעת רק בבריאות הפיזית והנפשית אלא גם מדכאת מרכזי בקרה במוח. כתוצאה מכך אדם הנתון להשפעתם עלול להתנהג בצורה אלימה יותר ולהגיב להתגרות באגרסיביות רבה יותר.
מערכות משפט מקלות. ”אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה [הואיל וגזר הדין על המעשה הרע אינו בא במהרה], על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע” (קהלת ח׳:11). מערכות משפט חלשות, לא־כשירות או מושחתות מעודדות אלימות באופן ישיר או עקיף.
דתות כזב. פעמים רבות יש קשר בין דת לאלימות, לרבות אלימות בין פלגים דתיים או מעשי טרור. אך לא ניתן להאשים בכך רק קנאים, קיצונים ופנאטים. בשתי מלחמות העולם בני הדתות העיקריות — הן מקרב הנצרות והן מקרב דתות אחרות — טבחו זה בזה, פעמים רבות בברכת מנהיגיהם הרוחניים. אלוהים מתעב התנהגות כזאת (טיטוס א׳:16; ההתגלות י״ז:5, 6; י״ח:24).
היות ויש גורמים רבים המעודדים אלימות או מאדירים אותה, השאלה הנשאלת היא: האם באמת ניתן להפוך בעולמנו לאנשים שוחרי שלום? כן, ואת זאת נראה במאמר הבא.
[תיבה בעמוד 6]
האלימות מתחילה מבפנים
אף־על־פי שמספר גורמים עלולים להצית אלימות, שורשיה העיקריים נעוצים בתוכנו. מה הכוונה? ישוע המשיח, שהכיר היטב את לב האדם, אמר: ”מתוך ליבו של האדם, יוצאים מחשבות רשע, מעשי זנות, גניבות, רציחות, ניאופים, חמדנות, מעשי רשע, מרמה, זימה, צרות עין, גידופים, יהירות וסכלות” (מרקוס ז׳:21, 22). אנו מזינים נטיות שליליות אלו כאשר אנו שבים ומתבוננים בדברים רעים, מאזינים להם או חושבים עליהם (יעקב א׳:14, 15).
מצד שני, כאשר אנו מזינים את שכלנו בדברים בריאים, כגון הדברים המצוינים במאמר בעמוד 8, אנו מרעיבים ו’ממיתים’ את התשוקות השליליות ומטפחים נטיות חיוביות (קולוסים ג׳:5; פיליפים ד׳:8). אם נעשה זאת, יעזור לנו אלוהים ”להתחזק באדם הפנימי” שלנו (אפסים ג׳:16).
[תיבה בעמוד 7]
סוגיית האלימות מבלבלת את המומחים
מדוע יש מדינות המדווחות על שיעורי רצח הגבוהים פי 60 משיעורי הרצח במדינות אחרות? מדוע מלחמות וצורות אחרות של אלימות אפיינו מאז ומעולם את ההיסטוריה האנושית? יש הרבה שאלות מבלבלות, אך מעט תשובות משכנעות.
מספר חוקרים מחזיקים בדעה שעוני ואי־שוויון מציתים אלימות. על־פי מספר סטטיסטיקות, בשנת 2000 כ־90 אחוז ממקרי המוות הקשורים לאלימות, כולל התאבדויות, התרחשו במדינות הכי פחות משגשגות בעולם. כמו כן, בשכונות העניות ביותר בערים יש בדרך כלל שיעורי פשיעה גבוהים. אך האם אנשים עניים הם באמת יותר אלימים? או האם הם סובלים יותר מאלימות כיוון שאין ביכולתם לממן גורמי אכיפה טובים? עם זאת, ישנם מקומות כמו העיר כלכותה שבהודו, שלמרות שמיליונים מתושביה חיים בעוני קיצוני, שיעורי הרצח בה הם מן הנמוכים בעולם.
אחרים סבורים שזמינותם של רובים ואקדחים הופכת את החברה לאלימה יותר. אין ספק שכלי נשק אלה הופכים אנשים אלימים למסוכנים יותר. אך מדוע בחברות מסוימות אחוז האנשים האלימים גבוה יותר? דעות החוקרים חלוקות גם בשאלה זו.