פרק י״ג

האינסטינקט — חוכמה שתוּכנתה לפני הלידה

1.‏ מה אמר דרווין בנוגע לאינסטינקט?‏

‏”‏הרבה אינסטינקטים הם כל כך מופלאים עד שמסתבר,‏ שהתפתחותם תהא בעיני הקורא קושיה גדולה,‏ שיש בה כדי לסתור את כל שיטתי”‏,‏ כתב דרווין.‏ כנראה חש,‏ כי האינסטינקט היווה קושיה חסרת־​פתרון,‏ שכן במשפטו הבא הוסיף:‏ ”‏וכאן אני רוצה להגיד מראש,‏ שאין לי כלל עסק עם מוצא כוחות־​השכל,‏ כשם שאין לי עסק עם מקור החיים עצמם”‏.‏¹

2.‏ כיום,‏ מהי השקפתם של כמה מדענים על האינסטינקט?‏

² כיום,‏ אין המדענים קרובים לפִענוח האינסטינקט יותר משהיה דרווין.‏ אבולוציוניסט אחד אמר:‏ ”‏עובדה ברורה היא,‏ שהמנגנון הגנטי אינו מראה,‏ ולוּ סימן קלוש ביותר,‏ של יכולת להעביר דפוסי התנהגות מיוחדים.‏ .‏.‏.‏ כשאנו שואלים את עצמנו,‏ כיצד דפוס התנהגות אינסטינקטיבי נוצר מלכתחילה והפך לתכונה תורשתית,‏ אנו נותרים בלא מענה”‏.‏²

3,‏ 4.‏ מה טוען ספר רב־​תפוצה באשר לאופן שבו החל אינסטינקט הנדידה,‏ ומה הפגם בהסברו?‏

³ ברם,‏ שלא כדרווין וכאבולוציוניסטים אחרים,‏ ספר רב־​תפוצה על ציפורים אינו מתקשה כלל להסביר את אחד האינסטינקטים המסתוריים ביותר — אינסטינקט הנדידה.‏ לטענתו:‏ ”‏אין ספק,‏ כי התהליך היה אבולוציוני במהותו:‏ עופות,‏ שמוצאם מאזורי אקלים חמים,‏ מרחיבים כפי הנראה את תחום מחייתם בחיפושיהם אחר מזון”‏.‏³

⁴ היכולה תשובה פשטנית מעין זו,‏ להסביר את מִבצעיהן המדהימים של ציפורים נודדות רבות?‏ מדענים יודעים,‏ כי נדודים נסיוֹניים ודפוסי־​התנהגות נרכשים מעין אלה אינם נקלטים בצופן הגנטי,‏ ולפיכך אינם מועברים בתורשה לצאצאים.‏ לכל הדעות,‏ הנדידה היא אינסטינקטיבית ו”‏בלתי תלויה בניסיון קודם”‏.‏⁴ תן דעתך לכמה דוגמאות.‏

מִבצעיהן המרשימים של ציפורים נודדות

5.‏ אילו נדידות מבצעות שַחֲפיוֹת הקוטב,‏ אלופות הנדידה למרחקים,‏ ואיזו שאלה מעורר מדען אחד?‏

⁵ אלופות הנדידה למרחקים הן שַחֲפִיוֹת הקוטב.‏ הן מקננות צפונית לחוג הקוטב הצפוני,‏ ובשלהי הקיץ עפות דרומה לבלות את הקיץ האַנטאַרקטי על־​פני גושי הקרח הסמוכים לקוטב הדרומי.‏ הן עשויות להקיף את כל יבשת אַנטאַרקטיקה,‏ בטרם תעופנה צפונה בחזרה לאיזור הארקטי.‏ עופות אלה משלימים בכך נדידה שנתית של כ־​400,‏35 קילומטר.‏ מקורות עשירים במזון מצויים באזורי הקוטב הדרומי והצפוני כאחד,‏ ולכן מדען עורר את השאלה:‏ ”‏כיצד עלה בידם לגלות מקורות מזון כל־​כך רחוקים?‏”‏⁵ אין לאבולוציה תשובה לכך.‏

6,‏ 7.‏ מה מתמיה בנדידתו של סִבכוֹן הפסים,‏ ואילו שאלות גורמות לנו להתרשם מגודל מעלליו?‏

⁶ באותה מידה לא נהירה לאבולוציה נדידתו של סִבכוֹן הפסים.‏ הוא שוקל כ־​20 גרם בלבד.‏ עם זאת,‏ בסתיו הוא עף מאלסקה אל החוף המזרחי של קנדה,‏ לניו־​אינגלנד,‏ מלעיט עצמו במזון,‏ אוגר שומן ואז ממתין לחזית קרה.‏ בהגיעה,‏ הוא ממריא לדרכו.‏ יעדו הסופי הוא דרום־​אמריקה,‏ אך תחילה הוא פונה לכיוון אפריקה.‏ בעופו מעל לאוקיינוס האטלנטי,‏ הוא נוסק עד לגובה של כ־​000,‏6 מטר ודואה עם רוח שולטת המפנה אותו לכיוון דרום־​אמריקה.‏

⁷ כיצד יודע הסִבכוֹן להמתין לחזית הקרה,‏ וכי משמעה מזג־​אוויר נוח ורוח אחורית?‏ כיצד הוא יודע לנסוק מעלה מעלה,‏ עד הגיעו למקום שבו האוויר דליל וקר,‏ ושיעור החמצן נמוך ב־​50 אחוז?‏ מאין לו,‏ שרק בגובה זה נושבת רוח רוחבית,‏ שתישאהו לדרום־​אמריקה?‏ כיצד הוא יודע לשים פניו לעבר אפריקה,‏ כשהוא לוקח בחשבון שרוח זו נעה לכיוון דרום־​מערב?‏ הסבכון אינו מודע אף לאחד מאלה.‏ במסע זה שאורכו כ־​900,‏3 קילומטר,‏ מעל לאוקיינוסים חסרי־​נתיבים,‏ הנמשך שלושה או ארבעה ימים ולילות,‏ מנחה אותו האינסטינקט בלבד.‏

8.‏ אילו מִבצעי נדידה נוספים מוזכרים כאן?‏

⁸ חסידות לבנות מבלות את הקיץ באירופה,‏ אך עפות כ־​000,‏13 קילומטר כדי לחרוף בדרום־​אפריקה.‏ החוֹפָזי הזהוב עורך את מסעו מהטוּנְדְרָה הארקטית ועד לערבות־​הפַּמפָּה של ארגנטינה.‏ בִּיצָנִיוֹת מסוימות נודדות כ־​600,‏1 קילומטר הלאה,‏ עד לקצה דרום־​אמריקה.‏ חֶרְמְשׁוֹן האוקיינוס השקט עף מאלסקה לטהיטי ולאיים אחרים,‏ בגובה של כ־​500,‏9 קילומטר מעל למרחבי האוקיינוס.‏ במעוף קצר בהרבה — אם כי לא פחות מרשים בהתחשב בגודלו — הקוליברי אדום־​הגרון,‏ השוקל כ־​3 גרם בלבד,‏ חולף מעל מפרץ מכסיקו במסע שאורכו כ־​950 קילומטר,‏ כשהוא מכה בכנפיו הזעירות עד ל־​75 פעם בשנייה,‏ במשך 25 שעות.‏ למעלה משישה מיליון נפנופי כנף ללא הפסק!‏

9.‏ (‏א)‏ מה מוכיח כי כישורי הנדידה אינם נרכשים,‏ אלא מתוּכנתים לפני הלידה?‏ (‏ב)‏ אילו ניסויים ביסעורים וביוני־​דואר מראים,‏ שעופות אלה הם נווטים מיומנים?‏

⁹ נדידות בכורה רבות מתבצעות על־​ידי עופות צעירים,‏ ללא הבוגרים.‏ קוקיות צעירות מניו־​זילנד יוצאות למסע של כ־​500,‏6 קילומטר עד הגיען לאיי האוקיינוס השקט,‏ כדי להצטרף להוריהן שנדדו לפניהן.‏ יסעוּרים נודדים מוֵוילס לברזיל,‏ בהותירם מאחור את גוזליהם,‏ העפים אחריהם מייד עם לומדם לעוף.‏ אחד מהם ערך את המסע ב־​16 יום,‏ כשהוא עף כ־​740 קילומטר ליום בממוצע.‏ יסעור הועבר מווילס לבוסטון,‏ הרחק ממסלול נדידתו הטבעי.‏ למרות זאת,‏ הוא שב למחילת הקינון שלו בווילס,‏ הנמצאת במרחק 000,‏5 קילומטר,‏ כעבור שנים־​עשר ימים וחצי.‏ יוני־​דואר,‏ שהועברו לנקודה הרחוקה כ־​000,‏1 קילומטר בכל כיוון שהוא,‏ שבו לשובכיהן כעבור יום.‏

10.‏ איזה ניסוי מעיד על סגולות הניווט של הפינגווינים האַדֶלִיים?‏

¹⁰ ודוגמה אחרונה:‏ עופות חסרי כושר תעופה,‏ המסוגלים להלך ולשחות.‏ תן דעתך לפינגווינים האַדֶלִיים.‏ כשהועברו למקום המרוחק 900,‏1 קילומטר ממושבתם ושוחררו,‏ הם נעזרו מייד בחוש ההתמצאות ויצאו בקו ישר,‏ לא אל המושבה שממנה נלקחו,‏ אלא אל מרחבי הים הפתוח ואל המזון.‏ מן הים הם חזרו לבסוף למושבתם.‏ את החורפים החשוכים כמעט כליל הם מבלים בים.‏ אך,‏ כיצד שומרים הם על חוש ההתמצאות במרוצת החורף החשוך?‏ אין איש יודע.‏

11.‏ מה דרוש כדי שעופות יערכו מִבצעי ניווט כה מדהימים?‏

¹¹ כיצד עורכים העופות מִבצעי ניווט אלה?‏ ניסויים העלו,‏ שהם אולי מסתייעים בשמש ובכוכבים.‏ נראה כי ניחנו בשעונים פנימיים,‏ המאפשרים להם להסתגל לתנועתם של גרמי השמים.‏ אולם,‏ מה אם השמים מעוננים?‏ לפחות בכמה עופות טבועים מצפנים מגנטיים,‏ המשמשים אותם במצבים מעין אלה.‏ אך,‏ דרושה יותר מאשר הכוונת מצפן.‏ הם זקוקים ל”‏מפה”‏ המשורטטת במוחם,‏ שבה מצוינות הן נקודת־​המוצא והן נקודת־​היעד.‏ המפה חייבת לכלול גם את מסלול התנועה,‏ הואיל ורק לעתים נדירות הוא בקו ישר.‏ אולם,‏ כל אלה חסרי תועלת,‏ אלא אם כן הם יודעים את מיקומם על־​גבי המפה!‏ היסעור היה חייב לדעת היכן נמצא בעת שחרורו בבוסטון,‏ על־​מנת לנווט את דרכו לוֵוילס.‏ יונת־​הדואר היתה חייבת לדעת לאן נלקחה,‏ בטרם יכלה לקבוע את מסלולה לשובך שלה.‏

12.‏ (‏א)‏ מה אמר ירמיהו על נדידת הציפורים,‏ מתי אמר זאת ומדוע הדבר ראוי־​לציון?‏ (‏ב)‏ מדוע ייתכן שלעולם לא נדע את כל הכרוך בנדידה?‏

¹² עד ימי־​הביניים,‏ התופעה הנפוצה של נדידת הציפורים היתה שנויה במחלוקת אצל רבים.‏ אך,‏ המקרא הזכיר זאת כבר במאה השישית לפה״ס:‏ ”‏גם חסידה בשמים ידעה מועדיה,‏ ותור וסיס ועגור שמרו עת בואָנָה”‏.‏ עד כה נרכש ידע רב בנושא,‏ אך הרבה עדיין נותר בגדר תעלומה.‏ בין שנקבל זאת ובין שלא,‏ מה שנאמר במקרא הוא אמת לאמיתה:‏ ”‏גם את העולם נתן בלבם,‏ מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלוהים מראש ועד סוף”‏ (‏ירמיהו ח׳:‏7;‏ קהלת ג׳:‏11‏)‏.‏

נווטים אחרים

13‏.‏ מלבד העופות,‏ אילו בעלי־​חיים אחרים נודדים?‏

¹³ אייל־​הצפון של אלסקה נודד דרומה כ־​300,‏1 קילומטר בחורף.‏ לווייתנים רבים יוצאים למסע בן 000,‏10 קילומטר בקירוב מהאוקיינוס הארקטי וחזרה.‏ כלבי־​הים השעירים נודדים בין איי־​הפְּריבּילוֹף לקליפורניה הדרומית,‏ המרוחקים זה מזה 800,‏4 קילומטר.‏ צבי־​הים הירוקים צולחים את האוקיינוס האטלנטי,‏ מחוף ברזיל עד לאי הקטן אֶסֶנשֶן,‏ המצוי במרחק 250,‏2 קילומטר,‏ ובחזרה.‏ יש סרטנים הנודדים על קרקעית האוקיינוס עד למרחק 240 קילומטר.‏ דגי הסלמון עוזבים את הנהרות שבהם בקעו מן הביצים,‏ ושוהים שנים מספר באוקיינוס הפתוח.‏ אחר־​כך,‏ הם שבים מאות קילומטרים לאותם נהרות שבהם נולדו.‏ צלופחים צעירים שנולדו בים סַרגַסוֹ,‏ שבאוקיינוס האטלנטי,‏ מבלים את מרבית חייהם במימי הנהרות המתוקים שבארצות־​הברית ובאירופה,‏ אך שבים לים סַרגַסוֹ להטיל שם את ביציהם.‏

14.‏ מה מפליא בנדידת פרפרי המוֹנַרְךְ,‏ ואיזו תעלומה נותרה ללא פתרון?‏

¹⁴ פרפרי המוֹנַרְךְ עוזבים את קנדה בסתיו,‏ ורבים מהם חורפים בקליפורניה או במכסיקו.‏ חלקם עפים יותר מ־​000,‏3 קילומטר;‏ פרפר אחד גמא כ־​130 קילומטר ביום.‏ הם נוחתים על עצי־​מחסה — באותן חורשות,‏ ואף על אותם עצים,‏ מדי שנה בשנה.‏ אולם,‏ אין אלה אותם פרפרים!‏ במסע שיבתם באביב,‏ הם מטילים את ביציהם על צמחי האַסקלֶפּייַס.‏ הפרפרים המתפתחים מהן ממשיכים את הנדידה צפונה,‏ ובסתיו הבא עורכים אותו מסע בן 000,‏3 קילומטר דרומה,‏ שערכו הוריהם,‏ ומכסים את אותן חורשות־​עצים.‏ הספר The Story of Pollination (‏תולדות ההאבקה)‏ מציין:‏ ”‏הפרפרים שעפים דרומה בסתיו הם פרפרים צעירים,‏ שמעודם לא ראו את אתרי חריפָתם.‏ הדבר שמאפשר להם לאתרם,‏ הִנו עדיין אחד מרזיו החמקמקים של הטבע”‏.‏⁶

15‏.‏ באיזו מלה טמונה התשובה לכמה שאלות בדבר חוכמתם של בעלי־​חיים?‏

¹⁵ החוכמה האינסטינקטיבית אינה מסתכמת בנדידה.‏ עיון קצר בכמה דוגמאות ממחיש זאת.‏

כיצד יכולים מיליוני טרמיטים עיוורים לתאם את מאמציהם לבנות את קיניהם המשוכללים ולאווררם?‏ בכוח האינסטינקט‏.‏

כיצד יודע עש־​היוּקה אילו צעדים עליו לנקוט לשם האבקה הדדית של פרח היוּקה,‏ שבאמצעותה נוצרים צמחי יוּקה ועשים חדשים?‏ בכוח האינסטינקט‏.‏

כיצד יכול העכביש,‏ השוכן ב”‏פעמון הצלילה”‏ שלו מתחת לפני המים,‏ לדעת כי כאשר החמצן אוזל עליו לנקב חור בפעמון התת־​מימי שלו,‏ לשחרר את האוויר המעופש,‏ לסתום את החור ולהוריד אספקה חדשה של אוויר טרי?‏ בכוח האינסטינקט‏.‏

מאין לחיפושית המימוֹסה לדעת,‏ שעליה להטיל את ביציה מתחת לקליפת ענף המימוסה,‏ לחדור פנימה כ־​30 סנטימטר לכיוון הגזע ולכרסם את הקליפה סביב־​סביב כדי להמית את הענף,‏ משום שביציה אינן מתבקעות בעץ חי?‏ בכוח האינסטינקט‏.‏

כיצד יודע עוּבר הקנגורו הזעיר,‏ הנולד עיוור ובלתי־​מפותח,‏ שכדי להישאר בחיים עליו לזחול בכוחות עצמו דרך פרוות אמו אל בטנה,‏ ולתוך כיסה,‏ ולהיצמד לאחת מפטמותיה?‏ בכוח האינסטינקט‏.‏

כיצד מיידעת דבורת־​הדבש המרקדת את יתר הדבורים היכן מצוי הצוף,‏ מהי כמותו,‏ באיזה מרחק וכיוון הוא נמצא ומהו סוג הפרח המכיל אותו?‏ בכוח האינסטינקט‏.‏

16.‏ מה מצריכה החוכמה הגלומה בהתנהגותם של בעלי־​חיים?‏

¹⁶ ניתן להמשיך ולמלא ספר שלם בשאלות כגון אלה,‏ אך כולן תזכינה לאותה תשובה:‏ ”‏המה חכמים מחוכּמים”‏ מבחינת האינסטינקט (‏משלי ל׳:‏24‏)‏.‏ ”‏כיצד ייתכן”‏,‏ חוקר אחד תוהה,‏ ”‏שידע אינסטינקטיבי כה מסובך התפתח והועבר הלאה לדורות הבאים?‏”‏⁷ האדם אינו מסוגל להסביר זאת.‏ האבולוציה אינה יכולה לספק את התשובה.‏ אבל תבונה מעין זו מצריכה מקור בר־​תבונה.‏ חוכמה שכזו חייבת לנבוע ממקור בעל־​חוכמה.‏ היא מצביעה בהכרח על בורא חכם,‏ נבון.‏

17.‏ מאיזו חשיבה המנחה אבולוציוניסטים רבים,‏ יהא נבון להימנע?‏

¹⁷ אף־​על־​פי־​כן,‏ רבים המאמינים באבולוציה דוחים על הסף כל ראיה המעידה על בריאה,‏ בטענה שאינה עניין לדיון מדעי.‏ אך,‏ אל תיתן לגישה צרת־​אופק זו להניאך מלשקול את הראיות.‏ ראיות נוספות תמצא בפרק הבא.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 160]‏

דרווין:‏ ”‏אין לי כלל עסק עם מוצא כוחות־​השכל”‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 160]‏

‏”‏אנו נותרים בלא מענה”‏ באשר לאופן שבו נוצר האינסטינקט והפך לתכונה תורשתית

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 167]‏

‏”‏המה חכמים מחוכּמים”‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמודים 164,‏ 165]‏

בניית הקן והאינסטינקט

בנוגע למנגנון הגנטי,‏ אומר הסופר המדעי ג.‏ ר.‏ טֵילור:‏ ”‏אין אפילו ראיה קלושה,‏ כי ביכולתו להעביר הלאה דפוס־​התנהגות מסוים,‏ כגון סדר הפעולות הכרוכות בבניית קן”‏.‏^א אף־​על־​פי־​כן,‏ החוכמה האינסטינקטיבית שבבניית קן אכן מועברת לדורות הבאים,‏ ואינה תכונה נלמדת.‏ תן דעתך לכמה דוגמאות.‏

הקַלַאוֹ הקַרנַפִּי נפוץ באפריקה ובאסיה.‏ הנקבה אוספת טיט וחוסמת בו את הפתח לנִקרת עץ,‏ עד שנותר נקב שדרכו היא בקושי יכולה להידחק פנימה.‏ הזכר מלקט עבורה בוץ נוסף שבו היא אוטמת את החור,‏ עד שנותר חריץ צר.‏ דרכו הזכר מאכיל אותה ואת הגוזלים,‏ שבוקעים לבסוף.‏ כשהזכר שוב אינו יכול להביא די מזון,‏ הנקבה פורצת החוצה.‏ הפעם הגוזלים מתקנים את הפתח,‏ ושני ההורים מעבירים להם מזון.‏ כעבור שבועות אחדים,‏ הגוזלים הורסים את קיר הטיט ונוטשים את הקן.‏ אגב,‏ האין זו ראיה לתכנון תכליתי,‏ שכאשר הנקבה רתוקה לקן מבלי לעוף,‏ היא משירה כליל את נוצותיה ומצמיחה תחתיהן כסות־​נוצות חדשה?‏

הסִיס.‏ סוג מסוים בונה את קיניו מהפרשת רוק.‏ לפני שעונת הרבייה מתחילה,‏ בלוטות הרוק מתנפחות ומייצרות הפרשה רירית דביקה.‏ בהגיעה,‏ ניעורה גם החוכמה האינסטינקטיבית לדעת מה לעשות בריר.‏ הסיס מורח אותו על־​פני הסלע;‏ כשהריר מתקשה,‏ הוא מוסיף עוד שכבות,‏ עד שלבסוף נשלמת בניית קן דמוי גביע.‏ מין אחר של הסיס בונה קינים שגודלם אינו עולה על גודל כפית,‏ מדביק אותם על עלי דקל ואחרי־​כן מצמיד את הביצים לקן.‏

הפינגווין הקיסרי נושא קן הבנוי בתוכו.‏ בחורף האַנטאַרקטי הנקבה מטילה ביצה אחת ופונה לצוד דגים במשך חודשיים או שלושה.‏ הזכר מניח את הביצה על רגליו,‏ העשירות בכלי־​דם,‏ ומכסה אותה בכיס־​דגירה,‏ המשתפל מבטנו מטה.‏ האֵם אינה שוכחת את האב ואת התינוק.‏ זמן קצר לאחר בקיעת הביצה,‏ היא שבה כשבטנה מלאה מזון,‏ ואותו היא פולטת למענם.‏ אז הזכר יוצא לדוג,‏ שעה שהאם מניחה את הגוזל על רגליה ומכסה אותו בכיס־​דגירה משלה.‏

האורג האפריקני משתמש בעשבים ובסיבים אחרים לבניית קיניו התלויים.‏ הוא משתמש אינסטינקטיבית במיגוון דגמי אריגה ובסוגי קשרים שונים.‏ האורגים,‏ החיים בחברותא,‏ בונים מעין בתי־​דירות,‏ בהקימם גג־​סכך בקוטר של כ־​5.‏4 מטר בינות לענפי עץ חזקים,‏ ובתחתיתו זוגות רבים תולים את קיניהם.‏ הם מוסיפים קינים חדשים,‏ עד שלבסוף עשויים לחסות תחת אותה קורת־​גג יותר ממאה קינים.‏

התַפָּרית של דרום־​אסיה טוֹוה חוט מסיבי כותנה או קליפת־​עץ ומקורי־​עכביש‏,‏ בחברה סיבים קצרים לקבלת ארוכים יותר.‏ היא נוקבת במקורה חורים בשני שוליו של עלה גדול.‏ אזי,‏ בהשתמשה במקורה כבמחט,‏ היא מצמידה בעזרת החוט את שני שולי העלה,‏ בדומה לאופן שאנו שורכים את נעלינו.‏ בהגיעה לקצה החוט,‏ היא מחזקת אותו בקשר כדי שלא ייפרם,‏ או מחברת אותו לחוט נוסף וממשיכה בתפירה.‏ כך התַפָּרית הופכת את העלה הרחב למעין גביע,‏ המשמש לה קן.‏

הרָמית בונה את קיניה התלויים כך שהם נראים כמעט כלֶבֶד,‏ הואיל והיא משתמשת בחומר צמחי רך ובעשב.‏ המבנה הבסיסי של הקן נוצר מקליעת סיבי העשב הארוכים יותר שתי־​וערב.‏ הציפור דוחפת את קצות הסיבים אל הרשת במקורה.‏ אחרי־​כן,‏ היא משתמשת בסיבים הקצרים יותר של החומר הרך ותוחבת אותם לתוך המארג.‏ התהליך דומה במידת־​מה לשיטתם של אורגי שטיחים מזרחיים.‏ קינים אלה כה חזקים ורכים,‏ עד כי נעשה בהם שימוש כארנקים ואפילו כנעלי־​בית לילדים.‏

האֲגַמית המצויצת בונה על־​פי־​רוב את קינה על אי שטוח קטן.‏ אולם,‏ איים מסוג זה נדירים ביותר באיזור מגוריה.‏ לפיכך,‏ האגמית בונה אי משלה!‏ היא בוחרת מקום מתאים על־​פני המים ומתחילה לשאת אליו אבנים במקורה.‏ הללו נערמות בתוך המים מעומק של 60 סנטימטר עד מטר,‏ עד שנוצר אי.‏ קוטר בסיסו עשוי להגיע ליותר מארבעה מטרים,‏ ותל־​האבנים עשוי לשקול למעלה מטון.‏ אל אי אבנים זה מביאה האגמית המצויצת צמחים לבניית קינה הגדול.‏

‏[‏תמונות בעמוד 161]‏

שַחֲפית הקוטב נודדת כ־​400,‏35 קילומטר מדי שנה

כיצד סִבכוֹן זה,‏ שמוחו כגודל אפונה,‏ יודע כה רבות על מזג־אוויר וניווט?‏

‏[‏תמונות בעמוד 162]‏

בנדידתו,‏ קוליברי זה מכה בכנפיו עד ל־​75 פעם בשנייה במשך 25 שעות

בהיוולדם עם ”‏מפה”‏ המשורטטת במוחם,‏ עופות נודדים יודעים את מיקומם ולאן פניהם מועדות

‏[‏תמונה בעמוד 163]‏

פינגווינים מסוגלים לשהות חודשים ארוכים בים בחשיכה כמעט מוחלטת,‏ ואחר לנדוד בדייקנות חזרה למושבותיהם

‏[‏תמונות בעמוד 166]‏

לאחר מסע בן כ־000,‏3 קילומטר דרומה,‏ פרפרי המוֹנַרְךְ נחים באתרי חריפָתם