תקווה בטוחה למתים

בחורה בת 25 כתבה:‏ ”‏ב־1981 נפטרה אמי החורגת מסרטן.‏ מותה היווה לי ולאחי המאוּמץ מכה קשה.‏ הייתי בת 17 ואחי היה בן 11.‏ התגעגעתי אליה מאוד.‏ כשלימדו אותי שהיא בשמים רציתי לשים קץ לחיי כדי להיות איתה.‏ היא היתה חברתי הטובה ביותר”‏.‏

דומה שזהו אי־צדק משווע,‏ שיש למוות הכוח לגזול ממך את שאהבה נפשך.‏ וכשזה קורה,‏ המחשבה שלא תוכל עוד לשוחח עם יקירך,‏ לצחוק בחברתו ולחבקו,‏ עלולה להיות קשה מנשוא.‏ הכאב אינו סר בהכרח מלבך כשנאמר לך שיקירך נמצא למעלה בשמים.‏

אולם המקרא מציג תקווה שונה לחלוטין.‏ כאמור,‏ כתבי־הקודש מלמדים שפתוחה בפניך האפשרות להתאחד מחדש עם יקירך המנוח בעתיד הקרוב בתנאי שלום וצדק,‏ לא בשמים הבלתי נודעים,‏ אלא ממש כאן עלי־אדמות.‏ בעת ההיא תהיה לבני־האדם התוחלת ליהנות מבריאות מושלמת והם לא ימותו עוד.‏ יש שיאמרו,‏ ’‏אך זוהי סתם משאלת־לב!‏’‏

כיצד תשתכנע שאכן מדובר בתקווה בטוחה?‏ כדי להאמין להבטחה,‏ יש לוודא שהמבטיח חפץ ומסוגל לקיימה.‏ מי אפוא מבטיח שהמתים יוקמו לתחייה?‏

באביב,‏ שנת 31 לספירה,‏ הבטיח ישוע נחרצות:‏ ”‏כשם שהאב מעיר ומחייה את המתים,‏ כן גם הבן מחייה את מי שהוא רוצה.‏ אל תתמהו על זאת,‏ כי תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו ויֵצאו”‏ (‏יוחנן ה׳:‏21,‏ 28,‏ 29‏)‏.‏ ישוע המשיח הבטיח,‏ כי מיליונים המתים כעת יחיו שוב על־פני כדור־הארץ,‏ כשלנגד עיניהם התוחלת לחיות לנצח בתנאי שלום בגן־עדן (‏לוקס כ״ג:‏43;‏ יוחנן ג׳:‏16;‏ י״ז:‏3‏;‏ השווה תהלים ל״ז:‏29 עם מתי ה׳:‏5‏)‏.‏ הואיל וההבטחה ניתנה מפי ישוע,‏ המסקנה הוודאית היא שהוא חפץ להגשימה.‏ אך היש לאל ידו לעשות כן?‏

כשנתיים לאחר שהבטיח את ההבטחה,‏ המחיש ישוע ברוב־עוצמה שברצונו ובכוחו להקים מתים‏.‏

‏”‏אלעזר,‏ צא החוצה!‏”‏

זה היה מאורע מרגש.‏ אלעזר חלה אנוּשות.‏ שתי אחיותיו,‏ מרים ומרתא,‏ שלחו להודיע לישוע שהיה אז מעבר לירדן:‏ ”‏אדוננו,‏ ראה נא,‏ זה שאהוב עליך חולה”‏ (‏יוחנן י״א:‏3‏)‏.‏ הם ידעו שישוע אהב את אלעזר.‏ הרי ברור שישוע ירצה לבקר אצל חברו החולה.‏ למרבה הפלא,‏ במקום לחוש לבית עניה,‏ שהה ישוע במקומו עוד יומיים (‏יוחנן י״א:‏5,‏ 6‏)‏.‏

אלעזר מת זמן מה לאחר שנמסר על מחלתו.‏ ישוע ידע מתי מת אלעזר,‏ ובלבו גמלה ההחלטה לעשות משהו בנידון.‏ כשסוף־סוף הגיע ישוע לבית עניה,‏ ידידו היקר כבר היה מת ארבעה ימים (‏יוחנן י״א:‏17,‏ 39‏)‏.‏ האם יעלה בידי ישוע להקים לתחייה אדם שהיה מת זמן כה רב?‏

מרתא,‏ אשה פעלתנית,‏ שמעה שישוע בא ורצה לקראתו.‏ (‏השווה לוקס י׳:‏38–42‏.‏)‏ צערה של מרתא נגע ללבו של ישוע,‏ והוא הרגיע אותה באומרו:‏ ”‏אחיך יקום”‏.‏ כשהביעה את אמונתה בתחיית־המתים העתידית,‏ אמר לה ישוע מפורשות:‏ ”‏אני התחייה והחיים.‏ המאמין בי יחיה גם אם ימות”‏ (‏יוחנן י״א:‏20–25‏)‏.‏

בהגיעו אל הקבר,‏ הורה ישוע להסיר את האבן שחסמה את הכניסה.‏ לאחר שהתפלל בקול רם,‏ ציווה:‏ ”‏אלעזר,‏ צא החוצה!‏”‏ (‏יוחנן י״א:‏38–43‏)‏.‏

כל העיניים היו נשואות אל הקבר.‏ ואז מתוך החשיכה הופיעה דמות אדם.‏ ידיו ורגליו היו כרוכות בתכריכים ופניו היו עטופות במטפחת.‏ ”‏התירו אותו והניחו לו ללכת”‏,‏ אמר ישוע.‏ אחרון התכריכים נפל ארצה.‏ אכן,‏ זה היה אלעזר,‏ האדם שהיה בקבר ארבעה ימים!‏ (‏יוחנן י״א:‏44‏)‏.‏

האם כך אכן אירע?‏

בספר הבשורה של יוחנן מוצג המקרה של תחיית אלעזר כעובדה היסטורית.‏ הפרטים ברורים מכדי להיות אלגוריה,‏ ותו לא.‏ אדם המפקפק בעובדתיות הנס,‏ מטיל ספק בכל הנסים הנזכרים במקרא,‏ כולל תחייתו של ישוע המשיח עצמו.‏ המתכחש לתחיית ישוע,‏ מתכחש לאמונה המשיחית בכללותה (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏13–15‏)‏.‏

למעשה,‏ אם אתה מאמין בקיום אלוהים,‏ אין כל סיבה שתתקשה להאמין בתחיית־המתים.‏ לדוגמה:‏ כל אדם יכול להקליט את צוואתו בווידיאו,‏ ולאחר מותו,‏ קרוביו וחבריו יכולים לראותו ולשומעו מסביר כיצד יש לחלק את עזבונו.‏ לפני מאה שנה,‏ אפשרות כזו לא היתה עולה על הדעת.‏ כמו־כן,‏ אנשים החיים באזורים נידחים בעולם,‏ אינם מבינים את טכנולוגיית הווידיאו והיא נתפסת אצלם כנס.‏ אם עקרונות מדעיים שקבע הבורא משמשים את האדם לשחזור מראות וקולות,‏ האין זה מן ההיגיון שהבורא יהיה מסוגל לעשות יותר מכך?‏ האם לא מתקבל על הדעת שמי שברא את החיים,‏ מסוגל לבוראם מחדש?‏

תחיית אלעזר נועדה לחזק את האמונה בישוע ובתחיית־המתים (‏יוחנן י״א:‏41,‏ 42;‏ י״ב:‏9–11,‏ 17–19‏)‏.‏ בדרך נוגעת ללב,‏ המקרה גם חשף בפנינו את הרצון והנכונות של יהוה ובנו להקים מתים לתחייה.‏

‏’‏אלוהים יכסוף למעשה ידיו’‏

תגובתו של ישוע למות אלעזר חושפת פן עדין מאוד באישיותו של בן־אלוהים.‏ הרגשות העמוקים שהביע במקרה זה מעידים בבירור על רצונו העז להקים מתים.‏ הכתוב מספר:‏ ”‏בהגיעה אל המקום שהיה בו ישוע,‏ נפלה מרים לרגליו ואמרה לו:‏ ’‏אדוני,‏ לוּ היית פה,‏ לא היה אחי מת’‏.‏ כראותו אותה בוכייה,‏ והאנשים שבאו איתה בוכים גם הם,‏ נסערה רוחו של [‏נאנח,‏ ע״ח‏]‏ ישוע והוא הזדעזע.‏ הוא שאל:‏ ’‏איפה הנחתם אותו?‏’‏ השיבו לו:‏ ’‏אדון,‏ בוא וראה’‏.‏ בכה ישוע.‏ הגיבו ואמרו:‏ ’‏ראו עד כמה אהב אותו!‏’‏”‏ (‏יוחנן י״א:‏32–36‏)‏.‏

חמלתו של ישוע שנבעה מעמקי נשמתו,‏ מתוארת בשלושה מונחים:‏ ”‏נאנח”‏,‏ ”‏הזדעזע”‏ ו”‏בכה”‏.‏ המילים בשפה המקורית,‏ שתיעדו את המאורע המרגש מלמדות שישוע כה נסער ממות ידידו היקר אלעזר ומבכי אחיותיו של אלעזר,‏ שעיניו נצטעפו בדמעות.‏a

המפליא ביותר הוא,‏ שישוע כבר קודם לכן הקים לתחייה שני אנשים.‏ והיה מנוי וגמור עימו להקים גם את אלעזר (‏יוחנן י״א:‏11,‏ 23,‏ 25‏)‏.‏ בכל זאת,‏ הוא ”‏בכה”‏.‏ לכן,‏ עבור ישוע,‏ הקמת בני־אדם לתחייה איננה פעולה מיכנית.‏ רגשותיו העמוקים והעדינים,‏ כפי שבאו לידי ביטוי במקרה זה,‏ מעידים על רצון עז לבטל את התוצאות ההרסניות של המוות.‏

הואיל וישוע הוא ”‏צלם עצמותו”‏ של יהוה אלוהים,‏ יש לצפות לאותו דבר מאבינו השמימי (‏עברים א׳:‏3‏)‏.‏ על רצונו של אלוהים להקים את המתים,‏ אמר איוב הנאמן:‏ ”‏אם ימות גבר,‏ היחיה?‏ .‏.‏.‏ תקרא ואנוכי אענך.‏ למעשה ידיך תכסוף”‏ (‏איוב י״ד:‏14,‏ 15‏)‏.‏ המילה ”‏תכסוף”‏ מציינת את ערגתו וכמיהתו הכנה של אלוהים (‏בראשית ל״א:‏30;‏ תהלים פ״ד:‏3‏)‏.‏ ברור שיהוה מצפה בכיליון־עיניים לתחיית־המתים.‏

האם באמת נוכל להאמין בתחיית־המתים?‏ כן,‏ אין עוררין על כך שיהוה ובנו חפצים ומסוגלים להגשימה.‏ מה משמע הדבר עבורך?‏ יש לך תקווה להתאחד שוב עם יקירך כאן עלי־אדמות,‏ אך בתנאים שונים לחלוטין!‏

יהוה אלוהים,‏ שהעניק לאנושות התחלה בגן־עדן יפהפה,‏ הבטיח להשיב על כנו את גן־העדן בכדור־הארץ,‏ תחת שלטון מלכותו השמימית,‏ בראשות המלך המפואר ישוע המשיח (‏בראשית ב׳:‏7–9;‏ מתי ו׳:‏10;‏ לוקס כ״ג:‏42,‏ 43‏)‏.‏ בגן־העדן המשוקם,‏ תיהנה המשפחה האנושית מתוחלת של חיים עד אין קץ,‏ ללא כל התחלואים והחוליים (‏ההתגלות כ״א:‏1–4‏;‏ השווה איוב ל״ג:‏25;‏ ישעיהו ל״ה:‏5–7‏)‏.‏ השנאה,‏ הדעות־הקדומות על רקע גזעני,‏ האלימות על רקע אתני והמצוקות הכלכליות יחלפו לבלי שוב.‏ בעולם מטוהר זה יקים יהוה אלוהים את המתים,‏ בעזרת ישוע המשיח.‏

זו תקוותה של האשה שהוזכרה בתחילת המאמר.‏ כמה שנים לאחר מות אמה,‏ עזרו לה עדי־יהוה להעמיק חקר במקרא.‏ היא נזכרת:‏ ”‏אחרי שלמדתי על תקוות התחייה פרצתי בבכי.‏ כל־כך שמחתי לדעת שאראה שוב את אמי”‏.‏

אם לבך כמֵה לראות שוב את יקירך שנפטר,‏ עדי־יהוה ישמחו לעזור לך ללמוד כיצד תוכל לאמץ תקווה נאמנה זו ללבך.‏ אתה מוזמן ליצור איתם קשר באחד מאולמי־המלכות שבאיזור־מגוריך או לכתוב אל אחת הכתובות הקרובות ביותר לאיזור־מגוריך,‏ מתוך הרשימה שבעמוד 32.‏