ישוע חייו ושליחותו
הגאים והענווים
אחרי שהזכיר ישוע את מעלותיו של יוחנן המטביל, נתן את דעתו לאנשים הגאים וההפכפכים שסבבו אותו. הוא ציין לגביהם: ”הדור הזה... דומה לילדים היושבים בחצרות השווקים וקוראים אל חבריהם בקול: ’חיללנו לכם בחלילים ולא רקדתם, קוננו לכם קינה ולא בכיתם.’”
למה התכוון ישוע? הוא בעצמו המשיך והסביר את דבריו: ”כי בא יוחנן, לא אכל ולא שתה, ואומרים עליו ’שד בו.’ בא בן־האדם והוא אוכל ושותה, ואומרים ’הנה איש זולל וסובא, ידיד המוכסים והחוטאים.’”
לא ניתן היה להשביע את רצון האנשים. כלום לא היה לטעמם. יוחנן חי חיי סגפנות כנזיר, בתואם עם הודעת המלאך ש”יין ושכר לא ישתה.” אך, האנשים אמרו שהיה אחוז־שדים. לעומתו, חי ישוע אורח־חיים רגיל, ללא סגפנות, והאנשים האשימו אותו בחיי הוללות.
עד כמה קשה היה להשביע אותם אנשים! הם נהגו כמו ילדים, אשר חלק מהם אינם מוכנים לרקוד כשאחרים מנגנים להם בחליל, ואינם מגיבים בצער כשידידיהם מקננים. בכל זאת, ציין ישוע: ”צידקתה של החכמה הוכחה במעשיה.” אכן, הראיות — המעשים — מוכיחות שהטענות נגד יוחנן וישוע כוזבות הן.
בהמשך דבריו, הדגיש ישוע את אשמתן המיוחדת של הערים כורזין, בית־ציידה וכפר־נחום, בהן חולל את מרבית נסיו. אילו היה עושה אותם בצור ובצידון, ערים פיניקיות, אמר ישוע, היו תושביהן חוזרים בתשובה ”בשק ובאפר”. כשגינה את אנשי כפר־נחום, עיר ששימשה לו כמרכז לאורך תקופת שירותו, הצהיר ישוע: ”קל יותר יהיה ביום־הדין לארץ סדום מאשר לך.”
למה התכוון ישוע בכך? כנראה, הבהיר כאן שביום־הדין כשיקומו הגאים מכפר־נחום, יהיה קשה יותר להם להודות בטעותם ולקבל את ישוע בתור המשיח, מאשר לאנשים כלשהם מסדום הקדומה שיוקמו, לחזור בתשובה בענווה וללמוד את דרכי הצדק.
בהמשך, הילל ישוע את אביו השמימי, כשהודה לאלהים על כך שהסתיר אמיתות רוחניות יקרות מהחכמים והנבונים, אך גילה אותן לעוללים, היינו, לנמוכי־הרוח.
בסיום דבריו, הושיט ישוע את ההזמנה מרנינת־הלב: ”בואו אלי כל העמלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה. קחו עליכם את עולי ולמדו ממני, כי עניו אני ונמוך־רוח; תמצאו מרגוע לנפשותיכם, כי עולי נעים וקל משאי.”
כיצד הציע ישוע לאותם ”עמלים ועמוסים” ריענון נפשי? בכך ששיחררם מהמסורת המשעבדת שהעמיסו מנהיגי־הדת על כתפי העם, לרבות, למשל, חוקים מחמירים ביותר ביחס לשמירת שבת. בנוסף לכך, הוא הבהיר לכל כיצד למצוא הקלה מהלחץ המדכא של שלטונות פוליטיים, וכמו־כן, לאלה שחשו במשא שרבץ על מצפונם עקב חטאיהם. הוא הסביר לנדכאים כגון אלה כיצד לזכות בסליחת חטאיהם וכיצד ליהנות מיחסים תקינים עם אלהים.
העול הנעים שישוע מציע לתלמידיו הינו זה המסמל הקדשה מליאה ליהוה, כלומר, האפשרות לשרת את אבינו השמימי רב־החסד והרחמים. המשא הקל שישוע הזכיר מתייחס לציות לדרישותיו של אלהים משוחרי החיים, מצוותיו, שאינן קשות. מתי י״א:16–30; לוקס א׳:15; ז׳:31–35; יוחנן א׳. ה׳:3.
◆ כיצד דומים היו בני דורו של ישוע לילדים?
◆ מאיזו בחינה יהיה קל יותר לאנשי סדום מאשר לתושבי כפר־נחום?
◆ באילו דרכים נדכאים אנשים, ואיזו הקלה מציע להם ישוע?