האם הוכיחו שהמקרא כוזב?‏

האם באמת הוכיחו מדענים ומבקרי המקרא שהמקרא מכיל טעויות וסיפורי־בדים?‏ לפני שתקבל כעובדה שהם אכן עשו זאת,‏ עליך לזכור שגם אם חוקרים רבים הציגו את דעתם בצורה תקיפה וסמכותית,‏ הם אינם תמיד צודקים.‏ לעתים קרובות רעיונותיהם מבוססים על יסודות רעועים.‏

הנחות מפוקפקות

דוגמה של הצהרה הנשמעת סמכותית,‏ מאת מבקר־מקרא אחד,‏ אנו מוצאים בדברי ס.‏ ר.‏ דרייבר בקשר לספר המקראי,‏ דניאל.‏ לפי המסורת,‏ מקובל להניח שספר זה נכתב על־ידי דניאל עצמו בבבל,‏ במאה הששית לפה״ס.‏ (‏דניאל י״ב:‏8,‏ 9‏)‏ אך,‏ דרייבר טוען שהספר נכתב הרבה יותר מאוחר.‏ מדוע?‏ ”‏הוכחה”‏ אחת שהציע היתה שהספר מכיל מלים יווניות,‏ ודרייבר טוען:‏ ”‏ניתן לאשר בוודאות שמלים אלה לא יכולות היו להופיע בספר דניאל,‏ אלא אם כן נכתב הספר לאחר הפצת ההשפעה היוונית באסיה במהלך כיבושיו של אלכסנדר הגדול.‏‏”‏ אלכסנדר השיג את כיבושיו ב־330 לפה״ס בערך.‏

הצהרתו של דרייבר נוסחה בנימה תקיפה ביותר.‏ אך,‏ כראיות לכך,‏ הצביע על שלוש מלים יווניות בלבד,‏ כולן שמות של כלי־נגינה.‏ (‏דניאל ג׳:‏5‏)‏ מאחר שליוונים היו קשרים הדוקים עם אסיה המערבית עוד משחר ימי ההיסטוריה,‏ כיצד ניתן לטעון שבבבל לא השתמשו בכלי־נגינה שנשאו שמות יוונים,‏ כבר במאה הששית לפה״ס?‏ איזה בסיס רעוע להטלת ספק בנוגע לתקופת הכתיבה של ספר דניאל!‏

דוגמה נוספת אנו מוצאים בדרך בה מתייחסים המבקרים לחמשת ספרי התורה.‏ לפי המסורת,‏ משה כתב את רובם,‏ בערך ב־1500 לפה״ס.‏ ברם,‏ המבקרים טוענים שהם מבחינים בהבדלים בסגנון־הכתיבה בספרים אלה.‏ הם מציינים,‏ למשל,‏ שאלהים מוזכר לעתים בשמו,‏ יהוה,‏ ולעתים בתואר ”‏אלהים”‏.‏ מנקודות אלה מסיקים הם שספרי התורה מהווים קובץ של מסמכים שנכתבו בתקופות שונות,‏ ואשר נערכו בצורתם הסופית אחרי שנת 537 לפה״ס.‏

רבים דוגלים בתיאוריה זו,‏ אך איש לא הסביר מדוע לא יכול היה משה לפנות לבורא הן בתור ”‏אלהים”‏ והן בשמו ”‏יהוה”‏.‏ איש לא הוכיח שמשה לא יכול היה לכתוב בסגנונות שונים כשהתייחס לנושאים שונים,‏ או כשהעלה דברים על הכתב בתקופות שונות בחייו,‏ או כשהביא חומר ממקורות קדומים שונים.‏ בנוסף לכך,‏ כשם שציין ג׳ון רומר בספרו Testament — The Bible and History (‏הברית — המקרא וההיסטוריה)‏:‏ ”‏הוכחה יסודית נגד שיטה זו של ניתוח נתונים היא,‏ שעד עצם היום הזה לא נמצא אפילו קטע אחד מכתב־יד קדום,‏ המוכיח את קיומם של נוסחים תיאורטיים שונים,‏ האהובים כל־כך על החוקרים המודרניים.‏”‏

הציקלופדיה מאת מק’‏לינטוק וסטרונג מסבירה הנחה בסיסית אחת של מבקרי־מקרא רבים:‏ ”‏חוקרים.‏.‏.‏ יוצאים מנקודת הנחה שעובדות ההיסטוריה העומדות מאחורי הסיפורים אינן אלא עובדות טבעיות,‏ הדומות בטיבען לעובדות אחרות הידועות לנו.‏ .‏.‏.‏ האם מתייחס מחבר למאורע שאינו בתחום חוקי הטבע הידועים,‏ כאל עובדה?‏ במקרה זה.‏.‏.‏ המאורע המתואר כלל לא אירע.‏”‏

לפיכך,‏ רבים סבורים שנסים לא יכולים היו להתחולל,‏ משום שאינם בתחום חוקי הטבע הידועים.‏ בדומה לכך,‏ נבואות ארוכות־טווח אינן אפשריות,‏ מאחר שבני־אדם אינם מסוגלים לחזות את העתיד הרחוק.‏ כל נס הינו בחזקת אגדה או מיתוס.‏ כל נבואה שהתגשמה בצורה ברורה נכתבה אחרי התגשמותה.‏ על־כן,‏ יש הטוענים שהנבואות שבספר דניאל התגשמו עד למאה השנייה לפה״ס,‏ ולכן הספר נכתב בתקופה זו.‏a

אך,‏ הנחה מהסוג הזה מבוססת על עיקר־אמונה אחד:‏ שאלהים אינו קיים,‏ או שאם הוא אכן קיים,‏ הוא לעולם אינו מתערב בענייני האנושות.‏ אך,‏ מובן שכל מטרת כתיבת המקרא היא,‏ שאלהים אכן חי וקיים ומתערב באופן פעיל במהלך ההיסטוריה האנושית.‏ ואם זה נכון,‏ והראיות מראות שכן,‏ הרי שחלק ניכר של היסוד לביקורת־המקרא המודרנית אינו תקף.‏

האם המדע בן־זמננו הפריך את אמיתוּת המקרא?‏

מה,‏ אם כן,‏ בנוגע לטענה שהמדע הוכיח שאיננו יכולים להאמין לספר המקרא?‏ האמת היא,‏ שברוב המקרים בהם המקרא נוגע בנושא מדעי כלשהו,‏ אין הנאמר סותר את מה שמלמד המדע בן־זמננו.‏

לדוגמה,‏ המקרא מספק הנחיות מעשיות ביחס להיגיינה ולמחלות מדבקות.‏ הספר Manual of Tropical Medicine (‏מדריך לרפואה טרופית)‏ מציין:‏ ”‏אף אדם אינו יכול שלא להתפעל מאמצעי הזהירות ההיגייניים שבהם נקטו בתקופת משה.‏ .‏.‏.‏ זה נכון שסיווּג המחלות היה מאוד פשוט — היינו,‏ הגדרת מחלות חמורות כ’‏דֶבֶר’‏;‏ והפרעות כרוניות,‏ המלוות בהפרשות למיניהן כ’‏צרעת’‏ — אך,‏ אין ספק שחוקי ההסגר הקפדניים היטיבו עם הכל במידה ניכרת.‏”‏

שקול,‏ לדוגמה,‏ את ההצהרה המקראית הבאה:‏ ”‏כל הנחלים הולכים אל הים,‏ והים איננו מלא.‏ אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת.‏”‏ (‏קהלת א׳:‏7‏)‏ זה נשמע כמו תיאור של מחזור־המים כפי שהוא מופיע בספרי־לימוד של ימינו.‏ הנהרות זורמים לים,‏ משם המים מתאדים ונישאים בצורת עננים מעל ליבשה,‏ יורדים כגשם או שלג ומחלחלים חזרה אל הנהרות.‏

בדומה לכך,‏ מסקנתם של מדענים שההרים מתרוממים ושוקעים,‏ ושבעבר היו ההרים של ימינו מתחת לימים עתיקי־יומין,‏ תואמת את דברי השירה של מחבר התהלים:‏ ”‏על הרים יעמדו מים.‏ .‏.‏.‏ יעלו הרים,‏ ירדו בקעות — אל מקום זה יסדת להם.‏”‏ — תהלים ק״ד:‏6,‏ 8‏.‏

סופר אחד ציין:‏ ”‏כל כותבי הברית הישנה ראו את הארץ כצלחת שטוחה,‏ ולעתים הזכירו את העמודים שכביכול תמכו בה.‏”‏ אך,‏ אין הדבר נכון.‏ ישעיהו דיבר על ”‏היושב על חוּג הארץ.‏”‏ (‏ישעיהו מ׳:‏22‏)‏ ואיוב אמר לגבי אלהים:‏ ”‏נוטה צפון על תוהו,‏ תולה ארץ על בלי־מה.‏”‏ (‏איוב כ״ו:‏7‏)‏ תיאור הארץ כגוף עגול תלוי בחלל,‏ ללא תמיכה נראית־לעין,‏ נשמע מודרני להפליא.‏

תורת האבולוציה

מה באשר לסתירה בין המקרא ובין תיאוריית האבולוציה?‏b האנציקלופדיה בריטניקה מוסרת:‏ ”‏תיאוריית האבולוציה מקובלת על הרוב המכריע של קהילת המדענים.‏”‏ אך,‏ המקרא מלמד בשפה שהיתה מובנת לכל בעידן טרום־מדעי,‏ שהחיים הם תוצר של בריאה ישירה על־ידי אלהים,‏ ושצורות־החיים השונות לא התפתחו זו מזו,‏ אלא נבראו.‏ — בראשית א׳:‏1;‏ ב׳:‏7‏.‏

הדוגלים בתורת ההתפתחות אינם שונים בהרבה ממבקרי־המקרא.‏ יש להם מסקנות תקיפות והם משמיעים אותן בסמכותיות.‏ אך,‏ מעטים מהם ישרים דיים כדי להודות בכך שבתורת ההתפתחות ישנם פגמים.‏ אחד מהם ציין:‏ ”‏תפיסתו של דארווין ביחס לאבולוציה,‏ .‏.‏.‏ שהיא ביסודה תיאוריה של שיחזור היסטורי,‏ .‏.‏.‏ הינה תפיסה שאין כל אפשרות לאמתה בניסויים או בהתבוננות ישירה,‏ כשם שזה נהוג במדע.‏.‏.‏ בנוסף לכך,‏ תיאוריית האבולוציה עוסקת בסידרת מאורעות יחודיים,‏ כגון:‏ מוצא החיים,‏ מוצא המישכל,‏ וכן הלאה.‏ אין כל אפשרות לחזור על מאורעות יחודיים,‏ לכן אי־אפשר להעמידם למחקר נסיוני כלשהו.‏”‏ (‏Evolution: A Theory in Crisis [‏אבולוציה:‏ תיאוריה במשבר]‏ מאת מייקל דנטון)‏ מדען אחר התייחס לאבולוציה כ”‏עובדה”‏.‏ בכל זאת,‏ הוא ציין קושי עיקרי אחד בהוכחת ”‏עובדה”‏ זו:‏ ”‏כשאתה מחפש קשרים בין הקבוצות העיקריות של בעלי־חיים,‏ הם פשוט אינם בנמצא.‏”‏ — The Neck of the Giraffe (‏צוואר הג׳ירף)‏ מאת פראנסיס היטצ׳ינג.‏

עד כמה ביכולתם לדעת?‏

הרבה מההוכחות לתורת ההתפתחות מוצגות על־ידי גיאולוגים ופליאנטולוגים — מדענים החוקרים את העבר הקדום של כדור־הארץ.‏ הבעיות מולן ניצבים אותם מדענים דומות לבעיות בהן נתקלים האסטרונומים.‏ בעזרת כלים מסוגים שונים,‏ בוחנים האסטרונומים את הקרינה המגיעה ממרחקים עצומים מכוכבים,‏ מכוכבי־לכת,‏ מגלאקסיות ומגרמים ’‏מוזרים’‏ כמו הקוואסרים.‏ הם בוחנים ככל יכולתם את המידע העומד לרשותם,‏ וכן מפתחים הם תיאוריות לגבי תחומים שטרם ניגלו להם,‏ כמו טיבעם של הכוכבים ומוצא היקום.‏ לעתים נדירות עולה בידם לבחון תיאוריות אלה,‏ אך כשהם עושים כן,‏ נוכחים הם תדירות לדעת שהן בלתי־מספקות או פשוט מוטעות לחלוטין.‏

הרדיו־אסטרונום,‏ ג׳ריט וֶרשוּר,‏ כתב:‏ ”‏החלליות ששיגרה ארה״ב בשנים האחרונות לתחום מערכת־השמש גילו,‏ במידה מזעזעת,‏ עד כמה ידיעותינו דלות באשר לתכולת היקום.‏ כשבחננו אותו מקרוב,‏ גילינו שהמאדים הינו שונה לחלוטין מכל תמונה שיכולנו להשיג מכדור־הארץ.‏ .‏.‏.‏ אף אסטרונום לא ציפה שהחגורות הסובבות את כוכב־הלכת צדק יהיו בנויות בצורה כה מופלאה.‏.‏.‏ שבתאי סיפק את ההפתעות הגדולות ביותר,‏ כשהמצלמות על החללית ’‏ווייגֵ’‏ר’‏ הראו טבעות קלועות,‏ ירחים המדלגים זה על זה,‏ ולמעלה מ־000,‏1 טבעות זעירות.‏ .‏.‏.‏ נראה שמה שנכון לגבי החלל נכון גם לגבי דגימות מעבדתיות שצילמו תחת הגדלה הולכת וגוברת.‏ ככל שאנו מביטים מקרוב יותר,‏ אנו מגלים מידע כלל לא־צפוי המביך אותנו ומשנה את דיעותינו הקודמות.‏”‏

גיאולוגים,‏ פליאנטולוגים ואחרים המספקים הרבה מה”‏הוכחות”‏ לאבולוציה,‏ בדומה לאסטרונומים,‏ חוקרים מאורעות ועצמים מרוחקים ביותר — לא במרחקים אלא בשנים.‏ כשם שאסטרונומים מסתמכים על קרינות עמומות המגיעות ממרחקים שמעבר לדמיוננו,‏ כמקור המידע שלהם,‏ נאלצים מדענים אחרים אלה להסתמך על עקבות שבמקרה שרדו מהעבר הרחוק של כוכב־הלכת שלנו.‏ אין זה מן הנמנע,‏ שכמו האסטרונומים,‏ גם הם טועים ברבות ממסקנותיהם.‏

האם אתה יכול להאמין במקרא?‏

לפיכך,‏ אנשים חושבים אינם צריכים להיות משוכנעים תוך ייראת־יתר מדיעות החוקרים האומרות שאינך יכול להאמין במקרא.‏ מאידך,‏ אין בזה כשלעצמו כדי להוכיח שאתה יכול להאמין בו.‏ לשם כך,‏ עליך לעשות מה שרבים ממבקרי־המקרא לא עשו — לפתוח את כתבי־הקודש בעצמך ולקראם תוך גישה של פתיחוּת.‏ (‏מעשי־השליחים י״ז:‏11‏)‏ לפני מספר שנים,‏ הודה תסריטאי אוסטרלי,‏ שבעבר היה ממבקרי־המקרא:‏ ”‏בפעם הראשונה בחיי,‏ מילאתי את חובתי הבסיסית ככתב:‏ בדקתי את העובדות.‏ .‏.‏.‏ נחרדתי,‏ כיון שמה שקראתי [‏בספרי הבשורה]‏ לא היה אגדתי ולא סיפור בדים.‏ היה בזה דיווח מקצועי.‏ תיאורים ממקור ראשון וממקור שני על מאורעות יוצאים מגדר הרגיל.‏ .‏.‏.‏ לתיעוד עיתונאי יש טעם מסוים,‏ והטעם הזה מצוי בספרי הבשורה.‏”‏

אנו מעודדים אותך לנהוג כדוגמתו.‏ קרא את כתבי־הקודש בעצמך.‏ כשתשקול את החכמה העמוקה הטמונה במקרא,‏ את הדרך שבה נבואותיו מתגשמות,‏ ואת אחידותו המדהימה,‏ תבין שזה יותר מאשר קובץ של אגדות לא־מדעיות.‏ (‏יהושע כ״ג:‏14‏)‏ וכשתיווכח לדעת כיצד החכמה המקראית יכולה לשנות לטובה את חייך,‏ לא יהיה לך ספק כלשהו שהמקרא הוא דברו של אלהים.‏ (‏טימותיוס ב׳.‏ ג׳:‏16,‏ 17‏)‏ אכן,‏ אתה יכול להאמין במקרא!‏ — יוחנן י״ז:‏17‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

במאמציהם לחקור את העבר הרחוק,‏ נתקלים הפליאנטולוגים בקשיים דומים לאלה של האסטרונומים בנסיונותיהם לעמוד על טבעם של העצמים הנמצאים באיזורים הרחוקים ביותר בחלל החיצון