רדוף מסירות לאלהים כמשיחי טבול
”אבל אתה, איש האלהים, ... רדוף צדק, חסידות [מסירות לאלהים, ע״ח].” — טימותיוס א׳. ו׳:11.
1. כיצד תענה על השאלה, מה היה היום החשוב בחייך? מדוע עונה אתה כך?
מה היה היום החשוב בחייך? אם אתה עד־יהוה טבול, הרי אין ספק שתשיב, ’היה זה היום בו נטבלתי!’ הטבילה אכן מהווה צעד חשוב ביותר בחייך. היא מהווה סמל גלוי־לעין לכך שהקדשת את עצמך ליהוה, בכל מאודך וללא סייג, תוך נכונות לעשות את רצונו. טבילתך מציינת את התאריך בו נתמנית למשרת יהוה, האל העליון מכל.
2. (א) איזו דוגמה עוזרת לך להבין שאין הטבילה מהווה את הצעד האחרון שאתה נוקט בדרכך המשיחית? (ב) אילו צעדים ראשוניים חשובים קדמו לטבילתך?
2 אך, האם הטבילה היא הצעד האחרון בו עליך לנקוט בדרכך המשיחית? בהחלט לא! הדוגמה הבאה תבהיר זאת: בארצות רבות, בא טקס־הנישואין כסיום לתקופה של תיכנון והכנות (ולרוב גם של חיזורים). יחד עם זאת, החתונה מציינת את תחילת החיים המשותפים כזוג נשוי. בדומה לכך, טבילתך באה בעיקבות תקופה של הכנה, אשר במרוצתה נקטת מספר צעדים ראשוניים חשובים. רכשת ידע על אלהים ועל המשיח. (יוחנן י״ז:3) פיתחתָ אמונה ביהוה בתור האל האמיתי, במשיח בתור מושיע חייך, ובכתבי־הקודש בתור דבר־האלהים. (מעשי־השליחים ד׳:12; תסלוניקים א׳. ב׳:13; עברים י״א:6) נתת ביטוי לאמונה זו, בכך שחזרת בך מדרכיך הקודמות תוך חרטה, והתחלת ללכת במעגלי הצדק. (מעשי־השליחים ג׳:19) לאחר מכן, החלטת להקדיש את עצמך ליהוה, נכון לעשות את רצונו. (מתי ט״ז:24) לבסוף, נטבלת. — מתי כ״ח:19, 20.
3. (א) כיצד נוכל להוכיח שלגבינו ציינה הטבילה את תחילתם של חיי שירות מוקדשים לאלהים? (ב) אילו שאלות מתעוררות, ומדוע צריכות התשובות להיות חשובות ביותר לגבינו?
3 אך, טבילתך לא היתה סוף הדרך, אלא ההתחלה של חיי שירות כאדם מוקדש לאלהים. כפי שציין אחד מחוקרי המקרא, אל לחייו של המשיחי להיות ’קפיצה רגשית ראשונית אשר בעיקבותיה בא אורח־חיים של חוסר־מעש מוחלט.’ כיצד, אם־כן, יכול אתה להוכיח שלגביך הטבילה לא היוותה ’קפיצה רגשית ראשונית’ ותו לא? בכך שתתמיד, לאורך כל חייך, בקו־פעולה של מסירות לאלהים. מהי, בעצם, מסירות לאלהים? מדוע כה חיוני לרדוף אותה? כיצד תוכל לטפח אותה בצורה מליאה יותר בחייך? יש בתשובות לשאלות אלה משום עניין בעל חשיבות רבה לכולנו, כיון שנדרש מאיתנו לחיות את חיינו ”בקדושה ובחסידות [במסירות לאלהים, ע״ח]”, אם ברצוננו להינצל מיום־הדין של יהוה, הממשמש ובא. — פטרוס ב׳. ג׳:11, 12.
משמעות המסירות לאלהים
4. מה יעץ פאולוס לטימותיוס לעשות, ומה היה נכון לגבי טימותיוס אותה עת?
4 בין השנים 61 ו־64 לספירה, כתב השליח פאולוס את איגרתו הראשונה, שבהשראת אלהים, אל התלמיד המשיחי, טימותיוס. לאחר שפירט את הסכנות אשר אליהן יכולה להוביל אהבת הכסף, כתב פאולוס: ”אבל אתה, איש האלהים, ברח לך מאלה. רדוף... חסידות [מסירות לאלהים, ע״ח].” (טימותיוס א׳. ו׳:9–11) מעניין לציין, שייתכן שטימותיוס היה אותה עת בשנות ה־30 המוקדמות לחייו. הוא ערך כבר מסעות ארוכים עם השליח פאולוס, וניתנה לו הסמכות למנות משגיחים ומשרתים־עוזרים בקהילות. (מעשי־השליחים ט״ז:3; טימותיוס א׳. ה׳:22) אך, פאולוס ראה לנכון לייעץ לגבר משיחי מבוגר, מוקדש וטבול זה, לרדוף מסירות לאלהים.
5. מה משמע הביטוי ”מסירות לאלהים”?
5 למה התכוון פאולוס בביטוי ”מסירות לאלהים”? משמעה המילולי של המלה היוונית המקורית (אֶבסֶביה) הוא: ”להיטיב לרחוש ייראה”. בנוגע למשמעות מונח זה, אנו קוראים: ”לעתים, מופיעה המלה אֶבסֶביה בכתובות בני אותה תקופה, במובן של מסירות דתית אישית... אך, המשמעות הכללית יותר ביוונית העממית של התקופה הרומית היתה ’נאמנות’. ... לגבי המשיחיים, אֶבסֶביה הוא הסוג הנעלה ביותר של מסירות לאלהים.” (Christian Words [מונחים משיחיים] מאת ניג׳ל טורנר) מכך שבמובן בו מופיע הוא בכתבי־הקודש, הביטוי ”מסירות לאלהים” מתייחס לייראת־אלהים או מסירות נאמנה אישית ליהוה.
6. כיצד מוכיח המשיחי את מסירותו לאלהים?
6 אך, אותה מסירות לאלהים איננה תחושה של הערצה בלבד. כשם ש”האמונה בלא מעשים מתה היא,” כך, גם, חייבת המסירות לאלהים למצוא את ביטויה בחיינו. (יעקב ב׳:26) במילון New Testament Words (מונחים שבברית החדשה), כתב וויליאם ברקליי: ”המונחים [אֶבסֶביה ומלים הגזורות מאותו שורש] מבטאים לא רק את התחושה של יראת־כבוד ויראת־אלהים, אלא מרמזים גם על עבודת־קודש המשקפת אותה ייראה, ואורח־חיים של צייתנות פעילה, העולה בקנה אחד עם אותה יראת־אלהים.” בנוסף לכך, מוגדרת המלה אֶבסֶביה כ”מודעות ערה ביותר לקיומו של אלהים בכל תחום בחיים.” (The Second Epistle General of Peter and the General Epistle of Jude [האיגרת הכללית השניה של פטרוס והאיגרת הכללית של יהודה], מאת מיכאל גרין) לפיכך, על המשיחי להוכיח בכל תחומי חייו את דבקותו האישית ביהוה. — טימותיוס א׳. ב׳:2; פטרוס ב׳. ג׳:11.
יש צורך במאמצים נמרצים
7. למה התכוון פאולוס כשהוא עודד את טימותיוס, על־אף היותו טבול, ’לרדוף’ מסירות לאלהים?
7 אך, מה כרוך בטיפוח וגילוי מסירות לאלהים? האם זה פשוט עניין של טבילה במים? זכור שפאולוס עודד את טימותיוס, אף־על־פי שהיה כבר משיחי טבול: ”רדוף... מסירות לאלהים.”a (טימותיוס א׳. ו׳:11, ע״ח) כמובן, פאולוס לא רמז שחסרה אצל טימותיוס מסירות לאלהים, אלא הדגיש לו את הצורך להמשיך לרדפה בחריצות ובהתלהבות. (השווה פיליפים ג׳:14.) ברור שזאת נועדה להיות רדיפה שתימשך כל חייו. כמו כל משיחי טבול, יכול היה טימותיוס להמשיך להתקדם בהוכחת מסירות לאלהים.
8. כיצד הראה פטרוס שעל משיחי מוקדש וטבול לעשות מאמצים נמרצים, על־מנת לרדוף מסירות לאלהים?
8 נדרש מהמשיחי המוקדש והטבול לעשות מאמצים נמרצים כדי לרדוף מסירות לאלהים. בכתבו למשיחיים טבולים בעלי התקווה להיעשות ”שותפים... בטבע האלוהי”, אמר השליח פטרוס: ”משום כך שיקדו בכל מאודכם להוסיף על אמונתכם את המעלה המוסרית, ועל המעלה המוסרית את הדעת, ועל הדעת את כיבוש־היצר, ועל כיבוש־היצר את הסבלנות, [כוח־הסבל, ע״ח] ועל הסבלנות את החסידות [המסירות לאלהים, ע״ח].” (פטרוס ב׳. א׳:4–6) ברור שיש צורך במידה של אמונה, על־מנת להציג עצמנו ככשירים לטבילה. אך, לאחר הטבילה, אל לנו לנהל חיים קלים ללא מאמץ, ולהסתפק בסוג של משיחיות שאינו אלא מן השפה ולחוץ. אלא, בעודנו מתקדמים באורח־החיים המשיחי, עלינו להמשיך לפתח תכונות נאותות אחרות, כולל המסירות לאלהים, שאותה אפשר להוסיף על אמונתנו. לדברי פטרוס, הדבר דורש מאיתנו ’לשקוד בכל מאודנו’.
9. (א) כיצד מבהירה המלה היוונית המתורגמת ל”להוסיף” את מידת המאמץ הנדרש, כדי לטפח מסירות לאלהים? (ב) מה עודד אותנו פטרוס לעשות?
9 יש רקע מעניין למלה היוונית שבה השתמש פטרוס ל”להוסיף” (אפיקורֶגֵיאוֹ), דבר הממחיש את המאמץ הדרוש לשם כך. היא גזורה משם־העצם קורֶגוֹס, אשר משמעו המילולי הוא: ”מנהיג מקהלה”. הכוונה היתה לאדם שמימן את אימוניה וקיומה של מקהלה בהצגת מחזה. אנשים כגון אלה נטלו על עצמם אחריות זו בהתנדבות, מתוך אהבה לעירם, וכיסו את ההוצאות מכיסם הם. הם התגאו בכך שהיו מסוגלים לממן בנדיבות רבה את כל הדרוש להצגה מפוארת. המלה הרחיבה את משמעותה כדי לשאת את המובן של ”לכלכל, לספק בשפע”. (השווה פטרוס ב׳. א׳:11.) מכך שפטרוס מעודד אותנו להצטייד, לא במידה מצומצמת של מסירות לאלהים, אלא במידה מליאה ככל האפשר של מעלה זו.
10, 11. (א) מדוע יש צורך במאמצים על־מנת לטפח ולגלות מסירות לאלהים? (ב) כיצד נוכל לנצח במאבק?
10 אך, מדוע כרוכים בטיפוח ובגילוי מסירות לאלהים מאמצים כגון אלה? ראשית, קיים המאבק בנטיות הבשר החוטא. כיון ש”יצר לב האדם רע מנעוריו,” אין זה קל לרדוף חיים של פעילות, תוך צייתנות לאלהים. (בראשית ח׳:21; רומיים ז׳:21–23) ”כל הרוצים לחיות חיי חסידות [מסירות לאלהים] במשיח ישוע, יירדפו,” כתב פאולוס. (טימותיוס ב׳. ג׳:12) לכן, המשיחי המשתדל לחיות בדרך הנושאת חן בעיני אלהים, חייב להיות שונה מן העולם. יש לו מערכת ערכים שונה, ומטרות שונות בחיים. כשם שהזהיר ישוע, הדבר מעורר את שינאת העולם המרושע. — יוחנן ט״ו:19; פטרוס א׳. ד׳:4.
11 אך, אנו יכולים לנצח במאבק, כיון ש”יודע יהוה להציל את חסידיו מניסיון.” (פטרוס ב׳. ב׳:9) אי־לכך, עלינו לבצע את חלקנו בכך שנמשיך לרדוף מסירות לאלהים.
טיפוח מסירות לאלהים
12. כיצד מבהיר לנו פטרוס למה זקוקים אנו כדי לטפח מסירות לאלהים במידה גדולה יותר?
12 כיצד, אם־כן, תוכל לטפח מסירות זו לאלהים במידה מליאה יותר? השליח פטרוס מספק רמז לכך. בפטרוס ב׳. א׳:5, 6, כשערך את רשימת המעלות שיש להוסיפן על אמונתנו, רשם רכישת ידע לפני שהזכיר מסירות לאלהים. מוקדם יותר באותו פרק, כתב: ”גבורתו האלוהית נתנה לנו את כל צרכינו לחיים ולחסידות [מסירות לאלהים, ע״ח], על־ידי ידיעתנו [ידע מדויק, ע״ח] את הקורא אותנו.” (פטרוס ב׳. א׳:3) בכך כרך פטרוס מסירות לאלהים עם ידיעה מדויקת על יהוה.
13. מדוע ידע מדויק הינו כה חיוני בטיפוח מסירות לאלהים?
13 בעצם, בלי ידע מדויק, אי־אפשר לטפח מסירות לאלהים. מדוע? ובכן, זכור שהמסירות לאלהים היא מסירות ליהוה אישית, והיא מתבטאת בדרך בה אנו חיים את חיינו. מכך שידע מדויק על יהוה הינו חיוני, כיון שהדבר דורש מאיתנו להכירו אישית ומקרוב, תוך הכרה מליאה של תכונותיו ודרכיו. זאת ועוד, הדבר כרוך במאמצים לחקותו. (אפסיים ה׳:1) ככל שאנו מרחיבים את ידיעתנו על יהוה ומשקפים את דרכיו ותכונותיו בחיינו, כך ניטיב להכירו. (קורינתים ב׳. ג׳:18; השווה יוחנן א׳. ב׳:3–6.) התוצאה היא העמקת הערכתנו לתכונותיו היקרות של יהוה, ומידה גדולה יותר של מסירות לאלהים.
14. על־מנת לרכוש ידע מדויק, מה עלינו לכלול בתכנית הלימוד האישי שלנו, ומדוע?
14 כיצד רוכשים אותו ידע מדויק? כאן אין קיצורי דרך. על־מנת לרכוש ידע מדויק, עלינו לשקוד על לימוד דבר־אלהים ופירסומים המבוססים על כתבי־הקודש. על לימוד אישי כגון זה לכלול תכנית קבועה של קריאת כתבי־הקודש, כמו, למשל, זו שתוכננה לבית־הספר לשירות התיאוקרטי. (תהלים א׳:2) מאחר שכתבי־הקודש הינם מתת מיהוה, הרי מאמצינו בלימוד מקראי אישי, משקפים את עומק הערכתנו למתנה זו. מה מגלים הרגלי הלימוד האישיים שלך באשר לעומק הערכתך לאמצעים הרוחניים אותם מספק יהוה? — תהלים קי״ט:97.
15, 16. (א) מה יכול לעזור לנו לטפח תיאבון רוחני ללימוד אישי של המקרא? (ב) אם אנו מעוניינים שהתוצאה של לימוד אישי תהיה טיפוח מסירות לאלהים, מה עלינו לעשות, בקראנו קטעים מדבר־אלהים?
15 נכון, אמנם, שלגבי אחדים, אין הקריאה והלימוד מהווים דבר קל. אך, עם הזמן, ועקב השקעת מאמצים, אתה יכול לטפח תיאבון רוחני ללימוד אישי של המקרא. (פטרוס א׳. ב׳:2) כאשר אתה מהרהר, תוך הערכה, בכל מה שיהוה עשה, עושה, ועוד יעשה למענך, יניעך לבך ללמוד את כל מה שביכולתך עליו. — תהלים כ״ה:4.
16 חשוּב לציין שכדי שהתוצאה מלימודיך האישיים בכתבי־הקודש תהיה פיתוח מסירות לאלהים מצידך, מטרתך לא תהיה פשוט קריאת מספר דפים או רכישת מידע. תחת זאת, כשאתה קורא קטעים מדבר־אלהים, עליך להקדיש זמן להירהורים בחומר, כשאתה שואל את עצמך שאלות כגון: ’מה מלמד אותי הדבר על תכונותיו הרחומות ודרכיו של יהוה?’ כיצד אוכל להידמות יותר ליהוה במובנים אלה?
17. (א) מה למדים אנו בנוגע לרחמיו של יהוה מסֵפר הושע? (ב) כיצד צריכים להשפיע עלינו הירהורים ברחמיו של יהוה?
17 הבה נתייחס לספר המקראי, הושע, בתור דוגמה. בקראך ספר זה, תוכל לשאול את עצמך: ’מה לומד אני על יהוה כאישיות — על תכונותיו ודרכיו — מספר זה?’ התייחסותם של כותבים מאוחרים יותר של כתבי־הקודש, מבהירה שאנו לומדים רבות באשר לרחמיו של יהוה מספר הושע. (השווה מתי ט׳:13 עם הושע ו׳:6; רומיים ט׳:22–26 עם הושע ב׳:1 ו־ב׳:23–25.) נכונותו של יהוה לגלות רחמים כלפי עם־ישראל, באה לידי ביטוי בהתנהגותו של הושע כלפי אשתו, גומר. (הושע א׳:2; ג׳:1–5) למרות שפיכות־הדמים, הגניבות, הניאוף, ועבודת־האלילים שהיו נפוצים בקרב עם־ישראל, יהוה ’דיבר על לב ישראל.’ (הושע ב׳:15, 16; ד׳:2) על יהוה לא היתה מוטלת כל חובה לגלות כלפי העם רחמים כגון אלה, אך הוא עשה כן מרצונו הטוב, כל עוד גילו בני־ישראל חרטה מקרב־לב, ושבו מדרכם הפסולה. (הושע י״ד:5; השווה הושע ג׳:3.) בהרהרך בדרך זו אודות רחמיו המופלאים של יהוה, יניע הדבר את לבך, ויחזק את דבקותך האישית בו.
18. עקב הירהורים ברחמיו של יהוה, כפי שהומחשו בספר הושע, מה תוכל לשאול את עצמך?
18 אך, דרוש יותר מזה. ”אשרי הרחמנים, כי הם ירוּחמו,” אמר ישוע. (מתי ה׳:7) מכאן, שלאחר הירהורים ברחמיו של יהוה, כפי שהם מודגשים בספר הושע, עליך לשאול את עצמך: ’כיצד אוכל אני לחקות במידה מליאה יותר את רחמי יהוה במגעַי עם הזולת? אם אח או אחות שחטאו לי, או פגעו בי, מבקשים שאסלח להם, האם אני סולח להם ”במאור פנים”?’ (רומיים י״ב:8; אפסיים ד׳:32) אם נתמנית כזקן־קהילה, תוכל לשאול את עצמך: ’כשאני מטפל בעניינים שיפוטיים, כיצד אוכל להיטיב לחקות את יהוה, שהוא סלחן, במיוחד כאשר חוטא מוכיח חרטה כנה, מקרב־לב?’ (תהלים פ״ו:5; משלי כ״ח:13) ’מה עלי לרדוף בתור יסוד לגילוי רחמים?’ — השווה הושע ה׳:4 ו־ז׳:14.
19, 20. (א) מה ניתן להפיק מלימוד יסודי במקרא? (ב) מה מהווה מקור עזר נוסף בטיפוח מסירות לאלהים, ובמה ידון המאמר הבא?
19 עד כמה כדאי נעשה הלימוד האישי שלך, כאשר הוא נעשה בדרך כה יסודית! לבך יתמלא הערכה לתכונותיו היקרות של יהוה. ובכך שתמשיך לשאוף לחקות תכונות אלה בחייך, תחזק את דבקותך האישית בו. בדרך זו, תרדוף מסירות לאלהים כאחד מעובדיו המוקדשים והטבולים של יהוה. — טימותיוס א׳. ו׳:11.
20 אמצעי־עזר נוסף בטיפוח תכונה יקרה זו ניתן למצוא בדוגמה שהציב ישוע המשיח — המופת המושלם של מסירות לאלהים. כיצד תעזור לך ההליכה בעיקבות דוגמת ישוע, לטפח ולגלות מסירות לאלהים? המאמר הבא ידון בכך ובשאלות אחרות הכרוכות בנושא.
[הערת שוליים]
a בנוגע למלה היוונית דיאוֹקוֹ, המתורגמת כאן ”רדוף”, מציין המילון The New International Dictionary of New Testament Theology (המילון הבינלאומי החדש של התיאולוגיה של הברית החדשה) שבכתבים הקלאסיים נושאת המלה את המשמעות, ”לרוץ אחרי, לרדוף אחרי, ... ובהשאלה, לרדוף אחרי מטרה בלהיטות, להשתדל לבצע משהו, להתאמץ על־מנת לרכוש דבר־מה.”
כיצד תגיב?
◻ מדוע אין הטבילה מהווה את הצעד האחרון בו נוקט אתה בדרך המשיחית שלך?
◻ מה משמעות ”מסירות לאלהים”, וכיצד מוכיח אתה אותה?
◻ מדוע יש צורך במאמצים נמרצים על־מנת לטפח מסירות לאלהים?
◻ כיצד תוכל לטפח מסירות לאלהים במידה מליאה יותר?