כתבי־הקודש — מדוע מתת בהשראת אלהים

כתבי־הקודש מציינים ש”‏האלהים הוא אהבה”‏,‏ ומעלים על נס את חכמתו ואת עוצמתו.‏ (‏יוחנן א׳.‏ ד׳:‏8;‏ איוב י״ב:‏13;‏ ישעיהו מ׳:‏26‏)‏ הם מצהירים כי ”‏כל דרכיו משפט”‏.‏ (‏דברים ל״ב:‏4‏)‏ כמו־כן,‏ כתבי־הקודש מתארים את אלהים כ”‏חנון ורחום”‏.‏ — שמות ל״ד:‏6;‏ רומיים ט׳:‏15‏.‏

כתבי־הקודש,‏ ביחסם מעלות אלה ליהוה אלהים,‏ מושכים אליו אנשים המגששים אחר דרכם בחיים.‏ ספר זה מוסר על מלאכת הבריאה,‏ מצביע על מקור החטא והמוות,‏ ועל הדרך להתרצות לאלהים.‏ הוא מעניק תקווה שובה־לב של השבת תנאי גן־העדן אל כדור־הארץ.‏ אולם,‏ לכל אותם דברים יש ערך רק אם ניתן להוכיח שכתבי־הקודש הם אכן מתנה מאת אלהים.‏

כתבי־הקודש והמדע

דרך־קבע ניצח ספר המקרא,‏ או כתבי־הקודש,‏ את מבקריו.‏ למשל,‏ כשהקורא מעיין בו ללא דיעות קדומות,‏ הוא נוכח שהספר תואם להפליא את המדע המדויק.‏ כמובן,‏ כתבי־הקודש לא נכתבו כספר־עזר מדעי,‏ אלא כמדריך רוחני.‏ בכל זאת,‏ הבה נראה אם המקרא תואם את העובדות המדעיות.‏

אנטומיה:‏ המקרא מתייחס לאיברי־הגוף המתפתחים בעובר האנושי בצורה מדויקת:‏ ”‏על ספרך כולם ייכתבו”‏.‏ (‏תהלים קל״ט:‏13–16‏)‏ המוח,‏ הלב,‏ הריאות,‏ העיניים,‏ וכל שאר האיברים ’‏כתובים’‏ בצופן הגנטי של הביצית המופרית ברחם האם.‏ צופן גנטי זה מכיל לוחות־זמנים פנימיים הקובעים את מועד הופעתו של כל אחד מהאיברים לפי הסדר הנכון.‏ שער בנפשך!‏ עובדה זו בנוגע להתפתחות הגוף האנושי תועדה בכתבי־הקודש כ־000,‏3 שנה לפני שהמדענים גילו את קיומו של אותו צופן גנטי.‏

עולם החי:‏ בתואם עם הכתוב בכתבי־הקודש ”‏הארנבת.‏.‏.‏ מעלת גירה היא”‏.‏ (‏ויקרא י״א:‏6‏)‏ בספרו The Natural History of Mammals (‏טבע היונקים)‏,‏ 1964,‏ עמוד 41,‏ כתב פרנסואה בורלייאר:‏ ”‏ההרגל להעביר את המזון דרך המעי פעמיים,‏ במקום פעם אחת בלבד,‏ הינו תופעה נפוצה,‏ כנראה,‏ בקרב הארנבות.‏ על־פי־רוב,‏ ארנבת־הבית אוכלת ובולעת ללא לעיסה את צואת הלילה שלה,‏ אשר עד הבוקר תופסת כמחצית מתכולת קיבתה.‏ אצל ארנבת־הבר פעולה זו מתרחשת פעמיים במהלך היום,‏ כמו־כן,‏ דווח על אותו הרגל אצל הארנבת האירופאית”‏.‏ באותו נושא,‏ ציין הספר Mammals of the World (‏יונקי העולם)‏,‏ מאת א.‏ פ.‏ וואקר (‏1964,‏ כרך 2,‏ עמוד 647)‏:‏ ”‏יתכן שפעולה זו דומה להעלאת הגירה ביונקים אחרים”‏.‏

ארכיאולוגיה:‏ מלכים,‏ ערים ועמים המוזכרים במקרא ’‏קמו לחיים’‏ עם גילוי לוחות חימר,‏ כלי־חרס,‏ כתובות חקוקות,‏ וכדומה.‏ לדוגמה,‏ עמים כמו העם החיתי המוזכר במקרא אכן היו קיימים.‏ (‏שמות ג׳:‏8‏)‏ בספרו The Bible Comes Alive (‏המקרא חי מחדש)‏,‏ כתב סר צ׳ארלס מרסטון:‏ ”‏הראיות שנתגלו גרעו ממהימנותם של אלה שבעבר עירערו את אמונת הכלל בכתבי־הקודש ושהפחיתו מסמכותיוּת המקרא.‏ סמכותם עורערה לחלוטין.‏ את־החפירה מביסה את הביקורת ההרסנית,‏ ומוציאה אותה מתחום ’‏העובדות המפוקפקות’‏ לתחום ’‏סיפורי הבדים’‏”‏.‏

הארכיאולוגיה תמכה במקרא בדרכים רבות.‏ למשל,‏ מספר תגליות אישרו את קיומם של אתרים ושמות הרשומים בבראשית פרק י׳‏‏.‏ חופרים חשפו את העיר אור־כשדים,‏ המרכז המסחרי והדתי שבו נולד אברהם.‏ (‏בראשית י״א:‏27–31‏)‏ מעל למעיין הגיחון,‏ באיזור הדרום־מזרחי של ירושלים,‏ מצאו ארכיאולוגים את העיר היבוסית שנלכדה על־ידי דוד המלך.‏ (‏שמואל ב׳.‏ ה׳:‏4–10‏)‏ בשנת 1880,‏ נתגלתה ”‏כתובת השילוח”‏,‏ בקצה המנהרה שנחצבה בימי המלך חזקיהו.‏ ‏(‏מלכים ב׳.‏ כ׳:‏20‏)‏ נפילת העיר בבל בידי כורש הגדול בשנת 539 לפה״ס מתוארת בכרוניקה של נבונאיד,‏ תגלית שנחשפה במאה ה־19.‏ פרטים המופיעים בספר אסתר אושרו בכתובות־קיר שנמצאו בפרספוליס בין השנים 1880 ו־1890 לספירה,‏ ובגילוי ארמונו של המלך אחשוורוש בעיר שושן.‏ כתובת שנמצאה בשנת 1961 בחורבות התיאטרון הרומי שבקיסריה,‏ אישרה את קיומו של המושל הרומי פונטיוס פילטוס,‏ שמסר את ישוע להוקעה.‏ — מתי כ״ז:‏11–26‏.‏

אסטרונומיה:‏ לפני כ־600,‏2 שנה — זמן רב בטרם ידעו בני־האדם שכדור־הארץ הוא עגול — כתב הנביא ישעיהו:‏ ”‏היושב על חוג הארץ”‏.‏ (‏ישעיהו מ׳:‏22‏)‏ המלה ”‏חוג”‏ משמעה עיגול.‏ מבט מהחלל החיצון,‏ ולעתים אך ממטוס המגביה עוף,‏ מגלה בברור את צורתו העגולה של אופק כדור־הארץ.‏ בדומה לכך,‏ מציין איוב כ״ו:‏7 שאלהים ”‏תולה ארץ על בלי מה”‏.‏ ואכן כך הוא הדבר,‏ שכן האסטרונומים אישרו שאין לכדור־הארץ כל אמצעי תמיכה הנראים לעין.‏

בוטניקה:‏ יש שהסיקו בטעות שכתבי־הקודש אינם מדייקים,‏ מפני שישוע המשיח התייחס ל”‏גרגיר חרדל”‏ כ”‏קטן מכל הזרעים עלי־אדמות”‏.‏ (‏מרקוס ד׳:‏30–32‏)‏ סביר להניח,‏ שישוע התכוון לזרעו של צמח החרדל השחור,‏ שקוטרו נע בין 1 ל־6.‏1 מ”‏מ בלבד.‏ יש אמנם זרעים זעירים יותר,‏ כגון זרעו דמוי־האבקה של הסחלב,‏ אך ישוע לא דיבר אל אנשים שגידלו סחלבים.‏ שומעיו,‏ תושבי הגליל,‏ ידעו שמבין כל סוגי הזרעים שזרעו האיכרים המקומיים,‏ זרע החרדל היה הקטן ביותר.‏ ישוע דיבר אודות המלכות,‏ הוא לא לימד שיעור בבוטניקה.‏

גיאולוגיה:‏ באשר לתיאור המקראי של הבריאה,‏ ציין הגיאולוג הידוע וואלאס פרַט:‏ ”‏אם אני כגיאולוג הייתי מתבקש להסביר בקצרה את תפיסותינו החדשניות בנוגע למוצא כדור־הארץ והתפתחות החיים על פניו,‏ לאנשים פשוטים שעסקו ברעייה,‏ כגון השבטים שאליהם הופנה ספר בראשית,‏ לא יכולתי לעשות דבר טוב יותר מאשר לצטט להם את מרבית התיאור המופיע בפרק א׳ של ספר בראשית‏”‏.‏ פרַט ציין שסדר ההתפתחויות הרשומות בבראשית — מקור האוקיינוסים,‏ הופעת היבשה,‏ ולאחר מכן צורות־החיים במים,‏ עופות השמים והיונקים — מקביל ביסוד לתקופות הגיאולוגיות העיקריות.‏

רפואה:‏ בספרו The Physician Examines the Bible (‏הרופא בוחן את המקרא)‏ כתב ס.‏ ריימר סמית:‏ ”‏מפתיע אותי ביותר לגלות שהמקרא הינו כה מדויק מנקודת־המבט הרפואית.‏ .‏.‏.‏ כאשר מוזכרת צורת טיפול כלשהי,‏ כגון בשחין,‏ בפצעים שונים וכדומה,‏ היא נכונה גם מבחינת הטיפולים המקובלים כיום.‏ .‏.‏.‏ אמונות־תפלות רבות עדיין רווחות בקרב אנשים רבים,‏ כגון:‏ הדיעה שהכנסת אגוז מעץ־הערמונית לכיסך תמנע שיגרון;‏ שהנגיעה בקרפדה תגרום ליבלות;‏ שכריכת פיסת בד עשוי פלנל אדום סביב הצוואר תרפא כאב־גרון;‏ שנשיאת שקיק צמחים מסוימים תמנע מחלות שונות;‏ שבכל פעם שילד חולה משמע יש לו תולעים,‏ וכדומה.‏ אך,‏ אין כל זכר לאמונות כגון אלה בכתבי־הקודש.‏ עובדה זו ראויה־לציון ומהווה לגבי הוכחה נוספת למקורם הנעלה”‏.‏

מהימן בפרטים היסטוריים

בספרו A Lawyer Examines the Bible (‏עורך־דין בוחן את המקרא)‏,‏ ציין הפרקליט אירווין ה.‏ לינטון:‏ ”‏לעומת הרומנים,‏ האגדות ועדויות־השקר הנזהרים תמיד לשבץ את המאורעות במסגרת של מקום מרוחק ומועד לא־מוגדר,‏ ובכך מפרים את הכללים הראשונים אותם אנו,‏ עורכי־הדין,‏ לומדים באשר לניסוח כתב־טיעון,‏ היינו,‏ ש’‏על ההצהרה לציין את המקום ואת הזמן’‏,‏ מפרטים התיאורים המקראיים את המועד והמקום של המאורעות בדייקנות מירבית”‏.‏

כדי לנמק את מסקנתו,‏ התייחס לינטון לכתוב בלוקס ג׳:‏1,‏ 2‏.‏ בפסוקים אלה הזכיר כותב ספר־הבשורה את שמותיהם של שבעה מנהיגים על־מנת להגדיר בדייקנות את המועד בו החל ישוע את שירותו.‏ שים לב לפרטים שמעניק לוקס במלים הבאות:‏ ”‏בשנת חמש־עשרה לשלטון הקיסר טיבריוס,‏ פונטיוס פילטוס היה מושל יהודה,‏ הורדוס שר־רובע על הגליל,‏ אחיו פיליפוס שר־רובע על מדינות יטור וטרכונה,‏ וליסניס שר־רובע על אבילין.‏ אותה עת,‏ בימי הכהנים הגדולים חנן וקיפא,‏ היה דבר אלהים אל יוחנן בן־זכריה במדבר”‏.‏

כתבי־הקודש מלאים בפרטים דומים.‏ יתרה מזאת,‏ חלקים מכתבי־הקודש,‏ כגון ספרי־הבשורה,‏ נכתבו בעידן בו היו התרבויות היהודית,‏ היוונית והרומית מפותחות ביותר.‏ היתה זו תקופה של עורכי־דין,‏ סופרים,‏ פקידי־מינהל,‏ וכדומה.‏ סביר להניח,‏ אם כן,‏ שאם הפרטים המופיעים בספרי־הבשורה ובספרים אחרים שבכתבי־הקודש לא היו מהימנים,‏ היו נחשפים ככוזבים.‏ ברם,‏ היסטוריונים חילוניים אישרו פרטים כגון את קיומו של ישוע.‏ למשל,‏ בנוגע לישוע ותלמידיו,‏ כתב ההיסטוריון הרומי טקיטוס:‏ ”‏המשיח,‏ שמתארו נגזר הכינוי ’‏משיחיים’‏,‏ סבל עונש חמור ביותר בידי פונטיוס פילטוס,‏ אחד מנציגינו,‏ בימי הקיסר טיבריוס”‏.‏ (‏תולדות‏,‏ ספר 15,‏ פיסקה 44)‏ מהימנותו ההיסטורית של המקרא מהווה הוכחה המנמקת את המסקנה שהוא אכן מתת אלהים לאנושות.‏

ההוכחה המשכנעת ביותר

הארכיאולוגיה,‏ האסטרונומיה,‏ ההיסטוריה,‏ ותחומי מחקר אחרים אכן תומכים במהימנות המקרא,‏ אך האמונה בו איננה מבוססת על האישור שהם מספקים.‏ בין ההוכחות הרבות שכתבי־הקודש הם אכן מתנה לאנושות מאת האלהים,‏ לא ניתן להציג הוכחה חותכת יותר מאשר זו הכרוכה בהתגשמות הנבואות הכתובות בהם.‏

יהוה אלהים הוא מקור נבואות האמת.‏ באמצעות נביאו ישעיהו,‏ אמר:‏ ”‏הראשונות הנה באו,‏ וחדשות אני מגיד.‏ בטרם תצמחנה,‏ אשמיע אתכם”‏.‏ (‏ישעיהו מ״ב:‏9‏)‏ יתרה מזאת,‏ המקרא עצמו מציין שכותביו זכו להשראת אלהים באמצעות רוח קודשו,‏ או כוחו הפעיל.‏ למשל,‏ כתב השליח המשיחי פאולוס:‏ ”‏כל הכתוב נכתב על־פי רוח־הקודש”‏.‏ (‏טימותיוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏ השליח פטרוס כתב:‏ ”‏כל נבואת המקרא אינה עניין של פירוש אישי,‏ כי מעולם לא יצאה נבואה על־פי רצון האדם,‏ אלא רוח־הקודש הניעה בני־אדם לדבר מטעם אלהים”‏.‏ (‏פטרוס ב׳.‏ א׳:‏20,‏ 21‏)‏ אם כן,‏ הבה נבחן מספר נבואות מקראיות.‏

בין מאות הנבואות המופיעות במקרא נמצאות אלה המתייחסות לנינווה,‏ בירת אשור,‏ ”‏עיר דמים”‏,‏ אשר זרעה אימה ופחד ברחבי המזרח־התיכון הקדום,‏ במשך יותר מ־500,‏1 שנה.‏ (‏נחום ג׳:‏1‏)‏ ברם,‏ בשיא עוצמתה של נינווה,‏ ניבאו כתבי־הקודש:‏ ”‏ויט [‏אלהים]‏ ידו על צפון ויאבד את אשור,‏ וישם את נינווה לשממה,‏ ציה כמדבר.‏ ורבצו בתוכה עדרים,‏ כל חייתו גוי.‏ גם קאת גם קיפוד בכפתוריה ילינו.‏ קול ישורר בחלון.‏ חורב בסף;‏ כי ארזה ערה”‏.‏ (‏צפניה ב׳:‏13,‏ 14‏)‏ כיום,‏ המבקרים בחרבות נינווה רואים שרק תל שומם מייצג את מה שהיתה בעבר העיר המשגשגת.‏ בנוסף לכך,‏ בתואם עם הנבואה,‏ עדרי צאן אכן רועים שם.‏

דניאל,‏ נביא האלהים,‏ ראה בחזון אייל בעל שתי קרניים וצפיר־עזים שקרן אחת בין עיניו.‏ צפיר־העזים נגח באייל ושבר את קרניו.‏ לאחר מכן,‏ נשברה קרנו הגדולה של צפיר־העזים,‏ ובמקומה צמחו ארבע קרניים.‏ (‏דניאל ח׳:‏1–8‏)‏ המלאך גבריאל הסביר:‏ ”‏האייל אשר ראית בעל הקרניים,‏ מלכי מדי ופרס.‏ והצפיר השעיר מלך יוון,‏ והקרן הגדולה אשר בין עיניו,‏ הוא המלך הראשון.‏ והנשברת ותעמודנה ארבע תחתיה,‏ ארבע מלכויות מגוי יעמודנה,‏ ולא בכוחו”‏.‏ (‏דניאל ח׳:‏20–22‏)‏ כשם שאימתה זאת ההיסטוריה,‏ האייל בעל שתי הקרניים — מעצמת מדי־ופרס — נפלה לידי ”‏מלך יוון”‏.‏ ל”‏צפיר־העזים”‏ הסמלי הזה היתה ’‏קרן גדולה’‏,‏ בדמות אלכסנדר הגדול.‏ לאחר מותו,‏ מילאו ארבעה ממצביאיו את מקומה של ”‏הקרן הגדולה”‏,‏ בכך שייסדו לעצמם ”‏ארבע מלכויות”‏.‏

מספר רב של נבואות מקראיות התגשמו בישוע המשיח.‏ כמה מהן יוחסו לו בהשראת רוח־הקודש על־ידי אלה שהעלו על הכתב את כתבי־הקודש המשיחיים (‏הנקראים בטעות ”‏הברית החדשה”‏)‏.‏ למשל,‏ מתי,‏ אחד מכותבי ספרי־הבשורה,‏ הצביע על התגשמותן של מספר נבואות מקראיות בלידת ישוע מעלמה בתולה,‏ בכך שמישהו נועד לסלול לו את הדרך,‏ ובכניסתו אל העיר ירושלים רכוב על עייר בן־אתונות.‏ (‏השווה מתי א׳:‏18–23;‏ ג׳:‏1–3;‏ כ״א:‏1–9 עם ישעיהו ז׳:‏14;‏ מ׳:‏3;‏ זכריה ט׳:‏9‏.‏)‏ התגשמותן של נבואות כגון אלה מסייעת לנו להוכיח שכתבי־הקודש הם אכן מתת נעלה מאת אלהים.‏

התגשמויות של נבואות כתבי־הקודש בימינו מוכיחות שאנו חיים ב”‏אחרית הימים”‏.‏ (‏טימותיוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏ מלחמות,‏ רעב,‏ מגֵפות ורעידות־אדמה בקנה־מידה שלא ידענו כמותם,‏ מהווים חלק מ’‏אות נוכחותו’‏ של ישוע באון מלכות.‏ הופעת ה”‏אות”‏ כוללת גם את פעילותם של למעלה מארבעה מיליון עדי־יהוה,‏ המבשרים את הבשורה הטובה על המלכות שנוסדה.‏ (‏מתי כ״ד:‏3–14;‏ לוקס כ״א:‏10,‏ 11‏)‏ הנבואות שמתגשמות כיום,‏ מבטיחות לנו,‏ כמו־כן,‏ שממשלתו השמימית של אלהים בידי ישוע המשיח,‏ אכן תביא בקרוב עולם חדש שבו ייהנו כל בני־האדם המצייתים לאלהים מאושר נצחי.‏ — פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏13;‏ ההתגלות כ״א:‏1–5‏.‏

הטבלה הממוסגרת,‏ המופיעה בעמוד הקודם,‏ תחת הכותרת ”‏נבואות מקראיות שהתגשמו”‏ מציגה מבחר מצומצם מתוך מאות הנבואות המקראיות.‏ התגשמות של חלק מהן מוזכרת בכתבי־הקודש עצמם,‏ אך בעיקר ראויות־לציון הן הנבואות המתגשמות בימינו.‏

יתכן שהבחנת במו־עיניך בהתפתחויות מסוימות המתרחשות בעולם שכתבי־הקודש ניבאו עליהן.‏ אולם,‏ מן הראוי שתחקור את הנושא באופן מעמיק יותר.‏ אם תבקש זאת,‏ ישמחו עדי־יהוה לספק לך פרטים נוספים.‏ מי יתן וחיפושיך הכנים אחר ידע על האל העליון ועל מטרתו ישכנעוך שכתבי־הקודש אכן מתת נעלה מאת אלהים.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1992/‏5/‏15)‏

‏[‏תיבה בעמוד 6]‏

נבואות מקראיות שהתגשמו

הנבואה התגשמותה

צפניה ב׳:‏13,‏ 14 נינווה הפכה לשממה בערך ב־632 לפה״ס

ישעיהו ז׳:‏14;‏ מיכה ה׳:‏1 ישוע נולד לבתולה בבית־לחם (‏מתי א׳:‏18–23;‏ ב׳:‏1–6‏)‏

דניאל ט׳:‏24–26 ישוע נמשח כמשיח ב־29 לספירה (‏לוקס ג׳:‏1–3,‏ 21–23‏)‏

ישעיהו ח׳:‏23;‏ ט׳:‏1 שירותו מעניק־החיים של ישוע התחיל בגליל (‏מתי ד׳:‏12–23‏)‏

ישעיהו נ״ג:‏4,‏ 5,‏ 12 המשיח מת כקרבן־כופר (‏מתי כ׳:‏28;‏ כ״ז:‏50‏)‏

תהלים כ״ב:‏19 על לבושו של ישוע הפילו גורל (‏יוחנן י״ט:‏23,‏ 24‏)‏

לוקס י״ט:‏41–44;‏ כ״א:‏20–24 חורבן ירושלים בידי הרומאים (‏70 לספירה)‏