גלה הערכה למתת־החיים היקרה

החיים — אכן קניין יקר־ערך!‏ בלעדיהם אין אנו מסוגלים לעשות מאומה.‏ כשהם אובדים,‏ אין ביד האדם להשיבם באף אמצעי העומד לרשותו.‏ אם חיינו בסכנה,‏ אנו עושים כל שביכולתנו כדי להגן עליהם.‏ יש אשר אפילו יבקשו עזרה על־אנושית בשעת מצוקה!‏

אנו נזכרים בפרשה מקראית בה נלכדה אונייה בסערה עזה בלב־ים.‏ כשהאונייה עמדה להישבר,‏ נאמר:‏ ”‏ויראו המלחים וייזעקו,‏ איש אל אלהיו”‏.‏ מאוחר יותר,‏ קראו כולם בקול אחד לאל האמת:‏ ”‏אנה,‏ יהוה,‏ אל נא נאבדה”‏.‏ התיאור המקראי מוסיף:‏ ”‏ויטילו את הכלים אשר באונייה אל הים להקל מעליהם”‏.‏ — יונה א׳:‏4–6,‏ 14‏;‏ השווה מעשי־השליחים כ״ז:‏18,‏ 19‏.‏

אותם מלחים היו מוכנים אף להקריב נכסים יקרים בניסיון להציל את נפשם.‏ נכסים חומריים שאבדו,‏ ניתן להחליפם — אך לא כן את החיים.‏ מאחר שבאופן טבעי אנו מוקירים את חיינו,‏ אנו מתרחקים ממקורות סכנה.‏ אנו מזינים,‏ מלבישים ומטפחים את גופנו.‏ אנו מחפשים מרפא כשאנו חולים.‏

עם זאת,‏ יהוה,‏ מעניק־החיים,‏ דורש מאיתנו יותר מאשר היענות לדחפים הטבעיים שבקרבנו להגנה־עצמית.‏ שהרי,‏ החיים מהווים מתת שלא תסולא בפז,‏ מתת מידי העליון ביקום כולו.‏ מתוך הערכה הנובעת מעומק הלב,‏ הן כלפי נותן־החיים והן כלפי המתנה עצמה,‏ האין עלינו להוקיר את החיים?‏ האין זה ברור,‏ אם כן,‏ שהדבר יכלול גם רחישת כבוד כלפי חייהם של אחרים?‏

אין הדבר מפתיענו,‏ איפוא,‏ שבין מצוות התורה שהעניק יהוה אלהים לעם־ישראל,‏ היו כאלה אשר תוּכננו כדי להגן על חייו ובריאותו של הזולת.‏ (‏שמות כ״א:‏29;‏ דברים כ״ב:‏8‏)‏ בדומה לכך,‏ על המשיחי כיום להיות מודע לחשיבות שבשמירה על הבטיחות.‏ למשל,‏ אם בביתך ילדים קטנים,‏ האם אתה,‏ בחוסר־זהירות,‏ מותיר בהישג־ידם עצמים מסוכנים כגון חרוזים,‏ סיכות,‏ או חפצים חדים העלולים לגרום נזק חמור לילד אם בתמימות ישחק בהם או יבלע אותם?‏ האם אתה נוהג לאחסן תרופות או חומרים כימיים מסוכנים מחוץ להישג־ידם של הילדים?‏ אם נשפכים מים על הריצפה,‏ האם אתה מנגבם מיד כדי למנוע תאונה?‏ האם אתה מתקן מכשירים חשמליים מקולקלים ללא דיחוי?‏ האם אתה דואג,‏ דרך קבע,‏ לטיפולים הנחוצים לבטיחותו של רכבך?‏ האם אתה נהג זהיר?‏ אם אתה מכיר באמת ובתמים בערכם הרב של החיים,‏ יניעך הדבר לנקוט באמצעי־זהירות סבירים בשטחים אלה ואחרים.‏

אולם,‏ למרבה הצער,‏ יש המתייחסים אפילו לחייהם הם כאל דבר מובן מאליו.‏ למשל,‏ מי כיום אינו יודע שהעישון מזיק לבריאות?‏ בכל זאת,‏ מיליונים משועבדים להרגל זה,‏ בעוד בריאותם נפגמת בכל פעם בה הם שואפים את העשן הרעיל אל תוך ריאותיהם.‏ אחרים צורכים סמים או מפריזים בשתיית אלכוהול — הרגלים הפוגעים בבריאותם.‏ מחלת האיידס קוטלת חיי רבים,‏ והיא חשוכת מרפא.‏ אך,‏ רבים יכולים היו מלכתחילה להימנע מלהידבק בה אילו היו מתנזרים מאי־מוסריות מינית,‏ מסוגים מסוימים של סמים ומעירויי־דם.‏ אכן,‏ הם מגלים חוסר הערכה משווע למתת־החיים!‏ — רומיים א׳:‏26,‏ 27;‏ קורינתים ב׳.‏ ז׳:‏1‏.‏

ניתן להשתנות!‏

לאלה המעריכים את יהוה,‏ בוראם הנשגב,‏ יש סיבה רבת־עוצמה להתייחס אל החיים כאל נכס יקר־ערך.‏ הם מכירים בכך שהחיים הם מתנה קדושה מהבורא.‏ עקב כך,‏ הם מוכנים לערוך בחייהם את כל התמורות הנחוצות כדי להתייחס אליהם כאל מתת מאת אלהים.‏ קח,‏ למשל,‏ את חווייתו של קוואקוּ,‏ מורה המתגורר בגאנה.‏ קוואקו היה אלכוהוליסט פזיז שזילזל בחייו.‏

הוא נזכר:‏ ”‏ניסיתי לאלץ את אשתי לכבדני,‏ דבר שלעתים קרובות הוביל לסיכסוכים אלימים ומריבות,‏ בעיקר כשהייתי שתוי.‏ בשל התמכרותי לאלכוהול,‏ מצאתי עצמי תדירות חסר־פרוטה וללא יכולת לפרנס את משפחתי.‏ למותר לציין שהדבר הכעיס מאוד את אשתי.‏ בכל פעם שהכסף אזל (‏דבר שאירע לעתים קרובות ביותר)‏,‏ עשיתי כל דבר שעלה בידי כדי לממן את הרגל השתייה שלי.‏ פעם אחת הרחקתי לכת עד־כדי־כך שהשתמשתי בכספים שאספתי מתלמידי,‏ כספים שנועדו לרישומם לבחינה ממשלתית.‏ ביזבזתי אותם בהילולת־שתייה ואף הזמנתי את כל עמיתַי השתיינים לשתות על חשבוני.‏ אך,‏ היום בו נאלצתי לתת את הדין על מעשי לא איחר לבוא,‏ ואילולא התערב מנהל בית־הספר בשעתו,‏ הייתי מאבד את מקום עבודתי.‏

‏”‏חיי הידרדרו לשפל המדרגה.‏ התביישתי על כך,‏ אך במהרה התגברתי על תחושה זו.‏ אותה עת החלו לקנן במוחי מחשבות התאבדות,‏ מפני שחשתי שחיי לא היו אלא כישלון חרוץ.‏ בכל זאת,‏ לא הצלחתי להיגמל מההתמכרות לטיפה המרה.‏ אולם,‏ באחד הימים,‏ כשנדקרתי בסכין בקטטת־שיכורים במסבאה,‏ היכתה בי לפתע המחשבה המכאיבה שעבור אהבתי לאלכוהול אני עלול לשלם יום אחד בחיי.‏

‏”‏במהלך כל אותה תקופה,‏ נהגו לבקר מדי פעם בביתנו עדי־יהוה,‏ בנסותם לעורר בנו עניין במקרא.‏ אשתי ואנוכי תמיד התחמקנו מהם כיון שחשנו שהם מהווים מיטרד.‏ אולם,‏ באחת הפעמים החלטתי להקשיב לדבריהם מתוך נימוס.‏ כעבור זמן קצר,‏ הלימוד בכתבי־הקודש האיר את עיני להבחין בתקווה הנפלאה של חיי־הנצח בעולם החדש שאלהים עתיד לכונן.‏ ככל שהמשכתי ללמוד את המקרא בעזרת עדי־יהוה,‏ כן גדלה הערכתי ליהוה כמקור־החיים ולמתת־החיים שהעניק לנו,‏ והתרשמתי עמוקות מכך שעצות המקרא כה מציאותיות.‏ הדבר הוסיף ועודד אותי לשנות את חיי.‏ לא היתה זאת משימה קלה,‏ כיון ששוב ושוב נאלצתי להילחם בפיתוי לשתות [‏אלכוהול]‏a ולחזור ולהתרועע עם חברי הקודמים.‏ אך,‏ יהוה,‏ השומע תפילות,‏ הבחין בנחישות לבי ושמע אותי.‏

‏”‏אף־על־פי שאין היא אחת מעדי־יהוה,‏ אשתי מעריכה מאוד עתה הן אותי והן את אמונתי,‏ בזכות השינויים הניכרים שחוללתי באורח־חיי ובחיי־הנישואין שלנו.‏ שכנינו אינם צריכים עוד להתערב במריבות ביני לבין אשתי.‏ אני מעריך את שלוות־הנפש ממנה אני נהנה כעת.‏ ברור,‏ אם כן,‏ שהוכחת הערכה ליהוה אלהים כמקור־החיים,‏ אימוץ השקפתו על ערכם הרב של החיים,‏ וציות להוראותיו באשר לאופן בו יש לחיות את חיינו,‏ הוא אורח־החיים הכדאי היחיד”‏.‏

אלהים מציע חיי־הנצח

עדי־יהוה סייעו לאלפים,‏ בדומה לקוואקוּ,‏ ”‏ללבוש את האדם החדש [‏את האישיות החדשה,‏ ע״ח‏]‏ הנברא כדמות אלהים בצדקה וקדושה של אמת”‏.‏ (‏אפסים ד׳:‏24‏)‏ הם למדו להעריך לא רק את חייהם העכשוויים אלא גם את התוחלת לחיי־נצח בגן־עדן עלי־אדמות.‏ המקרא מבטיח שבגן־העדן שאלהים יכונן,‏ שוב לא יחוש איש מתושביו ייסורי רעב,‏ כיון ש”‏עשה יהוה צבאות לכל העמים.‏.‏.‏ מישתה שמנים”‏.‏ — ישעיהו כ״ה:‏6‏.‏

כיום,‏ החיים,‏ גם אם הם מתנה נפלאה,‏ הינם ארעיים בלבד.‏ המוות אורב לכולנו,‏ ואיזה אסון מזעזע הוא המוות!‏ הצְפִייה באדם אהוב הנעלם מבין החיים לתוך קבר דומם,‏ הינה,‏ בלשון המעטה,‏ חווייה מצערת ביותר.‏ מאידך,‏ תחת מלכות אלהים,‏ שבראשות המשיח,‏ תתממשנה הבטחותיו של יהוה:‏ ”‏בילע המוות לנצח,‏ ומחה אדני יהוה דימעה מעל כל פנים”‏.‏ ”‏והמוות לא יהיה עוד;‏ גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד,‏ כי הראשונות עברו”‏.‏ — ישעיהו כ״ה:‏8;‏ ההתגלות כ״א:‏4‏.‏

בעת ההיא,‏ תורחב מתת־החיים באורח מופלא.‏ ניצולי ”‏הצרה הגדולה”‏ הארציים ייכנסו אל החיים המלאים.‏ אזי,‏ באמצעות התחייה,‏ הקמת המתים לחיים,‏ ישוב ויעניק יהוה אלהים מתת יקרה זו ל”‏ישני אדמת־עפר”‏.‏ (‏דניאל י״ב:‏2;‏ יוחנן ה׳:‏24,‏ 28,‏ 29‏)‏ משמע הדבר יהיה שובם של יקירינו המנוחים ושל יראי־אלהים קדומים!‏

האם הדברים נשמעים נפלאים מכדי להיות מציאותיים?‏ לא ולא!‏ ”‏כי לא ייפלא מאלהים כל דבר”‏.‏ — לוקס א׳:‏37‏;‏ השווה איוב מ״ב:‏2‏.‏

יתר על כן,‏ יהוה אלהים עצמו סיפק לאנושות ערובה לכך שכל אותם דברים יתאמתו.‏ כיצד?‏ בהקריבו את בנו האהוב,‏ ישוע המשיח,‏ היקר ביותר ללבו,‏ כדי לגאול אותנו מהחטא ומהמוות.‏ רומיים ח׳:‏32 מבטיחנו:‏ ”‏הוא [‏יהוה]‏ אשר לא חשך את בנו שלו,‏ אלא מסר אותו בעד כולנו,‏ האם לא יעניק לנו איתו את הכל?‏”‏ המקרא מציין כי כרוך בכך גם טיהור האנושות משחיתות מוסרית וחיסול כל צורה של עוולה,‏ פשע ואלימות.‏ (‏ישעיהו י״א:‏9‏)‏ לעולם איש לא יזלזל עוד בחיים!‏

אפילו כיום,‏ בתנאים לא־מושלמים,‏ ניתן להפיק הנאה רבה מן החיים.‏ מי אינו נהנה מניחוח מעורר־תיאבון של מאכלים,‏ מההרגשה הנעימה של משב־רוח קליל ביום חם,‏ מנוף הרים נישאים ורבי־הוד,‏ משקיעת־חמה מרהיבה,‏ משלוותו של נחל זורם לאיטו,‏ מססגוניותם עוצרת־הנשימה של פרחים,‏ מצלילי מוסיקה ערֵבים,‏ או מציוץ ציפורים?‏ עצור לרגע וחשוב.‏ מה נפלאה תהא החווייה שבהתענגות נצחית על דברים אלה!‏

האם נבון יהא,‏ אם כן,‏ לוותר על הזכות היקרה של חיי־נצח בעבור תענוגות חולפים,‏ אותם עשוי להציע לנו אורח־חיים אנוכי ואווילי?‏ (‏השווה עברים י״א:‏25‏.‏)‏ כתבי־הקודש מעודדים אותנו בחכמה:‏ ’‏אל תבלה את שארית חייך עלי־אדמות בסיפוק תאוותיך ותשוקותיך,‏ כי אם בעשיית רצון אלהים!‏’‏ (‏פטרוס א׳.‏ ד׳:‏2‏,‏ הדרך‏)‏ אנו מעודדים אותך מעומק־הלב,‏ אכן אף מאיצים בך:‏ עשה זאת,‏ בלימוד קפדני של דבר־אלהים,‏ המקרא,‏ וביישום הדברים אותם אתה לומד.‏ (‏יוחנן י״ג:‏17‏)‏ כך תוכל לזכות כבר ביחסים תקינים עם יהוה,‏ האל השופע חסד ורחמים,‏ היכול לגמול לך בחיי־נצח!‏

‏(‏מקור המאמרים:‏ 1992/‏8/‏1)‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

האם אורח־חייך משקף הערכה למתת־החיים?‏

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

עולמו החדש של אלהים יאפשר לנו ליהנות מתענוגות החיים לנצח־נצחים!‏