‏”‏סעודת האדון”‏ משמעותית עבורך — מדוע?‏

ישוע המשיח הנהיג את סעודת־האדון בערב האחרון של חייו האנושיים.‏ היא נערכה בשעות הערב של יום חמישי,‏ 31 במרס,‏ וישוע מת ביום ששי אחר־הצהריים,‏ 1 באפריל.‏ מאחר שלפי הלוח העברי נמנים הימים מערב של יום אחד למישנהו,‏ הן סעודה זו והן מותו של ישוע התרחשו ב־י”‏ד בניסן שנת 33 לספירה.‏

מדוע ערך ישוע סעודה זו?‏ מה חשיבות המצה והיין בהם השתמש?‏ מי נוטלים מן הסמלים?‏ באיזו תדירות יש לערוך סעודה זו?‏ וכיצד יש לה משמעות עבורך?‏

לשם מה היא נערכה?‏

בהתייחסו לסעודה זו,‏ אמר ישוע לתלמידיו:‏ ”‏זאת עשו לזכרי”‏.‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״א:‏24‏)‏ למעשה,‏ לעתים קרובות,‏ סעודת־האדון נקראת גם ערב־הזיכרון למות המשיח.‏

ישוע מת כמליץ־יושר נאמן לריבונות יהוה ובכך הוכיח שהשטן שיקר בטענה כי הצדיקים משרתים את אלהים מתוך מניעים אנוכיים בלבד.‏ (‏איוב ב׳:‏1–5‏)‏ מותו שימח את לבו של אלהים.‏ — משלי כ״ז:‏11‏.‏

באמצעות מותו כאדם מושלם,‏ ישוע ’‏נתן את נפשו כופר בעד רבים’‏.‏ (‏מתי כ׳:‏28‏)‏ בחטאו נגד אלהים,‏ איבד האדם הראשון את חיי האנוש המושלמים שלו על כל מה שהיה כרוך בכך.‏ אך,‏ ”‏כה אהב אלהים את העולם [‏את עולם האנושות]‏ עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו,‏ אלא ינחל חיי־עולם”‏.‏ (‏יוחנן ג׳:‏16‏)‏ אכן,‏ ”‏שכר החטא הוא מוות,‏ אבל מתנתו של אלהים היא חיי־עולם במשיח ישוע אדוננו”‏.‏ — רומיים ו׳:‏23‏.‏

‏’‏נתקבל מאת האדון’‏

דברי השליח פאולוס שופכים אור על טקס הזיכרון למות המשיח:‏ ”‏אני קיבלתי מאת האדון את אשר גם מסרתי לכם:‏ שהאדון ישוע,‏ בלילה שהוסגר בו,‏ לקח את הלחם,‏ ברך,‏ בצע אותו ואמר:‏ ’‏זה גופי הנבצע בעדכם,‏ זאת עשו לזכרי’‏.‏ כן גם לקח את הכוס לאחר הסעודה ואמר:‏ ’‏הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי,‏ זאת עשו לזכרי בכל עת שתשתו’‏.‏ הן בכל עת שאתם אוכלים את הלחם הזה ושותים מן הכוס הזאת,‏ אתם מזכירים את מות אדוננו,‏ עד שיבוא”‏.‏ — קורינתים א׳.‏ י״א:‏23–26‏.‏

מאחר שפאולוס לא היה נוכח עם ישוע ואחד־עשר תלמידיו ב־י”‏ד בניסן,‏ 33 לספירה,‏ מידע זה ככל הנראה ’‏נתקבל מאת האדון’‏ באמצעות התגלות שבהשראה אלוהית.‏ ישוע ייסד את הסעודה הסמלית שנועדה לשמש כערב־זיכרון למותו,‏ ”‏בלילה שהוסגר”‏ על־ידי יהודה איש־קריות לאויביו הדתיים,‏ אשר שיכנעו את הרומאים להוציא להורג את המשיח על עמוד־הוקעה.‏ אלה אשר נקראו ליטול מן הסמלים,‏ הלחם והיין,‏ יעשו זאת לזכרו.‏

מתי יש לערוך ”‏סעודה”‏ זו?‏

מה משמע דבריו של פאולוס:‏ ”‏בכל עת שאתם אוכלים את הלחם הזה ושותים מן הכוס הזאת,‏ אתם מזכירים את מות אדוננו,‏ עד שיבוא”‏?‏ כל המשיחיים הנאמנים משוחי־הרוח נוטלים מן הסמלים פעמים רבות עד יום מותם,‏ עם התוחלת לקום לתחייה שמימית.‏ בצורה זו,‏ הם מכריזים לעתים קרובות,‏ לפני אלהים וקבל־עם־ועדה,‏ על אמונתם בקרבן־הכופר שסיפק יהוה באמצעות ישוע.‏ עד מתי?‏ ”‏עד שיבוא”‏,‏ אמקר פאולוס בהתכוונו,‏ ככל הנראה,‏ שטקס זה ייערך עד אשר יבוא ישוע לקבל בשמים את פניהם של תלמידיו המשוחים בתחייה שתתרחש בעת ”‏נוכחות”‏ המשיח.‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ ד׳:‏14–17‏,‏ ע״ח‏)‏ הדבר תואם את דברי המשיח לאחד־עשר תלמידיו:‏ ”‏ואם אלך ואכין לכם מקום,‏ אשוב ואקח אתכם אלי למען תהיו גם אתם באשר אני שם”‏.‏ — יוחנן י״ד:‏3‏.‏

האם יש לערוך את הטקס לזכר מותו של המשיח מדי יום או אולי מדי שבוע?‏ ובכן,‏ המשיח ערך את ”‏סעודת האדון”‏ והוּצא להורג בחג־הפסח,‏ לזכר שיחרור בני־ישראל מעבדות במצרים.‏ למעשה,‏ הוא נקרא ”‏שה הפסח שלנו”‏ משום שהוא היה השה אשר הוקרב למען המשיחיים.‏ (‏קורינתים א׳.‏ ה׳:‏7‏)‏ חג־הפסח נחוג רק פעם בשנה,‏ ב־י”‏ד בניסן.‏ (‏שמות י״ב:‏6,‏ 14;‏ ויקרא כ״ג:‏5‏)‏ אם כן,‏ יש בכך כדי לציין שאת הטקס לזכר מותו של ישוע יש לערוך בתדירות הדומה לחג־הפסח — לא מדי יום או מדי שבוע,‏ אלא מדי שנה.‏

במשך כמה מאות שנים,‏ אכן ערכו משיחיים את ערב־הזיכרון למותו של ישוע פעם בשנה.‏ מאחר שהם עשו כן בארבעה־עשר (‏י״ד)‏ בניסן,‏ כוּנוּ הם ’‏חסידי הארבעה־עשר’‏.‏ ההיסטוריון ג׳.‏ ל.‏ וון מוסהיים כתב עליהם:‏ ”‏המשיחיים של אסיה הקטנה נהגו לחגוג סעודה קדושה זו,‏ כזכר לסעודת האדון ולמותו של ישוע המשיח,‏ בדיוק במועד בו נהגו היהודים לאכול את שה הפסח שלהם,‏ היינו,‏ בערב הארבעה־עשר של החודש הראשון [‏ניסן]‏.‏ .‏.‏.‏ הם התייחסו לדוגמתו של ישוע כאל תקדים בעל תוקף של חוק”‏.‏

משמעות הסמלים

פאולוס ציין שישוע ”‏לקח את הלחם,‏ ברך,‏ בצע אותו”‏.‏ כדי לאכול מן המצה,‏ האפויה מקמח ומים ללא שאור,‏ או שמרים,‏ היה צורך לבצוע אותה.‏ בלשון המקרא סימל השאור חטא או רוע.‏ בהאיצו במשיחיים הקורינתים לנדות אדם לא־מוסרי מקרב הקהילה,‏ כתב פאולוס:‏ ”‏האם אינכם יודעים שמעט שאור מחמיץ את כל העיסה?‏ בערו את השאור הישן למען תהיו עיסה חדשה.‏ הלא אתם כמצות,‏ שהרי נזבח שה הפסח שלנו — המשיח.‏ לכן נחוגה לא בשאור ישן ולא בשאור הרוע והרשע,‏ אלא במצות התום והאמת”‏.‏ (‏קורינתים א׳.‏ ה׳:‏6–8‏)‏ כשם שיש במעט שאור כדי להחמיץ את כל העיסה,‏ או כיכר הלחם,‏ כן גם הקהילה תהפוך טמֵאה בעיני אלהים אם לא תוסר השפעתו המשחיתה של אדם חוטא.‏ היה עליהם לבער את ה”‏שאור”‏ מקרבם,‏ כשם שהיה על בני־ישראל לבער את החמץ מביתם במהלך חג־המצות שבא מיד לאחר הפסח.‏

באשר למצה המוגשת בערב־הזיכרון,‏ אמר ישוע:‏ ”‏זה גופי הנבצע בעדכם”‏.‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״א:‏24‏)‏ המצה ייצגה את הגוף המושלם,‏ בשר־ודם,‏ של ישוע,‏ עליו כתב פאולוס:‏ ”‏לכן בהיכנסו אל העולם הוא אומר:‏ ’‏זבח ומינחה לא חפצת,‏ גוף כוננתָ לי;‏ עוֹלה וחטָאָה לא שאלת.‏ אז אמרתי:‏ הנה באתי — במגילת ספר כתוב עלי — לעשות רצונך,‏ אלהַי’‏.‏ .‏.‏.‏ ובאותו הרצון מקוּדשים אנחנו על־ידי הקרבת גופו של ישוע המשיח פעם אחת ולתמיד”‏.‏ (‏עברים י׳:‏5–10;‏ תהלים מ׳:‏7–9‏)‏ גופו הגשמי המושלם ונטול החטא של ישוע,‏ שימש כקרבן־כופר למען האנושות.‏ — עברים ז׳:‏26‏.‏

לאחר שברך על כוס היין האדום,‏ אמר ישוע:‏ ”‏הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי”‏.‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״א:‏25‏)‏ או כפי שאומר תרגום הדרך:‏ ”‏כוס זאת מסמלת את הברית החדשה בין אלהים לבינכם — ברית שנחתמה בדמי”‏.‏ כשם שדם הפרים והעגלים העניק תוקף לברית התורה שנכרתה בין אלהים לבין עם־ישראל,‏ כן היקנה דמו של ישוע,‏ אשר נשפך במותו,‏ תוקף לברית החדשה.‏ ההתייחסות לברית זו עוזרת לנו לזהות את אלה הרשאים ליטול מן הסמלים בערב־הזיכרון.‏

מי רשאי ליטול מן הסמלים?‏

תלמידי ישוע המשוחים,‏ הכלולים בברית החדשה,‏ רשאים ליטול מן הסמלים.‏ ברית זו נכרתה בין אלהים לבין ’‏עם־ישראל’‏ הרוחני.‏ (‏ירמיהו ל״א:‏31–34;‏ גלטיים ו׳:‏16‏)‏ אך,‏ הברית החדשה,‏ בסופו־של־דבר,‏ תרעיף ברכות על כל האנושות הצייתנית,‏ ואתה יכול להיות בין אלה שיזכו לאותן ברכות.‏

על כל אחד הנוטל מן הסמלים להיות בין אלה אשר ישוע כרת איתם אישית ברית למלכות.‏ כשהוא ייסד סעודה זו,‏ אמר ישוע לתלמידיו הנאמנים:‏ ”‏ואני כורת לכם ברית כמו שכרת לי אבי — את המלכות”‏.‏ (‏לוקס כ״ב:‏29‏,‏ הערה)‏ ברית המלכות אשר כרת אלהים עם המלך דוד הצביעה על בואו של זה אשר נועד למשול לנצח במלכות השמימית,‏ הלא הוא המשיח,‏ ישוע.‏ 000,‏144 בני ’‏ישראל’‏ הרוחני,‏ אשר ימלכו יחד עם ישוע מתוארים כעומדים על ’‏הר־ציון’‏ רוחני עם ה”‏שה”‏,‏ ישוע המשיח.‏ לאחר שיוקמו לתחייה,‏ הם ימלכו עם המשיח כמלכים וכהנים שותפים.‏ (‏שמואל ב׳.‏ ז׳:‏11–16;‏ ההתגלות ז׳:‏4;‏ י״ד:‏1–4;‏ כ׳:‏6‏)‏ רק אלה אשר באו הן בברית החדשה והן בברית האישית עם ישוע,‏ רשאים ליטול מן הסמלים שבסעודת האדון.‏

רוח אלהים מעידה עם רוחו של המשיחי המשוח שהוא בן אלהים ויורש־שותף עם ישוע המשיח.‏ פאולוס כתב:‏ ”‏הרוח עצמה מעידה יחד עם רוחנו שבנים לאלהים אנו.‏ ואם בנים,‏ אזי יורשים:‏ יורשי נחלת אלהים וגם יורשים השותפים למשיח,‏ שכן סובלים אנו עימו כדי שגם נזכה לכבוד עימו”‏.‏ (‏רומיים ח׳:‏16,‏ 17‏)‏ רוח־קודשו של אלהים,‏ כוחו הפעיל,‏ נוטעת בלב המשוחים את התוחלת הברורה ללא צל של ספק של חיים שמימיים.‏ את כל הכתוב בכתבי־הקודש על חיים שמימיים הם רואים כמכוון אליהם,‏ והם נכונים לוותר על כל הדברים הארציים,‏ כולל חיי אנוש.‏ אף־על־פי שחיים בגן־עדן עלי־אדמות יהיו נפלאים,‏ הם אינם אוחזים בתקווה זו.‏ (‏לוקס כ״ג:‏43‏)‏ תקווה שמימית בטוחה ויציבה אשר אינה מבוססת על ההשקפות הרווחות בקרב דתות הכזב,‏ מקנה להם את הזכות ליטול מן הסמלים.‏

יהוה לא יהא שבע־רצון אם אדם יציג עצמו כמי שנקרא להיות מלך וכהן שמימי אם מעולם לא נקרא למעמד זה.‏ (‏רומיים ט׳:‏16;‏ ההתגלות כ״ב:‏5‏)‏ אלהים הוציא להורג את קורח כיון שברוב יומרנותו ביקש לעצמו את מעמד הכהונה.‏ (‏שמות כ״ח:‏1;‏ במדבר ט״ז:‏4–11,‏ 31–35‏)‏ אם כן,‏ אם רגשות עזים או עיקרי־אמונה קודמים הניעו משיחי ליטול בטעות מן הסמלים שבערב־הזיכרון,‏ אזי,‏ עליו (‏או עליה)‏ לחדול ליטול מהם ובענווה להתפלל לאלהים למחילה.‏ — תהלים י״ט:‏14‏.‏

כיצד נוגע הדבר אליך

אין הפרט חייב ליטול מן הסמלים כדי להפיק תועלת מקרבן־הכופר של ישוע וכדי לזכות בחיי־נצח עלי־אדמות.‏ לדוגמה,‏ אין כל רמז במקרא לכך שאנשים יראי־אלהים כגון אברהם,‏ שרה,‏ יצחק,‏ רבקה,‏ בועז,‏ רות ודוד ייטלו אי־פעם מן הסמלים.‏ אלא,‏ יהיה עליהם ועל רבים נוספים המשתוקקים לחיי־עולמים על כדור־הארץ להוכיח אמונה באלהים,‏ במשיח ובקרבן־הכופר שסיפק יהוה באמצעות ישוע.‏ (‏יוחנן ג׳:‏36;‏ י״ד:‏1‏)‏ התכנית השנתית לזכר מותו של ישוע משמשת תזכורת לקרבן גדול זה.‏

דברי השליח יוחנן הצביעו על החשיבות שבקרבנו של ישוע:‏ ”‏ילדי,‏ כותב אני לכם את הדברים האלה למען לא תחטאו;‏ ואם יחטא איש יש לנו מליץ לפני האב — ישוע המשיח,‏ הצדיק.‏ והוא כפרה על חטאינו,‏ ולא על חטאינו בלבד,‏ אלא גם על חטאי כל העולם”‏.‏ (‏יוחנן א׳.‏ ב׳:‏1,‏ 2‏)‏ אכן,‏ משיחיים משוחים יכולים לומר בביטחון שישוע מהווה כפרה על חטאיהם.‏ אך,‏ קרבנו מכפר גם על חטאי העולם כולו,‏ ומאפשר לבני־אנוש צייתניים להחזיק בתוחלת הממשמשת ובאה של חיי־נצח על כדור־ארץ גן־עדני.‏

בעצם נוכחותך בטקס הזיכרון למות המשיח,‏ תפיק תועלת מנאום מקראי מעמיק שיעלה על נס את אשר עשו יהוה אלהים וישוע המשיח למעננו.‏ תפיק ברכה רוחנית מהתכנסותך עם אחרים היראים את אלהים ואת המשיח והמעריכים את קרבן־הכופר של ישוע.‏ האירוע יחזק את רצונך לזכות בחסדו של אלהים,‏ ועקב כך בחיי־נצח.‏ אנו מזמינים אותך מקרב לב,‏ להתאסף עם עדי־יהוה ב־6 באפריל,‏ 1993,‏ לאחר שקיעת החמה,‏ לערב־הזיכרון למותו של ישוע המשיח,‏ כי ל”‏סעודת האדון”‏ אכן יכולה להיות משמעות גדולה עבורך.‏

‏(‏מקור המאמרים:‏ 1993/‏3/‏15)‏