שאלות של קוראים
האם יהא זה הולם למשיחי לבוא במגעים עסקיים עם הבלתי מאמין, שהרי המקרא מלמדנו: ”אל תירתמו לעול אחד עם הבלתי מאמינים”?
אנו מוצאים עצה זו בקורינתים ב׳. ו׳:14–16: ”אל תירתמו לעול אחד עם הבלתי מאמינים; כי איזו שותפות לצדקה עם עוולה? ומה רעות יש לאור עם חושך? מה הסכמה יש למשיח עם בליעל? או מה חלק למאמין עם מי שאינו מאמין? ומה קשר יש להיכל אלהים עם אלילים?”
אין כל סיבה להסיק כי השליח פאולוס השיא עצה זו במגמה לבסס אי־אילו איסורים, כגון התנגדות לכך שלמשיחי תהיה שותפות עסקית עם אדם לא־מאמין. עם זאת, עצתו בוודאי נוגעת לעניין זה, כמו גם לתחומים אחרים בחיים.
פאולוס כתב עצה זו לאחיו המשיחיים בקורינתוס הקדומה. בהתגוררם בעיר שהיתה מושחתת מיסודה, היה עליהם להתמודד מדי יום ביומו עם סכנות רוחניות ומוסריות. אלמלא נקטו זהירות, עלולה היתה חשיפתם להשפעות משחיתות להחליש בהדרגה את נחישותם להיות עם נבדל, ”עם נבחר, ממלכת כהנים וגוי קדוש, עם סגולה” (פטרוס א׳. ב׳:9).
בטרם כתיבת האמור בקורינתים ב׳. ו׳:14–16, התייחס פאולוס לבעיה חמורה ביותר שנגלעה בקרב אחיו הקורינתים. הם העלימו עין ממקרה של אי־מוסריות חמורה בקרבם, שבעטיו הורה להם פאולוס לנדות את החוטא חסר החרטה מהקהילה (קורינתים א׳. ה׳:1). חטאו של אותו איש העיד על כך, שהתרועעות שלילית או היחשפות לא־זהירה לאווירתו הלא מוסרית של העולם, עלולים להשפיע על משיחיים.
על המשיחיים בקורינתוס היה להימנע מהתרועעות עם האיש שנודה, אך, האם משתמע מכך שהיה עליהם להיבדל לחלוטין מהבלתי מאמינים? האם היה עליהם להימנע לגמרי מכל מגע או קשר עם אלה שאינם משיחיים, ולהפוך למעין כת נזירית, בדומה ליהודים שפרשו לקומראן, סמוך לים־המלח? הבה ניתן לפאולוס להשיב: ”כתבתי לכם באיגרת שלא להתערב עם זונים. אינני מתכוון לזונים בני העולם הזה... שכן אז הייתם חייבים לצאת מן העולם” (קורינתים א׳. ה׳:9, 10).
כוונתן של מילים אלה ברורה. פאולוס הכיר בכך, שהמשיחיים עדיין חיו על כוכב־לכת זה, בקרבם של הלא־מאמינים, שהיו בעלי מוסר ירוד וערכים שונים משלהם, ובאו עימם במגע יומיומי. הואיל וביסודו היה זה בלתי נמנע, היה על המשיחיים להיות ערים לסכנות הטמונות במגעים מעין אלה.
עתה, הבה ניתן דעתנו שוב לאיגרתו השניה של פאולוס אל הקורינתים. הוא ציין, שמשיחיים משוחים הוכשרו להיות שליחיו של אלהים, ’שגרירי המשיח’. הוא הפציר בהם להישמר מכל גורם שהוא לחטא, אשר עלול להמיט קלון על שליחותם (קורינתים ב׳. ד׳:1 עד ו׳:3). פאולוס האיץ ישירות באחיו הקורינתים, שהיו כילדיו הרוחניים, להתנהג ברוחב־לב (קורינתים ב׳. ו׳:13). לאחר מכן, הפציר בהם: ”אל תירתמו לעול אחד עם הבלתי מאמינים”. הוא נקב בסדרה של ניגודים רטוריים על־מנת להדגיש נקודה זו.
תוכן הדברים מראה, שפאולוס לא התמקד באי־אילו תחומים של החיים, כגון עסקים או עבודה, והתווה חוק רשמי שלפיו יש לפעול בהקשר זה. אלא, הוא השיא עצה כללית, הגיונית ומועילה, לאחים שאהב בכל מאודו.
היש ליישם עצה זו, לדוגמה, במקרה של משיחי המעוניין להינשא? בהחלט כן. באיגרתו הראשונה, יעץ השליח לקורינתים שביקשו להינשא, לעשות כן ”ובלבד שזה יהיה באדון” (קורינתים א׳. ז׳:39). הוא הדגיש את החוכמה הטמונה במילים אלה באמצעות הדברים שכתב מאוחר יותר, כפי שמצוין בקורינתים ב׳. ו׳:14–18. אם המשיחי התכוון להינשא לאדם שלא שירת את יהוה ואף לא היה מתלמידי המשיח, הרי שכמוהו כאיש אשר ’רתם עצמו לעול אחד עם הבלתי מאמין’. (השווה ויקרא י״ט:19; דברים כ״ב:10.) ברור, כי העדר התאמה בסיסית עלול לעלות את הסבירות שתתעוררנה בעיות, ובכללן רוחניות. לדוגמה, הבלתי מאמין עלול במוקדם או במאוחר לדבוק בעבודת אל כזב. פאולוס הקשה בהיגיון: ”ומה הסכמה יש למשיח עם בליעל?”
מה, אם כן, בנוגע לתחום אחר בחיים — כניסה לעסקים עם אדם לא־מאמין? ייתכנו מצבים שבהם עלול המשיחי לחוש שעל־מנת להשתכר למחייתו ולדאוג למשפחתו, עליו לבוא בקשר עסקי עם אדם שאינו משיחי (טימותיאוס א׳. ה׳:8). תן דעתך למספר דוגמאות:
אפשר שמשיחי מעוניין לפתוח עסק למכירת סחורות כלשהן, אולם הדרך היחידה לעשות כן, הינה להסכים לשותפות עם אדם שיש לו גישה למוצרים ולהון הדרושים לשם כך. אפשר שמשיחי חפץ לעסוק בחקלאות (או לגדל סוג מסוים של בעלי־חיים); אך, אין ברשותו כל חלקת אדמה, כך שעליו לעשות זאת בשותפות עם אדם, המוכן להחכיר לו את האדמה תמורת חלק מסוים מרווחיו. יתכן שאין לאל ידו של משיחי אחר להיכנס לעסקי שרברבות, משום שהשלטונות אינם מתירים הנפקת רשיונות מעבר למכסה קבועה, שנתמלאה זה מכבר; הדרך היחידה היא להצטרף למכר בלתי מאמין, שהינו בעל רישיון (מרקוס י״ב:17).
אילו הן דוגמאות גרידא. אין אנו מנסים לדון בכל האפשרויות, ואף איננו אומרים דבר לחיוב או לשלילה. אולם, כשדוגמאות אלה לנגד עיניך, האין זה ברור מדוע אל לנו להתעלם מהעצה המופיעה בקורינתים ב׳. ו׳:14–18?
משיחי הנכנס לעסקים עם אדם לא־מאמין, בין אם הוא מכר ובין אם לאו, עלול להיקלע בנקל לבעיות ולפיתויים בלתי צפויים. אפשר ששותפו מסיק, כי הדרך לעשיית רווחים סבירים הינה לא לדווח עליהם או לא לנהל כנדרש רשימות של העובדים ומשכורתם, אפילו אם הדבר נוגד את חוקי הממשלה. יתכן שהוא מוכן לשלם לספקים ’מתחת לשולחן’ תמורת סחורות שאינן רשומות בחשבונית החוקית. היש למשיחי חלק בכך, או בכל סוג של אי־יושר? ומה יעשה המשיחי בהגיע המועד, שבו יהיה על שניהם לחתום על דו״חות מס או על מסמכים חוקיים אחרים בנוגע לדרך בה הם מנהלים את עסקיהם? (שמות כ״ג:1; רומים י״ג:1, 7).
יתכן שהשותף הבלתי מאמין ירצה לכלול במלאי הסחורות שלו פריטים הקשורים לחגים אליליים, לשלוח בשם החברה כרטיסי ברכה לחגים, או לקשט את מקום העסק לכבוד חגים דתיים. פאולוס הקשה: ”ומה קשר יש להיכל אלהים עם אלילים? הן אנחנו היכל אלהים חיים”. מה מתאימה ההערה: ”על כן ’צאו מתוכם וְהִבָּרוּ’, נאום יהוה, ’וטמא אל תגעו’; ’ואני אקבל אתכם’” (קורינתים ב׳. ו׳:16, 17). ביישמם עצה נבונה זו, משיחיים רבים בוחרים בסוגים שונים של עבודה חילונית, החושפים אותם לבעיות מועטות ככל האפשר (עברים י״ג:5, 6, 18).
אין זה מתפקידה של הקהילה לעקוב אחר מעשיהם של המשיחיים בעבודתם החילונית, או לחוקרם, בין אם הם שכירים ובין אם הם עצמאיים. מובן שאם נודע, שמשיחי מעורב בעבירה, כגון קידום עבודת כזב, או צורה כלשהי של שקר או גניבה, על הקהילה יהיה לנקוט צעדים כדי לשמור על חוקי יהוה.
מכל מקום, נקודת המפתח היא, שעצת פאולוס, אשר נכתבה ברוח־אלהים, ”אל תירתמו לעול אחד עם הבלתי מאמינים”, עשויה לעזור למשיחיים להימנע מבעיות ואף מהצורך לנקוט צעדים שיפוטיים כלשהם מצד מועצת־הזקנים. משיחיים נבונים ישיתו לבם לעצה זו ולא יבחרו להיקלע למצבים, שעלולים להגביר את הלחץ עליהם להתפשר על עקרונות מקראיים. אם מישהו חש, שעליו להיכנס לעסקים עם אדם לא־מאמין, אל לאחרים למהר לחרוץ עליו משפט או לבקרו, בהכירם בכך שיהא עליו לשאת באחריות לבחירתו. בעיקרון, פאולוס לא קבע נוהל רשמי, האוסר על כניסה לעסקים עם אדם בלתי מאמין. עם זאת, אין להתעלם מעצתו. עצה זו נבעה מרוח אלהים, ועל כן תועדה במקרא לתועלתנו. יהא זה מן התבונה למלא אחריה.
(מקור המאמר: 1993/10/1)