אהבה (אגפה) — מה לא מאפיין אותה ומה כן
”שיקדו בכל מאודכם להוסיף על... האחווה את האהבה” (פטרוס ב׳. א׳:5, 7).
1. (א) לאיזו תכונה מעניקים כתבי־הקודש חשיבות עליונה? (ב) אילו ארבע מילים יווניות מתורגמות לעתים קרובות, ל”אהבה”, ולאיזו מהן מתייחס הכתוב ביוחנן א׳. ד׳:8?
אם ישנה תכונה או מעלה שדבר־אלהים, המקרא, מעניק לה חשיבות עליונה, הרי זו אהבה. ביוונית, השפה המקורית בה נכתבו כתבי־הקודש המשיחיים, קיימות ארבע מילים המתורגמות, לעתים קרובות, ל”אהבה”. האהבה שאליה אנו מעוניינים להתייחס אינה אֶרוֹס (מלה שאינה מופיעה בכתבי־הקודש המשיחיים היווניים), המבוססת על משיכה מינית; אף לא סְטוֹרְגֶה, רגש המבוסס על קרבת־דם; וכן אין זו פִילְיָה, אהבה ידידותית חמה המבוססת על הערכה הדדית, שבה דנו במאמר הקודם. אלא, זוהי אָגַפֶּה — אהבה המושתתת על עיקרון, שניתן לומר שהיא מלה נרדפת לחוסר־אנוכיות, האהבה אליה התייחס השליח יוחנן כשאמר: ”האלהים הוא אהבה” (יוחנן א׳. ד׳:8).
2. אילו דברים נאמרו בצדק על האהבה (אגפה)?
2 בנוגע לאהבה (אגפה) זו, פרופסור וויליאם ברקלי, בספרו New Testament Words (מילים מהברית החדשה), מציין: ”אגפה קשורה לשכל: אין היא אך רגש המתעורר בספונטניות בלבנו [כשם שעשוי להתרחש במקרה של פיליה]; זהו עיקרון שעל־פיו אנו חיים מתוך שיקול־דעת. אגפה קשורה בראש ובראשונה ברצון. היא מהווה כיבוש, ניצחון והישג. מעולם לא אהב איש באופן טבעי את אויביו. אהבת אויבינו הינה כיבוש כל נטיותינו ורגשותינו הטבעיים. אגפה... היא למעשה הכוח לאהוב את הבלתי־אהוב, לאהוב אנשים שאיננו מחבבים”.
3. איזה דגש שמו ישוע המשיח ופאולוס על האהבה?
3 אכן, בין הדברים המבדילים את עבודת יהוה אלהים הטהורה מכל יתר צורות הפולחן, מושם הדגש על סוג זה של אהבה. בצדק הצהיר ישוע על שתי המצוות הגדולות מכולן: ”הראשונה היא... ’ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך’. והשניה היא ’ואהבת לרעך כמוך’. אין מצווה אחרת גדולה מאלה” (מרקוס י״ב:29–31). השליח פאולוס שם את אותו דגש על האהבה בפרק י״ג באיגרתו הראשונה אל הקורינתים. לאחר שהדגיש שהאהבה היא התכונה ההכרחית הראשונה במעלה, הוא סיים באומרו: ”אך כעת עומדות שלוש אלה: אמונה, תקווה, אהבה; והגדולה שבהן — אהבה” (קורינתים א׳. י״ג:13). ישוע אמר בצדק שהאהבה תהווה את סימן ההיכר של תלמידיו (יוחנן י״ג:35).
דברים שאינם מאפיינים את האהבה
4. כמה היבטים על דרך החיוב וכמה על דרך השלילה המאפיינים את האהבה מזכיר פאולוס בקורינתים א׳. י״ג:4–8?
4 נאמר כי קל יותר להגדיר מה אינו מאפיין את האהבה מאשר מה כן. יש מידה של אמת בכך, משום שהשליח פאולוס מונה בפרק שכתב על אהבה, קורינתים א׳. פרק י״ג, בפסוקים 4 עד 8, תשעה דברים שאינם מאפיינים את האהבה לעומת שבעה שכן.
5. כיצד מוגדרת ה”קנאה”, וכיצד משתמש בה המקרא במובן חיובי?
5 הדבר הראשון שציין פאולוס, בין הדברים שאינם אופייניים לאהבה הוא, שהיא ”אינה מקנאת”. מילים אלה דורשות הסבר מה מפני שלקנאה ישנם היבטים חיוביים והיבטים שליליים. מילון אחד מגדיר ”קנאי” כ”לא־סובלני כלפי יריב” וכ”דורש מסירות בלעדית”. משום כך, הצהיר משה בשמות ל״ד:14: ”כי לא תשתחווה לאל אחר כי יהוה קנא שמו, אל קנא הוא”. בשמות כ׳: 5, יהוה אומר: ”כי אנכי יהוה אלהיך אל קנא”. באותה נימה, כתב השליח פאולוס: ”מקנא אני לכם קנאת אלהים” (קורינתים ב׳. י״א:2).
6. אילו דוגמאות מקראיות מראות מדוע אין האהבה מקנאת?
6 ברם, לרוב, המלה ”קנאה” טומנת בחובה משמעות שלילית, ומסיבה זו היא נמנית עם פעלי הבשר הנזכרים בגלטים ה׳: 20. אכן, קנאה מעין זו היא אנוכית ומולידה שנאה, ושנאה היא ההיפך הגמור של האהבה. קנאה גרמה לקין לשנוא את הבל עד כדי הריגתו, והיא גרמה לעשרת אחיו למחצה של יוסף לשנוא אותו עד כי רצו להמיתו. האהבה אינה מגלה צרות־עין ברכושם של אחרים או ביתרונותיהם, כפי שהיתה עינו של המלך אחאב צרה בכרמו של נבות (מלכים א׳. כ״א:1–19).
7. (א) איזה מאורע מוכיח שיהוה אינו שבע־רצון מהתפארות? (ב) מדוע אין האהבה מתרברבת אפילו מתוך חוסר מחשבה?
7 בהמשך, אומר לנו פאולוס שהאהבה ”לא תתפאר”. התפארות מעידה על חוסר אהבה, משום שהיא גורמת לפרט להתנשא על אחרים. יהוה אינו שבע־רצון מרברבנים, כפי שניתן להיווכח מהדרך שבה השפיל את נבוכדנאצר כאשר הלז התפאר (דניאל ד׳:27–32). לעתים קרובות, התפארות היא תוצאה של חוסר מחשבה, ונובעת משביעות רצון מוגזמת מהישגים או מנכסים אישיים. יתכן שיש הנוטים להתרברב על הצלחתם בשירות המשיחי. אחרים דומים לאותו זקן־קהילה אשר חש דחף פנימי לטלפן לידידיו כדי לספר להם שרכש מכונית חדשה ששוויה כ־000,50 דולר. כל אלה מצביעים על חוסר אהבה, משום שהם מציגים את הרברבן כנעלה על מאזיניו.
8. (א) מהי גישתו של יהוה כלפי המתנשאים? (ב) מדוע אין האהבה נוהגת בדרך זו?
8 בהמשך, נאמר לנו שהאהבה ”לא תתנשא”. אדם מתנשא, או גאה, מתעלה על אחרים בגלותו חוסר אהבה. גישה שכלית מעין זו אינה נבונה משום ש”אלהים ללצים הוא יליץ ולענווים יתן חן” (יעקב ד׳:6). אהבה נוהגת בדיוק בדרך הפוכה מזו; היא מחשיבה אחרים לנעלים יותר. פאולוס כתב בפיליפים ב׳:2, 3: ”אזי מלאו נא את שמחתי בזה שתהיו תמימי דעים, חדורי אהבה אחת, בעלי כוונה אחת ומחשבה אחת ואל תעשו דבר מתוך תחרות, אף לא מתוך כבוד שווא, אלא בנמיכות־רוח יחשוב איש איש את רעהו לנכבד ממנו”. גישה שכלית מעין זו גורמת נינוחות לאחרים, בעוד שאדם שחצן מעורר מחלוקות וגורם לאחרים לחוש שלא בנוח.
9. מדוע אין האהבה נוהגת בגסות?
9 פאולוס ממשיך ומציין שהאהבה ”לא תנהג בגסות”. המילון החדש מאת אבן־שושן מגדיר ”גסות” כ”חוסר עדינות, חוצפה, חוסר נימוס ודרך־ארץ”. זה הנוהג בגסות (בחוסר אהבה) מתעלם מרגשות הזולת. גרסאות רבות של המקרא בלועזית מתרגמות את המלה היוונית כ”חסר נימוס”. אדם מעין זה בז לכל מה שנחשב להולם ולטוב טעם. ללא ספק, משמעה של התחשבות אוהבת באחרים הינה הימנעות מכל הדברים הגסים או הלא־הגונים, מדברים פוגעים שאף עלולים לזעזע.
דברים אחרים שאינם מאפיינים את האהבה
10. מאיזו בחינה האהבה אינה דורשת את טובת עצמה?
10 לאחר מכן, נאמר לנו כי האהבה ”לא תדרוש טובת עצמה”, היינו, כאשר עלינו לבחור בין טובתנו האישית לבין זו של הזולת. השליח מציין במקום אחר בכתבי־הקודש: ”הן מעולם לא שנא איש את בשרו, אלא הוא מכלכל ומטפח אותו” (אפסים ה׳:29). ברם, במקרה של ניגוד אינטרסים כאשר אין כל עקרונות מקראיים מעורבים בנושא, עלינו לנהוג כפי שנהג אברהם בלוט, להעניק באהבה זכות־קדימה לזולת (בראשית י״ג:8–11).
11. מה משמע הביטוי שהאהבה אינה נוחה להיעלב?
11 כמו־כן, האהבה אינה נעלבת בנקל. משום כך, אומר לנו פאולוס שהאהבה ”אינה נוחה להיעלב” [הדרך]. היא אינה נוטה להיפגע. היא מגלה שליטה־עצמית. על זוגות נשואים בעיקר לשית לבם לאזהרה זו בשומרם שלא להרים את קולם בחוסר סבלנות או לצעוק זה על זה. קיימים מצבים שבהם קל מאוד להתרגז, שבגינם חש פאולוס צורך לייעץ לטימותיאוס בזה הלשון: ”ועבד האדון מן הדין שלא יריב, אלא יהא נוח לכל, מוכשר ללמד, סבלן” — דהיינו, לא מתרגז — ”ומוכיח בענווה את המתנגדים” (טימותיאוס ב׳. ב׳:24, 25).
12. (א) מאיזו בחינה אין האהבה שומרת טינה? (ב) מדוע אין זה נבון לשמור טינה?
12 בהמשך לדברים שאינם מאפיינים את האהבה, פאולוס מייעץ: ”האהבה... אינה שומרת טינה” [הדרך]. אין משמע הדבר שהאהבה מעלימה עין מפגיעה. ישוע הראה כיצד עלינו לנהוג אם נפגענו קשות (מתי י״ח:15–17). אולם האהבה אינה מאפשרת לנו להמשיך לכעוס, לנטור טינה. לא לשמור טינה על פגיעה משמעו לסלוח ולשכוח מהעניין מייד לאחר שיושב בדרך מקראית. כן, אל תתייסר או תהפוך את עצמך לאומלל על־ידי הרהורים חוזרים ונשנים בפגיעה, בעודך נוטר!
13. מה פירוש לא לשמוח בעוולה, ומדוע אין האהבה עושה כן?
13 יתרה מזו, נאמר לנו שהאהבה ”לא תשמח בעוולה”. העולם שמח בעוולה, כפי שניתן לראות מהפופולריות של אלימות ופורנוגרפיה בספרות, בסרטים ובתוכניות טלוויזיה. שמחה מעין זו היא אנוכית, ואינה מתחשבת כלל בעקרונות הצדק של אלהים ובטובת הזולת. כל שמחה אנוכית מעין זו מהווה זריעה בשדה הבשר, ובבוא העת, תקצור כיליון מן הבשר (גלטים ו׳:8).
14. מדוע ניתן לומר בביטחון שהאהבה לא תימוט לעולם?
14 ועתה, הדבר האחרון שאינו אופייני לאהבה: ”האהבה לא תימוט לעולם”. ראשית, האהבה לעולם לא תימוט או תכלה, משום שאלהים הוא אהבה, והוא ”מלך העולמים” (טימותיאוס א׳. א׳:17). ברומים ח׳: 38, 39 מובטח לנו שאהבת יהוה כלפינו לא תימוט לעולם: ”ואני בטוח כי לא המוות ולא החיים, לא מלאכים ולא שליטים, לא דברים שבהווה ולא דברים שעתידים לבוא, לא כוחות, לא גבהים ולא מעמקים ולא שום יצור אחר לא יוכלו להפרידנו מאהבת אלהים שבמשיח ישוע אדוננו”. כמו־כן, האהבה לעולם לא תימוט במובן שלעולם לא תחסר. האהבה מסוגלת להתמודד כראוי עם כל מצב, עם כל אתגר.
דברים המאפיינים את האהבה
15. מדוע מונה פאולוס את הסבלנות כראשונה מבין ההיבטים החיוביים של האהבה?
15 בהגיעו לפָּן החיובי, למאפייניה של האהבה, פאולוס מבהיר: ”האהבה סבלנית”. נאמר כי לא תיתכן אחווה משיחית ללא סבלנות, דהיינו, בלא שנוכל לסבול זה את זה בסבלנות. וזאת משום שכולנו לא מושלמים, והחולשות שלנו עלולות להוות מבחן לאחרים. אין תימה, איפוא, שהשליח פאולוס מונה היבט זה כראשון מבין מאפייניה של האהבה!
16. באילו דרכים יכולים בני־משפחה לגלות טוב־לב זה כלפי זה?
16 פאולוס אף מצהיר ש”האהבה טובת־לב” [הדרך]. כלומר, האהבה עוזרת לזולת, דואגת לו ומתחשבת בו. טוב־לב מוכיח עצמו בדברים פעוטים כבגדולים. השומרוני הטוב גילה טוב־לב כלפי האדם שהותקף על־ידי שודדים (לוקס י׳:30–37). האהבה מפיקה הנאה מאמירת ”בבקשה”. לומר, ”העבר לי את הלחם” זו פקודה. לפתוח ב”אנא” הופך אותה לבקשה. בעלים מגלים אדיבות כלפי נשותיהם, בהישמעם לעצה הכתובה בפטרוס א׳. ג׳:7: ”וכן אתם, הבעלים, חיו יחד עימהן בידיעה שהאשה היא כלי חלש יותר, ותנו להן כבוד כשותפות בנחלת חסד החיים, למען לא תעוכבנה תפילותיכם”. נשים מגלות טוב־לב כלפי בעליהן, כאשר הן ’רוחשות להם כבוד רב’ (אפסים ה׳:33, ע״ח). האבות מגלים טוב־לב כלפי ילדיהם, ביישמם את העצה שבאפסים ו׳:4: ”ואתם האבות, אל תכעיסו את בניכם, אלא גדלו אותם במוסר יהוה ובתוכחתו”.
17. מה הן שתי דרכים שבהן האהבה שמחה באמת?
17 האהבה לא תשמח בעוולה כי ”באמת שמחתה”. אהבה ואמת הולכות יד ביד — אלהים הוא אהבה, ובד בבד הוא גם ”אל אמת” (תהלים ל״א:6). האהבה שמחה לראות את האמת מנצחת וחושפת את הכזב; דבר זה הוא חלק מהסיבה לגידול הרב שחל כיום במספר עובדי יהוה. אך, מאחר שהאמת מנוגדת לעוולה, ניתן גם להבין מכך, שהאמת שמחה עם הצדקה. האהבה שמחה בנצחון הצדקה, כפי שעובדי יהוה מצווים לעשות בראותם את נפילתה של ”בבל הגדולה” (ההתגלות י״ח:20).
18. באיזה מובן האהבה מכסה על הכל?
18 כמו־כן, פאולוס מוסר לנו שהאהבה ”תכסה על הכל”. היא לא ”תיתן דופי” באח, כשם שנוטים לעשות הרשעים (תהלים נ׳:20; משלי י׳:12; י״ז:9). אכן, הרעיון כאן דומה לזה שבפטרוס א׳. ד׳:8: ”כי על רוב פשעים תכסה אהבה”. כמובן, נאמנות תמנע מהפרט לכסות על חטאים חמורים נגד יהוה ונגד הקהילה המשיחית.
19. מאיזו בחינה האהבה מאמינה בכל?
19 האהבה ”תאמין בכל”. לאהבה גישה חיובית, לא שלילית. אין משמע הדבר שהאהבה היא עיוורת. אין היא ממהרת להאמין להצהרות המותירות רושם עז. אולם, כדי שהפרט ירכוש אמונה באלהים, עליו לחפוץ להאמין. לכן האהבה איננה ספקנית או ביקורתית במידה מוגזמת. אין היא דוחה אמונה בדומה לאתיאיסט המצהיר בדוגמטיות שאין אלהים, וכן אין היא דומה לאגנוסטי, העומד על דעתו בתקיפות שפשוט אין כל אפשרות לדעת מנין באנו, מדוע הננו כאן ומה טומן בחובו העתיד. דבר־אלהים מעניק לנו ביטחון בנוגע לכל הדברים הללו. כמו־כן, האהבה נכונה להאמין מפני שהיא נוטה לבטוח בזולת, היא אינה חשדנית ללא סיבה.
20. כיצד האהבה קשורה בתקווה?
20 השליח פאולוס ממשיך ומבטיחנו שהאהבה ”תקווה לכל”. מאחר שלאהבה גישה חיובית, לא שלילית, היא בעלת אמונה חזקה בכל ההבטחות שבדבר־אלהים. נאמר לנו: ”שהחורש יחרוש בתקווה והדש ידוש בתקווה להשתתף ביבול” (קורינתים א׳. ט׳:10). כשם שהאהבה נוטה לבטוח, היא גם מלאת תקווה, תמיד מקווה לטוב ביותר.
21. איזו הבטחה מקראית יש בידינו לכך, שהאהבה תסבול הכל?
21 לבסוף, מובטח לנו כי האהבה ”תסבול את הכל”. יש ביכולתה לעשות כן בשל מה שאומר לנו השליח פאולוס בקורינתים א׳. י׳:13: ”שום ניסיון לא בא עליכם מלבד ניסיון אנושי רגיל. נאמן הוא האלהים ולא יניח לכם להתנסות למעלה מיכולתכם, אלא עם הניסיון יכין גם את דרך המוצא כדי שתוכלו לעמוד בו”. האהבה תניענו לשים לבנו לדוגמאות הרבות שבכתבי־הקודש המספרות על משרתי אלהים שגילו כוח־סבל, כשבראשן עומד ישוע המשיח, כפי שמזכירנו הכתוב בעברים י״ב:2, 3.
22. כילדי אלהים, איזו תכונה ראשונה במעלה עלינו לדאוג לגלות תמיד?
22 אכן, אהבה (אגפה) היא התכונה הראשונה במעלה שעלינו כמשיחיים, כעדי־יהוה, לטפח, הן מבחינת מאפייניה והן מבחינת הדברים שאינם מאפיינים אותה. כילדי אלהים, הבה נתאמץ תמיד לגלות פרי זה של רוח־אלהים. בעשותנו כן נחקה את אלהים, משום שכזכור, ”האלהים הוא אהבה”.
(מקור המאמר: 1993/10/15)
האם אתה זוכר?
◻ כיצד ישוע המשיח ופאולוס מצביעים על חשיבותה העליונה של האהבה?
◻ באיזה מובן אין האהבה מקנאת?
◻ כיצד האהבה ’מכסה על הכל’?
◻ מדוע ניתן לומר שהאהבה לא תימוט לעולם?
◻ באילו שתי דרכים האהבה שמחה באמת?
[תיבה בעמוד 31]
אהבה (אגפה)
מה שאינו מאפיין אותה מה שמאפיין אותה
1. לא תקנא 1. סבלנית
2. לא תתפאר 2. טובת־לב
3. לא תתנשא 3. שמחה באמת
4. לא תנהג בגסות 4. מכסה על הכל
5. לא תדרוש טובת עצמה 5. מאמינה בכל
6. לא תרגז 6. מקווה לכל
7. לא תשמור טינה 7. תסבול את הכל
8. לא תשמח בעוולה
9. לא תימוט לעולם
[תמונה בעמוד 29]
יהוה השפיל את נבוכדנאצר משום שהתפאר