כתות — מה הן?
28 בפברואר 1993 — למעלה ממאה אנשי כוחות־הביטחון פשטו על גוש של מבנים שבהם התגוררו עשרות גברים, נשים וילדים. המטרה היתה לחפש אחר כלי־נשק לא חוקיים ולעצור חשוד בפשע. אולם, כוחות־הביטחון הופתעו כאשר מטר כדורים נורה לעברם מתוך הבניינים. הם השיבו אש.
עימות זה הותיר אחריו עשרה הרוגים ומספר פצועים. במשך 50 הימים הבאים, מאות מכוחות־הביטחון הטילו מצור על מערכת המבנים כשבידם רובים, שדי בהם כדי לנהל מלחמה קטנה. הקיפאון שנוצר בא אל קצו בעימות ישיר שהותיר אחריו 86 הרוגים, ביניהם 17 ילדים לפחות.
אך, מי היה האויב? כנופיית סוחרי סמים? יחידה של אנשי גרילה? לאו דווקא. כפי שאולי ידוע לך, ה”אויב” היה קבוצת קנאים דתיים, חברי כת. הטרגדיה שלהם הפכה קהילה אלמונית בערבות מרכז טקסס, ארצות־הברית, למוקד תשומת־הלב הבינלאומית. גלי־האתר והעיתונות הוצפו במטר דיווחים, ניתוחים וביקורות על הסכנות הטמונות בכתות קנאיות.
הציבור זכה לתזכורות על מקרים קודמים שבהם מנהיגי כתות הובילו את חבריהן אל מותם: ב־1969, הרציחות בידי חסידי מָנְסוֹן בקליפורניה; ב־1978, ההתאבדות ההמונית של חברי כת בג׳ונסטאון, גיינה; ב־1987, ברית־רצח והתאבדות שתוכננה על־ידי מנהיג כת קוריאני בשם פַּרְק־סוּן־גָ’ה, אשר הביאה למותם של 32 מחברי הכת. ראוי לציין, שמרבית האנשים הללו טענו שהם משיחיים והצהירו על אמונתם במקרא.
מובן, שרבים המוקירים את המקרא כדבר־אלהים, מזועזעים מהשימוש הרע והמביש שעושות בו כתות אלה. עקב כך, במשך השנים הוקמו מאות אירגונים כדי לפקח על הכתות ולחשוף את מנהגיהן המסוכנים. מומחים להתנהגות הכתות צופים שבשנת ה־2000 בעוד מספר שנים, עלולה התפשטותן של הכתות לקבל תאוצה. אחד השבועונים ציין, שלדברי הקבוצות הפועלות נגד הכתות, קיימות אלפי כתות ”המוכנות לתפוס חזקה על גופך, להשתלט על מוחך, להשחית את נשמתך. ... מעטות מהן חמושות, אך רובן נחשבות למסוכנות. הן יונו אותך וירוששו אותך, ישיאו אותך ויקברו אותך”.
מהי כת?
רבים שאינם מודעים לחלוטין למשמעות הלוואי של המונח ”כת”, עושים בו שימוש לא מדויק. כדי למנוע בלבול, מספר תיאולוגים נמנעים למעשה מלהשתמש בו.
האנציקלופדיה מטעם חברת וורלד בּוּק מסבירה ש”באופן מסורתי, המונח כת התייחס לכל צורת פולחן או עריכת טקסים”. לפי אמת־מידה זו, ניתן לסווג את כלל האירגונים הדתיים ככתות. אולם, כיום, על־פי השימוש הכללי המקובל, המלה ”כת” נושאת משמעות שונה. אותה אנציקלופדיה מציינת ש”מאז אמצע המאה הנוכחית, הפרסום אשר לו זכו הכתות, שינה את משמעות המונח. כיום, מושג זה מתייחס לקבוצות ההולכות בעקבות מנהיג המקדם תורות חדשות ומנהגים בלתי מקובלים”.
באשרו את השימוש הפופולרי שנעשה במונח, השבועון ניוזוויק מסביר שכתות ”הן בדרך־כלל קבוצות קטנות ושוליות, שחבריהן שואבים את זהותם ואת תכליתם מאדם יחיד וכריזמטי”. בדומה לכך, השבועון אסיה־וויק מציין ש”המונח [כת] כשלעצמו מעורפל, אך על־פי־רוב הוא מצביע על עקרונות דת חדשים הנטווים סביב מנהיג כריזמטי, אשר לרוב, מצהיר על עצמו כהתגלמותו של אלהים”.
הלשון שבה השתמשו בהחלטה המשותפת של הקונגרס ה־100 של מדינת מרילנד, ארה״ב, מעידה על משמעות הלוואי הבזויה של המונח כת. ההחלטה מצהירה ש”כת הינה קבוצה או תנועה המפגינות מסירות מופרזת כלפי אדם או רעיון, ומפעילות שיטות הטעייה בלתי מוסריות ופסולות לשכנוע ולשטיפת־מוח כדי לקדם את מטרות מנהיגיה”.
ללא ספק, כתות נתפסות בדרך־כלל כקבוצות דתיות בעלות השקפות ומנהגים קיצוניים, המתנגשים עם מה שנחשב כיום להתנהגות חברתית מקובלת. לרוב הן מקיימות את פעילויותיהן הדתיות בחשאי. למעשה, רבות מקבוצות כיתתיות אלה מבודדות את עצמן מן החברה וחיות בקומונות. אפשר שמסירותן לבן־אנוש שהצהיר על עצמו כמנהיג היא בלעדית וללא סייג. לעתים קרובות, מנהיגים אלה מתפארים בכך שנבחרו על־ידי אלהים או אפילו בכך שהם עצמם בעלי טבע אלוהי.
לעתים, אמצעי התקשורת ואירגונים הפועלים נגד הכתות התייחסו לעדי־יהוה כאל כת. לאחרונה מספר כתבות בעיתון כרכו את עדי־יהוה עם קבוצות דתיות הידועות במנהגיהן המפוקפקים. אך, האם יהא זה מדויק להתייחס לעדי־יהוה כאל קבוצה דתית קטנה ושולית? חברי כתות מתנתקים לרוב מידידים, מבני־משפחה ואף מן החברה ככלל. האם הדבר נכון במקרה של עדי־יהוה? האם משתמשים עדי־יהוה בשיטות פסולות ולא מוסריות כדי לצרף חברים אל שורותיהם?
מנהיגי כתות ידועים ככאלה המשתמשים בשיטות רמייה כדי להשתלט על מוחותיהם של מאמיניהם. האם קיימת כל ראיה לכך שעדי־יהוה נוהגים כך? האם עבודת־האלהים שלהם היא תחת מעטה של חשאיות? האם הם הולכים בעקבות מנהיג אנושי ומעריצים אותו? ובקיצור, האם עדי־יהוה הם כת?
[שלמי תודה בעמוד 3]
Jerry Hoefer/Fort Worth Star Telegram/Sipa Press