כניעה לסמכות בשמחה
”נשמעתם בכל לב” (רומים ו׳:17).
1, 2. (א) איזו רוח שוררת כיום בעולם, ממי היא נובעת ומהי השפעתה? (ב) כיצד משרתיו המוקדשים של יהוה מגלים שהם שונים?
”הרוח הפועלת עתה בבני המרי” נראית כיום בבירור ובצורה מזעזעת. זו רוח של עצמאות משולחת רסן הנובעת מהשטן, ”המושל אשר לו הסמכות על האוויר”. רוח זו, ”אוויר” זה, היינו הגישה הבולטת של אנוכיות ושל אי־ציות, מפעילה ”סמכות”, או כוח, על מרבית האנושות. זו אחת הסיבות שהעולם שרוי במה שמכונה משבר סמכות (אפסים ב׳:2, ע״ח).
2 למרבה השמחה, משרתי יהוה המוקדשים אינם ממלאים את ריאותיהם הרוחניות ב”אוויר” מזוהם זה, או ברוח המרי. הם יודעים ש”בא זעם אלהים על בני המרי”. השליח פאולוס מוסיף: ”על כן, אל תהיו שותפים להם” (אפסים ה׳:6, 7). אדרבה, משיחיים אמיתיים מתאמצים ’להימלא ברוח [יהוה]’ וגומעים בצמא את ”החוכמה אשר ממעל”, ש”טהורה היא ולאחר זאת אוהבת שלום, סובלנית, נוחה להתרצות [נכונה לציית, ע״ח]” (אפסים ה׳:17, 18; יעקב ג׳:17).
כניעה מרצון לריבונות יהוה
3. מהו המפתח לכניעה מרצון, ואיזה לקח חשוב מלמדות אותנו תולדות האנושות?
3 המפתח לכניעה מרצון הינו ההכרה בחוקיותה של הסמכות. תולדות האנושות מגלות שדחיית ריבונותו של יהוה אינה מסבה אושר. דחייה זו לא הסבה אושר לאדם ולחוה, ולא לזה שהסיתם למרד, השטן (בראשית ג׳:16–19). במצב המושפל שבו הוא שרוי עתה, חש השטן ”חֵמה גדולה” משום שהוא יודע שעתו קצרה (ההתגלות י״ב:12). שלומה ואושרה של האנושות, כן, של היקום כולו, תלויים בהכרה אוניברסלית בצדקת ריבונותו של יהוה (תהלים ק״ג:19–22).
4. (א) איזה סוג של כניעה וציות חפץ יהוה שמשרתיו יגלו? (ב) במה עלינו להיות משוכנעים, וכיצד מבטא זאת מחבר התהלים?
4 עם זאת, בשל תכונותיו המאוזנות להפליא, אין יהוה מסתפק בציות חסר רגש. אכן, הוא רב־עוצמה! אך אינו רודן. הוא אל של אהבה, והוא חפץ שיצוריו בני־הדעת יצייתו לו מרצונם, מתוך אהבה. הוא מעוניין שייכנעו לריבונותו משום שהם בוחרים בכל לבם להיות כפופים לסמכותו הצודקת והחוקית, בהיותם משוכנעים שעבורם אין דבר טוב יותר מלציית לו לעד. סוג האדם שיהוה חפץ שיהיה ביקום שלו הוא זה שמזדהה עם רגשותיו של מחבר התהלים שכתב: ”תורת יהוה תמימה, משיבת נפש. עדות יהוה נאמנה, מחכימת פתי. פיקודי יהוה ישרים, משמחי לב. מצוות יהוה ברה, מאירת עיניים. יראת יהוה טהורה, עומדת לעד. משפטי יהוה אמת, צדקו יחדיו” (תהלים י״ט:8–10). אם אנו מעוניינים לחיות בעולמו החדש של יהוה, על גישתנו לשקף ביטחון מוחלט בחוקיותה ובצדקתה של ריבונות יהוה.
כניעה למלכנו בשמחה
5. כיצד זכה ישוע לגמול על ציותו, ובמה מודים אנו מרצון?
5 ישוע המשיח עצמו הינו דוגמה מצוינת לכניעה לאביו השמימי. אנו קוראים כי הוא ”השפיל עצמו וציית עד מוות, עד מוות בצלב [בעמוד־הוקעה, ע״ח]”. פאולוס מוסיף: ”על כן, הגביהוֹ אלהים מאוד ונתן לו את השם הנעלה על כל שם, למען תכרע בשם ישוע כל ברך, בשמים ובארץ ומתחת לארץ, וכל לשון תודה כי ישוע המשיח הוא האדון, לתפארת אלהים האב” (פיליפים ב׳:8–11). אכן, אנו כורעים ברך בשמחה לפני מנהיגנו ומלכנו המולך, ישוע המשיח (מתי כ״ג:10, ע״ח).
6. כיצד הוכח ישוע כ’עד’ וכ’נגיד לאומים’, וכיצד תימשך ”המשרה” שלו לאחר תום ”הצרה הגדולה”?
6 על המשיח, כמנהיגנו, ניבא יהוה: ”הן עֵד לאומים נתתיו, נגיד ומְצווה לאומים” (ישעיהו נ״ה:4). באמצעות שירותו הארצי והדרכתו את פעילות ההטפה מהשמים לאחר מותו ותחייתו, הוכיח ישוע כי הוא ”העד הנאמן והאמיתי” של אביו בפני אנשים מכל העמים (ההתגלות ג׳:14; מתי כ״ח:18–20). לאומים אלה מיוצגים עתה על־ידי מספר הולך וגדל של ’ההמון הרב’, שיינצל מן ”הצרה הגדולה”, תחת הנהגתו של המשיח (ההתגלות ז׳:9, 14). אולם, כאן לא מסתיימת הנהגתו של ישוע. ”המשרה” שלו תארך אלף שנים. למען בני־אנוש צייתנים, הוא ינהג בתואם עם תאריו ”פלא יועץ, אל גיבור, אביעד, שר שלום” (ישעיהו ט׳:5, 6; ההתגלות כ׳:6).
7. אם אנו חפצים שישוע המשיח ינהיגנו אל ”מבועי מים חיים”, מה עלינו לעשות ללא דיחוי, ומה יגרום לישוע וליהוה לאהוב אותנו?
7 אם אנו חפצים ליהנות מ”מבועי מים חיים” שאליהם מנהיג השה ישוע המשיח אנשים ישרי־לב, עלינו להוכיח ללא דיחוי בהתנהגותנו שאנו נכנעים בשמחה לסמכותו כמלך (ההתגלות ז׳:17; כ״ב:1, 2; השווה תהלים ב׳:12). ישוע הצהיר: ”אם אתם אוהבים אותי, הרי שתשמרו את מצוותי. המחזיק במצוותי ושומר אותן הוא האוהב אותי, והאוהב אותי אבי יאהב אותו, גם אני אוהַב אותו” (יוחנן י״ד:15, 21). האם אתה מעוניין שישוע ואביו יאהבו אותך? אם כן, קבל את מרותם.
משגיחים המצייתים בשמחה
8, 9. (א) מה סיפק המשיח למען בניית הקהילה, ומאיזו בחינה על גברים אלה לשמש מופת לצאן? (ב) כיצד מסומלת בספר ההתגלות כניעתם של המשגיחים המשיחיים, וכיצד עליהם לבקש ”לב שומע” בטיפולם בעניינים שיפוטיים?
8 ”הקהילה נכנעת למשיח”. כמשגיחה, הוא נתן ”מתנות באדם” [ע״ח] למען ”בניית” הקהילה (אפסים ד׳:8, 11, 12; ה׳:24). לגברים אלה המבוגרים מבחינה רוחנית, נאמר: ”רעו את עדר אלהים הנמצא עימכם והשגיחו עליו... לא כרודנים על מה שהופקד בידכם, אלא בהיותכם מופת לצאן” (פטרוס א׳. ה׳:1–3). העדר שייך לאלהים, והמשיח הוא ”הרועה הטוב” של העדר (יוחנן י׳:14). מאחר שהמשגיחים מצפים בצדק לשיתוף פעולה מרצון מהעדר שאותו יהוה והמשיח הפקידו בידיהם, עליהם לשמש דוגמה ומופת לכניעה בעצמם (מעשי־השליחים כ׳:28).
9 במאה הראשונה לספירה, תוארו משגיחים משוחים באופן סמלי ככאלה הנמצאים ”ביד ימינו” של המשיח, דבר המצביע על כניעתם לו כראש הקהילה (ההתגלות א׳:16, 20; ב׳:1). כך גם כיום, על משגיחים בקרב קהילות עדי־יהוה להיכנע להדרכת המשיח ו’להשפיל עצמם תחת יד אלהים החזקה’ (פטרוס א׳. ה׳:6). כאשר הם נקראים לטפל בעניינים שיפוטיים, עליהם להתפלל ליהוה, כשם שעשה המלך שלמה בשנים שבהן היה נאמן: ”ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך, להבין בין טוב לרע” (מלכים א׳. ג׳:9). לב שומע יניע זקן־קהילה לשאוף לראות דברים באופן שבו יהוה וישוע המשיח רואים אותם, כך שההחלטה בארץ תתאים ככל האפשר לזו שנתקבלה בשמים (מתי י״ח:18–20).
10. כיצד על כל המשגיחים להתאמץ לחקות את ישוע בדרך שבה נהג בכבשיו?
10 בדומה לכך, משגיחים נודדים וזקני־קהילה מתאמצים לחקות את המשיח באופן שבו נהג ב’כבשיו’. בניגוד לפרושים, ישוע לא כפה חוקים רבים שקשה היה למלא אחריהם (מתי כ״ג:2–11). לאנשים דמויי־כבש הוא אמר: ”בואו אלי כל העמלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה. קחו עליכם את עולי ולימדו ממני, כי עניו אני ונמוך רוח; תמצאו מרגוע לנפשותיכם, כי עולי נעים וקל משאי” (מתי י״א:28–30). אומנם נכון, שעל כל משיחי ’לשאת את הנטל שלו’, אך על המשגיחים לזכור את דוגמתו של ישוע ולעזור לאחיהם לחוש שנטל אחריותם המשיחית הינו ”נעים וקל” ושמשמח לשאתו (גלטים ו׳:5).
כניעה תיאוקרטית
11. (א) כיצד עשוי אדם לרחוש כבוד לראשות, ועם זאת לא להיות תיאוקרטי באמת? תן דוגמה. (ב) מה משמעו להיות תיאוקרטי באמת ובתמים?
11 תיאוקרטיה הינה שלטון אלהים. כרוך בה עיקרון הראשות המותווה בקורינתים א׳. י״א:3. אולם, משמעה יותר מכך. אדם עשוי להיראות כרוחש כבוד לראשות, ועם זאת לא להיות תיאוקרטי במלוא מובן המלה. כיצד יתכן הדבר? לדוגמה, דמוקרטיה הינה שלטון העם, ודמוקרט מוגדר כ”אדם הדוגל ברעיונות הדמוקרטיה”. אדם יכול לטעון שהוא דמוקרטי, ליטול חלק בבחירות ואף להיות פעיל פוליטי. אולם, אם בהתנהגותו הכללית הוא בז לרוח הדמוקרטיה ולכל העקרונות הקשורים בה, האם ניתן לומר שהוא אכן דמוקרטי? בדומה לכך, כדי להיות תיאוקרטי באמת, על הפרט לעשות יותר מאשר להיכנע לראשות במובן המצומצם של המלה. עליו לחקות את דרכי יהוה ואת תכונותיו. עליו לאפשר ליהוה להיות שליטו בכל תחום. ומאחר שיהוה הפקיד סמכות מלאה בידי בנו, להיות תיאוקרטי משמעו לחקות את ישוע.
12, 13. (א) מה, בעיקר, כרוך בהיותנו תיאוקרטיים? (ב) האם בכניעה תיאוקרטית כרוך ציות לכללים רבים? הבא דוגמה.
12 זכור, יהוה חפץ בכניעה מרצון שהמניע שלה הוא אהבה. זו הדרך שבה הוא שולט ביקום. הוא התגלמות האהבה (יוחנן א׳. ד׳:8). ישוע המשיח הוא ”זוהר כבודו וצלם עצמותו” (עברים א׳:3). הוא דורש מתלמידיו האמיתיים לאהוב זה את זה (יוחנן ט״ו:17). לכן, להיות תיאוקרטי משמעו לא רק להיכנע, אלא גם לפעול בצורה אוהבת. ניתן לסכם את הנושא במילים אלה: תיאוקרטיה הינה שלטון אלהים; אלהים הוא אהבה; מכאן שתיאוקרטיה הינה שלטון באהבה.
13 זקן־קהילה עלול לחשוב שעל־מנת להיות תיאוקרטיים, על האחים לציית לכל מיני כללים. זקני־קהילה אחדים הפכו הצעות שהעניק מעת לעת ”העבד הנאמן והנבון”, לכללים (מתי כ״ד:45, ד”ץ). לדוגמה, בעבר היתה הצעה שכדי להכיר טוב יותר את האחים בקהילה, עדיף לא לשבת תמיד באותו מקום באולם־המלכות. זו היתה אמורה להיות הצעה מעשית, לא חוק בל יעבור. אולם, מספר זקנים עלולים לגלות נטייה להפוך זאת לחוק ולחוש שאלה שאינם מצייתים לו אינם תיאוקרטיים. עם זאת, יתכן שקיימות סיבות מוצדקות רבות לכך שאח או אחות מעדיפים לשבת באיזור מסוים. אם זקן־קהילה אינו לוקח בחשבון דברים מעין אלה באהבה, האם הוא עצמו אכן תיאוקרטי? על־מנת להיות תיאוקרטיים, ”את כל מעשיכם עשו באהבה” (קורינתים א׳. ט״ז:14).
לשרת בשמחה
14, 15. (א) כיצד עלול זקן־קהילה לגזול מאח או אחות כלשהם את שמחתם בשירות יהוה, ומדוע לא יהא הדבר תיאוקרטי? (ב) כיצד המחיש ישוע שהוא מעריך את האהבה המתבטאת בשירותנו יותר מאשר את הכמות? (ג) מה על זקני־קהילה לקחת בחשבון?
14 כמו־כן, להיות תיאוקרטי משמעו לשרת את יהוה בשמחה. יהוה הינו ”האל המאושר” (טימותיאוס א׳. א׳:11, ע״ח). הוא חפץ שעובדיו ישרתוהו בשמחה. על אלה המקפידים על קיום הכללים לזכור, שאחת המצוות שניתנה לעם־ישראל ”אשר תשמרון לעשות” היתה ”ושמחת לפני יהוה אלוהיך בכל משלח ידך” (דברים י״ב:1, 18). על כל פעילות שאנו מבצעים בשירות יהוה להיות מקור שמחה, לא מעמסה. משגיחים יכולים לעשות רבות כדי לסייע לאחים לחוש שמחה במה שיש לאל ידם לבצע בשירות יהוה. לעומת זאת, אם זקני־קהילה אינם נזהרים, הם עלולים לגזול מאחים אחדים את שמחתם. למשל, אם הם עורכים השוואות, ומרעיפים שבחים על אלה שהגיעו לממוצע השעות הקהילתי בתחום ההטפה ואף עברו אותו, ובעקיפין מותחים ביקורת על אלה שלא השיגו זאת, כיצד יחושו אלה שהיתה להם סיבה מוצדקת לכך שדיווחו על מספר קטן יותר של שעות? האם עלול הדבר לגרום להם לחוש רגשי אשמה מיותרים ולגרוע משמחתם?
15 יתכן שמעט השעות שאחדים יכולים להקדיש לפעילות ההטפה דורש מהם מאמצים רבים יותר מאחרים המקדישים מספר רב של שעות להטפה זאת עקב גילם הצעיר, בריאותם התקינה ונסיבות אחרות. מבחינה זו, אל לזקני־קהילה לשפוט אותם. לאמיתו של דבר, האב העניק לישוע את ה’סמכות לעשות משפט’ (יוחנן ה׳:27). האם ישוע מתח ביקורת על האלמנה הענייה משום שתרומתה היתה נמוכה מן הממוצע? לא, הוא גילה רגישות באשר למשמעותן האמיתית של שתי הפרוטות עבורה. היא ”נתנה את כל אשר היה לה, את כל מחייתה”. איזו אהבה עמוקה ליהוה ביטאו הפרוטות הללו! (מרקוס י״ב:41–44) האם על זקני־קהילה לגלות פחות רגישות כלפי מאמציהם האוהבים של אלה שמספר השעות שלהם הוא מתחת ל”ממוצע”? מבחינת האהבה ליהוה, מאמצים אלה עשויים להיות הרבה מעל לממוצע!
16. (א) אם משגיחים מציינים מספרים בנאומיהם, מדוע עליהם לגלות חוש־הבחנה ואיזון נכון? (ב) מהי הדרך הטובה ביותר לעזור לאחים להגביר את שירותם?
16 היש להפוך עתה הערות אלה ל”חוק” חדש שהס מלהזכיר מספרים ואף ממוצע כלשהו? כלל וכלל לא! הכוונה היא שעל המשגיחים למצוא את האיזון בין עידוד האחים להרחיב את שירותם ובין מתן עזרה לעשות כל שביכולתם בשמחה (גלטים ו׳:4). במשלו של ישוע על ככרי הכסף, הפקיד האדון את הונו בידי עבדיו ”לכל איש לפי כשרונו” (מתי כ״ה:14, 15). בדומה לכך, על זקני־קהילה לקחת בחשבון את האפשרויות של כל מבשר מלכות. הדבר דורש חוש־הבחנה. יתכן מאוד שאחדים אכן זקוקים לעידוד להגביר את שירותם. הם עשויים להעריך סיוע באירגון טוב יותר של פעילותם. מכל מקום, אם ניתן לעזור להם לבצע כל שביכולתם בשמחה, סביר להניח ששמחה זו תחזקם ותניעם להרחיב את פעילותם המשיחית ככל האפשר (ירמיהו כ׳:9; תהלים נ״ט:17; נחמיה ח׳:10).
השלום הנובע מכניעה בשמחה
17, 18. (א) כיצד כניעתנו בשמחה יכולה להביא לשלום ולצדקה? (ב) מה תהא מנת חלקנו אם נקשיב באמת למצוותיו של אלהים?
17 כניעה בשמחה לריבונותו החוקית של יהוה מביאה לנו שלום רב. מחבר התהלים אמר בתפילה ליהוה: ”שלום רב לאוהבי תורתך, ואין למו מכשול” (תהלים קי״ט:165). בצייתנו לחוקי יהוה, אנו מפיקים תועלת אישית. יהוה אמר לעם־ישראל: ”כה אמר יהוה גואלך, קדוש ישראל: ’אני יהוה אלוהיך, מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך. לוא הקשבת למצוותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים’” (ישעיהו מ״ח:17, 18).
18 קורבן־הכופר של המשיח מקנה לנו יחסי שלום עם אלהים (קורינתים ב׳. ה׳:18, 19). אם אנו מגלים אמונה בערכו המכפר של דם המשיח ומתאמצים במסירות להיאבק בחולשותינו ולעשות את רצון אלהים, יקל הדבר על רגשי האשמה שלנו (יוחנן א׳. ג׳:19–23). אמונה מעין זו, הנתמכת במעשים, מעניקה לנו מעמד של צדקה בפני יהוה, תוחלת נפלאה להינצל מן ”הצרה הגדולה” ולחיות לנצח בעולמו החדש של יהוה (ההתגלות ז׳:14–17; יוחנן ג׳:36; יעקב ב׳:22, 23). כל הדברים הללו יכולים להיות מנת חלקנו ’אם נקשיב למצוותיו של אלהים’.
19. במה תלויים אושרנו בהווה ותקוותנו לחיי־נצח, וכיצד ביטא דוד את אמונתנו העמוקה?
19 אכן, אושרנו בהווה ותקוותנו לחיי־נצח בגן־עדן עלי־אדמות תלויים בכניעתנו בשמחה לסמכותו של יהוה כאדון וכריבון היקום. הבה נהיה תמיד שותפים לרגשותיו של דוד, שהצהיר: ”לך, יהוה, הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ. לך יהוה, הממלכה והמתנשא לכל לראש. ועתה אלוהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך” (דברי־הימים א׳. כ״ט:11, 13).
נקודות לזכור
◻ איזה סוג של כניעה וציות חפץ יהוה שיגלו משרתיו?
◻ כיצד זכה ישוע לגמול על ציותו, ומה עלינו להוכיח במעשינו?
◻ כיצד על כל משגיח לחקות את ישוע בדרך שבה נהג בצאן?
◻ מה כרוך בהיותנו תיאוקרטיים?
◻ אילו ברכות מביאה לנו כניעה בשמחה?
(מקור המאמר: 1994/7/1)
[תמונה בעמוד 29]
זקני־קהילה מעודדים את העדר לעשות בשמחה כל שביכולתו
[תמונה בעמוד 32]
אלה המצייתים ליהוה מכל לבם מסבים לו הנאה