יהוה יכול לחזקך
”נותן ליעף כוח, ולאין אונים עוצמה ירבה” (ישעיהו מ׳:29).
1, 2. מה הן כמה מן ההוכחות לכוחו הרב של יהוה?
יהוה הינו אל ”רב כוח”. תפארת בריאתו הגשמית מספקת הוכחה חותכת ל”כוחו הנצחי ואלוהותו” של אלהים. למסרבים להכיר בראיה זו של היותו בורא, אין במה להצטדק (תהלים קמ״ז:5; רומים א׳:19, 20).
2 כוחו של יהוה הולך ונחשף, ככל שהמדענים מוסיפים לחקור את נבכי היקום, על אינספור הגלקסיות שבו, המשתרעות על־פני מרחקים של מאות מיליוני שנות־אור. בלילה חשוך אך בהיר, הבט השמיימה. קרוב לוודאי שתחוש בדומה למחבר־התהלים: ”כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה. מה אנוש כי תזכרנו, ובן־אדם כי תפקדנו?” (תהלים ח׳:4, 5) יהוה אכן גילה דאגה רבה לבני־אדם, לנו! הוא סיפק לאיש ולאשה הראשונים משכן ארצי יפהפה. אפילו לאדמתו היה כוח — להצמיח גידולים ולהניב אוכל מזין ובלתי מזוהם. בני־אדם ובעלי־חיים שואבים כוח פיסי מגילוי זה של כוח אלהים (בראשית א׳:12; ד׳:12; שמואל א׳. כ״ח:22).
3. בנוסף לדברים הפיסיים שביקום, מה עוד משקף את כוח אלהים?
3 מלבד העובדה שהשמים שובים את הלב, ועולם החי והצומח מענג, הם חושפים בפנינו את כוח אלהים. השליח פאולוס כתב: ”הלא עצמותו הנעלמת, היא כוחו הנצחי ואלוהותו, נראית בבירור מאז בריאת העולם בהיותה נתפסת בשכל באמצעות הדברים שנבראו” (רומים א׳:20). אולם קיימת ראיה נוספת לכוחו, הראויה לתשומת־לבנו ולהערכתנו. ’מה’, אתה עשוי לתהות, ’משקף את כוח אלהים יותר מהיקום?’ התשובה היא ישוע המשיח. למעשה השליח פאולוס כתב בהשראה, שהמשיח שהוקע הוא ”גבורת אלהים וחוכמת אלהים” (קורינתים א׳. א׳:24). אפשר שתשאל ’מדוע?’, ’וכיצד יכול הדבר להשפיע על חיי עתה?’
כוח באמצעות בנו
4. כיצד כוחו של אלהים בא לידי ביטוי בנוגע לבנו?
4 כוחו של אלהים בא לידי ביטוי לראשונה, כשברא את בנו יחידו ועשה אותו בצלמו. בן רוחני זה שירת את יהוה כ”אָמוֹן”, בהשתמשו בשפע כוחו של אלהים לבריאת כל שאר הדברים (משלי ח׳:22, 30). פאולוס כתב לאחיו המשיחיים שבקולוסה: ”בו נברא כל אשר בשמים ואשר בארץ, מה שנראה ומה שבלתי נראה... הכל נברא באמצעותו ולמענו” (קולוסים א׳:15, 16).
5–7. (א) כיצד בני־אדם היו מעורבים בעבר בגילויים של כוח אלהים? (ב) מאיזו סיבה נוכל להאמין שכוח אלהים יכול לפעול בקרב המשיחיים כיום?
5 אנו חלק מ’כל אשר נברא בארץ’. אם כן, האם אנו, בני־האדם, יכולים לזכות בכוח אלהים? ובכן, במהלך מגעיו עם בני־אנוש לא מושלמים, מדי פעם העניק יהוה למשרתיו כוח נוסף כדי שימלאו את מטרותיו. משה ידע שעל־פי־רוב בני־אדם לא־מושלמים חיים 70 או 80 שנה (תהלים צ׳:10). מה באשר למשה עצמו? הוא חי עד גיל 120 שנה, בכל זאת ”לא כהתה עינו ולא נס ליחֹה” (דברים ל״ד:7). אף־על־פי שאין משמע הדבר, שאלהים מאפשר לכל אחד ממשרתיו לחיות זמן כה רב או לשמור על חיוניות מעין זו, הדבר אכן מוכיח שיהוה יכול לחזק בני־אנוש.
6 פעלו של אלהים עם אשת אברהם מהווה הוכחה נוספת ליכולתו לחזק גברים ונשים. ”[שרה] קיבלה גם כוח להרות אף לאחר שהזדקנה, שכן חשבה את המבטיח לנאמן”. תן דעתך, למשל, לדרך שבה חיזק אלהים שופטים ואחרים בישראל: ”גדעון וברק ושמשון ויפתח ודוד ושמואל והנביאים, אשר... התחזקו מחולשה” (עברים י״א:11, 32–34).
7 כוח מעין זה עשוי גם לפעול בחיינו. אומנם, כיום לא נצפה אולי לתינוק בדרך נס, או לא נפגין גבורה כשמשון. אך נוכל להיות חזקים, כשם שהזכיר פאולוס לאנשים מן השורה שבקולוסה. אכן, פאולוס כתב לגברים, נשים וילדים, כגון אלה המצויים בקהילות כיום, ואמר שהם ’התחזקו בכל כוח’ (קולוסים א׳:11).
8, 9. כיצד ניגלה כוחו של יהוה בקרב בני־אדם כמונו, במאה הראשונה לספירה?
8 במהלך שירותו הארצי של ישוע, הבהיר יהוה שכוחו פעל דרך בנו. לדוגמה, בעת שהתקבצו ההמונים סביבו בכפר־נחום, ”היתה בו גבורת יהוה לרפא” (לוקס ה׳:17).
9 לאחר תחייתו, הבטיח ישוע לתלמידיו ש’בבוא עליהם רוח־הקודש יקבלו הם כוח’ (מעשי־השליחים א׳:8). וכך היה! היסטוריון אחד מדווח על ההתפתחויות שהתרחשו ימים ספורים לאחר חג־השבועות של שנת 33 לספירה: ”השליחים העידו בכוח רב על תחיית האדון ישוע” (מעשי־השליחים ד׳:33). פאולוס עצמו התחזק לביצוע המלאכה שהטיל עליו אלהים. לאחר שחבק את המשיחיות ושמאור־עיניו שב אליו, ”נתמלא ביתר כוח והביך את היהודים הגרים בדמשק בהוכיחו כי זהו המשיח” (מעשי־השליחים ט׳:22).
10. כיצד נעזר פאולוס בכוחו של אלהים?
10 בהתחשב בכוח־הסבל הרוחני והנפשי הדרוש להשלמת שלושה מסעות הטפה בני אלפי קילומטרים, ללא ספק, נזקק פאולוס לכוח נוסף. הוא סבל קשיים מקשיים שונים, בהחזיקו מעמד במאסרים ובחרפו את נפשו על קידוש השם. כיצד החזיק מעמד? הוא השיב: ”האדון עמד איתי וחיזקני, כדי שתוכרז על־ידי הבשורה במלואה” (טימותיאוס ב׳. ד׳:6–8, 17; קורינתים ב׳. י״א:23–27).
11. באשר לכוח אלהים, איזו תקווה הזכיר פאולוס לאחיו לאמונה שבקולוסה?
11 אין פלא אפוא, שכשכתב פאולוס אל ’אחיו הנאמנים במשיח’ שבקולוסה, הבטיחם שיוכלו ’להתחזק בכל כוח כפי עוצם כבודו [של יהוה], ולהיות בעלי סבלנות ואורך־רוח בכל, ובשמחה’ (קולוסים א׳:2, 11). אף שמילים אלו הופנו בעיקר למשיחיים המשוחים, כל ההולכים בעקבות המשיח יכולים להפיק תועלת רבה ממה שכתב פאולוס.
מחוזקים בקולוסה
12, 13. מהו הרקע לכתיבת האיגרת אל הקולוסים, ומה היתה ככל הנראה התגובה אליה?
12 קהילת קולוסה, שהיתה ממוקמת במחוז הרומי של אסיה, נוסדה ככל הנראה, הודות לפעילות ההטפה של המשיחי הנאמן אֶפַּפְרַס. נראה כי כאשר שמע על מאסרו של פאולוס ברומא בשנת 58 לספירה, החליט אפפרס לבקר אצל השליח ולעודדו בדיווח נפלא על אהבתם ומסירותם של אחיו בקולוסה. כמו־כן, סביר להניח שאפפרס העביר דיווח מהימן על בעיות אחדות שבקהילת קולוסה שהיה צורך לפותרן. פאולוס חש דחף לכתוב לקהילה איגרת, ובה דברי עידוד ותוכחה. גם אתה עשוי לשאוב עידוד רב מהפרק הראשון של איגרת זו, כיון שהוא שופך אור על האופן שבו יהוה יכול לחזק את משרתיו.
13 שווה בנפשך כיצד חשו ודאי האחים והאחיות בקולוסה, כשתיאר אותם פאולוס כ”האחים הנאמנים במשיח”. הם היו ראויים לשבח על ’אהבתם לכל הקדושים’ וכן על ”שהבשורה עושה פרי” למן היום שבו נעשו למשיחיים! הניתן לומר מילים אלה על קהילתנו, או עלינו כפרט? (קולוסים א׳:2–8).
14. למה השתוקק פאולוס באשר לקולוסים?
14 הדיווח שקיבל פאולוס כה נגע לליבו עד כי אמר לקולוסים, כי אין הוא חדל להתפלל בעדם ולבקש ’שיימלאו דעת רצונו [של אלהים], בלווית כל חוכמה ותבונה רוחנית, למען יתהלכו כיאות לפני האדון [יהוה, ע״ח]’. הוא התפלל ’שיניבו פרי בכל מעשה טוב ויגדלו בדעת אלהים ויתחזקו בכל כוח כפי עוצם כבודו, ושתהיה להם סבלנות ואורך־רוח בכל, ובשמחה’ (קולוסים א׳:9–11).
מחוזקים גם כיום
15. כיצד נוכל לגלות אותה גישה שבאה לידי ביטוי בדברי פאולוס אל הקולוסים?
15 איזו דוגמה נפלאה הציב לנו פאולוס! אחינו ברחבי תבל זקוקים לתפילותינו למען יחזיקו מעמד וישמרו על חדוותם על־אף סבלותיהם. בדומה לפאולוס, כשמגיעות לאוזנינו חדשות על אחינו בקהילה או במדינה אחרת שבמצוקה, עלינו להזכירם בתפילותינו. אפשר שקהילה סמוכה נפגעה מאסון־טבע או סובלת מקושי רוחני זה או אחר. יתכן שמשיחיים אחדים מתייסרים במדינה השסועה עקב מלחמת־אזרחים או הרג בין־שבטי. עלינו לבקש מאלהים בתפילותינו שיסייע לאחינו ’להתהלך כיאות לפני האדון [יהוה, ע״ח]’, להמשיך להניב את פירות המלכות בעודם סובלים ולגדול בידע. בדרך זו, משרתי אלהים זוכים לכוח מרוחו, ’בהתחזקם בכל כוח’. הייה סמוך ובטוח שאביך שבשמים ישמע וייענה (יוחנן א׳. ה׳:14, 15).
16, 17. (א) כפי שכתב פאולוס, על מה עלינו להודות? (ב) באיזה מובן ניצלו משרתי אלהים וזכו לסליחה?
16 פאולוס כתב, שעל הקולוסים ’להודות לאב שהכשיר אותם להשתתף בנחלת הקדושים באור’. הבה נודה גם אנו לאבינו השמימי על תפקידנו בסידור שלו, בין אם בתחומה השמימי של המלכות ובין אם בתחומה הארצי. כיצד הפך אלהים בני־אדם לא־מושלמים לרצויים בעיניו? פאולוס כתב לאחיו המשוחים: ”[הוא] הצילנו משלטון החושך והעבירנו אל מלכות בנו אהובו, אשר בו לנו הפדות, סליחת החטאים” (קולוסים א׳:12–14).
17 תהא תקוותנו אשר תהא, שמימית או ארצית, מדי יום אנו מודים ליהוה על שהצילנו מסדר־דברים מושחת זה השרוי בחשיכה, באמצעות אמונתנו בקורבן־הכופר יקר־הערך של בנו האהוב, שסיפק יהוה (מתי כ׳:28). קורבן־הכופר מועיל למשיחיים משוחי־הרוח, בהתייחסו אליהם באופן מיוחד, כך שביכולתם ’לעבור אל מלכות בנו אהובו’ (לוקס כ״ב:20, 29, 30). אך, אפילו עתה אלה השייכים ל’צאן האחרות’ מפיקים גם הם תועלת מקורבן־הכופר (יוחנן י׳:16). ביכולתם לזכות לסליחת אלהים וכך לרכוש מעמד של צדקה לפניו, כידידיו. הם נוטלים חלק נכבד בהכרזת ”בשורה טובה זו של המלכות” בעת זו של הקץ (מתי כ״ד:14, ע״ח). יתרה מזו, יש להם התקווה הנהדרת להיעשות לצדיקים גמורים ולמושלמים מבחינה גופנית, בתום אלף שנות שלטון המשיח. בקוראך את התיאור המופיע בהתגלות ז׳:13–17, קרוב לוודאי שתסכים שהנסיבות המתוארות שם הן הוכחה לגאולה ולברכה.
18. איזה ריצוי המוזכר בקולוסים, אלהים עדיין משיג?
18 איגרתו של פאולוס מסייעת לנו להבין מה רב חובנו לאיש הגדול ביותר שחי אי־פעם עלי־אדמות. מה השיג אלהים באמצעות המשיח? ’הוא ריצה אל עצמו את הכל. הן מה שבשמים והן מה שבארץ, באמצעותו, בעשיית שלום בדמו על הצלב [עמוד ההוקעה, ע״ח]’. מטרת אלהים היא להשיב את כל הבריאה לאחדות מלאה עימו, כפי שהיה לפני המרד בגן־עדן. האחד ששימש כאמצעי לבריאת הכל, הוא זה המשמש גם להגשמת ריצוי זה (קולוסים א׳:20).
מחוזקים לאיזו מטרה?
19, 20. במה תלוי היותנו קדושים וללא דופי?
19 על אלה מאיתנו שהתרצו לאלהים מוטלת אחריות. בעבר היינו חוטאים ונוכרים לאלהים. אולם עתה, כשאנו מאמינים בקורבן־הכופר של ישוע וכשמחשבותינו אינן נסובות עוד על מעשי רישעה, אנו למעשה עומדים לפני אלהים ”קדושים, בלי מום ובלי דופי” (קולוסים א׳:21, 22). שער בנפשך, כשם שאלהים לא התבייש בעדיו הנאמנים מקדם, כן אין הוא בוש בנו — להיקרא אלוהינו (עברים י״א:16). כיום, איש אינו יכול להאשימנו שנשאנו את שמו המהולל לשווא, או שפחדנו להכריז שם זה לקצווי תבל!
20 אך, שים לב לדברי האזהרה שהוסיף פאולוס בקולוסים א׳:23: ”אם אומנם עומדים אתם מבוססים ויציבים באמונה ואינכם מרפים מהתקווה הכלולה בבשורה ששמעתם, היא הבשורה שהוכרזה לכל הבריאה מתחת לשמים”. דברים כה רבים תלויים בהישארותנו נאמנים ליהוה, בלכתנו בעקבות בנו היקר. יהוה וישוע עשו כה רבות למעננו! הבה נוכיח את אהבתנו אליהם בכך שניישם את עצת פאולוס.
21. מדוע יש לנו סיבה טובה להיות נרגשים כיום?
21 המשיחיים שבקולוסה היו נרגשים בוודאי לשמוע ש’הבשורה הטובה ששמעו’ כבר ”הוכרזה לכל הבריאה מתחת לשמים”. כיום, מרגש אף יותר לשמוע על היקף ההכרזה של הבשורה הטובה על המלכות, באמצעות הרבה מעבר לארבעה מיליון וחצי עדים, ביותר מ־230 ארצות. מדי שנה, 000,300 איש בקירוב, בני כל האומות מתרצים לאלהים (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20).
22. גם אם נסבול, מה יכול אלהים לעשות למעננו?
22 אף כי פאולוס היה ככל הנראה במאסר בשעה שכתב את האיגרת אל הקולוסים, הוא כלל לא קונן על מר גורלו. אדרבה, הוא אמר: ”כעת אני שמח בסבל שאני סובל למענכם”. פאולוס ידע מה כרוך בלהיות עם ”סבלנות ואורך רוח בכל, ובשמחה” (קולוסים א׳:11, 24). אך הוא ידע שלא עשה כן בכוחו שלו. יהוה חיזק אותו! כן גם כיום. אלפי עדים שנאסרו ונרדפו לא איבדו את שמחתם בשירות יהוה. לעומת זאת, הם למדו להעריך את אמיתות דברי־אלהים המופיעים בישעיהו מ׳:29–31: ”נותן ליעף כוח... קווי יהוה יחליפו כוח”.
23, 24. מהו ’הסוד המקודש’ המוזכר בקולוסים א׳:26?
23 הטפת הבשורה הטובה המתמקדת במשיח היתה רבת־משמעות עבור פאולוס. הוא רצה שאחרים יעריכו את תפקידו של ישוע במטרת אלהים, לכן הוא תיאר אותה כ”סוד מקודש [ע״ח] שהיה צפון מעולמים ומדורות”. אולם היא לא נועדה להישאר בגדר סוד לעד. פאולוס הוסיף: ”עתה נגלה לקדושיו” (קולוסים א׳:26). כשפרץ המרד בגן־עדן, הבטיח יהוה עתיד טוב יותר, בנבאו שזרע האשה ימחץ את ראש הנחש (בראשית ג׳:15). מה היה פשר הדבר? במשך דורות, מאות שנים, נותר הדבר בגדר תעלומה. אזי בא ישוע ו’הוציא לאור את החיים והאל־כיליון על־ידי הבשורה’ (טימותיאוס ב׳. א׳:10).
24 אכן, ’הסוד המקודש’ מתמקד במשיח ובמלכותו. פאולוס הזכיר את ”מה שבשמים”, בהתייחסו לאלה שישתתפו בשלטון המלכות יחד עם המשיח. הם יהוו אמצעי להרעפת רוב ברכות על ”מה שבארץ”, אלה שיהנו מגן־עדן נצחי עלי־אדמות. ביכולתך להבחין אפוא, מה הולם היה מצד פאולוס להתייחס ל”עושר תפארת הסוד” המקודש (קולוסים א׳:20, 27).
25. כפי שמצויין בקולוסים א׳:29, מה צריכה להיות גישתנו עתה?
25 פאולוס חיכה בכיליון־עיניים לתפקידו במלכות. אך, הוא הבין שאל לו פשוט לשבת בחיבוק ידיים ולצפות. ”אני גם עמל ונאבק, כמידת פעולתו של הפועל בי בגבורה” (קולוסים א׳:29). שים לב שיהוה, דרך המשיח, חיזק את פאולוס לביצוע שירות מציל חיים. יהוה יכול לנהוג כך גם עבורנו כיום. אך, עלינו לשאול את עצמנו, ’האם מפעמת בקרבי אותה להיטות לבשר לזולת, כפי שהיתה לי כשלמדתי את האמת?’ מהי תשובתך? מה יכול לעזור לכל אחד מאיתנו להמשיך ’לעמול ולהיאבק, כמידת פעולתו של כוח יהוה הפועל בנו’? המאמר הבא ידון בנושא זה בדיוק.
(מקור המאמר: 1994/12/15)
האם הבחנת?
◻ מדוע יכולים אנו להיות בטוחים שיהוה יכול לגלות את כוחו למען בני־האדם?
◻ מהו הרקע לדברי פאולוס שבקולוסים פרק א׳?
◻ כיצד אלהים מבצע את הריצוי המוזכר בקולוסים א׳:20?
◻ על־ידי כוחו, מה יכול יהוה לבצע באמצעותנו?
[מפה בעמוד 22]
קולוסה