המון רב עובד את אלהים
”הם נמצאים לפני כסא אלהים ועובדים אותו יומם ולילה בהיכלו” (ההתגלות ז׳:15).
1. איזה ציון דרך בהבנה רוחנית הושג בשנת 1935?
ב־31 במאי 1935, שמחה גדולה היתה נחלתם של הנוכחים בכינוס של עדי־יהוה בעיר וושינגטון. שם, לראשונה, זוהה בבירור ההמון הרב שבהתגלות ז׳:9, בתואם עם שאר הכתוב במקרא ועם המאורעות שכבר החלו להתרחש.
2. מה הצביע על כך שמספר אנשים הולך וגדל הבינו שאלהים לא קרא להם לחיים שמימיים?
2 כששה שבועות קודם לכן, בחגיגת סעודת־האדון שנערכה בקהילות עדי־יהוה, 681,10 מן הנוכחים (ביחס של כ־1 ל־6) לא נטלו מן הסמלים, המצה והיין, ו־688,3 מהם היו פעילים בהכרזה על מלכות אלהים. מדוע לא נטלו הם מן הסמלים? משום שעל יסוד מה שלמדו מן המקרא, הבינו שאלהים לא קרא להם לחיים שמימיים, אלא שישנה דרך אחרת שממנה יוכלו להפיק תועלת מהאמצעים שסיפק אלהים באהבה. אם כן, בכינוס זה, מה אירע כאשר הנואם ביקש: ”יעמדו נא כל אלה שתקוותם לחיות לנצח עלי־אדמות”? אלפים קמו על רגליהם, כשהקהל מריע ארוכות.
3. מדוע זיהוי ההמון הרב נתן דחף חדש לשירות־השדה, וכיצד חשו העדים בנוגע לכך?
3 הדברים שהנוכחים למדו בכינוס זה נתנו להם דחף חדש בשירותם. הם למדו להבין כי עתה, לפני שיגיע קץ סדר־הדברים הישן, לא רק אלפים ספורים אלא המון רב של אנשים יזכו להזדמנות להיכנס לסידור שערך יהוה להינצלות, תוך תקווה לחיות לנצח עלי־אדמות. איזה מסר מלבב הוצג אותה עת לאוהבי האמת! עדי־יהוה הבינו שנכונה להם עבודה רבה — פעילות משמחת. שנים רבות מאוחר יותר, נזכר ג׳ון בות’, שהיה לחבר בגוף־המנהל: ”הכינוס העניק לנו סיבות רבות לשמחה”.
4. (א) עד לאיזו מידה אכן התבצע איסוף של ההמון הרב מאז 1935? (ב) באיזו דרך מבטאים חברי ההמון הרב את אמונתם החיה?
4 במרוצת השנים שלאחר מכן, חל גידול ניכר במספר עדי־יהוה. חרף הרדיפות הקשות התכופות שניחתו עליהם במהלך מלחמת־העולם השנייה, גדל מספרם כמעט פי שלושה תוך עשור שנים. וכן, מספר המבשרים שנטלו חלק במתן עדות פומבית בשנת 1935, 153,56, גדל והגיע בשנת 1994 למעלה מ־000,900,4 מבשרי מלכות ביותר מ־230 ארצות. רובם המכריע של המונים אלה מצפים בדריכות להימנות עם אלה הזוכים לחסד יהוה, לחיים מושלמים בגן־עדן עלי־אדמות. בהשוואה לעדר הקטן, הם אכן הפכו להמון רב. אין הם אנשים האומרים שהם מאמינים אך אינם מבטאים זאת במעשים (יעקב א׳:22; ב׳:14–17). כולם חולקים עם אחרים את הבשורה הטובה על מלכות אלהים. האם אתה אחד מן ההמון המאושר הזה? סימן־זיהוי חשוב הוא להיות עד פעיל, אך אין די בכך.
”עומדים לפני הכסא”
5. על מה מעידה העובדה שחברי ההמון הרב ”עומדים לפני הכסא”?
5 בחזון שניתן לשליח יוחנן, הוא ראה אותם ”עומדים לפני הכסא ולפני השה” (ההתגלות ז׳:9). עמידתם לפני כסא אלהים, כמתואר בהקשר זה, מעידה שריבונות יהוה זוכה אצלם להכרה מלאה. כלולים בכך דברים רבים. לדוגמה: (א) הם מכירים בזכותו של יהוה להחליט עבור משרתיו מה טוב ומה רע (בראשית ב׳:16, 17; ישעיהו ה׳:20, 21). (ב) הם שומעים ליהוה כשהוא מדבר אליהם באמצעות דברו (דברים ו׳:1–3; פטרוס ב׳. א׳:19–21). (ג) הם מבינים את חשיבות הכניעה לאלה שבידיהם הפקיד יהוה את ההשגחה (קורינתים א׳. י״א:3; אפסים ה׳:22, 23; ו׳:1–3; עברים י״ג:17). (ד) חרף אי־שלימותם, הם משתדלים בכנות להיענות להדרכות התיאוקרטיות, לא בכפייה אלא ברצון, מעומק לבם (משלי ג׳:1; יעקב ג׳:17, 18). הם עומדים לפני הכסא כדי לעבוד את יהוה, אשר לו הם מגלים כבוד רב ואהבה עמוקה. במקרה של ההמון הרב הזה, ’עמידתם’ לפני הכסא ולפני השה מעידה על שביעות־רצונו של היושב על הכסא. (השווה ההתגלות ו׳:16, 17.) שביעות־רצון כתוצאה ממה?
”לבושים גלימות לבנות”
6. (א) מה משתמע מכך שחברי ההמון הרב ”לבושים גלימות לבנות”? (ב) כיצד זוכה ההמון הרב למעמד של צדקה לפני יהוה? (ג) באיזו מידה האמונה בערכו המכפר של דמו השפוך של המשיח משפיעה על חיי ההמון הרב?
6 תיאור המראה שראה השליח יוחנן אומר שחברי ההמון הרב ”לבושים גלימות לבנות”. גלימות לבנות אלה מסמלות את מעמדם הטהור והישר לפני יהוה. כיצד זכו למעמד זה? כבר ציינו שבחזון שראה יוחנן הם עומדים ”לפני השה”. הם מכירים בישוע המשיח כ”שה האלהים הנושא חטאת העולם” (יוחנן א׳:29). יוחנן שמע את אחד הזקנים, שעמד בחזון לפני כסא אלהים, מסביר: ”הם כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה. לכן הם נמצאים לפני כסא אלהים” (ההתגלות ז׳:14, 15). בלשון ציורית, הם כיבסו את גלימותיהם כשגילו אמונה בערכו המכפר של דם המשיח. הסכמתם עם ההוראה המקראית בנוגע לקורבן־הכופר אינה רעיונית גרידא. הערכה לכך משפיעה על האדם הפנימי שלהם; ולפיכך הם מאמינים ’בלבבם’ (רומים י׳:9, 10). יש לדבר השפעה מרחיקת־לכת על אורח־חייהם. תוך אמונה, הם מקדישים את עצמם ליהוה על יסוד קורבן המשיח, בסמלם זאת בטבילה במים, כשהם אכן חיים בתואם עם הקדשתם ולפיכך לומדים ליהנות מקשר עם אלהים, הרצוי בעיניו. איזו זכות נפלאה — אחת שיש לשמור עליה בקפידה! (קורינתים ב׳. ה׳:14, 15).
7, 8. כיצד עזר ארגון יהוה לחברי ההמון הרב לשמור שגלימותיהם לא תוכתמנה?
7 תוך דאגה אוהבת לטובתם התמידית, הצביע ארגון יהוה שוב ושוב על גישות והתנהגות העלולות להכתים את גלימות זהותו של האדם, עד כי חרף התיימרותו, אין הוא תואם את התיאור הנבואי שבהתגלות ז׳:9, 10 (פטרוס א׳. א׳:15, 16). כמשנה תוקף למה שיצא לאור בעבר, חוברות המצפה בשנת 1941 ובשנים שלאחר־מכן, הראו שוב ושוב שאין זה הולם כלל להטיף לאחרים ובשעות־הפנאי, לעסוק במעשים כמו זנות וניאוף (תסלוניקים א׳. ד׳:3; עברים י״ג:4). בשנת 1947, הודגש שהערכים המשיחיים של יהוה בנוגע לנישואין תקפים בכל הארצות; מבלי להתחשב במוסכמות חברתיות מקומיות מכל סוג שהוא, אלה שהמשיכו לדגול בריבוי נשים לא יכלו להיות עדיו של יהוה (מתי י״ט:4–6; טיטוס א׳:5, 6).
8 בשנת 1973, הובהר לעדי־יהוה בכל רחבי העולם כי עליהם לחדול לחלוטין מכל נוהג שללא ספק מטמא, כגון השימוש בטבק, ואין זה משנה היכן הם — לא רק באולם־המלכות או בשירות־השדה, אלא אף במקום עבודתם החילונית או בפינה מבודדת מחוץ לטווח־ראייתם של אחרים (קורינתים ב׳. ז׳:1). בשנת 1987, בכינוסים המחוזיים של עדי־יהוה, קיבלו צעירים משיחיים הדרכות תקיפות, שלפיהן עליהם לשמור על מעמד טהור לפני אלהים, להישמר מפני ניהול חיים כפולים (תהלים כ״ו:1, 4). חזור ושנֹה, הזהיר המצפה מפני היבטים שונים של רוח העולם משום ש”עבודת־אלהים טהורה ותמימה לפני אלהים אבינו” כוללת ”להישמר נקי מטומאת העולם” (יעקב א׳:27).
9. מי יעמדו לפני כסא אלהים ויהיו רצויים לפניו לאחר הצרה הגדולה?
9 אלה שאמונתם מניעה אותם לחיות תוך שמירה על טוהר רוחני ומוסרי, יישארו ”עומדים לפני הכסא” כמשרתיו הרצויים של אלהים לאחר בוא הצרה הגדולה. אין אנשים אלה רק מתחילים באורח־חיים משיחי, אלא הם מתמידים בו בנאמנות (אפסים ד׳:24).
”כפות תמרים בידיהם”
10. מהי משמעות כפות התמרים שראה יוחנן בידי ההמון הרב?
10 אחד ממאפייניהם הבולטים של חברי ההמון הרב, כשם שציין השליח יוחנן, הינו ש”כפות תמרים בידיהם”. מה משמעות הדבר? אין ספק שכפות תמרים אלה הזכירו ליוחנן את חג־הסוכות, החג השמח ביותר בלוח העברי, שנחוג לאחר הקציר המאוחר. בתואם עם התורה, הסוכות שבהן ישבו במהלך החג נעשו מכפות תמרים ועלי עצים אחרים (ויקרא כ״ג:39–40; נחמיה ח׳:14–18). עובדי אלהים אף נפנפו בכפות התמרים במקדש במהלך שירת ההלל (תהלים קי״ג עד קי״ח). קרוב לוודאי שהנפנוף בכפות התמרים הזכיר ליוחנן את המקרה שבו רכב ישוע אל תוך ירושלים כשהמון עובדי־אל מנפנפים בשמחה בכפות תמרים וקוראים: ”ברוך הבא בשם יהוה! מלך ישראל!” (יוחנן י״ב:12, 13) אם כן, הנפנוף בכפות התמרים מעיד על כך שההמון הרב מהלל בשמחה את מלכות יהוה ואת המלך שמינה.
11. מדוע משרתי אלהים אכן מוצאים שמחה רבה בשירות יהוה?
11 ההמון הרב מגלה רוח זו של שמחה אפילו עתה, בשרתם את יהוה. אין פרוש הדבר שאין הם מתמודדים עם קשיים, שאינם מתנסים בצער או בכאב. אך, הסיפוק שהם מפיקים משירות יהוה והשבעת־רצונו מאפיל על דברים אלה. כך, שליחה ששירתה עם בעלה כ־45 שנה בגואטמלה, סיפרה על התנאים הנחשלים שהקיפו אותם, על העמל והמסעות המסוכנים שהיו חלק בלתי נפרד מחייהם, בשעה שהשתדלו להגיע לכפרים האינדיאנים כשבפיהם בשורת המלכות. היא סיכמה: ”היתה זו התקופה היפה ביותר בחיינו, שבה היינו מאושרים מאוד”. אף־על־פי שהיא חשה את השפעות הגיל המתבגר והחולי, באחד מרישומיה האחרונים ביומנה היו המילים: ”היו אלה חיים טובים, מלאי גמול”. בכל קצוות תבל, מזדהים עדי־יהוה עם הרגשתה בנוגע לשירותם.
”עובדים אותו יומם ולילה”
12. אילו מעשים שמתבצעים עלי־אדמות יומם ולילה, רואה יהוה?
12 עובדי יהוה מאושרים אלה ”עובדים אותו יומם ולילה בהיכלו” (ההתגלות ז׳:15). בכל רחבי העולם, מיליונים נוטלים חלק בשירות מקודש זה. כאשר בארצות מסוימות זוהי שעת לילה ואנשים נמים את שנתם, בארצות אחרות השחר כבר הפציע ועדי־יהוה עסוקים במתן עדות. כשכדור־הארץ סב על צירו, דרך־קבע יום וליל, הם שרים תהילות ליהוה (תהלים פ״ו:9). אך, השירות יומם ולילה שאליו מתייחס ספר ההתגלות ז׳:15 הינו אף אישי יותר.
13. כיצד מעיד המקרא על משמעות עבודת־אלהים ”יומם ולילה”?
13 יחידים המרכיבים את ההמון הרב עובדים את אלהים יומם ולילה. האם משמע הדבר שכל מעשיהם נחשבים לשירות מקודש? אמת, את כל מה שהם עושים, הם לומדים לעשות בדרך שתסב כבוד ליהוה (קורינתים א׳. י׳:31; קולוסים ג׳:23). אולם, ’עבודה’ זו מתייחסת אך ורק לכל מה שקשור ישירות לעבודת־האלהים של הפרט. עיסוק בפעילות ”יומם ולילה” מרמז על סדירות ועקביות בד־בבד עם מאמץ כן. (השווה יהושע א׳:8; לוקס ב׳:37; מעשי־השליחים כ׳:31; תסלוניקים ב׳. ג׳:8.)
14. מה יגרום לשירות־השדה שלנו להתאים לתיאור של עבודת־אלהים ”יומם ולילה”?
14 בעודם עובדים את יהוה בחצרות הארציות של היכלו הרוחני האדיר, אלה החברים בהמון הרב משתדלים ליטול חלק סדיר ועקבי בשירות־השדה. רבים שמו להם למטרה ליטול חלק בשירות־השדה מדי שבוע. אחרים מתאמצים לשרת כחלוצים רגילים או כחלוצים עוזרים. תדירות, הללו עסוקים השכם בבוקר בהטפת הבשורה במקומות ציבוריים ובחנויות. כדי לבוא לקראת אנשים מעוניינים, מספר עדים מנהלים שיעורי־מקרא בשעות הלילה המאוחרות. הם נותנים עדות כשהם עורכים קניות, בשעת הנסיעה, במרוצת הפסקת־האוכל ובאמצעות הטלפון.
15. בנוסף לשירות־השדה, מה כלול בעבודת־האלהים שלנו?
15 השתתפות באסיפות הקהילה הינה חלק נוסף של עבודת־האלהים שלנו; וכן הפעילות הכרוכה בבנייתם ובאחזקתם של אולמות לאסיפות ולכינוסים משיחיים. הדבר כולל השקעת מאמצים לעידוד אחים ואחיות משיחיים ולעזור להם, מבחינה רוחנית וחומרית כאחד, כדי שיוכלו להמשיך להיות פעילים בעבודת יהוה. כרוכה בכך פעילותם של ועדי־הקשר עם בתי־חולים. שירות בית־אל על צורותיו השונות וכן עבודה התנדבותית בכינוסים, כולם מהווים עבודת־אלהים. אמת, כשחיינו סובבים על יחסינו עם יהוה, הם מלאים בעבודת־אלהים. כשם שאומר המקרא, משרתי יהוה ”עובדים אותו יומם ולילה”, ובכך הם מוצאים שמחה רבה (מעשי־השליחים כ׳:35; טימותיאוס א׳. א׳:11).
”מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות”
16. כיצד מתאמת הכתוב שחברי ההמון הרב באים ”מכל האומות”?
16 ההמון הרב בא מכל האומות. אלהים אינו נושא־פנים, וקורבן־הכופר שסיפק באמצעות ישוע המשיח, יש בו די כדי לכפר על כולם. כשההמון הרב זוהה לראשונה על־פי המקרא בשנת 1935, היו עדי־יהוה פעילים ב־115 ארצות. עד לשנות ה־90’, מספר הארצות שבהן מתבצע החיפוש אחר דמויי־כבש הגיע ליותר מכפול (מרקוס י״ג:10).
17. מה נעשָׂה כדי לעזור לאנשים ”מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות” להשתייך להמון הרב?
17 כדי לאתר חברי המון רב עתידיים, לא הקדישו עדי־יהוה תשומת־לב לאומות בלבד אלא גם לשבטים ולעמים ולקבוצות הלשוניות שבקרב אומות אלה. כדי להגיע לכל אותם אנשים, הוציאו העדים לאור ספרות מקראית בלמעלה מ־300 שפות. כרוכה בכך הכשרת צוותי תרגום והחזקתם, אספקת ציוד ממוחשב המסוגל לעבד את כל אותן שפות, לרבות ההדפסה עצמה. במרוצת חמש השנים האחרונות בלבד, 36 שפות, השגורות בפי כ־000,000,98 אנשים, נוספו לרשימה. יתר־על־כן, העדים משתדלים לבקר אישית אצל אותם אנשים כדי לעזור להם להבין את דבר־אלהים (מתי כ״ח:19, 20).
”מן הצרה הגדולה”
18. (א) בפרוץ הצרה הגדולה, מי יזכו להגנה? (ב) אילו הכרזות מאושרות תישמענה אותה עת?
18 כשהמלאכים משחררים את רוחות ההשמדה, שאליהן מתייחס ספר ההתגלות ז׳:1, לא רק ’עבדי אלהים’ המשוחים יתנסו בהגנתו האוהבת של יהוה, אלא גם ההמון הרב שהצטרף אליהם בעבודת־אלהים אמיתית. כשם שנאמר לשליח יוחנן, אלה מההמון הרב ”הבאים מן הצרה הגדולה” מהווים את הניצולים. מה רמה תהא קריאת ההודיה וההלל שבפיהם בהכריזם: ”הישועה לאלוהינו היושב על הכסא ולשה”! כל משרתי אלהים הנאמנים שבשמים יתנו קולם אף הם ויכריזו: ”אמן. הברכה והכבוד, החוכמה והתודה, היקר והגבורה והעוז לאלוהינו לעולמי עולמים. אמן” (ההתגלות ז׳:10–14).
19. באיזו פעילות משמחת יהיו הניצולים להוטים ליטול חלק?
19 איזו עת משמחת תהא זו! כל אלה החיים יהיו משרתיו של האל האמיתי האחד! שמחתם הגדולה מכל תהא לשרת את יהוה. נכונה להם עבודה רבה — פעילות משמחת! הארץ עתידה להיהפך לגן־עדן. מיליארדי המתים עתידים לקום לתחייה ואזי להתחנך בדרכי יהוה. איזו זכות משמחת תהא זו להשתתף בכך!
(מקור המאמר: 1995/2/1)
כיצד תשיב?
◻ איזו השפעה היתה למאורעות של שנת 1935 על שירות־השדה של עדי־יהוה?
◻ על מה מעידה העובדה שחברי ההמון הרב נראים ”עומדים לפני הכסא”?
◻ כיצד על ההערכה לדם השה להשפיע על אורח־החיים?
◻ מהי משמעות הנפנוף שלהם בכפות תמרים?
◻ כיצד ההמון הרב עובד את אלהים יומם ולילה?
[תמונות בעמודים 12, 13]
עבודת־האלהים שלהם משקפת סדירות, חריצות ומאמץ כן