תהיה תחייה של הצדיקים
”ויש לי תקווה באלהים שתהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים” (מעשי־השליחים כ״ד:15).
1. בפני איזה מצב עומדים כל בני־האדם מאז חטאם של אדם וחוה?
”כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה, כי אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול אשר אתה הולך שמה” (קהלת ט׳:10). במילים מעטות אלה שנבחרו בקפידה, המלך שלמה החכם מתאר את המצב שבפניו עומד כל דור אנושי מאז חטאם של הורינו הראשונים, אדם וחוה. ללא יוצא מן הכלל, המוות לבסוף ’בולע’ את כולם — עשיר ועני, מלך ואיש פשוט, מאמין וחסר־אמונה. אמת, המוות ”מָלַךְ” (רומים ה׳:17).
2. מדוע ישנם נאמנים אשר התאכזבו במרוצת עת קץ זו?
2 חרף הקדמה האחרונה של מדע הרפואה, המוות עדיין מושל בכיפה אפילו כיום. אף־על־פי שאין פלא בכך, יש שהתאכזבו במידת־מה כשבסופו־של־דבר נאלצו להתמודד עם אויב זה משכבר הימים. מדוע? ובכן, כבר בשנות ה־20’ הכריזה חברת המצפה את הבשורה ”מיליונים החיים עתה לא ימותו לעולם”. מי הם אפוא אותם מיליונים? הללו ה”כבשים” שבדברי ישוע על הכבשים והעזים (מתי כ״ה:31–46). נובא שדמויי־כבש אלה יופיעו במרוצת עת הקץ ושתקוותם תהיה חיי־נצח בגן־עדן עלי־אדמות. עם חלוף השנים, זכו משרתי אלהים להבנה טובה יותר באשר לתפקיד ”כבשים” אלה במטרות אלהים. הובן שצייתנים אלה יופרדו מן ”העזים” העיקשות, ושלאחר השמדת אותם רשעים, יִירשו הכבשים את התחום הארצי של המלכות שהוכנה עבורם.
איסוף דמויי־הכבש
3. באיזו פעילות התרכז עם אלהים החל משנת 1935?
3 החל משנת 1935, ”העבד הנאמן” התרכז באיתור דמויי־כבש אלה ובהבאתם לארגון יהוה (מתי כ״ד:45; יוחנן י׳:16). משיחיים אלה, הנכונים ללמוד, הבינו שישוע מולך עתה במלכותו השמימית של יהוה, ושבקרוב יגיע קצו של סדר־הדברים המרושע ואת מקומו יתפוס עולם חדש אשר צדק ישכון בו (פטרוס ב׳. ג׳:13; ההתגלות י״ב:10). בעולם חדש זה, יתגשמו דבריו המלבבים של ישעיהו: ”בילע המוות לנצח” (ישעיהו כ״ה:8).
4. חרף תקוותם הכנה לראות את הצדקת ריבונותו של יהוה בהר־מגידון, מה אירע לרבים מן הצאן האחרות?
4 מאחר שקץ עולמו של השטן הוא כה קרוב, משיחיים דמויי־כבש ייהנו מאוד לחיות עד שתושלם הצדקת ריבונותו של יהוה, במרוצת הצרה שתבוא על ”בבל הגדולה” ועל שאר עולמו של השטן (ההתגלות י״ט:1–3, 19–21). אנשים רבים לא זכו לראות זאת. רבים, אשר קיוו להימנות עם אותם ”מיליונים” שלא ימותו לעולם, אכן מתו. חלקם מתו על קידוש־השם עבור האמת, בבתי־כלא ובמחנות־ריכוז או בידי קנאים דתיים. אחרים נהרגו בתאונות או מתו מוות ’טבעי’ — מחולי ומזקנה (תהלים צ׳:9, 10; קהלת ט׳:11). ללא ספק, בטרם יבוא הקץ ימותו נוספים. כיצד יוכלו הם לראות את התגשמות ההבטחה על עולם חדש אשר צדק ישכון בו?
תקוות התחייה
5, 6. איזה עתיד נכון לבעלי התקווה הארצית המתים לפני הר־מגידון?
5 השליח פאולוס השיב על כך, כשנשא את דבריו לפני המושל הרומי, פליקס. ככתוב במעשי־השליחים כ״ד:15, הכריז פאולוס באומץ: ”ויש לי תקווה באלהים שתהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים”. תקוות התחייה מפיחה בנו אומץ לנוכח המצוקות הקשות ביותר. בזכות תקווה זו, אחינו ואחיותינו היקרים הנופלים למשכב והחשים שהם על סף מוות, אינם מיואשים. יהא אשר יהא, הם יודעים שיזכו בגמול לנאמנותם. הודות לתקוות התחייה, אחינו ואחיותינו האמיצים העומדים בפני מוות מיד רודפיהם, יודעים שאין כל סיכוי שרודפיהם ינצחו (מתי י׳:28). כשאחד בקהילה נפטר, אנו עצובים לאבד אדם זה. אותה שעה, אם הוא או היא חברי הצאן האחרות, אנו שמחים שאחינו לאמונה הוכיח את נאמנותו עד יום מותו ושעתה הוא נח, בטוח בעתיד בעולמו החדש של אלהים (תסלוניקים א׳. ד׳:13).
6 אכן, תקוות התחייה היא מאפיין חיוני של אמונתנו. מדוע, אם כן, אמונתנו בתחייה עזה כל־כך, ומי שותף לתקווה זו?
7. מהי התחייה, ומה הם מספר פסוקים המביעים את ודאותה?
7 המלה היוונית ל”תחייה” הינה אָ–נַ–סְטָ–סִיס, שמשמעה המילולי הוא ”תקומה”. היא מתייחסת ביסודו־של־דבר לתקומה מן המתים. מעניין לציין, כי המלה ”תחייה” כלל אינה מופיעה בתנ״ך, אך תקוות התחייה מתבטאת בו בבירור. אנו רואים אותה, למשל, בדברים שנשא איוב בשעת סיבלו: ”מי יתן בשאול תצפינני... תשית לי חוק ותזכרני!” (איוב י״ד:13) בדומה לכך, אנו קוראים בהושע י״ג:14: ”מיד שאול אפדם; ממוות אגאלם. אהי דבריך מוות? אהי קטבך שאול?” בקורינתים א׳. ט״ו:55, ציטט השליח פאולוס מילים אלה והראה שהניצחון המנובא על המוות יושג על־ידי התחייה. (כמובן, בפסוק זה דיבר פאולוס על התחייה השמימית.)
מאמינים ’מוצדקים’
8, 9. (א) כיצד יכולים בני־אדם לא־מושלמים להשתתף בתחייה של הצדיקים? (ב) מהו היסוד לתקוותנו לחיים שלא יבואו אל קיצם במוות?
8 בדבריו לפליקס שצוטטו בסעיף 5, אמר פאולוס שתהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים. מי הם הצדיקים אשר יוקמו לתחייה? ובכן, אין אדם צדיק מטבעו. כולנו חוטאים מלידה, ואנו מבצעים חטאים במשך כל חיינו — דבר ההופך אותנו ראויים למוות משתי סיבות (רומים ה׳:12; ו׳:23). אולם, אנו מוצאים במקרא את המונח ”מוצדק” (רומים ג׳:28). הדבר מתייחס לאנשים, שלמרות חוסר שלימותם, יהוה סלח להם על חטאיהם.
9 השימוש הבולט ביותר בביטוי זה מתייחס למשיחיים המשוחים, בעלי התקווה השמימית. ברומים ה׳:1, השליח פאולוס אומר: ”על כן לאחר שהוצדקנו על־סמך אמונה יש לנו שלום עם אלהים הודות לאדוננו ישוע המשיח”. כל המשיחיים המשוחים מוצדקים בזכות אמונתם. אמונה במה? כשם שפאולוס הסביר זאת בפרוטרוט באיגרתו אל הרומים, זו האמונה בישוע המשיח (רומים י׳:4, 9, 10). ישוע מת כאדם מושלם ולאחר מכן הוקם לתחייה ועלה השמיימה כדי להגיש את ערך חייו הארציים למעננו (עברים ז׳:26, 27; ט׳:11, 12). כשקיבל יהוה קורבן זה, ישוע פדה למעשה את הגזע האנושי מן השעבוד לחטא ולמוות. אלה המאמינים בסידור זה מפיקים ממנו תועלת רבה (קורינתים א׳. ט״ו:45). על יסוד זה, גברים ונשים נאמנים מחזיקים בתקווה לרשת חיים אשר לא יבואו אל קיצם באמצעות האויב האכזר, המוות (יוחנן ג׳:16).
10, 11. (א) איזו תחייה נכונה למשוחים הנאמנים? (ב) לאיזה סוג של תחייה יִיחלו עובדי אלהים מן התקופה הטרום־משיחית?
10 הודות לקורבן־הכופר של ישוע, משוחי־רוח נאמנים שהוצדקו, הם בעלי התקווה הבטוחה לקום לתחייה, כיצורים רוחניים בני־אלמוות, בדומה לישוע (ההתגלות ב׳:10). תחייתם מוזכרת בהתגלות כ׳:6, האומר: ”מאושר וקדוש מי שחלקו בתחייה הראשונה; על אלה אין למוות השני שלטון, כי יהיו כוהנים לאלהים ולמשיח וימלכו איתו אלף שנים”. זו התחייה השמימית. אך, שים־לב, שהמקרא מכנה אותה ”התחייה הראשונה”, דבר הרומז על כך שדברים נוספים נועדו להתרחש.
11 בעברים פרק י״א, התייחס פאולוס לשורה ארוכה של משרתי אלהים מן התקופה הטרום־משיחית, שגילו אמונה עזה ביהוה אלהים. גם הם האמינו בתחייה. בפסוק 35 של פרק זה, פאולוס מדבר על נסי תחיית מתים שהתרחשו בתולדות ישראל, באומרו: ”נשים קיבלו את מתיהן שקמו לתחייה. אחרים עונו עד מוות ולא הסכימו להינצל, למען ישיגו תחייה טובה יותר”. עדים קדומים נאמנים אלה יכולים היו לייחל לתחייה טובה יותר מאלו שחוללו, למשל, אליהו ואלישע (מלכים א׳. י״ז:17–22; מלכים ב׳. ד׳:32–37). תקוותם היתה תחייה לעולם שבו משרתי אלהים לא יעונו בשל אמונתם, עולם שבו נשים לא תשכולנה את יקיריהן. אכן, הם יִיחלו לקום מן המתים לאותו עולם חדש שאנו מקווים לו (ישעיהו ס״ה:17–25). יהוה לא גילה להם את כל אשר גילה לנו על עולם חדש זה. יתר־על־כן, הם ידעו שעולם זה עתיד לבוא והם רצו להיות בו.
התחייה הארצית
12. האם הנאמנים מן התקופה הטרום־משיחית הוצדקו? הסבר.
12 האם עלינו לחשוב על תחייתם של גברים ונשים נאמנים מן התקופה הטרום־משיחית בעולם החדש כעל חלק מתחיית הצדיקים? נראה שכן, מאחר שהמקרא אף מתייחס אליהם כאל צדיקים. למשל, השליח יעקב מזכיר גבר ואשה קדומים שהוצדקו. הגבר היה אברהם, אבי העברים. בנוגע אליו אנו קוראים: ”’והאמין אברהם ביהוה ויחשבה לו צדקה’, וגם נקרא ’אוהב אלהים’”. האשה היתה רחב, נוכריה שגילתה אמונה ביהוה, היא ”נצדקה” והפכה לחלק מעם־ישראל (יעקב ב׳:23–25). לפיכך, גברים ונשים קדומים שגילו אמונה עזה ביהוה ובהבטחותיו, ושנשארו נאמנים עד מוות, הוצדקו על־ידי יהוה על יסוד אמונתם, וללא ספק ישתתפו ב’תחייה של הצדיקים’.
13, 14. (א) כיצד אנו יודעים שהמשיחיים בעלי התקווה הארצית יכולים להיות מוצדקים? (ב) מה משמע הדבר עבורם?
13 אולם, מה באשר לאנשים דמויי־כבש כיום, אלה אשר להם תקווה ארצית, המקדישים את חייהם ליהוה ומתים במרוצת עת קץ זו? האם יהיו שותפים לתחיית הצדיקים? ככל הנראה. המון רב של נאמנים אלה נראה בחזונו של השליח יוחנן. שים־לב כיצד הוא מתאר אותם: ”ראיתי והנה המון רב, אשר לא יכול איש למנותו, מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות — עומדים לפני הכסא ולפני השה כשהם לבושים גלימות לבנות וכפות תמרים בידיהם, וקוראים בקול גדול: ’הישועה לאלוהינו היושב על הכסא ולשה’” (ההתגלות ז׳:9, 10).
14 שים־לב שענווים אלה משוכנעים עמוקות בישועתם, והם מייחסים זאת ליהוה ולישוע, ”השה”. יתר־על־כן, הם עומדים לפני יהוה ולפני השה, כשהם לבושים לבן מכף רגל ועד ראש. מדוע לבן? יצור רוחני מספר ליוחנן: ”הם כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה” (ההתגלות ז׳:14). במקרא, לבן מסמל טוהר, צדקה (תהלים נ״א:9; דניאל י״ב:10; ההתגלות י״ט:8). העובדה שחברי ההמון הרב נראים כשהם לבושים גלימות לבנות, משמעה שהם נחשבים לצדיקים בעיני יהוה. הכיצד יתכן הדבר? זאת משום שהם כאילו רחצו את גלימותיהם בדם השה. הם מאמינים בדמו השפוך של ישוע המשיח ולכן הוצדקו, היו לאוהבי אלהים, עם התקווה להינצל מן הצרה הגדולה. לפיכך, כל משיחי מוקדש ונאמן מן ’ההמון הרב’ שמת לפני הצרה הגדולה, יכול להיות בטוח שישתתף בתחייה הארצית של הצדיקים.
15. מאחר שהן צדיקים והן רשעים יקומו לתחייה, מדוע עדיפה תחיית הצדיקים?
15 תחייה זו מתוארת בהתגלות פרק כ׳, פסוק 13, במילים הללו: ”הים נתן את המתים אשר בו, מוות ושאול נתנו את מתיהם, ואיש איש נשפטו לפי מעשיהם”. כך, במרוצת יום־הדין הגדול בן אלף השנים של יהוה, כל הנמצאים בזכרונו של אלהים יוקמו לתחייה — הן הצדיקים והן הרשעים (מעשי־השליחים י״ז:31). ברם, מה עדיף יהיה מצבם של הצדיקים! הם כבר חיו כמאמינים. הם כבר רקמו יחסים הדוקים עם יהוה ולהם הביטחון במימוש מטרותיו. עדים צדיקים מן העת הטרום־משיחית יקומו מן המתים כשהם להוטים ללמוד כיצד נתמלאו הבטחות אלהים בנוגע לזרע (פטרוס א׳. א׳:10–12). חברי הצאן האחרות שיהוה רואה בהם כיום צדיקים יקיצו מן העפר, כשהם משתוקקים לראות את הארץ הגן־עדנית שעליה דיברו, כשהכריזו את הבשורה הטובה בסדר־דברים זה. איזו עת משמחת תהא זו!
16. מה נוכל לומר בנוגע לתחייה של אלה המתים בימינו, אשר תתרחש ביום־הדין?
16 מתי במרוצת יום־הדין בן אלף השנים, יוקמו לתחייה אלה שמתו נאמנים באחרית ימיו של סדר־הדברים של השטן? המקרא אינו מציין זאת. אולם, האין זה הגיוני לחשוב שאלה הנחשבים לצדיקים אשר מתים בימינו, יהיו מראשוני המוקמים לתחייה, וכך יוכלו להקביל את פניהם של דורות קודמים הקמים מן המתים, כשהם עושים כן יחד עם ההמון הרב של ניצולי הר־מגידון? בהחלט כן.
תקווה המעניקה נחמה
17, 18. (א) איזו נחמה מספקת תקוות התחייה? (ב) מה אנו חשים צורך להכריז בנוגע ליהוה?
17 תקוות התחייה מעניקה כוח ונחמה לכל המשיחיים כיום. אם נשמור על נאמנותנו, אף פגע או אויב לא יוכלו לגזול מאיתנו את הגמול! למשל, בעמ’ 177 של ספר־השנה של עדי־יהוה ל־1992 (אנג׳), מופיעות תמונותיהם של משיחיים אמיצים מאתיופיה אשר העדיפו למות מאשר להתפשר על אמונתם. הכיתוב מתחת לתמונותיהם אומר: ”דמויות שאנו מצפים לראות בתחיית המתים”. איזו זכות תהא זו להכיר עדים אלה ואינספור אחרים שגילו נאמנות דומה לנוכח מוות!
18 מה באשר ליקירינו ולאחינו, שעקב גילם או בריאותם הלקויה אינם מצליחים לעבור חיים את הצרה הגדולה? על־פי תקוות התחייה, נכון להם עתיד נפלא אם ישמרו על נאמנותם. ואם נאמין באומץ בקורבן־הכופר של ישוע, מצפה גם לנו עתיד נפלא. מדוע? משום שבדומה לפאולוס, אנו מקווים ל”תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים”. בכל לבנו, אנו מודים ליהוה על תקווה זו. אין ספק, שהדבר מניע אותנו לחזור על דבריו של מחבר־התהלים: ”ספרו בגויים כבודו [של אלהים], בכל העמים נפלאותיו. כי גדול יהוה ומהולל מאוד” (תהלים צ״ו:3, 4).
(מקור המאמר: 1995/2/15)
התוכל להסביר?
◻ אילו פסוקים עוזרים לנו לבסס את תקוותנו לתחייה ארצית?
◻ על איזה יסוד המשיחיים מוצדקים כיום?
◻ כיצד תקוות התחייה מפיחה בנו אומץ ונחישות־דעת?
[תמונה בעמוד 19]
בדומה לפאולוס, תקוות המשוחים היא התחייה השמימית