הארות — גדולות וקטנות חלק א׳
”ואורח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום” (משלי ד׳:18).
1. מדוע האמת מתגלה בהדרגה?
ההוכחה לחוכמה אלוהית, בתואם עם הכתוב במשלי ד׳:18, הינה חשיפתן ההדרגתית של אמיתוֹת רוחניות באמצעות הארות. במאמר הקודם, ראינו כיצד התגשם פסוק זה בתקופת השליחים. לו חלק ניכר מן האמת המקראית היה מתגלה בבת־אחת, היה הדבר מסמא עיניים ואף מבלבל — דומה מאוד להשפעה המיוחסת ליציאה ממערה אפילה אל אור השמש הבוהק. יתר־על־כן, אמת הנחשפת בהדרגה מחזקת ללא הרף את אמונת המשיחיים. היא ממשיכה להבהיר את תקוותם והופכת את הדרך שבה עליהם להתהלך ברורה מתמיד.
”העבד הנאמן והנבון”
2. במי ציין ישוע כי ישתמש כדי להעניק אור רוחני לתלמידיו, ומי נכללים באמצעי זה?
2 בתקופת השליחים, ישוע המשיח ראה לנכון להשתמש באמצעים על־טבעיים כדי להעניק לתלמידיו את ההארות הראשוניות. ישנן שתי דוגמאות לכך: חג־השבועות של שנת 33 לספירה והפיכת קורנליוס למשיחי בשנת 36 לספירה. בעקבות זאת, המשיח ראה לנכון להשתמש בנציגות אנושית, כשם שחזה: ”מי הוא אפוא העבד הנאמן [והנבון, ד”ץ] אשר הפקידו האדון על בני ביתו לתת להם את אוכלם בעתו? אשרי העבד שיבוא אדוניו וימצא אותו עושה כן. אמן. אומר אני לכם, הוא יפקיד אותו על כל אשר לו” (מתי כ״ד:45–47). עבד זה אינו יכול להיות אדם אחד בלבד, משום שהוא נועד לספק מזון רוחני, מאז שנוסדה הקהילה המשיחית בחג־השבועות עד בוא האדון, ישוע המשיח, לדרוש דין־וחשבון. העובדות מעידות על כך, שכיתת העבד הנאמן והנבון מורכבת מכל המשיחיים המשוחים כקבוצה עלי־אדמות בכל זמן נתון.
3. מי נמנו עם חבריה הראשונים של כיתת העבד?
3 מי נמנו עם חבריה הראשונים של כיתת העבד הנאמן והנבון? אחד מהם היה השליח פטרוס, אשר שעה לצו ישוע: ”האכל את צאני” (יוחנן כ״א:17, ע״ח). חברים קדומים אחרים בכיתת העבד כללו את מתי, אשר כתב ספר־בשורה הנו־שא את שמו, פאולוס, יעקב ויהודה, שהעלו על הכתב אגרות בהשראת אלוהים. השליח יוחנן, שכתב את ספר ההתגלות, את ספר־הבשורה שלו ואת אגרותיו, היה אף הוא חבר בכיתת העבד הנאמן והנבון. אנשים אלה כתבו בתואם עם התפקיד שהטיל עליהם ישוע.
4. מי הם ’בני הבית’?
4 אם כל המשוחים כקבוצה חברים בכיתת העבד, ללא תלות במקום מגוריהם עלי־אדמות, מי הם ’בני הבית’? הללו הם אותם משוחים, אך כשמתייחסים אליהם מנקודת־מבט שונה — כיחידים. אכן, כיחידים, יהיו הם חלק מן ה”עבד” או ’בני הבית’, תלוי אם הם מחלקים מזון רוחני או אוכלים ממנו. לדוגמה, כשם שכתוב בפטרוס ב׳. ג׳:15, 16, השליח פטרוס מתייחס לאגרותיו של פאולוס. בקוראו אותם, היה פטרוס אחד מבני הבית הניזונים מן המזון הרוחני שסיפק פאולוס כנציגה של כיתת העבד.
5. (א) מה אירע לעבד במרוצת מאות השנים שלאחר תקופת השליחים? (ב) אילו התפתחויות התרחשו במחצית השנייה של המאה ה־19?
5 בהתייחס לכך, הספר מלכות אלוהים בת אלף השנים קריבה לבוא (אנג׳) ציין: ”באשר לשאלה כיצד בדיוק התקיימה כיתת ”העבד הנאמן והנבון” ושירתה במרוצת אותן מאות שנים לאחר מות השליחים של האדון ישוע המשיח, אין בידינו תיאור היסטורי ברור. ככל הנראה, דור אחד של כיתת ה’עבד’ הזין את הדור הבא, ממשיך דרכו (טימותיאוס ב׳. ב׳:2). אך, במחצית השנייה של המאה ה־19, היו אנשים יראי־אלוהים, שאהבו את המזון הרוחני של כתבי־הקודש ושהשתוקקו לאכול ממנו... כיתות לשיעורי־מקרא... נוסדו וגדלו בהבנה של האמיתוֹת היסודיות של כתבי־הקודש. האנשים הכנים והבלתי־אנוכיים בקרב תלמידי־המקרא, היו להוטים לחלוק עם הזולת מנות חיוניות אלו של מזון רוחני. היתה להם הרוח הנאמנה של ה’עבד’, שהופקד לתת ל’בני הבית’ את ”אוכלם” הרוחני הנחוץ ”בעתו”. הם היו ’נבונים’, בהבחינם שאז היתה העת כשרה והולמת, ובהבינם מה היו האמצעים הטובים ביותר להגשת המזון. הם השתדלו להגישו” (עמודים 344–345).a
הארות ראשונות בעת החדשה
6. איזו עובדה בולטת בקשר לחשיפה ההדרגתית של האמת?
6 עובדה בולטת באשר לאותם אנשים, שבהם השתמש יהוה כדי לגרום לגידול ההדרגתי באור הרוחני, היא שהם לא זקפו לזכותם דבר. גישתו של צ׳. ט. ראסל, נשיאה הראשון של חברת המצפה, היתה שהיה לרצון לפני האדון להשתמש בכישוריהם הצנועים. באשר לתארים שבהם אויביו נטו להשתמש, אח ראסל הודיע נחרצות, כי מעולם לא פגש ”ראסלייט” וכי ”ראסליזם” אינו קיים כלל. כל השבח ניתן לאלוהים.
7. איזו עדות סיפקו אח ראסל ועמיתיו לכך שאכן נמנו עם העבד הנאמן והנבון?
7 אם נשפוט לאור התוצאות, אין כל צל של ספק שרוח־קודשו של יהוה כיוונה את מאמציהם של אח ראסל ועמיתיו. הם הוכיחו כי הם מזוהים עם העבד הנאמן והנבון. אף־על־פי שאנשי כמורה רבים בני אותה תקופה התיימרו להאמין שהמקרא הוא דבר־אלוהים שבהשראה ושישוע הוא בן־האלוהים, תמכו הם בעיקרי־אמונה בבליים כוזבים, כגון השילוש, הישארות הנפש ועינויי נצח. בתואם עם הבטחת ישוע, היה זה אכן הודות לרוח־הקודש, שמאמציהם הענווים של אח ראסל ועמיתיו, גרמו לאמת לזרוח יותר מאי־פעם (יוחנן ט״ז:13). תלמידי־מקרא משוחים אלה הוכיחו, כי אכן היוו חלק מכיתת העבד הנאמן והנבון, שעליה הוטל התפקיד לספק את המזון הרוחני לבני ביתו של האדון. מאמציהם שימשו כלי־עזר משמעותי באיסוף המשוחים.
8. אילו עובדות יסודיות בנוגע ליהוה, למקרא, לישוע המשיח ולרוח־הקודש, הבינו בבירור תלמידי־המקרא?
8 נפלא לראות איזו תמיכה אדירה סיפק יהוה באמצעות רוח־הקודש לתלמידי־המקרא הראשונים הללו באמצעות הארות. תחילה, סיפקו הם הוכחות חותכות לקיומו של הבורא ולשמו הייחודי, יהוה (תהלים פ״ג:19; רומים א׳:20). הם נוכחו לדעת שליהוה ארבע תכונות עיקריות — כוח, צדק, חוכמה ואהבה (בראשית י״ז:1; דברים ל״ב:4; רומים י״א:33; יוחנן א׳. ד׳:8). משיחיים משוחי־רוח אלה הוכיחו בבירור, כי המקרא הוא דבר־אלוהים שבהשראה ושהנו האמת (יוחנן י״ז:17; טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17). יתר־על־כן, הם האמינו כי ישוע המשיח, בן־אלוהים, נברא וכי נתן את נפשו כופר בעד האנושות כולה (מתי כ׳:28; קולוסים א׳:15). רוח־הקודש נתגלתה ככוחו הפעיל של אלוהים, רחוקה מלהיות ישות שלישית בשילוש (מעשי־השליחים ב׳:17).
9. (א) אילו אמיתוֹת התבהרו לתלמידי־המקרא באשר לטבע האדם ולסוגי הייעוד שמציע המקרא? (ב) אילו אמיתוֹת נוספות התבהרו למשרתי יהוה?
9 תלמידי־המקרא נוכחו לדעת בעליל, שלאדם אין נפש בת־אלמוות, אלא שהוא עצמו נפש בת־תמותה. הם הבינו ”כי שכר החטא הוא מוות”, ולא ייסורי נצח, ושגיהינום של אש בוערת אינו קיים כלל (רומים ה׳:12; ו׳:23; בראשית ב׳:7; יחזקאל י״ח:4). יתרה מזו, הם נוכחו לדעת בבירור, שלא זו בלבד שתיאוריית האבולוציה אינה מקראית, אלא שהיא גם נעדרת כל בסיס עובדתי (בראשית, פרקים א׳ ו־ב׳). הם אף הבחינו בכך שהמקרא מציע שני סוגים של ייעוד — האחד שמימי, ל־000,144 המשוחים ההולכים בעקבות המשיח, והשני גן־עדן ארצי ל”המון רב” של ”צאן אחרות” שלא ניתן למנותו (ההתגלות ז׳:9; י״ד:1; יוחנן י׳:16). תלמידי־המקרא הראשונים הללו הכירו בכך שהארץ לעולם עומדת, ושהיא לא תעלה באש כשם שמלמדות דתות רבות (קהלת א׳:4; לוקס כ״ג:43). הם אף למדו ששיבת המשיח תהא סמויה־מן־העין, ושאז יוציא לפועל את משפטו על העמים וישכין גן־עדן ארצי (מעשי־השליחים י׳:42; רומים ח׳:19–21; פטרוס א׳. ג׳:18).
10. אילו אמיתות למדו תלמידי־המקרא באשר לטבילה, להבדל בין הכמורה לצאן מרעיתה, ובאשר לערב־הזיכרון למות המשיח?
10 תלמידי־המקרא למדו שהטבילה המקראית אינה עניין של התזת מים על תינוקות, אלא היא עולה בקנה אחד עם הצו של ישוע במתי כ״ח:19, 20, כטבילה במים של המאמינים שלמדו. הם אף למדו לדעת, כי אין כל בסיס מקראי להבדלים שבין הכמורה לצאן מרעיתה (מתי כ״ג:8–10). ההיפך הוא הנכון, על כל המשיחיים להיות מבשרי הבשורה הטובה (מעשי־השליחים א׳:8). תלמידי־המקרא הבינו שיש לקיים את ערב־הזיכרון למות המשיח רק פעם בשנה, בי”ד בניסן. יתר־על־כן, הם ראו כי חג־הפסחא הוא חג אלילי. נוסף על כך, אותם משוחים היו כה סמוכים ובטוחים שאלוהים תומך בעבודתם, עד כי מעולם לא ערכו התרמות (מתי י׳:8). מן העת הקדומה, הבינו כי חובה על המשיחיים לחיות בתואם עם עקרונות המקרא, הכוללים את טיפוח פירות רוח־הקודש של אלוהים (גלטים ה׳:22, 23).
ריבוי ההארות
11. איזה אור זרח בנוגע לחובה המוטלת על המשיחיים וביחס למשל הכבשים והעזים?
11 במיוחד החל משנת 1919, נתברכו משרתי יהוה בהארות רבות יותר. איזה אור בהיר זרח בכינוס שנערך בשנת 1922 בסידר־פוינט, כאשר ג׳. פ. רותרפורד, נשיאה השני של חברת המצפה, הדגיש את הנקודה שהחובה הראשונית המוטלת על משרתי יהוה הינה ’לפרסם, לפרסם, לפרסם, את המלך ואת מלכותו!’ בשנה שלאחר מכן, אור בהיר נגה אף על משל הכבשים והעזים. הובן שנבואה זו לא נועדה להתגשם בעתיד, במרוצת אלף השנים, כשם שסברו קודם לכן, אלא ביום הנוכחי של האדון. במרוצת אלף השנים, אחי המשיח לא יהיו חולים ואף לא ייאסרו. יתרה מזו, בתום אלף השנים, לא ישוע המשיח ישפוט, אלא יהוה אלוהים (מתי כ״ה:31–46).
12. מה היתה ההארה בנוגע להר־מגידון?
12 בשנת 1926, הארה בהירה נוספת גילתה, שמלחמת הר־מגידון לא נועדה להיות מהפכה חברתית, כפי שסברו בעבר תלמידי־המקרא. להיפך, תהא זו מלחמה שבה יפגין יהוה את כוחו בבירור, עד כי כל העמים יֵדעו כי הוא האלוהים (ההתגלות ט״ז:14–16; י״ט:17–21).
חג־המולד — חג אלילי
13. (א) איזה אור נשפך על חגיגות חג־המולד? (ב) מדוע לא נחגגו עוד ימי־הולדת? (כלול את הערת־השוליים.)
13 זמן קצר לאחר מכן, הארה גרמה לתלמידי־המקרא להפסיק לחגוג את חג־המולד. קודם לכן, תלמידי־המקרא בכל רחבי־העולם נהגו תמיד לחגוג את חג־המולד; וחגיגתו במשרדים הראשיים שבברוקלין היתה מאורע משמח ביותר. אך, לאחר מכן הבינו, שציון ה־25 בדצמבר היה אלילי למעשה, ושנבחר על־ידי הנצרות הכופרת כדי להקל על המרת הדת של עובדי־אלילים. יתר־על־כן, התגלה כי לא ייתכן שישוע נולד בחורף, מאחר שבעת הולדתו שמרו הרועים על עדריהם בשדות — דבר שאותו לא היו עושים בלילה בשלהי דצמבר (לוקס ב׳:8). לאמיתו־של־דבר, המקרא מצביע על כך שישוע נולד בערך ב־1 באוקטובר. תלמידי־המקרא אף הבינו, כי החכמים כביכול מן המזרח, שבאו לבקר את ישוע כשנתיים לאחר הולדתו, היו למעשה מכשפים עובדי־אלילים.b
שם חדש
14. מדוע השם, תלמידי־המקרא, לא הלם את משרתי יהוה?
14 בשנת 1931, אור אמת בהיר גילה לתלמידי־המקרא הללו שם מקראי הולם. משרתי יהוה הבינו שאין הם יכולים לקבל אף לא אחד מכינוייהם בפי האחרים, כגון ראסליסטים, מכריזי ’אלף השנים בפתח!’ ו”שוללי הגיהינום”.c אך, הם אף החלו להבין שהשם שאימצו לעצמם — תלמידי־המקרא הבינלאומיים — לא הלם אותם. הם היו הרבה מעבר לתלמידי־מקרא גרידא. יתרה מזו, היו המונים אחרים שלמדו את המקרא, אשר להם ולתלמידי־המקרא לא היה דבר מן המשותף.
15. איזה שם אימצו לעצמם תלמידי־המקרא בשנת 1931, ומדוע הולם הדבר?
15 כיצד קיבלו תלמידי־המקרא את שמם החדש? במשך שנים רבות, הבליט המצפה את שם יהוה. לפיכך, היה זה הולם ביותר, שתלמידי־המקרא יאמצו לעצמם את השם המופיע בישעיהו מ״ג:10: ”’אתם עדַי’, נאום יהוה, ’ועבדי אשר בחרתי, למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא. לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה’”.
הצדקת הריבונות ו’ההמון הרב’
16. מדוע לא ייתכן שנבואות השיקום התייחסו ליהודים מלידה ששבו לארץ־ישראל, ולמי הן אכן מתייחסות?
16 בכרך השני של הספר טיהור־השם (אנג׳), שיצא לאור על־ידי חברת המצפה בשנת 1932, הארה גילתה כי נבואות השיקום הכתובות בישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ונביאים אחרים, אינן מתייחסות ליהודים מלידה (כשם שסברו בעבר), אשר שבו לארץ־ישראל בחוסר אמונה ומתוך מניעים פוליטיים. במקום זאת, נבואות שיקום אלה, שזכו להתגשמותן בזעיר־אנפין בשיבת היהודים מהשבי בבבל בשנת 537 לפה״ס, זכו להתגשמותן העיקרית בשחרורו של עם־ישראל הרוחני ובשיקומו, החל משנת 1919, ובשגשוג בגן־העדן הרוחני שמהם נהנים כיום משרתי יהוה האמיתיים.
17, 18. (א) במרוצת הזמן, מה נודע באמצעות ההארה כמטרתו העיקרית של יהוה? (ב) איזו הארה בנוגע להתגלות ז׳:9–17 נתגלתה בשנת 1935?
17 במרוצת הזמן, גילו ההארות כי מטרתו העיקרית של יהוה לא היתה הושעת ברואיו, אלא הצדקת ריבונותו. הובן כי הנושא החשוב ביותר במקרא לא היה קורבן־הכופר אלא המלכות, משום שהיא זו שתצדיק את ריבונות יהוה. איזו הארה היתה זו! עלייתם השמיימה לא היתה עוד בראש מעייניהם של המשיחיים המוקדשים.
18 בשנת 1935, אור בהיר גילה, כי ההמון הרב המצויין בהתגלות ז׳:9–17, לא היה כיתה שמימית משנית. הסברה היתה שאלה המוזכרים בפסוקים הללו לא היו נאמנים לחלוטין, ולכן הם עומדים לפני הכיסא ואינם יושבים על כסאות, מולכים כמלכים וככוהנים יחד עם המשיח ישוע. אך, פשוט לא קיים מצב של נאמנות חלקית. הפרט יכול להיות נאמן או לא נאמן, אחד מהשניים. כך הסתבר, כי נבואה זו מתייחסת להמון רב שלא ניתן למנותו, שנאסף עתה מכל האומות ושתוחלתו ארצית. חברים בו ’הכבשים’ שבמתי כ״ה:31–46 ו’הצאן האחרות’ שביוחנן י׳:16.
הצלב — לא סמל משיחי
19, 20. מדוע לא ייתכן שהצלב הנו סמל של המשיחיות האמיתית?
19 במשך שנים רבות, שימש הצלב כסמל חשוב של המשיחיות אצל תלמידי־המקרא. היתה להם אפילו סיכת ”צלב וכתר”. על־פי תרגום המלך ג׳יימס, ביקש ישוע מתלמידיו לקחת את ”צלבם”, ורבים האמינו שהוא הומת על צלב (מתי ט״ז:24; כ״ז:32). במשך עשרות שנים, סמל זה אף הופיע על שער חוברת המצפה.
20 הספר עושר (אנג׳), שהחברה הוציאה לאור בשנת 1936, הבהיר שישוע המשיח לא הוצא להורג על צלב אלא על קורה אנכית או עמוד־עץ. לדברי בר־סמכא, המלה היוונית (סְטָאוּרוֹס) שתורגמה ל”צלב” בתרגום המלך ג׳יימס, ”מציינת בעיקר כלונס או עמוד אנכי להבדיל מצורה כנסייתית של צלב המורכב משתי קורות... מקורו של האחרון הוא בארץ כשדים, והוא שימש כסמלו של האל תמוז”. לא זו בלבד שאין לסגוד לכלי שעליו הוקע ישוע, אלא יש לתעבו.
21. במה ידון המאמר הבא?
21 ישנן דוגמאות נוספות הן של הארות גדולות והן של הארות שאפשר שייחשבו לקטנות יחסית. לדיון בהן, ראה נא את המאמר הבא.
(מקור המאמר: 1995/5/15)
[הערות שוליים]
a יצא לאור מטעם .Watchtower Bible and Tract Society of New York Inc
b במרוצת הזמן, הובן שאם אין לחוג את יום־ההולדת החשוב ביותר שהתרחש אי־פעם, אזי אין לחוג אף יום־הולדת. יתר־על־כן, עם־ישראל והמשיחיים הקדומים כאחד, לא חגגו ימי־הולדת. המקרא מזכיר שני ימי־הולדת בלבד, אחד של פרעה והשני של הורדוס אנטיפס. כל אחת מן החגיגות נפגמה בגין הוצאה להורג. עדי־יהוה אינם חוגגים ימי־הולדת, משום ששורשם של טקסים אלה נעוץ בעבודת־אלילים, והם נוטים לרומם את בעלי השמחה (בראשית מ׳:20–22; מרקוס ו׳:21–28).
c היתה זו טעות שנעשתה על־ידי מספר כתות נוצריות. לותרנים היה כינוי שאויבי מרטין לותר הדביקו לנוהים אחריו, והללו אימצו אותו מאוחר יותר. כמו־כן, הבפטיסטים אימצו לעצמם את הכינוי שניתן להם על־ידי אנשים מבחוץ, משום שהטיפו לטבילה במים. באופן דומה במקצת, המתודיסטים אימצו לעצמם את השם שניתן להם על־ידי איש שלא נמנה עימם. באשר לדרך שבה ”אגודת הידידים” החלה להיקרא קְווֵיקֶרִים (הרועדים), אומרת האנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק: ”המלה קְווֵיקֶר נועדה בתחילה לשמש כינוי גנאי לפוקס [מייסדה], אשר אמר לשופט אנגלי ’לרעוד בפני דבר האדון’. השופט כינה את פוקס ’קְווֵיקֶר’”.
האם אתה זוכר?
◻ מיהו ”העבד הנאמן והנבון”, ומי הם ’בני הבית’?
◻ מה היו כמה מן ההארות הראשונות בעת החדשה?
◻ מדוע השם החדש, עדי־יהוה, היה הולם?
◻ אילו אמיתות בולטות נתגלו בשנת 1935?
[תמונה בעמוד 17]
צ׳. ט. ראסל ועמיתיו הפיצו אור רוחני, אך כל השבח ניתן ליהוה