”ככה אהב אותנו האלוהים”
”אם ככה אהב אותנו האלוהים, גם אנחנו חייבים לאהוב איש את רעהו” (יוחנן א׳. ד׳:11).
1. לאחר שקיעת החמה ב־23 במרס, מדוע מיליונים בכל רחבי העולם יתאספו באולמי־מלכות ובמקומות התאספות אחרים?
ביום ראשון, 23 במרס 1997, לאחר שקיעת החמה, אין ספק שיותר מ־000,000,13 איש בכל רחבי העולם יתאספו באולמי־מלכות ובמקומות התאספות אחרים שבהם ישתמשו עדי־יהוה. מדוע? משום שביטוי האהבה הגדול ביותר שגילה אלוהים כלפי האנושות נגע ללבם. ישוע המשיח הפנה את תשומת־הלב לעדות הנפלאה לאהבת אלוהים ואמר: ”כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16).
2. אילו שאלות ניטיב כולנו לעשות אם נשאל את עצמנו לגבי תגובתנו לאהבת אלוהים?
2 לאחר שנשית לבנו לאהבה שגילה אלוהים, ניטיב לעשות אם נשאל את עצמנו, ’האם אני באמת ובתמים מעריך את שעשה אלוהים? האם אורח־חיי משקף הערכה זו?’
”האלוהים הוא אהבה”
3. (א) מדוע הפגנת אהבה אינה יוצאת דופן מצד אלוהים? (ב) כיצד פעלי הבריאה שלו מעידים על כוח וחוכמה?
3 הפגנת אהבה כשלעצמה אינה יוצאת דופן מצד אלוהים, שכן ”האלוהים הוא אהבה” (יוחנן א׳. ד׳:8). אהבה היא המאפיין הבולט שלו. כאשר הכין אלוהים את כדור־הארץ למגורי האדם, רומם הרים ודאג להיקווּת המים באגמים ובאוקיינוסים, זו היתה הפגנת כוח עוצרת־נשימה (בראשית א׳:9, 10). כשהפעיל אלוהים את מחזור המים ואת מחזור החמצן, כשיעד לאין־ספור מיקרואורגניזמים ולצמחייה רב־גונית את התפקיד לשנות את המבנה של יסודות כימיים המצויים באדמה, כדי שבני־האדם יוכלו לקלוט אותם ולהמשיך להתקיים, כאשר כיוון את שעוננו הביולוגי כדי שיוכל להתאים את עצמו לאורך הימים והחודשים על־פני כוכב־הלכת ארץ, אז הפגין את רוב חוכמתו (תהלים ק״ד:24; ירמיהו י׳:12). אולם, העדות לאהבתו בולטת אף יותר בבריאתו הגשמית של אלוהים.
4. בבריאה הגשמית, אילו עדויות לאהבת אלוהים מן הראוי שכולנו נראה ונעריך?
4 החיך שלנו מספר על אהבת אלוהים, כשאנו נוגסים בפרי עסיסי ובשל, שברור כי לא נוצר כדי לכלכלנו ותו לא, אלא גם כדי להסב לנו הנאה. עינינו רואות עדות מובהקת לכך בשקיעות־שמש עוצרות־נשימה, בשמים זרועי כוכבים בלילה בהיר, בצורותיהם השונות של פרחים ובצבעיהם העזים, בתעלוליהם של גורי בעלי־חיים ובחיוכיהם הלבביים של ידידים. אנו מודעים לכך בזכות אפנו כשאנו שואפים את ניחוח פרחי האביב. אוזנינו קולטות זאת כשאנו מאזינים לשאון של מפל מים, לשירת הציפורים ולקול יקירינו. חיבוק חם מאדם אהוב גורם לנו לחוש בכך. בעלי־חיים מסוימים ניחנו בראייה, בשמיעה או בחוש־ריח טובים משל האדם. אך נבצר מבעלי־החיים לחוש באהבת אלוהים, כפי שיכולים בני־האדם, שנעשו בצלמו (בראשית א׳:27).
5. כיצד הרעיף יהוה אהבה על אדם וחוה?
5 כאשר יהוה אלוהים ברא את האנשים הראשונים, אדם וחוה, הוא הקיף אותם בעדות לאהבתו. הוא נטע גן, גן־עדן, והצמיח בו עצים מכל הסוגים. הוא סיפק נהר להשקיית הגן, ומילא את הגן בעופות ובבעלי־חיים מקסימים. כל הדברים הללו היו למעון שהעניק אלוהים לאדם וחוה (בראשית ב׳:8–10, 19). יהוה נהג בהם כבניו, כחלק ממשפחתו האוניברסלית (לוקס ג׳:38). האב השמימי של הזוג האנושי הראשון נתן להם את גן־עדן כדֶגם, והטיל עליהם משימה המסבה סיפוק רב והיא הרחבת גן־העדן למען יחלוש על הארץ כולה. כל כדור־הארץ נועד להיות מיושב בצאצאיהם (בראשית א׳:28).
6. (א) מה דעתך על מרדנות אדם וחוה? (ב) מה עשוי להוכיח שלמדנו לקח ממה שהתרחש בגן־עדן ושהפקנו תועלת מִיֶדע זה?
6 אך כעבור זמן קצר, נתקלו אדם וחוה במבחן ציות, במבחן לנאמנותם. בזה אחר זה הם לא העריכו את האהבה שהורעפה עליהם. המעשה שעשו היה מזעזע. מעשה בל־יסולח! בעקבות זאת, איבדו את הקשר שהיה להם עם אלוהים, סולקו מחוג־משפחתו וגורשו מגן־עדן. כיום, אנו עדיין חשים את תוצאות חטאם (בראשית ב׳:16, 17; ג׳:1–6, 16–19, 24; רומים ה׳:12). אך, האם למדנו לקח מהתרחשויות אלה? מה צריכה להיות התגובה שלנו לאהבת אלוהים? האם החלטותינו היומיומיות מעידות שאנו מעריכים את אהבתו? (יוחנן א׳. ה׳:3).
7. חרף המעשה שעשו אדם וחוה, כיצד גילה יהוה אהבה כלפי צאצאיהם?
7 אפילו חוסר ההערכה המשווע שגילו הורינו האנושיים הראשונים, למרות כל אשר עשה עבורם אלוהים, לא דיכא את אהבת אלוהים. מתוך חמלה כלפי בני־האדם שטרם נולדו אז — לרבות מי שחיים כיום — הרשה אלוהים לאדם ולחוה להקים משפחה לפני מותם (בראשית ה׳:1–5; מתי ה׳:44, 45). אילולא עשה כן, איש מאיתנו לא היה נולד. יהוה גילה את רצונו בהדרגה, וסיפק יסוד לתקווה עבור כל צאצאי אדם אשר יאמינו (בראשית ג׳:15; כ״ב:18; ישעיהו ט׳:5, 6). הסידור שלו כלל את האמצעי שבזכותו יוכלו אנשי כל הגויים לקבל את שאיבד אדם, כלומר, חיים מושלמים כבנים רצויים במשפחתו האוניברסלית של אלוהים. הוא עשה כן כאשר נתן כופר.
מדוע כופר?
8. מדוע אלוהים לא יכול היה לפסוק שאף שאדם וחוה חייבים למות, איש מצאצאיהם הצייתנים לא ייאלץ למות?
8 האם תשלום מחיר הכופר בצורת חיי אנוש היה באמת נחוץ? האם אלוהים לא יכול היה לפסוק, שאף שאדם וחוה חייבים למות בגין המרד שלהם, הרי שכל צאצאיהם המצייתים לאלוהים יחיו לנצח? מנקודת־המבט האנושית לטווח הקצר, הדבר עשוי להישמע הגיוני. אך יהוה ”אוהב צדקה ומשפט” (תהלים ל״ג:5). רק לאחר שאדם וחוה חטאו הם הביאו ילדים לעולם; לכן איש מצאצאיהם לא נולד מושלם (תהלים נ״א:7). כולם ירשו חטא, והעונש על חטא הוא מוות. לוּ יהוה היה מתעלם מכך, איזו דוגמה היה מציב לבני־משפחתו האוניברסלית? הוא לא יכול היה להתעלם מערכי הצדק שהוא עצמו הציב. הוא כיבד את דרישות הצדק. אף לא אחד יכול היה בצדק למצוא אי־פעם טעם לפגם בדרך שבה טיפל אלוהים בסוגיות הכרוכות בכך (רומים ג׳:21–23).
9. על־פי עיקרון הצדק של אלוהים, איזה סוג קורבן היה נחוץ?
9 אם כן, כיצד אפשר היה לספק יסוד הולם לשחרור צאצאי אדם שיצייתו ליהוה באהבה? אם אדם מושלם היה מת כקורבן, הרי שהצדק היה מתיר לערך חיים מושלמים אלה לכפר על חטאי המאמינים בכופר והמקבלים אותו. מאחר שחטאו של איש אחד, אדם, גרם שכל בני־המשפחה האנושית חוטאים, דמו השפוך של איש מושלם אחר, אשר לו ערך שווה, יאזן את מאזני הצדק (טימותיאוס א׳. ב׳:5, 6). אך היכן ניתן היה למצוא אדם מעין זה?
עד כמה היה המחיר כבד?
10. מדוע צאצאי אדם לא היו מסוגלים לספק את הכופר הדרוש?
10 בקרב צאצאי אדם החוטא, לא היה ולו אחד שבכוחו לספק את הדרוש כדי לפדות את תוחלת החיים שאיבד אדם. ”אח לא פדֹה יפדה איש, לא יתן לאלוהים כופרו; ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם. ויחי עוד לנצח, לא יראה השחת” (תהלים מ״ט:8–10). יהוה לא הותיר את בני־האדם נואשים, אלא ברחמיו סיפק בעצמו אמצעי.
11. באיזו דרך סיפק יהוה את חיי־האנוש המושלמים הדרושים לכופר הולם?
11 יהוה לא שלח לארץ מלאך שיעמיד פני מת וינטוש את גופו הגשמי, בעודו חי כיצור רוחני. תחת זאת, הוא חולל נס שרק אלוהים, הבורא, מסוגל להמציא, והעביר את כוח־החיים ואת דפוסי האישיות של בנו השמימי אל רחמה של אשה, מרים בת עלי משבט יהודה. כוחו הפעיל של אלוהים, רוח־קודשו, שמרה על התפתחות הילד ברחם אמו, והוא נולד כאיש מושלם (לוקס א׳:35; פטרוס א׳. ב׳:22). אזי, היה ברשות איש זה המחיר הדרוש כדי לספק את הקורבן שימלא את דרישות הצדק של אלוהים בשלימות (עברים י׳:5).
12. (א) באיזה מובן ישוע הוא ”בנו יחידו” של אלוהים? (ב) כיצד העובדה שאלוהים שלח בן זה כדי לספק את הכופר מבליטה את אהבת אלוהים כלפינו?
12 על מי מאין־ספור בניו השמימיים של יהוה הוטלה משימה זו? על זה המתואר בכתבי־הקודש כ”בנו יחידו” (יוחנן א׳. ד׳:9). ביטוי זה לא נועד לתאר את מצבו משנולד כאדם, אלא את מצבו קודם לכן, בהיותו בשמים. הוא האחד והיחיד שנברא ישירות על־ידי אלוהים ללא שיתוף־הפעולה של מישהו אחר. הוא בכור כל בריאה. באמצעותו, אלוהים הביא לידי קיום את כל יתר היצורים. המלאכים הם בני אלוהים, כשם שאדם הוא בן־אלוהים. אך כבוד ישוע מתואר כ”כבוד בן יחיד מלפני אביו”. נאמר עליו כי הוא נמצא ”בחיק האב” (יוחנן א׳:14, 18). הקשר שלו עם אביו הוא קשר הדוק, קשר של אמון ואהבה. כאביו, גם הוא רוחש אהבה לאנושות. הכתוב במשלי ח׳:30, 31 מביע את רגשות האב כלפי בנו ואת רגשות הבן כלפי האנושות: ”ואהיה [אצל יהוה] שעשועים יום יום, משחקת לפניו בכל עת... ושעשועַי [אומר ישוע, האומן של יהוה, התגלמות החוכמה] את בני־אדם”. אלוהים שלח אל הארץ את הבן היקר לו מכל, וזאת כדי לספק את קורבן־הכופר. לפיכך, מה רבת־משמעות הצהרת ישוע: ”כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו”! (יוחנן ג׳:16).
13, 14. כיצד הכתוב במקרא על אברהם שניסה להקריב את בנו יצחק, עוזר לנו להעריך את שעשה יהוה? (יוחנן א׳. ד׳:10)
13 כדי שיֵקל עלינו להבין במידה מסוימת את פשר הדבר, הורה אלוהים לאברהם זמן רב בטרם בא ישוע אל הארץ, לפני כ־890,3 שנה: ”קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק, ולךְ לךָ אל ארץ המוריה, והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך” (בראשית כ״ב:1, 2). מתוך אמונה, צִיית אברהם. נסה להיכנס לנעליו של אברהם. כיצד היית נוהג לו היה מדובר בבנך יחידך הכה אהוב עליך? אילו רגשות היית חש כאשר היית חוטב את העצים לעולה, הולך במשך ימים אחדים לארץ המוריה ושם את בנך על המזבח?
14 מדוע אב רחום חש רגשות אלה? בבראשית א׳:27 נאמר כי אלוהים ברא את האדם בצלמו. רגשות האהבה והרחמים שלנו משקפים בקנה־מידה מצומצם מאוד את אהבתו ורחמיו של יהוה. במקרה של אברהם, התערב אלוהים ויצחק למעשה לא הוקרב (בראשית כ״ב:12, 13; עברים י״א:17–19). אולם, במקרה של יהוה עצמו, הוא לא נמנע מלתת את קורבן־הכופר, אף שהוא ובנו שילמו לשם כך מחיר כבד. מה שנעשה לא היה מתוך חובה כלשהי של אלוהים אלא כביטוי לחסדו הבלתי רגיל. האם אנו מעריכים זאת בהתאם? (עברים ב׳:9).
מה מתאפשר באמצעותו
15. כיצד קורבן־הכופר משפיע על חיי האנשים אפילו בסדר־הדברים הנוכחי?
15 לאמצעי האוהב שסיפק אלוהים השפעה עזה על חיי האנשים המקבלים אותו באמונה. בעבר, בני־האדם היו נוכרים לאלוהים עקב החטא. הם היו, כפי שמציין דברו, ’אויבים במחשבותיהם ובמעשיהם הרעים’ (קולוסים א׳:21–23). אך הם ’הִתרצו לאלוהים במות בנו’ (רומים ה׳:8–10). מאחר ששינו את אורח־חייהם וקיבלו את סליחת אלוהים בזכות אמונתם בקורבן המשיח, זכו למצפון נקי (עברים ט׳:14; פטרוס א׳. ג׳:21).
16. אילו ברכות מובטחות לחברי העדר הקטן בשל אמונתם בקורבן־הכופר?
16 למספר מוגבל מהם, לעדר קטן, נטה יהוה חסד להתרועע עם בנו במלכותו השמימית, עם התוחלת להוציא אל הפועל את מטרתו המקורית של אלוהים עבור כדור־הארץ (לוקס י״ב:32). הללו נלקחו ”מבני כל שבט ולשון, מכל עם ואומה... [ונעשו] ממלכת כוהנים לאלוהינו, וימלכו על הארץ” (ההתגלות ה׳:9, 10). אליהם כתב השליח פאולוס: ”קיבלתם רוח המקנה מעמד של בנים, וברוח זאת אנו קוראים ’אבא, אבינו’. הרוח עצמה מעידה יחד עם רוחנו שבנים לאלוהים אנו. ואם בנים, אזי יורשים: יורשי נחלת אלוהים וגם יורשים השותפים למשיח” (רומים ח׳:15–17). מאחר שאלוהים אימץ אותם כבנים, הם זוכים לקשר היקר עם אלוהים, קשר שאיבד אדם; אך לבּנים אלה יינתנו זכויות שירות נוספות בשמים — דבר שמעולם לא היה לְאדם. לא ייפלא אפוא שהשליח יוחנן אמר: ”ראו איזו אהבה נתן לנו האב להיקרא ילדי אלוהים!” (יוחנן א׳. ג׳:1) לכאלה אלוהים אינו מביע רק אהבה עקרונית (אגפה) אלא גם חיבה לבבית (פיליה) המאפיינת את הקשר השורר בין ידידי אמת (יוחנן ט״ז:27).
17. (א) איזו הזדמנות ניתנת לכל המאמינים בקורבן־הכופר? (ב) מה משמעות ”החירות והכבוד של הבנים־לאלוהים” עבורם?
17 גם לאחרים — לכל המאמינים באמצעי הנדיב שסיפק אלוהים להשגת חיים באמצעות ישוע המשיח — יהוה נותן הזדמנות לזכות לקשר היקר שאיבד אדם. השליח פאולוס הסביר: ”כל הבריאה [האנשים שנבראו ומוצאם מאדם] מצפה בכיסופים להתגלות הבנים־לאלוהים [דהיינו, הם מצפים לעת שבה יהיה ברור כי בני־אלוהים היורשים עם המשיח את מלכות השמים, נוקטים פעולה חיובית למען האנושות]. הן הבריאה — לא מרצונה אלא על־ידי המכניע אותה — הוכנעה להבל [הם נולדו בחטא ועתידים למות, ואין להם כל דרך להשתחרר] בתקווה [שהעניק אלוהים] שגם הבריאה עצמה תשוחרר משעבוד הכיליון אל החירות והכבוד של הבנים־לאלוהים” (רומים ח׳:19–21). מה תהא משמעות החירות? הם ישוחררו מן השעבוד לחטא ולמוות. הם יהיו מושלמים בשכלם ובגופם, גן־העדן יהיה מעונם והם ייהנו לנצח מן השלימות שלהם ויתנו ביטוי להערכתם ליהוה, אלוהי האמת לבדו. וכיצד נתאפשרו כל הדברים הללו? באמצעות קורבן־הכופר של בנו יחידו של אלוהים.
18. לאחר שקיעת החמה ב־23 במרס, מה נעשה ומדוע?
18 בי”ד בניסן, שנת 33 לספירה, בעליית־גג בירושלים, יסד ישוע את ערב־הזיכרון למותו. ציון זֵכר מותו מדי שנה הפך למאורע חשוב בחייהם של כל המשיחיים האמיתיים. ישוע עצמו ציווה: ”זאת עשו לזכרי” (לוקס כ״ב:19). ב־1997, ערב־הזיכרון ייערך לאחר שקיעת החמה ב־23 במרס (המועד שבו מתחיל הי”ד בניסן). ביום זה, אין דבר העולה בחשיבותו על נוכחות באירוע זה לזכרו.
מהי תשובתך?
◻ באילו דרכים הרעיף יהוה אהבה על האנושות?
◻ מדוע נדרשו חיי־אנוש מושלמים כדי לכפר על צאצאי אדם?
◻ מהו המחיר הכבד ששילם יהוה כדי לספק את הכופר?
◻ מה מאפשר קורבן־הכופר?
[תמונה בעמוד 10]
אלוהים נתן את בנו יחידו