דבר־אלוהים עומד לעד
”ודבר אלוהינו יקום לעד” (ישעיהו מ׳:8).
1. (א) מה משמעות המילים ”דבר אלוהינו”? (ב) מה כוחן של הבטחות האדם בהשוואה לדבר־אלוהים?
האדם נוטה לסמוך על הבטחות של גברים ונשים חשובים. הבטחות אלה אומנם נכספות בעיני אנשים, הכמהים שתשפר עליהם מנת חלקם, אך הן כפרחים קמלים בהשוואה לדבר אלוהינו (תהלים קמ״ו:3, 4). לפני יותר מ־700,2 שנה, כתב הנביא ישעיהו בהשראת יהוה אלוהים: ”כל הבשר חציר, וכל חסדו כציץ השדה. ... יבש חציר, נבל ציץ, ודבר אלוהינו יקום לעד” (ישעיהו מ׳:6, 8). מהו ה’דבר’ אשר יעמוד? מדובר בהצהרת אלוהים לגבי מטרתו. כיום, ’דבר’ זה נמצא ברשותנו בהיותו כתוב במקרא (פטרוס א׳. א׳:24, 25).
2. לנוכח אילו גישות ומעשים קיים יהוה את דברו באשר לישראל וליהודה הקדומות?
2 האנשים שחיו בתקופת עם־ישראל הקדום חוו את אמיתות הדברים שכתב ישעיהו. יהוה ניבא בפי נביאיו כי עקב אי־נאמנות משוועת, יוגלו מארצן קודם ממלכת ישראל בת עשרת השבטים ולאחר מכן ממלכת יהודה בת שני השבטים (ירמיהו כ׳:4; עמוס ה׳:2, 27). הללו רדפו ואפילו רצחו את נביאי יהוה, שרפו מגילה שהכילה את הודעת האזהרה של אלוהים ופנו למצרים לעזרה צבאית כדי למנוע את התגשמות הנבואה, ולמרות זאת לא נפל דבר מדברי יהוה (ירמיהו ל״ו:1, 2, 21–24; ל״ז:5–10; לוקס י״ג:34). יתרה מזו, הבטחת אלוהים להשיב את שארית היהודים המגלים חרטה לארצם התקיימה באורח ראוי לציון (ישעיהו פרק ל״ה).
3. (א) אילו מן ההבטחות שכתב ישעיהו מעניינות אותנו במיוחד? (ב) מדוע אתה משוכנע שדברים אלה אכן יתקיימו?
3 יהוה גם חזה בפי ישעיהו ממשלת צדק שתשלוט על האנושות בראשות המשיח, גאולה מן החטא והמוות והפיכת כדור־הארץ לגן־עדן (ישעיהו ט׳:5, 6; י״א:1–9; כ״ה:6–8; ל״ה:5–7; ס״ה:17–25). האם גם דברים אלה יתקיימו? ללא צל של ספק! ”האלוהים... אינו מכזב”. הוא דאג לכתיבתו ולהשתמרותו של דברו הנבואי לתועלתנו (טיטוס א׳:2; רומים ט״ו:4).
4. מדוע נכון שדבר־אלוהים ”חי” אף שלא נשתמרו כתבי־היד המקוריים?
4 יהוה לא שמר את כתבי־היד המקוריים שבהם תיעדו עובדיו הקדומים נבואות אלה. אך ’דבר’ אלוהים, מטרתו המוצהרת, נתגלה כדבר חי. לא ניתן לעצור את התקדמותה של מטרה זו. היא נעה לקראת התגשמותה, ואגב כך משפיעה על חיי אנשים וחושפת את מחשבותיהם ומניעיהם הפנימיים (עברים ד׳:12). יתרה מזו, ההיסטוריה הכתובה מעידה, כי עצם השתמרות כתבי־הקודש שבהשראה ותרגומם הם פרי הכוונה אלוהית.
ניסיונות השמדה של כתבי־הקודש
5. (א) איזה מאמץ עשה מלך סוריה להשמיד את התנ״ך שנכתב בהשראה? (ב) מדוע הוא העלה חרס בידו?
5 פעמים רבות ניסו שליטים להשמיד את הכתוב בהשראה. בשנת 168 לפה״ס, אנטיוכוס אפיפנס מלך סוריה (שדמותו מופיעה בעמוד 10), הקים מזבח לאל זאוס בהיכל שהיה מוקדש ליהוה. הוא גם חיפש את ’ספרי התורה’, שרף אותם והכריז שכל המחזיק ברשותו כתבים אלה מות יומת. למרות העובדה ששרף עותקים רבים בירושלים וביהודה, הוא לא הצליח להשמיד את כתבי־הקודש לחלוטין. באותם ימים, מושבות יהודים היו פזורות בארצות רבות, ולכל בית־כנסת היה אוסף מגילות משלו. (השווה מעשי־השליחים י״ג:14, 15.)
6. (א) אילו מאמצים נמרצים נעשו כדי להשמיד את המקרא שבידי המשיחיים הקדומים? (ב) מה היתה התוצאה?
6 בשנת 303 לספירה, הקיסר הרומי דִיוֹקְלֶטְייַנוּס גזר גזירה דומה, שמקומות ההתאספות של המשיחיים יוחרבו עד היסוד וש’את כתביהם תכלה האש’. הרס מעין זה נמשך עשר שנים. חרף הרדיפות האיומות, דיוקלטיינוס לא הצליח לחסל את המשיחיות, ואלוהים לא הרשה לנציגי הקיסר להשמיד לחלוטין ולוּ גם חלק אחד של דברו שנכתב בהשראה. אך תגובת המתנגדים להפצת דבר־אלוהים ולהכרזתו מעידה על השוכן בלבבם. הם מתגלים כאנשים שהשטן עיוור את עיניהם וכעושי רצונו (יוחנן ח׳:44; יוחנן א׳. ג׳:10–12).
7. (א) אילו מאמצים נעשו למניעת הפצת הידע המקראי במערב אירופה? (ב) מה היה היקף תרגום המקרא והפצתו?
7 המאמצים לעצור את הפצת הידע המקראי לבשו צורות שונות. משהלטינית הפכה לשפה מתה, לא השליטים עובדי־האלילים אלא המשיחיים המדומים — האפיפיור גרגוריוס ה־7 (1073–1085) והאפיפיור אִינוֹצֶנְטְיוּס ה־3 (1198–1216) — הם שהתנגדו נמרצות לתרגום המקרא לשפות המדוברות בפי העם. כדי לחסל כל התנגדות לסמכות הכנסייה, ב־1229 נערכה ועידה מטעם הכנסייה הקתולית בטוּלוּז שבצרפת. הוועידה פסקה שההדיוטות לא יוכלו להחזיק בספרי מקרא בשפת המקום. הכנסייה נעזרה בתוקפנות האינקוויזיציה כדי לכפות צו זה. ברם, אחרי 400 שנות אינקוויזיציה, אוהבי דבר־אלוהים תרגמו את המקרא בשלימותו והפיצו מהדורות מודפסות שלו בכ־20 שפות וכן בניבים נוספים, וחלקים ניכרים ממנו ב־16 לשונות נוספות.
8. במרוצת המאה ה־19, מה התרחש בתחום תרגום המקרא והפצתו ברוסיה?
8 לא רק הכנסייה הקתולית ניסתה להסתיר את המקרא מן העם הפשוט. בראשית המאה ה־19, פַּבְסְקִי, פרופסור מהאקדמיה לתיאולוגיה בסנט פטרסבורג, תרגם את ספר מתי מיוונית לרוסית. גם ספרים אחרים מכתבי־הקודש המשיחיים תורגמו לרוסית, ופבסקי שימש כעורך. הללו זכו לתפוצה נרחבת, עד אשר בעקבות תכסיס הכנסייה, השתכנע הצאר ב־1826 להפקיד את הנהלת החברה הביבלית הרוסית בידי ה”סינוד הקדוש” של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית. זו למעשה דיכאה מאז את פעילות החברה. אחרי כן, תרגם פבסקי את התנ״ך מעברית לרוסית. בערך באותה תקופה, גם מַקַרְיוֹס, ארכימַנְדְרִיט בכנסייה האורתודוקסית, תרגם את התנ״ך מעברית לרוסית. שניהם הוענשו על מאמציהם, ותרגומיהם נגנזו בארכיון הכנסייה. הכנסייה היתה נחושה בדעתה להשאיר את המקרא בסלבית עתיקה, שפה שבאותה תקופה היתה בלתי קריאה ובלתי מובנת לפשוטי העם. רק בשנת 1856, כאשר לא ניתן היה עוד לדכא את מאמצי האנשים לרכוש ידע מקראי, ”הסינוד הקדוש” אישר הכנת תרגום מטעמו, בצירוף הנחיות ערמומיות וקפדניות, כדי להבטיח שהביטויים שיופיעו בו יעלו בקנה אחד עם השקפות הכנסייה. לכן, בעניין הפצת דבר־אלוהים, נתגלה שוני בין הרושם החיצוני שיצרו מנהיגי הדת ובין כוונתם האמיתית, דבר שהתבטא בדבריהם ובמעשיהם (תסלוניקים ב׳. ב׳:3, 4).
הגנה על דבר־אלוהים מפני סילוף
9. כיצד חלק ממתרגמי המקרא הוכיחו את אהבתם לדבר־אלוהים?
9 עם המתרגמים והמעתיקים של כתבי־הקודש נמנו אנשים שאהבו את דבר־אלוהים באמת ובתמים, ושהשקיעו מאמצים כנים כדי שכל אדם יוכל לקוראם. וִילְייֶם טינדל מת על קידוש־השם (ב־1536) על תרומתו לתרגום המקרא לאנגלית ולהפצתו. האינקוויזיציה הקתולית כלאה את פרנסיסקו דה אנתינס (אחרי 1544) על תרגום כתבי־הקודש המשיחיים בספרדית והוצאתם לאור. רוברט מוריסון סיכן את חייו ותרגם את המקרא לסינית (מ־1807 עד 1818).
10. אילו דוגמאות מראות שהיו מתרגמים שלא הושפעו מאהבה לדבר־אלוהים אלא מגורמים אחרים?
10 אולם, לעתים שיקולים ולא האהבה לדבר־אלוהים הם שהשפיעו על מלאכת המעתיקים והמתרגמים. תן דעתך לארבע דוגמאות: (א) השומרונים בנו מקדש על הר גריזים כדי להתחרות במקדש שבירושלים. כדי לתמוך בכך, בחוּמש השומרוני שורבבה תוספת לשמות כ׳:17. נתוסף צו, כביכול חלק מעשרת הדיברות, ובו נאמר לבנות מזבח אבן על הר גריזים ולהקריב עליו קורבנות. (ב) האיש שתרגם בראשונה את ספר דניאל לתרגום השבעים ביוונית, הרשה לעצמו חירות רבה מדי בתרגומו. הוא הוסיף הצהרות שלדעתו מסבירות את הטקסט העברי או משפרות אותו. הוא השמיט פרטים שחשב שלא יהיו מקובלים על הקורא. כשתרגם את הנבואה לגבי מועד הופעת המשיח, המופיעה בדניאל ט׳:24–27, סילף את התקופה המוזכרת, הוסיף ושינה מילים והחליף את סדרן, כנראה מתוך כוונה שהנבואה תתפרש כתומכת במאבק המכבים. (ג) במאה הרביעית לספירה, במסה לטינית, דוגל נלהב מדי בדוקטרינת השילוש כלל כנראה את המילים ”בשמים האב הדבר ורוח הקודש ושלושתם אחד המה” כאילו הם ציטוט מיוחנן א׳. ה׳:7. כעבור זמן, קטע זה נכלל בטקסט שבכתב־היד של המקרא בלטינית. (ד) בצרפת, לואי ה־13 (1610–1643), הסמיך את ז׳ק קוֹרְבֶּה לתרגם את המקרא לצרפתית בתשובה למאמצי הפרוטסטנטים. כשמטרה זו לנגד עיניו, שירבב קורבה כמה תוספות לטקסט, לרבות התייחסות ל”קורבן הקדוש של המיסה” במעשי־השליחים י״ג:2.
11. (א) כיצד דבר־אלוהים החזיק מעמד חרף אי־יושרם של כמה מתרגמים? (ב) מהו היקף הראיות שבכתבי־יד עתיקים הקיימים כיום, המוכיח מה היה כתוב במקרא במקור? (ראה מסגרת.)
11 יהוה לא מנע את השינויים שנעשו בדברו, והללו גם לא שינו את מטרתו. מה היתה השפעתם? הוספת ההערה על הר גריזים לא הפכה את הדת השומרונית לכלי, שדרכו בחר אלוהים לברך את האנושות. להיפך, היא הוכיחה שהדת השומרונית אומנם מתיימרת להאמין בחוּמש, אך לא ניתן לסמוך עליה שתלמד את האמת (יוחנן ד׳:20–24). סילוף הנוסח בתרגום השבעים לא מנע את בוא המשיח במועד שנובא בפי הנביא דניאל. יתרה מזו, אף שתרגום השבעים היה בשימוש במאה הראשונה, ראיות מעידות שהיהודים היו רגילים לשמוע את קריאת כתבי־הקודש בשפה העברית בבתי־הכנסת. בשל כך, ”העם היה שרוי בציפייה” עם התקרב מועד התגשמות הנבואה (לוקס ג׳:15). אשר לתוספות שביוחנן א׳. ה׳:7 לתמיכה בשילוש ובמעשי־השליחים י״ג:2 להצדקת המיסה, הללו לא שינו את האמת. עם הזמן נחשפו התרמיות במלואן. המאגר האדיר של כתבי־היד של המקרא בשפות המקור מהווה אמצעי לבדיקת מהימנותו של כל תרגום.
12. (א) אילו שינויים חמורים הכניסו מתרגמי מקרא? (ב) עד כמה היו שינויים אלה מרחיקי לכת?
12 מאמצים נוספים לשנות את כתבי־הקודש לא הסתכמו בשינוי נוסח של פסוקים אחדים. ניסיונות אלה היוו התקפה על זהות אלוהי האמת עצמו. אופי השינויים והיקפם הוכיחו בעליל את ההשפעה של גורם בעל עוצמה רבה מאדם או מארגון אנושי כלשהם — ההשפעה הממשית של גדול אויבי יהוה, השטן. מתרגמים ומעתיקים שהיו נתונים להשפעה זו, החלו להשמיט את שמו האישי של אלוהים, יהוה, מדברו הכתוב בהשראה באלפי המקרים שבהם הוא מופיע — חלקם ברצון ואחרים באי־רצון. בתקופה קדומה, תרגומים מעברית ליוונית, ללטינית, לגרמנית, לאנגלית, לאיטלקית ולהולנדית, בין היתר, השמיטו את שם אלוהים לגמרי או השאירו אותו רק במקרים אחדים. השם הושמט גם מעותקים של כתבי־הקודש המשיחיים.
13. מדוע המאמצים הנרחבים לשנות את המקרא לא מחקו את שם אלוהים מזיכרונו של האדם?
13 עם זאת, השם המפואר לא נמחק מזיכרונו של האדם. תרגומי התנ״ך לספרדית, לפורטוגזית, לגרמנית, לאנגלית, לצרפתית ולשפות רבות אחרות, הכילו במהימנות את שמו האישי של אלוהים. במאה ה־16, שמו האישי של אלוהים החל גם להופיע שוב בתרגומים שונים של כתבי־הקודש המשיחיים לעברית; במאה ה־18 לגרמנית; במאה ה־19 לקרואטית ולאנגלית. אף שאנשים מנסים אולי לדחוק את שם אלוהים לקרן זווית, אלוהים מצהיר שכאשר יגיע ”יום יהוה”, ’ידעו הגויים כי אני יהוה’. מטרת אלוהים המוצהרת לא תכזיב (פטרוס ב׳. ג׳:10; יחזקאל ל״ח:23; ישעיהו י״א:9; נ״ה:11).
הבשורה מגיעה לכל קצווי תבל
14. (א) בכמה שפות אירופיות הודפס המקרא עד המאה ה־20, ומה היתה השפעת הדבר? (ב) בכמה שפות אפריקניות ניתן היה להשיג את המקרא עד תום 1914?
14 עד שחר המאה ה־20 הודפס המקרא ב־94 שפות אירופיות. הדבר עורר את תשומת־לבם של תלמידי־המקרא שבאיזור זה של העולם לעובדה שמאורעות מזעזעים בקנה מידה עולמי יתחוללו עם תום ”עתות הגויים” ב־1914, וכך אומנם אירע! (לוקס כ״א:24) לפני תום שנת 1914 המציינת תקופה חדשה, יצא לאור המקרא, בשלימותו או כמה ספרים ממנו, ב־157 מלשונות אפריקה, בנוסף לשפות אנגלית, צרפתית ופורטוגזית הנפוצות שם. כך הונחה התשתית ללימוד הענווים בני השבטים והקבוצות הלאומיות הרבים, אשר חיים באפריקה, את אמיתוֹת המקרא המשחררות מבחינה רוחנית.
15. בפתח אחרית הימים, באיזה קנה מידה ניתן היה להשיג את המקרא בשפות המדוברות בארצות אמריקה?
15 כאשר העולם נכנס לאחרית ימיו שנובאה מראש, המקרא כבר היה נפוץ בקנה מידה רחב בארצות אמריקה. מהגרים מאירופה הביאוהו איתם בכל הלשונות השונות שבהן שלטו. תוכנית חינוכית מקראית רחבת היקף היתה בעיצומה, והיא כללה הרצאות פומביות וחלוקה יסודית של ספרות מקראית שנתפרסמה מטעם תלמידי־המקרא הבינלאומיים, שמם של עדי־יהוה בימים ההם. בנוסף לכך, חברות לכתבי־הקודש כבר הדפיסו את המקרא ב־57 שפות נוספות כדי למלא את צורכיהם של הילידים בחצי כדור־הארץ המערבי.
16, 17. (א) בבוא העת להכריז את הבשורה הטובה בכל העולם, באיזה היקף ניתן היה להשיג את המקרא? (ב) כיצד נתגלה כי המקרא הוא אכן ספר רב־השפעה העומד לעד?
16 בבוא העת להכריז את הבשורה הטובה בכל העולם לפני ’בוא הקץ’, המקרא לא היה חדש לאסיה ולאיי האוקיינוס השקט (מתי כ״ד:14). הוא כבר ראה אור ב־232 השפות שמאפיינות איזור זה בעולם. בחלק מן השפות ניתן היה להשיג את המקרא בשלימותו; ברבות אחרות היו תרגומים של כתבי־הקודש המשיחיים בלבד; והיו שפות שניתן היה להשיג רק ספר אחד מתוך כתבי־הקודש.
17 ברור שהמקרא לא שרד כמוצג מוזיאוני גרידא. מכל הספרים הקיימים, הוא הספר שמתורגם למספר השפות הגדול ביותר והנפוץ ביותר. בהתאם לעדות זו לתמיכת אלוהים, מה שנכתב בספר עומד להתרחש. לעיקרי־האמונה שבו ולרוח שכיוונה את כתיבתו היתה גם השפעה עמוקה על חייהם של אנשים בארצות רבות (פטרוס א׳. א׳:24, 25). אך נועדו להתרחש דברים נוספים — דברים רבים.
האם זכור לך?
◻ מהו ”דבר אלוהינו” העומד לעד?
◻ אילו ניסיונות נעשו למנוע את הפצת המקרא, ומה היתה התוצאה?
◻ כיצד נשתמרה מהימנות המקרא?
◻ כיצד הצהרת אלוהים על מטרתו נתגלתה כדבר חי?
[תיבה בעמוד 12]
האם באמת ידוע לנו מה אמר המקרא במקור?
כ־000,6 כתבי־יד עבריים מאשרים את תוכן התנ״ך. אחדים מהם מתוארכים לעידן הטרום משיחי. לפחות 19 כתבי־יד של התנ״ך כולו, שנשתמרו עד ימינו, מתוארכים לתקופה הקודמת להמצאת הדפוס בשיטת האותיות המיטלטלות. יתר על כן, קיימים מאותה תקופה תרגומים ל־28 שפות נוספות.
אשר לכתבי־הקודש המשיחיים, מקוטלגים כ־000,5 כתבי־יד ביוונית. אחד מהם מתוארך לתקופה שלפני 125 לספירה, למעשה שנים אחדות בלבד אחרי מועד הכתיבה המקורי. יש קטעים שסבורים כי גילם קדום בהרבה. ל־22 מתוך 27 הספרים שנכתבו בהשראה, יש 10 עד 19 כתבי־יד שלמים, הכתובים באותיות שהיו נהוגות במאות ה־4 עד ה־8 לספירה. המספר הקטן ביותר של כתבי־יד שלמים מעין אלה של ספר כלשהו מכתבי־הקודש המשיחיים הוא שלושה — והללו הם של ספר ההתגלות. אחד מכתבי־היד של כתבי־הקודש המשיחיים בכללותם מתוארך למאה הרביעית לספירה.
אין כל ספרות קדומה אחרת שנתאמתה על־ידי כמות כה אדירה של תעודות קדומות המשמשות כראיות.