עולם של צדק אינו רק חלום!
”הצדק הוא מוקד ההתעניינות הראשון במעלה של בני־האדם”, אמר דניאל וֶבסטר, מדינאי אמריקני. והמקרא מציין: ”יהוה אוהב משפט” (תהלים ל״ז:28). הזוג האנושי הראשון נברא בצלמו וכדמותו של אלוהים וניחן בתכונותיו, שאחת מהן היא חוש לצדק (בראשית א׳:26, 27).
כתבי־הקודש מדברים גם על ”גויים שאין להם תורה והם מקיימים את דברי התורה כדבר מובן מאליו”. כך ”הם מראים שפועל התורה כתוב בלבם, שכן מצפונם מעיד בהם ומחשבותיהם מחייבות או מזכות אותם” (רומים ב׳:14, 15). אכן, בני־האדם ניחנו במצפון — חוש פנימי להבחין בין טוב לרע. אין ספק שהצורך בצדק טבוע באדם.
הצורך בצדק קשור קשר הדוק לחיפוש אחר האושר. תהלים ק״ו:3 מצהיר: ”אשרי שומרי משפט, עושה צדקה בכל עת”. מדוע אפוא לא הצליח האדם לכונן עולם של צדק?
מדוע נכשל האדם?
אחת הסיבות הבסיסיות, שהאדם נכשל בכינון עולם של צדק, היא הפגם שירשנו מהורינו הראשונים, אדם וחוה. המקרא מסביר: ”כשם שעל־ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו” (רומים ה׳:12). הפגם הוא חטא. אף שבהיבראם היו ללא דופי, החליטו אדם וחוה למרוד באלוהים וכך נעשו לחוטאים (בראשית ב׳:16, 17; ג׳:1–6). על כן, הורישו הם לילדיהם נטיות לחטוא.
האם חמדנות ומשוא פנים, למשל, אינם התוצאה של נטיות לחטא? והאין הם מלבים את האי־צדק בעולם? הרי החמדנות היא הגורם השורשי לעושק ולפגיעה המכוּונת באיכות הסביבה! ואין ספק שעם גורמי המאבקים האתניים והאי־צדק הגזעני נמנה משוא הפנים. אלה גם גורמים לאנשים לשדוד, לרמות ולפגוע בזולת.
על אף כל הכוונות הטובות, המאמצים להשליט צדק ולהיטיב עולים בדרך כלל בתוהו בגלל נטיותינו לחטוא. השליח פאולוס הודה: ”אינני עושה את הטוב שאני חפץ בו, אלא את הרע שאינני חפץ בו — אותו אני עושה”. הוא מסביר על מאבק זה: ”באדם הפנימי שבי אני שמח בתורת אלוהים, אך באיבריי אני רואה חוק אחר, והוא נלחם נגד החוק שבשכלי ומשעבד אותי לחוק החטא השורר באיבריי” (רומים ז׳:19–23). גם בנו מתחולל מן הסתם אותו מאבק. משום כך האי־צדק נפוץ כל־כך.
דרך שלטונו של האדם תרמה גם היא לאי־צדק בעולם. בכל ארץ יש חוקים ויש מי שיאכוף אותם. קיימים, כמובן, גם שופטים ובתי משפט. אין ספק שאנשי עקרונות נלחמו למען זכויות האדם, והתאמצו להבטיח צדק ושוויון לכל. אך רוב מאמציהם היו לריק. מדוע? ירמיהו י׳:23 מסכם בשני משפטים את הגורמים השונים לכישלונם: ”ידעתי, יהוה, כי לא לאדם דרכו. לא לאיש הולך והָכין את צעדו”. משהתנכר לאלוהים, האדם פשוט אינו מסוגל לכונן עולם של צדק (משלי י״ד:12; קהלת ח׳:9).
מכשול רציני המסכל את מאמצי האדם להשכין צדק בעולם הוא השטן. המקרא אומר בפירוש שהמלאך המורד, השטן, הוא ה”רוצח” וה”שקרן” הראשון, וש”העולם כולו נתון ביד הרָשָע” (יוחנן ח׳:44; יוחנן א׳. ה׳:19). השליח פאולוס מכנהו ”אל העולם הזה” (קורינתים ב׳. ד׳:3, 4). כשונא צדקה, עושה השטן כל שביכולתו למען הרֶשע. כל זמן שהעולם נתון לשליטתו, האי־צדק על צורותיו והשלכותיו הכואבות ימשיכו לשעבד את האנושות.
היש בזה לומר שאי־צדק אינו מן הנמנע בחברה האנושית? האם עולם של צדק הוא חלום באספמיא?
עולם של צדק הופך למציאות — כיצד?
למימוש התקווה לְעולם אשר צדק שוכן בו, על האנושות לפנות אל מקור שיש בכוחו לבער את גורמי האי־צדק. אך מי יכול לשרש את החטא ולמגר את השטן ואת שלטונו? ברור שאין אדם או אמצעי מטעם בני־אדם המסוגלים לבצע משימה קשה זו. רק יהוה אלוהים יכול! על־אודותיו אומר המקרא: ”הצור תמים פָּעֳלו, כי כל דרכיו משפט. אל אמונה ואין עוול; צדיק וישר הוא” (דברים ל״ב:4). וכ”אוהב משפט”, יהוה חפץ שהאנושות תיהנה מחייה בעולם של צדק (תהלים ל״ז:28).
אשר לדרכו של אלוהים לכונן עולם של צדק, כתב השליח פטרוס: ”אנחנו מחכים, על־פי הבטחתו, לשמים חדשים ולארץ חדשה אשר צדק ישכון בם” (פטרוס ב׳. ג׳:13). ’השמים החדשים’ אינם שמים גשמיים חדשים. אלוהים ברא את השמים הגשמיים מושלמים, והם מסבים לו כבוד (תהלים ח׳:4; י״ט:2, 3). ’השמים החדשים’ הם שלטון חדש על כדור־הארץ. ה”שמים” הנוכחיים מורכבים מממשלות אנוש. במהרה, במלחמת הר מגידון אשר לאלוהים, יְפנו הללו את מקומם ל’שמים החדשים’ — מלכותו או ממשלתו השמימית (ההתגלות ט״ז:14–16). מלך המלכות הוא ישוע המשיח. ממשלה זו תשים קץ מוחלט לשלטון האדם ותשלוט לעולם (דניאל ב׳:44).
מהי אפוא ’הארץ החדשה’? אין מדובר בכוכב לכת חדש, שכן אלוהים ברא את כדור־הארץ בתנאים אידיאליים למשכן האדם, ורצונו שעולמנו יעמוד לעַד (תהלים ק״ד:5). ’הארץ החדשה’ היא חברת אנשים חדשה (בראשית י״א:1; תהלים צ״ו:1). ה”ארץ” שתושמד מורכבת מאנשים המשתייכים מרצונם לסדר־דברים מרושע זה (פטרוס ב׳. ג׳:7). ’הארץ החדשה’ שתבוא במקומם תורכב ממשרתיו האמיתיים של אלוהים, שונאי הרִשעה ואוהבי הצדק והצדקה (תהלים ל״ז:10, 11). לפיכך, חלוף יחלוף עולמו של השטן.
אך מה צפוי לשטן עצמו? השליח יוחנן ניבא: ”הוא [ישוע המשיח] תפש את התנין, הנחש הקדמוני אשר הוא המלשין והשטן, וקשר אותו לאלף שנים. השליך אותו אל התהום וסגר וחתם עליו כדי שלא יתעה עוד את הגויים” (ההתגלות כ׳:1–3). השפעת השטן הכבול על האנושות לא תהא גדולה מזו של אסיר בצינוק בבטן האדמה. איזו הקלה תהא זו לאנושות, אות לבואו של עולם רב צדק! ובתום אלף השנים, יושמד השטן (ההתגלות כ׳:7–10).
אך מה לגבי החטא התורשתי? יהוה כבר הניח את הבסיס לסילוקו. ”בן־האדם [ישוע המשיח] ... בא כדי... לתת את נפשו כופר בעד רבים” (מתי כ׳:28). המילה ”כופר” מורה על המחיר הנדרש לפדיון שבויים. ישוע שילם בחיי האנוש המושלמים שלו את מחיר הכופר הדרוש לגאולת האנושות (קורינתים ב׳. ה׳:14; פטרוס א׳. א׳:18, 19).
ניתן להפיק תועלת מקורבן הכופר של ישוע כבר עתה. המאמינים בו יכולים ליהנות ממעמד טהור לפני אלוהים (מעשי־השליחים י׳:43; קורינתים א׳. ו׳:11). כשמלכות אלוהים תפרוש שלטונה, יאפשר הכופר לאנושות שיקום מוחלט מן החטא. הספר האחרון בכתבי־הקודש מתאר ”נהר מים חיים” ציורי יוצא מכיסא האלוהים, ועל גדותיו עצי פרי סמליים, ועלי העצים ”למרפא הגויים” (ההתגלות כ״ב:1, 2). המקרא מתאר כאן בסמליות את סידורו הנפלא של הבורא לריפוי האנושות מתוצאות החטא על בסיס קורבן הכופר של ישוע. סידור זה יביא בסופו של דבר לשחרור האנשים הצייתנים מחטא וממוות.
החיים בעולם של צדק
חשוֹב כיצד ייראו החיים כשהמלכות תשלוט על כדור־הארץ. פשע ואלימות יחלפו לבלי שוב (משלי ב׳:21, 22). העוול הכלכלי יהיה נחלת העבר (תהלים ל״ז:6; ע״ב:12, 13; ישעיהו ס״ה:21–23). אפליה על רקע חברתי, גזעני, שבטי ואתני תיעלם כלא היתה (מעשי־השליחים י׳:34, 35). מלחמות וכלי נשק יהיו לאַין (תהלים מ״ו:10). מיליוני מתים ישובו לחיים בעולם שאין בו עוולה (מעשי־השליחים כ״ד:15). הכל ייהנו מבריאות מושלמת וממרץ (איוב ל״ג:25; ההתגלות כ״א:3, 4). ”לֶאמת יוציא משפט”, מבטיחנו המקרא על־אודות ישוע המשיח (ישעיהו מ״ב:3).
עד אז, אנו עלולים ליפול קורבן לאי־צדק, אך הבה נימנע מלהשיב באותה מטבע כשנעשה לנו עוול (מיכה ו׳:8). גם כשעלינו לשאת עוולות, נשמור נא על גישה חיובית. עולם הצדק המובטח יהפוך במהרה למציאות (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5; פטרוס ב׳. ג׳:11–13). האל הכל־יכול הבטיח, והבטחתו תקוּים (ישעיהו נ״ה:10, 11). עתה העת להתכונן לחיים בעולם של צדק וללמוד מה אלוהים דורש מאיתנו (יוחנן י״ז:3; טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17).
[תמונה בעמוד 7]
בעולם החדש שהבטיח אלוהים לא יישאר זכר לאי־צדק