”סילחו זה לזה”
”נהגו בסבלנות איש עם רעהו, וסילחו זה לזה” (קולוסים ג׳:13).
1. (א) כשהציע פטרוס לסלוח ”עד שבע פעמים”, מדוע חשב אולי שהצעתו נדיבה? (ב) לְמה התכוון ישוע באומרו שעלינו לסלוח ”עד שבעים ושבע” פעם?
”אדוני, כמה פעמים יחטא לי אחי ואסלח לו? האם עד שבע פעמים?” (מתי י״ח:21) פטרוס חשב אולי שזו הצעה מאוד נדיבה מצדו. מסורת רבנית בימים ההם טענה, שאין לסלוח יותר משלוש פעמים על אותה עבירה.a תאר לעצמך עד כמה הופתע פטרוס מתשובת ישוע: ”אינני אומר לך עד שבע פעמים אלא עד שבעים ושבע”! (מתי י״ח:22) הִישָנוּת הספרה שבע משמעה מספר פעמים ”בלתי מוגבל”. לדידו של ישוע, אין גבול למעשה למספר הפעמים שמשיחי צריך לסלוח לזולתו.
2, 3. (א) מה הם כמה מן המצבים שבהם נראה לעתים כי קשה לסלוח? (ב) מדוע נוכל להיות בטוחים שכדאי לנו, לטובתנו, לסלוח?
2 אך לא תמיד קל ליישם עצה זו. למי מאיתנו לא קרה שפגעו בו על לא עוול בכפו? ייתכן שאדם שבטחת בו גילה סוד שסיפרת לו (משלי י״א:13). אולי הערות חסרות התחשבות מפי חבר טוב ’דקרו אותך כחרב’ (משלי י״ב:18). אפשר שנפגעת קשות מיחס מעליב מצד אדם אהוב עליך או אדם שאתה בוטח בו. במקרים כאלה, תגובתנו הטבעית היא אולי כעס. לעתים הנטייה היא להפסיק לדבר עם הפוגע, ולהימנע ככל האפשר מחברתו. אולי נראה לנו שאם נסלח לו על שפגע בנו, נניח לו לצאת נקי מהעניין. אולם, אם ניתן לתרעומת לגדול בלבנו, סופנו שנזיק לעצמנו.
3 משום כך, ישוע מלמדנו לסלוח — ”עד שבעים ושבע” פעם. אין ספק שהדרכותיו לעולם לא יזיקו לנו. כל מה שלימד בא מיהוה, אשר ’מלמדנו להועיל’ (ישעיהו מ״ח:17; יוחנן ז׳:16, 17). הדעת נותנת שכדאי לנו, לטובתנו, לסלוח. בטרם נדון בסיבות לכך שעלינו לסלוח ונראה כיצד ניתן לעשות כן, מוטב שנבהיר מה כרוך בסליחה ומה לא כרוך בה. השקפתנו על הסליחה נוגעת ליכולתנו לסלוח לפוגעים בנו.
4. מה לא כרוך בסליחה וכיצד היא מוגדרת?
4 לסלוח לאחרים על פגיעות אישיות אין משמעו להתעלם ממעשיהם או לגמדם; כמו־כן, אין פירוש הדבר להניח לאחרים לנצל אותנו שלא בצדק. הרי כשיהוה סולח לנו, הוא בהחלט אינו מקל ראש בחומרת חטאינו, והוא לעולם לא ירשה לבני־אדם חוטאים לרמוס ברגלם את רחמיו (עברים י׳:29). בהבנה מכתבי־הקודש (אנג׳) סליחה מוגדרת בזה הלשון: ”מחילה לחוטא; סילוק התרעומת שחשנו כלפיו בשל חטאו ואי דרישת פיצוי” (כרך ראשון, עמוד 861).b המקרא מציג בפנינו סיבות טובות לסלוח.
מדוע לסלוח?
5. איזו סיבה חשובה לסלוח איש לרעהו אנו מוצאים באפסים ה׳:1?
5 סיבה חשובה לסלוח איש לרעהו אנו מוצאים באפסים ה׳:1: ”ובכן לכו בדרכי אלוהים כבנים אהובים”. מאיזו בחינה עלינו ’ללכת בדרכי אלוהים’? המילה ”ובכן” מקשרת מילים אלה עם הפסוק הקודם: ”הייו טובים איש לרעהו; הייו מלאי רחמים וסילחו איש לרעהו כשם שאלוהים סלח לכם במשיח” (אפסים ד׳:32). אכן, בכל הנוגע לסלחנות, עלינו ללכת בדרכי אלוהים, לחקותו. כילד קטן המנסה להידמות לאביו, מן הראוי שאנחנו, כילדים אהובים ויקרים ליהוה, נשאף להידמות לאבינו השמימי הסלחן. מה שמח ודאי יהוה להביט מטה מן השמים ולראות את ילדיו הארציים מנסים לנהוג כמותו ולסלוח איש לרעהו! (לוקס ו׳:35, 36; השווה מתי ה׳:44–48).
6. באיזה מובן קיים פער עצום בין סליחתו של יהוה לסליחתנו?
6 מובן שסליחתנו אינה מושלמת כזו של יהוה. דווקא משום כך עלינו לסלוח זה לזה. חשוב על כך: קיים פער עצום בין סליחתו של יהוה לסליחתנו (ישעיהו נ״ה:7–9). כשאנו סולחים לחוטאים לנו, אנו מודעים בדרך כלל לכך, שבמוקדם או במאוחר נזדקק מן הסתם לסליחתם, ונרצה שישיבו לנו באותו מטבע. כשבני־אדם סולחים, הרי שחוטא סולח לחוטא. אולם, סליחתו של יהוה היא תמיד חד־צדדית. הוא סולח לנו, אך אנו לעולם לא נצטרך לסלוח לו. יהוה, אשר חֵטא אין בו, סולח לנו באהבה ובשלימות. אם כן, האין עלינו, האנשים החוטאים, להשתדל לסלוח איש לרעהו? (מתי ו׳:12).
7. אם אנו מסרבים לסלוח כשיש בסיס לגילוי רחמים, כיצד עלולים יחסינו עם יהוה להינזק?
7 חשוב מכך, אם אנו מסרבים לסלוח כשיש בסיס לגילוי רחמים, עלולים יחסינו עם אלוהים להינזק. יהוה אינו רק מציע לנו לסלוח; הוא מצפה שנעשה כן. על־פי כתבי־הקודש, אחד הגורמים המניעים אותנו לסלוח הוא הרצון שיהוה יסלח לנו או העובדה שהוא סלח לנו (מתי ו׳:14; מרקוס י״א:25; אפסים ד׳:32; יוחנן א׳. ד׳:11). לכן, אם איננו מוכנים לסלוח כשיש בסיס לסליחה, הנוכל באמת לצפות שיהוה יסלח לנו? (מתי י״ח:21–35).
8. מדוע ניתן לומר שסלחנותנו פועלת לטובתנו?
8 יהוה מורה לעמו ”את הדרך הטובה אשר ילכו בה” (מלכים א׳. ח׳:36). יהוה מורה לנו לסלוח איש לרעהו, ואין ספק שהוא עושה כן מתוך דאגה לטובתנו. לא לחינם אומר לנו המקרא ”הניחו לזעם” (רומים י״ב:19). תרעומת היא מעמסה כבדה בחיים. אם נניח לה לגדול, היא תמלא את מוחנו, תפר את שלוותנו ותדכא את שמחתנו. כעס מתמשך, בדומה לקנאה, עלול להזיק לבריאות הגוף (משלי י״ד:30). ייתכן שהפוגע אפילו לא יחוש במצוקתנו! בוראנו האוהב יודע שעלינו לסלוח בגלוי לאחרים, לא רק לטובתם אלא גם לטובתנו. המקרא מייעץ לסלוח, וזו אכן ”הדרך הטובה” עבורנו.
”נהגו בסבלנות איש עם רעהו”
9, 10. (א) אילו מצבים אינם מחייבים תמיד מחילה רשמית? (ב) על מה רומז הביטוי ”נהגו בסבלנות איש עם רעהו”?
9 הפציעות הגופניות שונות בחומרתן, מחתכים קלים ועד פצעים עמוקים, ולא לכולן דרוש אותו טיפול. הוא הדין לגבי רגשות פגועים — יש פצעים עמוקים ויש קלים. האם אנחנו באמת צריכים לעשות עניין מכל פגיעה קלה? הרגזות, עלבונות והקנטות לא רציניים הם חלק מהחיים ואינם דורשים בכל מקרה מחילה רשמית. אם יָצא לנו שם של כאלה שמתרחקים מכל מי שמאכזב אותנו קלות ושתובעים התנצלות כתנאי לקשר מנומס מחודש, מכרינו עלולים לחוש שעליהם לנהוג בנו תמיד בכפפות של משי — או לשמור מרחק מאיתנו!
10 אין ספק שעדיף ש’נועם התנהגותנו ייוודע לכל אדם’ (פיליפים ד׳:5). הואיל ואנו אנשים בלתי מושלמים המשרתים שכם אחד, הגיוני לצפות שמדי פעם ירגיזו אותנו אחינו ולהיפך. קולוסים ג׳:13 מייעצנו: ”נהגו בסבלנות איש עם רעהו”. טמון כאן הרעיון של לשאת איש את רעהו, לגלות סובלנות כלפי דברים שאיננו אוהבים בהם או תכונות המרגיזות אותנו. סבלנות והבלגה יכולות לעזור לנו לסבול את ה”שריטות” הנגרמות לנו ביחסינו עם הזולת — מבלי לפגוע בשלום הקהילה (קורינתים א׳. ט״ז:14).
כאשר הפצעים עמוקים יותר
11. מה יעזור לנו לסלוח לחוטאים לנו?
11 ומה כדאי לעשות אם חוטאים לנו והפגיעה בולטת? אם החטא אינו חמור מדי, אפשר שלא נתקשה ליישם את עצת המקרא ”סילחו איש לרעהו” (אפסים ד׳:32). סלחנות זו תואמת את הדברים שכתב פטרוס בהשראה: ”בראש ובראשונה אהבו איש את רעהו אהבה עזה, כי על רוב פשעים תכסה אהבה” (פטרוס א׳. ד׳:8). אם נזכור שגם אנחנו חוטאים, יֵקל לנו להתחשב במשגי הזולת. אם כן, כשאנו סולחים אנו מסלקים מלבנו את התרעומת במקום לפתחה. כך לא ייגרם נזק ארוך טווח ליחסינו עם הפוגע וגם נתרום לשלום היקר של הקהילה (רומים י״ד:19). ייתכן מאוד שעם הזמן תשתכח הפגיעה מלב.
12. (א) איזו יוזמה ייתכן שנצטרך לנקוט כדי לסלוח לאדם שפגע בנו קשות? (ב) כיצד מראה הכתוב באפסים ד׳:26 שעלינו ללבן בעיות ללא דיחוי?
12 אך כיצד ננהג כשמישהו חוטא לנו חטא חמור יותר, ופוגע בנו קשות? נניח ששפכת את לבך בעניינים אישיים ביותר לפני חבר שבטחת בו, והוא גילה את סודותיך. נפגעת קשות, ואתה מרגיש מבויש ונבגד. ניסית לעבור על כך לסדר היום, אך ללא הועיל. במקרה כזה, אפשר שעליך לנקוט יוזמה ליישור ההדורים, ואולי לשוחח עם הפוגע. מן החוכמה לעשות זאת בהקדם, בטרם תחריף הבעיה. פאולוס יעץ לנו: ”ריגזו ואל־תחטאו [בשמירת הכעס בלבכם או בפעולה מתוך כעס]; אל תשקע השמש על כעסכם” (אפסים ד׳:26). העובדה שהיהודים החשיבו את שקיעת השמש לסיום היום ולתחילתו של יום חדש, מוסיפה משמעות לדברי פאולוס. אם כן, העצה היא: ישב את העניין ללא דיחוי! (מתי ה׳:23, 24).
13. כשאנו פונים אל מי שפגע בנו, מה תהיה מטרתנו, ואילו הצעות יכולות לעזור לנו להשיגה?
13 כיצד תפנה אל הפוגע? ’בקש שלום ורודפהו’, נאמר בפטרוס א׳. ג׳:11. לפיכך, מטרתך אינה להביע כעס, אלא להשלים עם אחיך. לצורך כך, מוטב להימנע ממילים ומתנועות תקיפות; הדבר עלול לגרור תגובה דומה (משלי ט״ו:18; כ״ט:11). כמו־כן, הימנע מקביעוֹת מוגזמות, כגון ”אתה כל הזמן...!” או ”אתה אף פעם לא...!” אלה רק יגרמו לו לנקוט עמדת התגוננות. במקום זה, הראה בנימת קולך ובהבעת פניך שאתה מעוניין לפתור את הבעיה שפגעה בך מאוד. הסבר מפורשות את הרגשתך לגבי מה שקרה. אַפשר לו להסביר את מעשיו. הקשב לדבריו (יעקב א׳:19). מה תועלת תצמח מכך? משלי י״ט:11 מסביר: ”שכל אדם האריך אפו, ותפארתו עבוֹר על פשע”. הבנת רגשותיו והסיבות למעשיו של האדם עשויה לסלק ממוחך מחשבות ורגשות שליליים. אם פנֵינו מועדות לשלום ואם אנו שומרים על גישה זו, קרוב לוודאי שהאי־הבנות ייושבו, ההתנצלויות המתאימות ייאמרו והפגיעה תיסלח.
14. כשאנו סולחים, באיזה מובן עלינו לשכוח?
14 האם לסלוח פירושו שמחובתנו לשכוח את המקרה? זכור את דוגמתו של יהוה בעניין, שעליה למדנו במאמר הקודם. כשהמקרא אומר שיהוה שוכח את חטאינו, אין הכוונה שהוא אינו מסוגל להעלותם בזיכרונו (ישעיהו מ״ג:25). הוא שוכח במובן שלעולם לא יזקוף לחובתנו חטאים שעליהם סלח (יחזקאל ל״ג:14–16). בדומה לכך, סליחה לרעינו אינה מחייבת למחות את מעשיהם מהזיכרון. עם זאת, יש ביכולתנו לשכוח במובן שלא נזקוף לחובת הפוגע את משגיו או נזכיר אותם שוב בעתיד. משיוּשרו ההדורים, לא יהא זה הולם לרכל על העניין; כמו־כן, זה יהיה בלתי אוהב להימנע לחלוטין מחברת מי שפגע בנו, להתייחס אליו כאל מנודה (משלי י״ז:9). אמת, ייתכן שהיחסים לא ישובו לקדמותם מייד; אולי הקשר לא יהיה הדוק כבעבר. אך אנו עדיין אוהבים את הפוגע כאחינו המשיחי ועושים כמיטב יכולתנו לשמור על יחסי שלום. (השווה לוקס י״ז:3.)
כאשר נראה שאי־אפשר לסלוח
15, 16. (א) האם המשיחיים מחויבים לסלוח לחוטא שאינו חוזר בו? (ב) כיצד נוכל ליישם את העצה שמשיא המקרא בתהלים ל״ז:8?
15 וכיצד ננהג אם אי־מי חטא לנו והפגיעה קשה ביותר, ולמרות זאת הוא אינו מודה בחטא, אינו מתחרט ואינו מתנצל? (משלי כ״ח:13) כתבי־הקודש מציינים חד־משמעית שיהוה אינו סולח לחוטאים קשי לב שאינם מגלים חרטה (עברים ו׳:4–6; י׳:26, 27). ומה לגבינו? בהבנה מכתבי־הקודש נאמר: ”המשיחיים אינם מחויבים לסלוח למי שנוהגים לחטוא בזדוניות ובמכוון ואינם חוזרים בהם. הללו נעשים לאויבי אלוהים” (כרך ראשון, עמוד 862). משיחי שנעשה לו עוול משווע, שקיבל יחס נתעב ואיום, אל לו לחוש חובה לסלוח ולמחול לחוטא חסר חרטה (תהלים קל״ט:21, 22).
16 מי שנפלו קורבן להתעללות אכזרית עלולים לחוש, מטבע הדברים, פגועים וכועסים. אך זכור ששמירת הכעס והתרעומת בלבנו עלולה להזיק לנו מאוד. ציפיית שווא להודאה בחטא או להתנצלות רק תגביר את מצוקתנו. אם נניח לעוול שנעשה לנו להציק לנו ללא הרף, כעסנו עלול להמשיך לגעוש ולקצוף בתוכנו ולגרום נזק כבד לבריאותנו הרוחנית, הרגשית והגופנית. למעשה, כך אנו מניחים למי שפגע בנו להמשיך לפגוע בנו. המקרא מייעץ בחוכמה: ”הֶרֶף מאף ועזוב חימה” (תהלים ל״ז:8). אי לכך, יש משיחיים שהיו מסוגלים לסלוח כעבור זמן, לסלק תרעומת מלבם. מבלי להקל ראש במה שאירע, הם לא התירו לכעס לכרסם בלבם. הם השאירו את העניין כולו בידי אלוהי הצדק, וכך נהנו מהקלה רבה ויכלו להמשיך בחייהם (תהלים ל״ז:28).
17. איזו הבטחה מנחמת מאת יהוה כתובה בספר ההתגלות כ״א:4?
17 כשהפצע עמוק מאוד, אפשר שלא יעלה בידנו למחותו כליל ממחשבותינו, לפחות לא בסדר־דברים זה. אולם, יהוה מבטיח עולם חדש ובו ”ימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו” (ההתגלות כ״א:4). כל מה שיהיה שמור בזיכרוננו באותם ימים לא יפגע בנו או יכאיב לנו, כשם שהוא מעיק על לבנו כיום (ישעיהו ס״ה:17, 18).
18. (א) מדוע קיים צורך להיות סלחנים ביחסינו עם אחינו ואחיותינו? (ב) כשחוטאים לנו, באיזה מובן נוכל לסלוח ולשכוח? (ג) מה התועלת שאנו מפיקים מכך?
18 לעת עתה, עלינו לחיות ולפעול יחד כאחים ואחיות לא מושלמים, בני־אדם חוטאים. כולנו שוגים וטועים. מדי פעם, אנחנו מאכזבים איש את רעהו ואפילו פוגעים זה בזה. צדק ישוע כשאמר, שנצטרך לסלוח לזולתנו לא ”עד שבע פעמים אלא עד שבעים ושבע”! (מתי י״ח:22) אומנם איננו יכולים לסלוח בשלימות כיהוה. אך ברוב המקרים, כשאחינו חוטאים לנו, נוכל לסלוח — להתגבר על התרעומת; ולשכוח — לא לזקוף לתמיד את המקרה לחובתם. הסולח ושוכח עוזר לשמור לא רק על שלום הקהילה, אלא גם על שלוות נפשו. מעל לכל, נזכה לשלום שרק בכוחו של האל האוהב, יהוה, להעניק לנו (פיליפים ד׳:7).
[הערות שוליים]
a התלמוד הבבלי מציין מסורת רבנית האומרת: ”אדם עובר עבירה פעם ראשונה — מוחלין לו, שנייה — מוחלין לו, שלישית — מוחלין לו, רביעית — אין מוחלין לו” (יומא פ״ו, ב). אמירה זו מבוססת בחלקה על הבנה מוטעית של פסוקים כמו עמוס א׳:3; ב׳:6; ואיוב ל״ג:29.
b יצא לאור מטעם .Inc ,Watchtower Bible and Tract Society of New York
שאלות חזרה
◻ מדוע עלינו להיות סלחנים?
◻ אילו מצבים דורשים מאיתנו ’לנהוג בסבלנות איש עם רעהו’?
◻ אם נפגענו קשות מחטאי הזולת, מה נוכל לעשות לפתרון הבעיה בדרכי שלום?
◻ כשאנחנו סולחים, באיזה מובן עלינו לשכוח?
[תמונה בעמוד 16]
כשאיננו מסלקים תרעומת מלבנו, ייתכן שהפוגע אף לא יחוש במצוקתנו
[תמונה בעמוד 17]
כשאתה פונה לרעך במטרה להשלים עימו, ניתן ללבן בקלות אי־הבנות