התוכל לבטוח במצפונך?
בנסיבות רגילות המצפן הוא מכשיר מהימן. המחט, המושפעת מן השדה המגנטי של כדור־הארץ, מצביעה תמיד על הצפון. הטיילים יכולים אפוא לסמוך על המצפן שיורה להם את הכיוון בהעדר ציוני דרך להנחותם. אך מה קורה כאשר מונחת עצם מגנטית סמוך למצפן? המחט סוטה לעבר המגנט ואינה מורה על הצפון. המצפן חדל להיות מדריך מהימן.
דבר דומה עלול לקרות למצפון האדם. הבורא נטע בנו יכולת זו כדי שתשמש לנו מדריך מהימן. הואיל ונבראנו בצלם אלוהים, נועד המצפון לכוון אותנו תמיד אל הכיוון הנכון בהחלטת החלטות. תפקידו להאיץ בנו להתנהג בהתאם לערכי המוסר של אלוהים (בראשית א׳:27). המצפון, על־פי־רוב, ממלא תפקיד זה. למשל, השליח פאולוס כתב, כי יש אשר לא קיבלו תורה מאלוהים, ובכל זאת ”מקיימים את דברי התורה כדבר מובן מאליו”. מדוע? משום ש”מצפונם מעיד בהם” (רומים ב׳:14, 15).
אלא שהמצפון נאלם לעתים דום בשעה שהוא צריך לדבר. עקב אי־שלימותנו טבועה בנו הנטייה לעשות את הרע במודע. ”באדם הפנימי שבי אני שמח בתורת אלוהים”, הודה פאולוס, ”אך באיבריי אני רואה חוק אחר, והוא נלחם נגד החוק שבשכלי ומשעבד אותי לחוק החטא השורר באיבריי” (רומים ז׳:22, 23). אם נרבה להיכנע לנטיות השליליות עלול מצפוננו להתקהות אט אט ובסופו של דבר לחדול מלהתריע מפני קו פעולה פסול.
אבל למרות האי־שלימות יש בכוחנו להתאים את מצפוננו לדרישות אלוהים. חיוני לעשות כן. מצפון נקי המודרך היטב לא רק מוביל לקשר אישי ולבבי עם אלוהים אלא גם חיוני לישועתנו (עברים י׳:22; פטרוס א׳. א׳:15, 16). יתרה מזו, מצפון נקי יסייע לנו להחליט החלטות נבונות, שיקנו לנו שלווה ואושר. על אדם בעל מצפון כזה אמר מחבר התהלים: ”תורת אלוהיו בלבו, לא תמעד אשוריו” (תהלים ל״ז:31).
הדרכת המצפון
לא די בשינון קובץ חוקים ושמירתם בקפידה כדי להדריך את המצפון. כך עשו הפרושים בימי ישוע. מנהיגי דת אלו ידעו את התורה וחיברו מסורת מפורטת, שנועדה כביכול לעזור לעם לא לעבור על חוקי התורה. משום כך מיהרו למחות כשתלמידי ישוע קטפו שיבולים בשבת ואכלו את הגרגירים. הם תקפו את ישוע כשריפא בשבת איש שידו יבשה (מתי י״ב:1, 2, 9, 10). לפי מסורת הפרושים הופר בשני מעשים אלו הדיבר הרביעי (שמות כ׳:8–11).
אין ספק שהפרושים למדו את התורה. אך האם מצפונם תאם את דרישות אלוהים? ודאי שלא! הרי מייד אחרי שנטפלו לעניינים פעוטי ערך, שנחשבו בעיניהם לחילול משווע של השבת, טיכסו עצה ”להכחיד את ישוע” (מתי י״ב:14). חשוב על כך — מנהיגי דת צדקניים אלו התרתחו על אכילת שיבולים טריות שנקטפו זמן קצר קודם לכן ועל ריפוי בשבת, אך לבם לא נקפם כשזממו להמית את ישוע!
חשיבה מעוותת דומה אפיינה גם את ראשי הכוהנים. אנשים מושחתים אלו הציעו ליהודה, בלי שום נקיפות מצפון, 30 שקלי כסף מאוצר המקדש כדי שיסגיר את ישוע. אך כאשר החזיר יהודה במפתיע את הכסף והשליכוֹ לתוך בית אוצר המקדש עמדה בפני מצפונם של ראשי הכוהנים דילמה משפטית. הם אמרו: ”אסור להכניס את הכסף לאוצר המקדש, כי מחיר דמים הוא” (מתי כ״ז:3–6). ראשי הכוהנים חששו כנראה שכספו של יהודה נעשה טמא. (השווה דברים כ״ג:19.) אלא שאותה קבוצה לא ראתה כל פסול בקניית הסגרת בן אלוהים בכסף זה!
התאמה לאורח החשיבה של אלוהים
הדוגמאות שלעיל מלמדות שכדי להדריך את המצפון אין די לגדוש את שכלנו ברשימת מצוות ’עשה’ ו’לא תעשה’. ברור שיש להכיר את חוקי אלוהים, וקיומם הכרחי לישועה (תהלים י״ט:8–12). אך, בנוסף ללימוד חוקי אלוהים יש לפתח לב שמותאם לאורח החשיבה של אלוהים. כך ניווכח בהתגשמות הנבואה שנתן יהוה ביד ישעיהו: ”והיו עיניך רואות את מוריך. ואוזניך תשמענה דבר מאחריך לאמור: ’זה הדרך. לכו בו’. כי תאמינו וכי תשמאילו” (ישעיהו ל׳:20, 21; מ״ח:17).
אין להבין מכך, כמובן, שלפני החלטה כבדת משקל נשמע קול אשר יאמר לנו כיצד לנהוג. ואולם, אם אורח החשיבה שלנו יותאם לאורח החשיבה של אלוהים יהיה מצפוננו כשיר יותר לסייע לנו להחליט החלטות שישביעו את רצונו (משלי כ״ז:11).
תן דעתך ליוסף, שחי במאה ה־18 לפה״ס. אשת פוטיפר לחצה עליו לנאוף עימה, אבל יוסף מיאן לעשות זאת ואמר: ”איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים?” (בראשית ל״ט:9). בימי יוסף לא היה בנמצא חוק כתוב מטעם אלוהים אשר אסר על ניאוף. מלבד זאת, יוסף חי במצרים, הרחק מן המשמעת שניתנה לו בבית והרחק מן הכללים הפטריארכליים. אם כן, מה עזר ליוסף לעמוד בפיתוי? במילים פשוטות, מצפונו המודרך. יוסף אימץ את השקפת אלוהים שלפיה בעל ואשה הם ”בשר אחד” (בראשית ב׳:24). על כן הבין שאסור לקחת אשת איש. אורח החשיבה של יוסף הותאם לאורח החשיבה של אלוהים בנושא זה. הניאוף התנגש עם מוסריותו.
מעטים כיום דומים ליוסף. האי־מוסריות המינית משתוללת, ורבים אינם מקבלים עליהם את האחריות לפני בוראם, לפני עצמם ולפני בן־זוגם לשמור על טוהר מוסרי. המצב דומה מאוד לתיאור המובא בספר ירמיהו: ”אין איש ניחם על רעתו לאמור: ’מה עשיתי?’ כולה שב במרוצתם, כסוס שוטף במלחמה” (ירמיהו ח׳:6). לפיכך, יש לנו צורך עז מתמיד להתאים את עצמנו לאורח החשיבה של אלוהים. לרשותנו אמצעי עזר נפלא.
אמצעי עזר להדרכת המצפון
כל מה שנכתב ברוח אלוהים ”מועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק, למען יהיה איש האלוהים מושלם, ומוכשר לכל מעשה טוב” (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17). לימוד המקרא יעזור לנו להדריך את ’חושינו’, כהגדרת המקרא, למען נבחין בין טוב לרע (עברים ה׳:14). כך נלמד לאהוב את מה שאוהב אלוהים ולשנוא את מה ששנוא עליו (תהלים צ״ז:10; קל״ט:21).
אם כן, מטרת לימוד המקרא היא לתפוס את רוח האמת ואת משמעותה ולא רק את מסגרתה הטכנית. המצפה מ־1 בספטמבר 1976 (אנג׳) ציין: ”בלימוד המקרא עלינו להשתדל להבין במידה מסוימת את הצדק של אלוהים, את אהבתו ואת צדקתו ולהחדיר תכונות אלו עמוק ללבנו כדי שיהיו חלק מאיתנו כמו אכילה ונשימה. יש לעשות כל מאמץ לרכוש חוש של אחריות מוסרית על־ידי פיתוח הבחנה חדה בין טוב לרע. בנוסף לכך, עלינו לגרום למצפון לעמוד באחריותו כלפי המחוקק והשופט המושלם (ישעיהו ל״ג:22). לכן, ככל שלומדים על אלוהים יש להשתדל לחקותו בכל היבטי החיים”.
רכישת ”רוח המשיח”
לימוד המקרא יסייע לנו גם לרכוש את ”רוח המשיח”, כלומר, גישה שכלית של צייתנות וענווה שאפיינה את ישוע (קורינתים א׳. ב׳:16). עשיית רצון אביו לא היתה לדידו שגרה שיש לקיימה אוטומטית בלי מחשבה, כי אם הסבה לו שמחה. את גישתו תיאר באורח נבואי המשורר דוד, אשר כתב: ”לעשות רצונך, אלוהַי, חפצתי, ותורתך בתוך מעיי”a(תהלים מ׳:10).
רכישת ”רוח המשיח” הכרחית להדרכת המצפון. בחייו עלי־אדמות כאדם מושלם שיקף ישוע את תכונותיו ואישיותו של אביו ככל האפשר במסגרת גבולות האדם. על כן אמר: ”הרואה אותי ראה את האב” (יוחנן י״ד:9). בכל המצבים שפקדו אותו עלי־אדמות נהג ישוע בדיוק לפי רצון אלוהים. מכאן שמתוך לימוד חיי ישוע מצטיירת לנגד עינינו תמונה ברורה על אישיותו של יהוה אלוהים.
כתוב שיהוה הוא ”רחום וחנון, ארך אפיים ורב־חסד” (שמות ל״ד:6). תכונות אלו בלטו שוב ושוב במגעיו של ישוע עם שליחיו. כאשר התווכחו השליחים פעם אחר פעם מי הגדול ביניהם, לימד אותם ישוע בסבלנות, הן במילים והן בדוגמתו האישית, כי ”החפץ להיות גדול בכם יהא משרת שלכם, והחפץ להיות ראשון ביניכם יהא עבד לכם” (מתי כ׳:26, 27). זו רק דוגמה אחת המלמדת שמחֵקֶר חייו של ישוע נוכל להתאים את עצמנו לאורח החשיבה של אלוהים.
ככל שנלמד על ישוע תשתפר יכולתנו לחקות את אבינו שבשמים, יהוה (אפסים ה׳:1, 2). מצפון המותאם לאורח החשיבה של אלוהים ינחה אותנו בכיוון הנכון. יהוה מבטיח לבוטחים בו: ”אשכילך ואורך בדרך־זוּ תלך. אִיעֲצָה עליך עיני” (תהלים ל״ב:8).
מצפון מודרך והברכות שבצדו
בהכירו את טבעם הסורר של בני אדם לא־מושלמים הזהיר משה את בני ישראל: ”שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנוכי מעיד בכם היום, אשר תצווּם את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת” (דברים ל״ב:46). גם אנו חייבים לחרוט על לוח לבנו את חוקי אלוהים. אם נעשה כן ירבו הסיכויים שמצפוננו יכוון את צעדינו ויעזור לנו להחליט החלטות נכונות.
כמובן, יש להיזהר. כתוב במשלי: ”יש דרך ישר לפני איש, ואחריתה דרכי מוות” (משלי י״ד:12). מדוע זה נכון במקרים רבים? מפני שלפי המקרא: ”עקוב הלב מכל ואנוש הוא. מי ידענו?” (ירמיהו י״ז:9). זו הסיבה שעל הכל לשעות לקריאה שבמשלי ג׳:5, 6: ”בטח אל יהוה בכל לבֶּך ואל בינתך אל תישען. בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך”.
[הערת שוליים]
a באיגרתו אל העברים ייחס השליח פאולוס את הכתוב במזמור מ׳ לישוע המשיח (עברים י׳:5–10).
[תמונה בעמוד 7]
מצפון המודרך על־פי המקרא יכול, כמו מצפן, להנחות אותנו בכיוון הנכון
[שלמי תודה]
מצפן: .Compass: Courtesy, Peabody Essex Museum, Salem, Mass