משא ומתן על מוהר סביר
בימינו כבימי המקרא, יש תרבויות מסוימות שבהן הגבר חייב במוהר כדי לשאת אשה. ”אעבודך שבע שנים ברחל בתך הקטנה”, אמר יעקב ללבן, חותנו לעתיד (בראשית כ״ט:18). מאהבתו לרחל הציע יעקב מחיר גבוה עבורה — שכר שבע שנות עבודה! לבן קיבל את הצעתו אך הערים עליו, והשיאו תחילה ללאה, בתו הבכירה. גם בהמשך לא נהג לבן בהגינות עם יעקב (בראשית ל״א:41). בנותיו איבדו את הכבוד שרחשו לו כי רדף בצע. הן שאלו: ”הלא נוכריות נחשבנו לו כי מכָרָנו, ויאכל גם אכול את כספנו?” (בראשית ל״א:15).
בעולם החומרני של ימינו הורים רבים מתנהגים, למרבה הצער, כמו לבן. חלקם אף גרועים ממנו. עיתון אפריקני מוסר כי, במקרים מסוימים מתנהל משא ומתן על הנישואים ”רק כדי שאבות חמדנים יפיקו רווחים כספיים”. קשיים כלכליים הם גורם נוסף המפתה הורים לראות בבנותיהם אמצעי להקלת הבעיות הכספיות.a
יש הורים המעכבים את נישואי בנותיהם עד שתבוא הצעת המחיר הגבוהה ביותר. קו פעולה זה עלול להוביל לבעיות חמורות. עיתונאי המדווח ממזרח אפריקה כותב: ”צעירים מעדיפים לברוח ולהתחתן כדי לחמוק מדרישות מוהר מוגזמות של הורים עקשנים”. אי־מוסריות מינית היא אחת הבעיות הנובעות מן הדרישה למוהר גבוה. זאת ועוד, יש צעירים המצליחים לקנות אשה, אך שוקעים בחובות כבדים. עובד סוציאלי בדרום אפריקה אומר: ”ההורים צריכים להיות סבירים. אל להם לדרוש סכומים גבוהים, הרי הזוג הטרי צריך להתפרנס... אז למה לפשוט את עורו של הבחור?”
כיצד יכולים הורים משיחיים לשמש דוגמה טובה להתנהגות סבירה במשא ומתן על תשלום המוהר? זהו נושא רציני, שכן המקרא מצווה: ”נועם התנהגותכם [”התנהגותכם הסבירה”, ע״ח] ייוודע נא לכל אדם” (פיליפים ד׳:5).
עקרונות מקרא סבירים
הורים משיחיים הם שיחליטו אם ישאו ויתנו על מחיר המוהר אם לאו. אם הם בוחרים לעשות כן יש לנהל את הדיונים לפי עקרונות המקרא. ”רחקו מאהבת כסף”, מצווה דבר־אלוהים (עברים י״ג:5). הורה משיחי שעיקרון זה אינו מיושם בשיחותיו על החתונה, אינו משמש דוגמה טובה. גברים הנושאים בתפקידים אחראיים בקהילה המשיחית חייבים להיות ”אנשים סבירים” (ע״ח), שאינם ’רודפי כסף’ ואינם ”רודפי בצע” (טימותיאוס א׳. ג׳:3, 8). משיחי חמדן הסוחט ללא חרטה מוהר גבוה עלול להביא בכך אף לנידויו מן הקהילה (קורינתים א׳. ה׳:11, 13; ו׳:9, 10).
יש ממשלות שחוקקו חוקים הקובעים תקרה למחיר המוהר מפאת הבעיות שיוצרת החמדנות. למשל, בטוגו, ארץ במערב אפריקה, נחקק חוק הקובע כי ”ניתן לשלם [את המוהר] בכסף או בטובין או בשתי הדרכים גם יחד”. עוד נאמר בחוק: ”הסכום לא יעלה על 000,10 פרנק CFA (20 דולר)”. שוב ושוב מצווה המקרא על המשיחיים להיות אזרחים שומרי־חוק (טיטוס ג׳:1). גם אם הממשל אינו אוכף חוקים אלה, אסור למשיחי אמיתי לעבור עליהם. כך ישמור על מצפון נקי לפני אלוהים ולא יכשיל אחרים (רומים י״ג:1, 5; קורינתים א׳. י׳:32, 33).
מי אחראי על המשא ומתן?
יש תרבויות שבהן אופן המשא ומתן מתנגש עם עיקרון חשוב אחר. לפי המקרא האב הוא האחראי על ענייני משפחתו (קורינתים א׳. י״א:3; קולוסים ג׳:18, 20). לפיכך, מחובתם של האחים הנושאים בתפקידים אחראיים בקהילה להיות גברים ש’מנהיגים היטב את בניהם ואת ביתם’ (טימותיאוס א׳. ג׳:12).
אולם, ייתכן שנהוג ומקובל להפקיד את הדיונים החשובים בנושא בידי קרוביו של ראש המשפחה. לאחר מכן תובעים הקרובים חלק מן המוהר. זהו מנהג המעמיד למבחן את המשפחות המשיחיות. יש ראשי משפחות שכדי לקיים את המנהג מניחים לקרובים לא־מאמינים לסחוט מוהר גבוה. בעקבות זאת קרה לא פעם שבחורה משיחית נישאה ללא־מאמין. נישואין אלו מנוגדים לאזהרה שעל המשיחיים להינשא ’באדון בלבד’ (קורינתים א׳. ז׳:39). ראש משפחה המרשה לקרובים לא־מאמינים להחליט החלטות הפוגעות בטובתם הרוחנית של ילדיו, אינו יכול להיחשב ל”אדם שמנהיג היטב את ביתו שלו” (טימותיאוס א׳. ג׳:4).
ומה במקרה שהמשיחי, כאברהם ירא האלוהים, אינו מעורב ישירות במשא ומתן בעניין נישואי אחד מילדיו? (בראשית כ״ד:2–4) אם האב המשיחי מְמנה אדם אחר לשאת ולתת בשמו, עליו לוודא שאותו איש ימלא אחר ההוראות העולות בקנה אחד עם העקרונות הסבירים שבמקרא. על הורים משיחיים לשקול את הנושא בקפידה, עוד בטרם יינקט צעד כלשהו במשא ומתן על המוהר, ולא להניח לעצמם להיסחף על־ידי מנהגים או דרישות לא־סבירים (משלי כ״ב:3).
רחק מתכונות לא־משיחיות
המקרא מדבר בגנות היהירות ו”גאוות הנכסים” (יוחנן א׳. ב׳:16; משלי כ״א:4). אך יש חברים בקהילה המשיחית המגלים תכונות אלה במשא ומתן על המוהר. הם מחקים את העולם ומתרברבים בתשלום או במוהר גבוה. מאידך, אחד מסניפי חברת המצפה באפריקה מדווח כי ”יש בעלים שמזלזלים ברעייתם אם משפחתה דורשת מוהר סביר, שכן הם חשים כאילו נקנתה בזול, במחיר ’עֵז’”.
חמדנותם של משיחיים שתבעו מוהר גבוה הובילה לתוצאות טרגיות. הנה, למשל, דיווח שהגיע מסניף אחר של חברת המצפה: ”אחים מתקשים לשאת אשה וגם אחיות מתקשות למצוא בן־זוג. התוצאה היא מספר הולך וגדל של מקרי נידוי בגין אי־מוסריות מינית. יש אחים ההולכים לעבוד במכרות על־מנת למצוא זהב או יהלומים, אותם יוכלו למכור כדי לממן את נישואיהם. עליהם לעבוד שנה, שנתיים או יותר, ובדרך כלל הם נחלשים מבחינה רוחנית, שכן הם רחוקים מאחיהם ומן הקהילה”.
הורים משיחיים צריכים לנהוג כדוגמת האחים הבוגרים יותר בקהילה כדי למנוע מצבים עגומים אלו. השליח פאולוס אומנם לא היה אב לילדים, אך התנהגותו כלפי אחיו היתה מאוזנת וסבירה. הוא הקפיד שלא להכביד על איש מבחינה כלכלית (מעשי־השליחים כ׳:33). מן הראוי שהורים משיחיים יביאו בחשבון את דוגמתו הלא־אנוכית כשהם מתחילים לשאת ולתת בנושא המוהר. פאולוס כתב בהשראת אלוהים: ”אחיי, התנהגו כמוני. שימו לבבכם אל האנשים המתהלכים על־פי הדוגמה שיש לכם בנו” (פיליפים ג׳:17).
דוגמאות של אנשים סבירים
הורים משיחיים רבים הציבו דוגמה טובה בהתנהגותם הסבירה במשא ומתן על נישואין. תן דעתך לג׳וזף ולאשתו מיי המבשרים בשירות מלא.b הם מתגוררים באחד מאיי־שלמה, מקום שבו לעתים המשא ומתן על המוהר כרוך בקשיים. למניעת בעיות דאגו ג׳וזף ומיי שבתם, הלן, תינשא באחד האיים השכנים. כך עשו גם למען אסתר, בתם השנייה. ג׳וזף הסכים שפיטר חתנו ישלם מוהר נמוך מן המקובל. כשנשאל מדוע עשה כן, הסביר ג׳וזף: ”לא רציתי להכביד על חתני המשרת כחלוץ”.
רבים מעדי־יהוה באפריקה הציבו אף הם דוגמה טובה בהתנהגותם הסבירה. באזורים מסוימים נהוג שחברי המשפחה המורחבת יקבלו סכומים נכבדים על־חשבון מחיר המוהר שייקבע במשא ומתן. כמו־כן, החתן, הרוצה לוודא שארוסתו לא תינתן לאחר, מתחייב לעתים לכסות את הוצאות המוהר העתידיות שיצטרך לשלם אחיה הצעיר של הכלה.
לעומת זאת, תן דעתך לדוגמתם של קוֹסי ואשתו מַרָה. בתם בֶּבּוֹקוֹ נישאה לאחרונה למשגיח נודד של עדי־יהוה. לפני החתונה, הפעילו קרובי המשפחה מכבש על ההורים — הם רצו נתח ממוהר גבוה. אלא שההורים לא נכנעו ללחצים ודחו את תביעות המשפחה. הם נשאו ונתנו ישירות עם חתנם לעתיד, דרשו ממנו מוהר מינימלי עבור בתם ונתנו חצי מן המוהר לזוג כדי שיוכלו לעשות בכסף את ההכנות לקראת חתונתם.
דוגמה נוספת מאותה ארץ היא דוגמתה של עֵדה צעירה בשם איטונגו. תחילה ביקשה משפחתה מוהר סביר, אלא שקרובי המשפחה שנכחו בדיון תבעו להגדיל את הסכום. האווירה היתה מתוחה, ונראה היה שקרובי המשפחה עומדים להשיג את מבוקשם. איטונגו, שהיא ביישנית מטבעה, נעמדה וציינה בכבוד שהיא נחושה בדעתה להינשא למשיחי המסור סנְגְזֶה, לפי מה שכבר סוכם. ואז הוסיפה באומץ, ’מְבִּי קֶה’ (שפירושו ”הנושא סגור”) והתיישבה. סמבקו, אמה המשיחית של איטונגו, תמכה בה ובזה תם העניין. הזוג נישא כפי שתוכנן מלכתחילה.
יש דברים החשובים להורים משיחיים אוהבים יותר מרווח אישי מהמוהר. בעל מקמרון מספר: ”חמותי אומרת לי בכל הזדמנות שאת כל מה שרציתי לשלם לה כמוהר עבור אשתי, אנצל לצורכי בִּתה”. הורים אוהבים דואגים גם לטובתם הרוחנית של ילדיהם. חשוֹב, למשל, על בני הזוג פַריי ורודו הגרים בזימבבווה ומקדישים זמן רב להכרזת הבשורה על מלכות אלוהים. אף שאינם עובדים בשכר, חיתנו את שתי בנותיהם בעבור מוהר קטן בהרבה מן המקובל. מדוע? משום שרצו שבנותיהם תצאנה נשכרות, ותינשאנה לגברים שאוהבים את יהוה באמת ובתמים. ”הרוחניות של בנותינו ושל חתנינו היתה חשובה לנו יותר מכסף”, הסבירו. איזה קו מחשבה מבורך! הורים האוהבים את ילדיהם הנשואים ודואגים לטובתם הרוחנית והחומרית ראויים לשבח.
יתרונות ההתנהגות הסבירה
ג׳וזף ומיי מאיי־שלמה בורכו על התכנון הנדיב והמחושב של נישואי בנותיהם. החתנים לא שקעו בחובות, ובזכות זאת הצליחו שני הזוגות לעשות שנים רבות בהכרזת הבשורה על מלכות אלוהים בשירות מלא. ג׳וזף אומר במבט לאחור: ”ההחלטות שלי ושל משפחתי הניבו שפע ברכות. נכון שלפעמים הופעל עלינו לחץ עז מצד מי שלא הבינו אותנו. אך מצפוני נקי ואני חש סיפוק כשאני רואה את ילדיי איתנים ועסוקים בשירות יהוה. הם מאושרים, ואשתי ואני עולצים מאושר”.
ברכה נוספת היא יחסים טובים בין בני הזוג להורים. זונדיי וסיבוסיסו, למשל, משרתים כמתנדבים עם נשיהם, שהן אחיות בבשר, בסניף חברת המצפה בזימבבווה. אבי הבנות, דקריי, מבשר בשירות מלא ואינו עובד בשכר. בדיונים על המוהר אמר דקריי לחתניו לעתיד שיסכים לקבל מהם מוהר כפי שמשגת ידם. ”אנו אוהבים מאוד את חמנו”, אומרים זונדיי וסיבוסיסו, ”ונעשה כל שביכולתנו כדי לעזור לו במקרה הצורך”.
דרישות סבירות במשא ומתן על המוהר תורמות לאושרה של המשפחה. הזוג הטרי אינו שוקע בחובות, וקל לו יותר להסתגל לחיי הנישואין. כך מתאפשר לזוגות צעירים רבים לבקש להם ברכות רוחניות, כגון שירות מלא בפעילות הדחופה של הכרזת הבשורה ועשיית התלמידים. הדבר אף מסב כבוד למייסד הנישואין האוהב, יהוה אלוהים (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20).
[הערות שוליים]
a יש תרבויות שבהן מקובל המצב ההפוך. המשפחה מצפה למוהר מהורי הכלה.
b השמות במאמר בדויים.
[תיבה בעמוד 27]
הם החזירו את המוהר
במקומות מסוימים מזלזלים בכלה ובהוריה אם מחיר המוהר נמוך. לכן דורשים מוהר גבוה מתוך גאווה ורצון להתרברב במעמד המשפחה. משפחה אחת בלַגוֹס שבניגריה היוותה שינוי מרענן. דלה, חתנם, מסביר:
”משפחתה של אשתי ויתרה לי על חלק ניכר מההוצאות הנלוות לטקס המסורתי של תשלום המוהר, כגון קניית מלתחה יקרה. כשמשפחתי הגישה להם את המוהר, שאל דובר המשפחה: ’האם אתם רוצים שצעירה זו תהיה לכם לאשה או לבת?’ משפחתי השיבה פה אחד: ’אנחנו רוצים שהיא תהיה לנו לבת’. לאחר מכן, הושבה לנו המעטפה ובה המוהר.
”עד היום אני מעריך את האופן שבו ניהלה משפחתה של אשתי את סידורי החתונה. אני מוקיר אותם. נקודת המבט הרוחנית הנפלאה שלהם גרמה לי לראות בהם משפחה קרובה מאוד. זה גם השפיע מאוד על היחס שלי לאשתי. אני רוחש לה הערכה רבה על הדרך שבה נהגה בי משפחתה. כשמתעוררים בינינו חילוקי דעות, אינני מניח להם להפוך לבעיה. חילוקי הדעות מתגמדים ברגע שאני נזכר מאיזו משפחה היא באה.
”בין שתי המשפחות, שלי ושלה, נוצרה ידידות עמוקה. אפילו עתה, שנתיים לאחר החתונה, אבי ממשיך לשלוח מתנות ומצרכי מזון למשפחת אשתי”.