השם המוביל לאמונה אמיתית
”אינכם מאמינים בישוע ובדמו הגואל”, אמרה אשה אחת לעד־יהוה. אחר טען: ”אתם מכנים את עצמכם עדי־יהוה, ואילו אני עד של ישוע”.
הדעה שעדי־יהוה אינם מאמינים בישוע או אינם מעניקים לו את הכבוד הראוי לו היא דעה רווחת למדי. אך מה הן העובדות?
נכון, עדי־יהוה מייחסים חשיבות רבה לשם אלוהים, יהוה.a איתמר, עד־יהוה בברזיל, נזכר: ”נקודת המפנה בחיי חלה כשלמדתי מהו שם אלוהים. כשקראתי את השם לראשונה, הרגשתי כמי שמתעורר משינה עמוקה. השם יהוה ריגש אותי ונגע ללבי; הוא חדר עד נבכי נשמתי”. אך הוא מוסיף: ”לבי גדוש באהבה גם לישוע”.
כן, עדי־יהוה מבינים שכדי לזכות בחיי־נצח עליהם להאמין ”בשם בן־אלוהים”, בישוע (יוחנן א׳. ה׳:13). מהי כוונת הביטוי ’בשם ישוע’?
שם ישוע — מה הוא מייצג?
הביטוי ”בשם ישוע” וביטויים דומים מצויים בכתבי־הקודש המשיחיים, כלומר ”הברית החדשה”. לאמיתו של דבר, המילה ”שם” ביחס לתפקידו של ישוע מופיעה יותר מ־80 פעם, ומתוכם כ־30 פעם בספר מעשי־השליחים. המשיחיים בני המאה הראשונה הטבילו בשם ישוע, ריפאו בשמו, לימדו בשמו, קראו בשמו, סבלו למען שמו ופיארו את שמו (מעשי־השליחים ב׳:38; ג׳:16; ה׳:28; ט׳:14, 16; י״ט:17).
מילון מקראי אחד מציין שהמילה היוונית המתורגמת ל”שם” עניינה על־פי־רוב ב”כל מה שמשתמע מן השם — הסמכות, האישיות, המעמד, הגדוּלה, הכוח, המצוינות וכדומה, בעצם כל מה שכרוך בשם”. אם כן, שם ישוע מייצג את הסמכות הביצועית האדירה והנרחבת שהפקיד יהוה אלוהים בידיו. ישוע אמר: ”ניתנה לי כל סמכות בשמים ובארץ” (מתי כ״ח:18). אחרי שפטרוס ויוחנן ריפאו איש פיסח שאלו אותם מנהיגי הדת היהודים: ”באיזה כוח או באיזה שם עשיתם את זאת?” באומץ לב הביע פטרוס את אמונתו בסמכות ובכוח שאותם מייצג שם ישוע כשהודיע כי הדבר נעשה ”בשם ישוע המשיח מנצרת... בשם הזה הוא [האיש שנרפא] עומד בריא לפניכם” (מעשי־השליחים ג׳:1–10; ד׳:5–10).
אמונה בישוע או בקיסר?
המצהיר על אמונתו בשם ישוע אל יצפה לחיים קלים. ישוע ניבא שתלמידיו יהיו ’שנואים על כל הגויים בגלל שמו’ (מתי כ״ד:9). מדוע? מפני ששם ישוע מייצג את מעמדו כשליט שמוּנה מטעם אלוהים, כמלך המלכים שעל הגויים להיכנע לו, דבר שאין הם מוכנים וששים לעשות (תהלים ב׳:1–7).
גם מנהיגי הדת בימי ישוע מיאנו להיכנע לישוע. הם אמרו: ”אין לנו מלך זולתי הקיסר!” ובזאת דחו את בן אלוהים (יוחנן י״ט:13–15). במקום זאת, שמו מבטחם בשמו — כלומר בכוחו ובסמכותו — של הקיסר ובאימפריה שלו. הם אף גמרו אומר להמית את ישוע כדי לשמור על מעמדם (יוחנן י״א:47–53).
במאות שחלפו אחרי מות ישוע קמו רבים שהתיימרו להיות משיחיים, ואימצו לעצמם גישה דומה לזו של ראשי היהודים. משיחיים מדומים אלו שמו מבטחם בכוחה ובסמכותה של המדינה והשתתפו במלחמותיה. למשל, במאה ה־11, אחרי שארגנה הכנסייה לוחמים מחוסרי עבודה במסגרת ”האבירים הנוצרים” (militia Christi), ”ניטלה מן הרשויות החילוניות בעולם הנוצרי האחריות לניהול מלחמת צדק, והועברה לידי הכנסייה דרך מנגנון האבירים הנוצרים” (תולדות הנצרות בהוצאת אוקספורד [The Oxford History of Christianity]). המקור מוסיף שבעקבות הצהרות שונות מפי האפיפיור, האמינו רוב הצלבנים שבהשתתפותם במסעות הצלב ”הם כורתים ברית עם אלוהים ומשריינים לעצמם מקום בגן־עדן”.
יש הטוענים כי ניתן לשמור אמונים לישוע ובה בעת להתערב בעניינים פוליטיים כולל השתתפות במלחמות. הם סבורים שחובה על המשיחי להיאבק ברע באשר הוא, גם אם לשם כך יש לצאת למלחמה. האם כך סברו המשיחיים הקדומים?
”המשיחיים הראשונים לא שירתו בצבא”, קובע מאמר בכתב־העת המאה המשיחית (The Christian Century). המאמר מבהיר שעד לעשור שבין 170 ל־180 לספירה, אין בנמצא שום ראיה שהמשיחיים שירתו בצבא. עוד נאמר: ”רק בהדרגה הסתלקו המשיחיים מהתנגדותם לשירות הצבאי”.
מה היו השלכות הדבר? ”ייתכן שמאומה לא פגע כה קשות בשמה הטוב של המשיחיות כמו נקיטת העמדה, שהיתה זהה בעיקרה לזו של הלא־משיחיים, בנושא ההתגייסות למלחמה”, מציין המאמר. ”העובדה שהמשיחיים דגלו מצד אחד באמונה במושיע רב החסד ומצד שני תמכו בהתלהבות במלחמות דת ולאום הזיקה לאמונה עד לאין ערוך”.
כיצד ניתן לחקות כיום את המשיחיים הקדומים
היוכלו משיחיים בני ימינו לחקות את דוגמתם המצוינת של המשיחיים הקדומים? עדי־יהוה במאה הנוכחית הוכיחו שהדבר אפשרי. בהתייחסו אליהם ציין עורך התלקיט החינוכי בנושא השואה (Holocaust Educational Digest). ”איש מעדי־יהוה לא יֵצא למלחמה. ... אילו כל בעלי עמדות הכוח בעולם היו שייכים לדת זו, [מלחמת העולם השנייה] לא היתה מתחוללת”.
זאת ניתן לומר גם על סכסוכים אזוריים שהתגלעו מאוחר יותר, כגון הסכסוך שהשתולל בצפון אירלנד. לפני כמה שנים בישר עד־יהוה מבית לבית באיזור פרוטסטנטי בעיר בלפסט. אחד מבעלי הבתים הבין שהעד השתייך בעבר לכנסייה הקתולית ושאל: ”כשהיית קתולי, האם תמכת באַי־אר־אֵי [הצבא האירי הרפובליקני]?” העד ידע שבעל הבית עלול להגיב באלימות, כי זמן קצר קודם לכן שוחרר ממעצר אחרי שנתפס חמוש באקדח בדרכו להרוג קתולי. על כן השיב: ”היום אינני קתולי. אני עד־יהוה. ובתור משיחי אמיתי, לא אהרוג איש עבור שום ממשלה ושום אדם”. בעל הבית לחץ את ידו ואמר: ”ההרג הוא תמיד דבר פסול. אתם עושים עבודה טובה. יישר כוח”.
מה כרוך באמונה בשם ישוע
ואולם, הרוצה להאמין בשם ישוע לא די שיימנע ממלחמות. עליו לקיים את כל מה שציווה המשיח. הרי ישוע אמר: ”ידידיי אתם — אם תעשו את אשר אני מצווה אתכם”, ואחת ממצוותיו היא: ”אהבו זה את זה” (יוחנן ט״ו:14, 17). האהבה מבקשת להיטיב עם הזולת. היא מסלקת דעות קדומות על רקע גזעי, דתי וחברתי. ישוע המחיש זאת בהתנהגותו.
היהודים בימי ישוע הסתייגו מן השומרונים. ישוע, לעומתם, דיבר עם אשה שומרונית וכתוצאה מכך האמינו היא ואחרים בשמו (יוחנן ד׳:39). הוא ניבא שתלמידיו יהיו עדיו ”הן בירושלים והן בכל יהודה ושומרון, עד קצה הארץ” (מעשי־השליחים א׳:8). בשורתו מעניקת החיים לא נועדה אך ורק ליהודים. משום כך, נצטווה פטרוס לבוא אל ביתו של שר־המאה קורנליוס. אומנם אסור היה ליהודי לבקר אצל נוכרי, אבל אלוהים הראה לפטרוס ”שלא לקרוא לשום אדם ’שיקוץ’ או ’טמא’” (מעשי־השליחים י׳:28).
עדי־יהוה מחקים את ישוע ועוזרים בחפץ לב לכל אדם — מכל רקע גזעי, דתי וכלכלי — ללמוד על הישועה שמקורה בשם ישוע. האמונה בשם ישוע דוחקת בהם להכריז ברבים ”שישוע הוא האדון” (רומים י׳:8, 9). אנו מעודדים אותך להיעזר בעדי־יהוה כדי שגם אתה תלמד להאמין בשם ישוע.
שם ישוע ראוי שיעורר רגשי כבוד וצייתנות. השליח פאולוס ציין: ”בשם ישוע [תכרע] כל ברך, בשמים ובארץ ומתחת לארץ, וכל לשון תודה כי ישוע המשיח הוא האדון, לתפארת אלוהים האב” (פיליפים ב׳:10, 11). גם אם רוב תושבי כדור־הארץ אינם מוכנים להיכנע לשלטון ישוע, המקרא מלמד שבקרוב הכל ייאלצו לעשות כן או להישמד (תסלוניקים ב׳. א׳:6–9). אם כן, זה הזמן להאמין בשם ישוע ולשמור את מצוותיו.
[הערת שוליים]
a למידע נוסף ראה עמודים 28–31 בחוברת שם אלוהים שיתקיים לעולם (אנג׳), שיצאה לאור ב־1984 מטעם .Inc ,Watchtower Bible and Tract Society of New York
[תמונה בעמוד 6]
מיליונים הרגו ונהרגו בשם ישוע
[תמונה בעמוד 7]
ישוע לא החזיק בדעות קדומות על רקע גזעי. ומה איתך?